תלמוד ירושלמי - מסכת ברכות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט


מסכת ברכות פרק ז

דף נ,ב פרק ז הלכה א משנה  שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן.  אכל דמאי ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו והשמש שאכל כזית והכותי

דף נא,א פרק ז הלכה א משנה  מזמנין עליהן אבל אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והנכרי אין מזמנין עליהן:

דף נא,א פרק ז הלכה א גמרא  הכא איתמר אין רשאין ליחלק.  וכה איתמר חייבין לזמן.  שמואל אמר כאן בתחלה כאן בסוף.  אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף.  תרין אמורין.  חד אמר נתנו דעת לאכול זהו בתחילה.  אכלו כזית זהו בסוף.  וחרנה אמר אכלו כזית זהו בתחילה.  גמרו אכילתן זהו בסוף ר' אבא בשם רב הונא ר' זעירא בשם אבא בר ירמיה ג' חובה שנים רשות.  אמרה רבי זעירא קומי רבי יסא א"ל אני אין לי אלא משנה שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן.  רבנן דהכא בדעתון ורבנן דהתם בדעתון.  שמואל אמר שנים שדנו דיניהן דין אלא שהוא נקרא ב"ד חצוף.  רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש תרויהון אמרי אפילו שנים שדנו

דף נא,ב פרק ז הלכה א גמרא  אין דינן דין.  רב הונא אמר ג' שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזמנין.  רב חסדא אמר והן שבאו משלש חבורות.  על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה והן שאכלו ג' כאחת רבי יונה על הדא דרב הונא הטביל ג' איזובות זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונתערבו מזה בהן.  רב חסדא אמר והן שבאו מג' חבילות.  על דעתיה דר' זעירא וחבורתיה והוא שהטביל שלשתן כאחת.  אין תימר אין למידין אזוב מברכה ואנן חזינן רבנן קיימין בסוכה וילפין מטיט הנרוק.  כיי דתנינן תמן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה הא פחות מיכן כשירה מהו לישן תחתיו התיב רבי יצחק בן אלישיב הרי טיט הנרוק משלים במקוה ואין מטבילין בו אף הכא משלים בסוכה ואין ישינין תחתיו.  ג' שאכלו כאחת וביקש אחד מהן לילך לו דבית רב אמרי יברך ברכה ראשונה וילך לו.  אי זו היא ברכה ראשונה דבית רב אמרו זו ברכת הזימון.  רב זעירא בשם רב ירמיה זו הזן את הכל.  ר' חלבו בר חנן בשם רב זו הזן את הכל.  התיב רב ששת והא מתניתא פליגא שנים שלשה חייבין בברכת הזימון

דף נב,א פרק ז הלכה א גמרא  הא ארבעה לא אין תימר ברכת זימון ראשונה ניתני ארבעה אשכחן תני ארבעה אין תימר זו הזן את הכל קשיא אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכול שנייא היא.  דאמר רב הונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב.  הטוב שלא נסרחו והמטיב שניתנו לקבורה.  אמר רב חונה תיפתר כר' ישמעאל דרבי ישמעאל אמר הטוב והמטיב דבר תורה דכתיב (דברים ח) ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזימון.  את ה' אלהיך זו הזן את הכל.  על הארץ זו ברכת הארץ.  הטובה זו ברכת בונה ירושלים.  וכן הוא אומר (דברים ה) ההר הטוב הזה והלבנון אשר נתן לך זה הטוב והמטיב כתוב בתורה ברכה לפניה ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה מה כתיב בה לפניה (דברים לב) כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו כתיב במזון ברכה לאחריו ואין כתיב לפניו מה כתיב לאחריו ואכלת ושבעת וברכת.  ומניין ליתן את האמור בזה בזה ואת האמור בזה בזה.  ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן אתיא שם שם לגזירה שוה מה שם שנא' בתורה ברכה לפניו.  אף שם שנא' במזון ברכה לפניו.  ומה

דף נב,ב פרק ז הלכה א גמרא  שם שנאמר במזון ברכה לאחריו.  אף שם שנאמר בתורה לאחריה.  עד כדון כרבי עקיבה כר' ישמעאל.  רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל קל וחומר.  מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו טעון ברכה לאחריו.  תורה שהיא טעונה ברכה לפניה אינו דין שתהא טעונה ברכה לאחריה.  עד כדון תורה.  מזון מה.  אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה טעונה ברכה לפניה.  מזון שטעון ברכה לאחריו אינו דין שטעון ברכה לפניו.  ר' יצחק ור' נתן ר' יצחק אמר (שמואל א ט) כי הוא יברך הזבח ואח"כ יאכלו הקרואים.  ר' נתן אומר (שמות כג) ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך אימתי הוא קרוי לחמך ואת מימיך עד שלא אכלת.  רבי אומר מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך.  בשעה שהוא תאב לאכול לא כל שכן.  עד כדון מזון.  תורה מה.  אם מזון שאינו אלא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו.  תורה שהיא חיי עד לא כל שכן.  רבי זעירא בעי אילין ג' קרויות מה את עביד לון בשלשה שאכלו כאחת או בשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו.  אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת הראשון מברך ברכה ראשונ' והאחרון ברכה אחרונה והאמצעי אינו מברך כל עיקר.  אין תעבדינון כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וזה בפני עצמו אפי' האמצעי מברך לפניו ולאחריו.  א"ר שמואל בר אבדימא לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים

דף נג,א פרק ז הלכה א גמרא  ואם לרבים אפי' בינו לבין עצמו לא יברך.  א"ר אבא מרי אחוי דר' יוסי עשאוה כשאר כל מצותיה של תורה.  מה שאר כל המצות טעונות ברכה אף זו טעונה ברכה.  אכל דמאי הדא אמרה אכל פירות ספק ניתקנו ספק לא ניתקנו מזמנין אמר ר' שמעון אחוי דר' ברכיה בשעה שגזרו על הדמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן ויי דא אמרה דא כותי מזמנין עליו ואהן כותי לאו ספק הוא.  א"ר אבא תיפתר כמן דמר כותי כגוי דברי רבי.  רבן שמעון בן גמליאל אומר כותי כישראל לכל דבר:

דף נג,א פרק ז הלכה ב משנה  נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן עד כמה מזמנין עד כזית.  רבי יהודה אומר עד כביצה:

דף נג,א פרק ז הלכה ב גמרא  ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי ר' יוסי בן שאול בשם רבי קטן עושין אותו סניף לעשרה.  והתני אין מדקדקין בקטן א"ר יוסי קיימא רבי סימון ר' חנינא ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לשני קטנים נצרכה שאם היה קטן עושין אותו

דף נג,ב פרק ז הלכה ב גמרא  ספק.  ספק עושין אותו ודאי ר' יהודה בר פזי בשם ר' יוסי תשעה נראין כעשרה מה מזמנין מסוימין אלא אפי' קטן ביניהן ר' ברכיה א"ר יעקב בר זבדי בעא קומי ר' יוסי כמה דברים אמורים תמן קטן עושין אותו סניפין לעשרה ומר אף הכא עושין אותו סניף לשלשה.  מה תמן שמזכירין את השם עושין אותו סניף כאן שאין מזכירין את השם לא כל שכן.  א"ל והא אינו כל שכן תמן על ידי שהן אומרים את השם עושין אותו סניף.  וכאן שאין קורין את השם אין עושין אותו סניף.  תני קטן וספר תורה עושין אותו סניף א"ר יודן כיני מתניתא קטן לספר תורה עושין אותו סניף מאימתי עושין אותו סניף.  רבי אבינא אמר איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל חד אמר כדי שיהא יודע טיב ברכה.  וחרנה אמר שיהא יודע למי הוא מברך.  א"ר נסא כמה זימנין אכלית עם ר' תחליפא אבא ועם אנינייא בר סיסי חביבי ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות.  שמואל בר שילת בעא קומי רב ואית דאמרין בעין קומי ר' שמואל בר שילת תשעה פת ואחד ירק אמר לון מזמנין.  שמנה פת ושנים ירק אמר לון מזמנין.  שבעה פת ושלשה ירק אמר לון מזמנין.  רבי אבינא בעי מחצה למחצה מהו.  א"ר זעירא עד דאנא תמן אצרכת לי מיצרי לי מינך לא שאלתיה.  רבי ירמיה בעי אותו שאכל ירק מהו שיברך מחלפה שיטתיה דר' ירמיה תני שלש מאות נזירין עלו בימי ר"ש בן שטח מאה וחמשים

דף נד,א פרק ז הלכה ב גמרא  מצא להן פתח ומאה וחמשים לא מצא להן פתח.  אתא גבי ינאי מלכא א"ל אית הכא תלת מאה נזירין בעיין תשע מאה קרבנין אלא יהב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי.  שלח ליה ארבע מאה וחמשים אזל לישנא בישא ומר ליה לא יהב מן דידיה כלום.  שמע ינאי מלכא וכעס דחל שמעון בן שטח וערק.  בתר יומין סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא מן דיתבין אכלין אמרין ליה נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב והוה אמר קומין מילין דחכמה תני לון עובדא אמרין.  ליה שלח ואייתיתיה.  שלח ויהב ליה מילא ואתא ויתיב ליה בין מלכא למלכתא.  א"ל למה אפליית בי א"ל לא אפליית בך את מממונך ואנא מן אורייתי.  דכתיב (קוהלת ז) כי בצל החכמה בצל הכסף אמר ליה ולמה ערקת.  א"ל שמעית דמרי כעס עלי ובעית מקיימה הדין קרייא (ישעיהו כו) חבי כמעט רגע עד יעבר זעם.  וקרא עלוי (קוהלת ז) ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה.  א"ל ולמה יתבת בין מלכא למלכתא א"ל בסיפרי דבן סירא כתיב סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך.  אמר הבו ליה כסא דליבריך נסב כסא ומר נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו א"ל עד כדון את בקשיותך.  א"ל ומה נאמר על המזון שלא אכלנו אמר הבון ליה דליכול יהבו ליה ואכל ומר נברך על המזון שאכלנו.  א"ר יוחנן חולקין על ר"ש בן שטח רבי ירמיה אמר על הראשונה ר' אבא אמר על השנייה מחלפה שיטתיה דר' ירמיה התם צריכה ליה וכה פשיטא ליה הן דצריכה ליה כרבנן הן דפשיטא ליה כרבן שמעון בן גמליאל.  תני עלה היסב ואכל עמהן אע"פ שלא אכל כזית דגן מזמנין דברי חכמים רבי יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן.  והתני שנים פת ואחד ירק מזמנין מתניתה כרשב"ג:

דף נד,ב פרק ז הלכה ג משנה  כיצד מזמנין בג' אומר נברך.  בעשרה אומר נברך לאלהינו.  בעשרה והוא אומר ברכו.  אחד עשרה ואחד עשר רבוא.  במאה אומר נברך לה' אלהינו.  במאה והוא אומר ברכו.  באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל.  באלף והוא אומר ברכו.  בריבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו.  רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכים שנא' (תהילים מח) במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל.  א"ר עקיבה מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה'.  ר' ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך:

דף נד,ב פרק ז הלכה ג גמרא  דלמה ר' זעירא ור' יעקב בר אחא ור' חייא בר בא רבי חנינא חברון דרבנן הוו יתבון אכלין.  נסב ר' יעקב בר אחא כסא ובירך ואמר נברך ולא אמר ברכו.  א"ל ר' חייא בר בא ולמה לא אמרת ברכו.  א"ל ולא כן תני אין מדקדקין בדבר.  בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך.  והנוקדנין תופסין אותו על כך.  ובאיש לר' זעירא בגין דצווח ר' יעקב בר אחא לר' חייא בר בא נוקדנא.  שמואל אמר איני מוציא את עצמי מן הכלל.  התיבון הרי ברכת התורה הרי הוא אומר ברכו א"ר אבין מכיון דיימר המבורך אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל.  ר' אבא בר זמינא הוה משמש קומי זעירא מזג ליה כסא א"ל סב בריך א"ל יהב דעתך דאת מישתי חורנה.  דתני השמש מברך על כל כוס וכוס ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה.  אמר ליה כמא דאנא יהב דעתי מפקא יתיך ידי חובתך בברכתה.  כן הב דעתך מפקא ידי חובתי באמן.

דף נה,א פרק ז הלכה ג גמרא  אמר רב תנחום בר ירמיה מתניתא אמרה כן המתעסק לא יצא והשומע מן המתעסק לא יצא:  במאה אומר כו' א"ר יוחנן זו דברי ר' יוסי הגלילי אבל דברי חכמים אחד עשר ואחד עשר ריבוא.  רבא אמר הלכ' כמי שאומ' אחד עשרה ואחד עשר ריבוא מניין לעדה שהיא עשרה ר' בא ור' יסא בשם רבי יוחנן נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה מה עדה שנא' להלן עשרה אף עדה שנא' כאן עשרה.  א"ר סימון נאמר כאן תוך ונאמר להלן תוך (בראשית מב) ויבאו בני ישראל לשבור בר בתוך הבאים מה תוך האמור להלן עשרה אף כאן עשרה.  א"ל ר' יוסי בי ר' בון אם מתוך את יליף לה סגין אינון.  אלא נאמר כאן בני ישראל ונאמ' להלן בני ישראל מה בני ישראל שנאמר להלן עשרה אף כאן עשרה.  מה מקיימין רבנן טעמא דר' יוסי הגלילי במקהלות בכל קהילה וקהילה א"ר חנינא בריה דר' אבהו במקהלת כתיב:  פיסקא.  א"ר עקיבה וכו' ר' חייא בר אשי קם מיקרי באורייתא ואמר ברכו ולא אמר המבורך בעון מישתקוניה אמר להון רב ארופניה.  דנהיג כר' עקיבה.  רבי זעירא קם מקרי כהן במקום לוי ובירך לפניה ולאחריה ובעון מישתקוניה אמר לון ר' חייא בר אשי ארפוניה.  דכן אינון נהיגון גבייהו.  כתיב (נחמיה ח) ויברך עזרא את ה' אלהי הגדול במה הוא גידלו.  גדלו בשם המפורש.  רב מתנה אמ' גדלו בברכה.  ר' סימון בשם ר"י בן לוי למה נקרו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו הגדולה ליושנה.  אמר ר' פינחס משה התקין מטבעה של תפילה האל הגדול הגבור והנורא.  ירמיה אמר (ירמיהו לב) האל הגדול הגבור ולא אמר הנורא.  למה אמר הגבור לזה נאה לקרות גבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק.  ולמה לא אמר נורא אלא שאין נורא אלא בית המקדש שנא' נורא אלהים ממקדשך.  דניאל אמר (דנייאל ט) האל הגדול והנורא ולא אמר הגבור בניו מסורין בקולרין היכן היא גבורתו.  ולמה אמר הנורא לזה נאה לקרות נורא בנוראות שעשה לנו בכבשן האש.  וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החזירו הגדולה ליושנה האל הגדול הגבור והנורא.  ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו.  אמר ר' יצחק בן אלעזר יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו:

דף נה,א פרק ז הלכה ד משנה  ג' שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק.  וכן ד' וכן חמשה ששה נחלקין עד עשרה ועשרה אינן נחלקין עד שיהו עשרים:

דף נה,א פרק ז הלכה ד גמרא  תני היה יושב ואוכל בשבת ושכח ולא הזכיר של שבת רב אמר חוזר ושמואל אמר אינו חוזר.  שמעון בר בא בשם רבי יוחנן ספק הזכיר של ר"ח ספק לא הזכיר אין מחזירין אותו.

דף נה,ב פרק ז הלכה ד גמרא  אשכח תני ופליג.  כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ראש חודש וחולו של מועד צריך להזכיר מעין המאורע אם לא הזכיר מחזירין אותו.  וכל שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים צריך להזכיר מעין המאורע אם לא הזכיר אין מחזירין אותו.  חנן בר אבא וחברייא הוו יתבין אכלין בשבתא מן דאכלין וברכין קם אזל ליה חזר לגבן אשכחנון ברכין.  אמר ולא כבר בירכנו אמרין ליה מברכין וחוזרין ומברכין דאשכחן מדכרא דשבתא.  לא אמר כן ר' בא בשם רבי חונא ר' ירמיה מטובה בשם רב שכח ולא הזכיר של שבת אומר אשר נתן מנוחה לעמו ישראל.  כן בשהסיע דעתו וכן בשלא הסיע דעתו.  תני עשרה בני אדם שהיו מהלכין בדרך אע"פ שכולם אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו.  ישבו ואכלו אע"פ שכל אחד ואחד אוכל מככר עצמו אחד מברך על ידי כולם.  ר' ירמיה זמין לחבריה בפונדקא:

דף נה,ב פרק ז הלכה ה משנה  שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו הרי אלו מצטרפין לזימון ואם לאו אילו מזמנין לעצמן ואילו מזמנין לעצמן ואין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר"א וחכמים אומרים מברכין:

דף נה,ב פרק ז הלכה ה גמרא  רבי יונה ור' אבא בר זימנא בשם ר' זעירא לשני בתים נצרכה.  א"ר יוחנן והן שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן.  אילין בית נשיאי מה את עבד לון בבית אחד או בשני בתים.  נאמר אם היה דרכן לעבור אילו על אילו מזמנין ואם לאו אין מזמנין.  ר' ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא והוא מזמן על אילין ועל אילין:  אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים מברכין.  רבי זריקא בשם ר' יוסי בן חנינא מודים חכמים לר' אליעזר בכוס של ברכה שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא.  נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא.  מילתא דר' יוסה פליגא אדר' יונה דר' יונה טעם כסא ומתקן לה.

דף נו,א פרק ז הלכה ה גמרא  אין תימר שהוא מזוג.  והתני השותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה דמו בראשו.  א"ר יוחנן והן שלנו בכלי מתכות.  ר' ירמי' בשם ר' יוחנן ראשונים היו שואלין שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה.  את שמע מינה תלת את שמע שהוא צריך לתופסו בימין וצריך שתהא ידו גבוהה מן השולחן טפח וצריך שנותן עיניו בו.  אמר ר' אחא שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה.  מלא.  עיטור.  ומודח.  ושלשתן בפסוק אחד (דברים לו) נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה'.  שבע עיטור.  רצון מודח.  מלא כמשמעו.  א"ר חנינא אם עשיתה כן מה כתיב תמן ים ודרום ירשה את זוכה לירש העולם הזה והעולם הבא.  א"ר אלעזר כוס פגום אין מברכין עליו.  טעמו פגמו.  את שמע מינה תלת שמע מינה כוס פגום אין מברכין עליו.  וצריך שיהא בו כשיעור.  וטעמו פגמו.  א"ר תנחום בר יודן כבוד היום קודם לכבוד לילה קדושת הלילה קודמת לקדושת היום אי זהו כבוד היום ר' יוסי בשם רבי יעקב בר אחא ור' אלעזר בר יוסף בשם רב בורא פרי הגפן.  ר' זריקן בר חמוי דר' זריקן הזכיר של חנוכה בארץ וקילסו אותו.  ר' בא בריה דרבי חייא בר בא הזכיר דיין אמת בהטוב ומטיב וקילסו אותו.  רבי בא בריה דר' חייא בר אבא אכל מהלך עומד ומברך.  אכל עומד יושב ומברך.  אכל יושב מיסב ומברך.  אכל מיסב מתעטף ומברך.  אם עשה כן הרי הוא כמלאכי השרת.

דף נו,ב פרק ז הלכה ה גמרא  מה טעמא (ישעיהו ו) בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו:


תלמוד ירושלמי - מסכת ברכות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט