תלמוד ירושלמי - מסכת ברכות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט


מסכת ברכות פרק ח

דף נו,ב פרק ח הלכה א משנה  אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה בית שמאי אומרים מברך על היום ואח"כ מברך על היין וב"ה אומרים מברך על היין ואח"כ מברך על היום:

דף נו,ב פרק ח הלכה א גמרא  מה טעמהון דבית שמאי שהקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין מה טעמהון דבית הלל שהיין גורם לקדושת היום שתאמר ד"א היין תדיר וקדושה אינה תדירה א"ר יוסי מדברי שניהן יין והבדלה היין קודם.  כלום טעמהון דבית שמאי אלא שקדושת היום גרמה ליין שיבוא וכאן הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבוא היין קודם כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין תדיר וקדושה אינה תדירה וכן הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה היין קודם.  אמר ר' מנא מדברי שניהן יין ואבדלה אבדלה קודמת כלום טעמהון דבית שמאי אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין וכאן הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין אבדלה קודמת כלום טעמהון דבית הלל אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה שתאמר אבדלה קודמ' א"ר זעיר' מדברי שניהן מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין היא דעתיה דר' זעירא דר' זעירא אמר מבדילין על השכר ואזלין מן אתר לאתר משום קדושה א"ר יוסי בר' נהיגין תמן במקום שאין יין שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת

דף נז,א פרק ח הלכה א גמרא  היך עבידה.  היה יושב ואוכל בערב שבת וחשכה לילי שבת ואין שם אלא אותו הכוס את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו מה נפשך יברך על היום המזון קודם יברך על המזון היין קודם יברך על היין היום קודם נשמעינה מן הדא בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס א"ר בא על ידי שהוא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה ברם הכא מכיון שהוא משלשה על ידי הכוס אינו שכח כיצד יעשו על דברי בית שמאי יברך על המזון תחילה ואח"כ מברך על היום ואחר כך על היין וקשיא על דברי בית הלל במוצאי שבת היך עבידה היה יושב ואוכל בשבת וחשכה מוצאי שבת ואין שם אלא אותו הכוס את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולן עליו מה נפשך יברך על היין המזון קודם יברך על המזון הנר קודם יברך על הנר הבדלה קודמת נשמעינה מן הדא אמר רבי יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על ברכת המזון שהוא בתחילה ולא על הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו על הנר ועל הבשמים שבית שמאי אומרים בשמים ואחר כך נר ובית הלל אומרים מאור ואחר כך בשמים רבא ורב יהודה הלכה כמי שהוא אומר בשמים ואחר כך נר כיצד יעשה על דברי בית הלל יברך על

דף נז,ב פרק ח הלכה א גמרא  המזון תחילה ואחר כך יברך על היין ואחר כך על הנר.  יום טוב שחל להיות במוצאי שבת ר' יוחנן אמר יקנ"ה יין קידוש נר הבדלה חנין בר בא אמר בשם רב יין קידוש נר הבדלה סוכה וזמן.  רבי חנינא אמר ינה"ק שמואל לא אמר כהדא דרבי חנינא דאמר רבי אחא בשם רבי יהושע בן לוי מלך יוצא ושלטון נכנס מלוין את המלך ואחר כך מכניסין את השלטון.  לוי אמר ינה"ק מסתברא דלוי אמר מעין שניהם אמר רבי זעירא בעא קומי רבי יוסי היך עובדין עובדא אמר ליה כרב וכרבי יוחנן וכן נפק עובדא כרב וכר' יוחנן ור' אבהו כד הוה אזיל לדרומה הוה עביד כר' חנינא וכד הוה נחית לטבריא הוה עביד כרבי יוחנן דלא מפלג על בר נש באתריה על דעתיה דרבי חנינא ניחא וקשיא יוחנן על דרבי יוחנן אילו בשאר ימות השנה אינו מברך על הנר שלא יכבה וכא מברך על הנר שלא יכבה מה עבד ליה רבי יוחנן מכיון שיש לו יין אין נרו כובה ויברך על הנר בסוף שלא לעקור זמן השבתות הבאות:

דף נז,ב פרק ח הלכה ב משנה  בית שמאי אומרים נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס ובית הלל אומרים מוזגין הכוס תחילה ואח"כ נוטלין לידים:

דף נח,א פרק ח הלכה ב גמרא  מה טעמהון דבית שמאי שלא יטמאו משקין שבאחורי הכוס מידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס.  מה טעמהון דב"ה לעולם אחורי הכוס טמאין דבר אחר אין נטילת ידים אלא סמוך לברכה.  רבי ביבן בשם ר' יוחנן אתיא דבית שמאי כרבי יוסי ודבית הלל כרבי מאיר דתנינן תמן רבי מאיר אומר לידים טמאות וטהורות אמר רבי יוסי לא אמרן אלא לידים טהורו' בלבד רבי יוסי בשם רבי שבתי ורבי חייא בשם ר"ש בן לקיש לחלה ולנטילת ידים אדם מהלך ארבע מילי.  רבי אבהו בשם רבי יוסי בי ר' חנינא הדא דאמר לפניו אבל לאחריו אין מטריחין עליו.  שומרי גנות ופרדיסים מה את עבד להון כלפניהן כלאחריהן.  נשמעינה מן הדא האשה

דף נח,ב פרק ח הלכה ב גמרא  יושבת וקוצה חלתה ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה אבל לא האיש.  והדא אשה לא בתוך הבית היא יושבת ואת אמר אין מטריחין עליה.  וכאן אין מטריחין עליו.  תני תמים שלפני המזון רשות ושל אחר המזון חובה אלא שבראשונים נוטל ומפסיק ובשניים נוטל ואינו מפסיק מה הוא נוטל ומפסיק.  רבי יעקב בר אחא אמר נוטל ושונה.  רבי שמואל בר יצחק אמר בעי נוטל ושונה ואת אמרת רשות.  אמר רבי יעקב בר אידי על הראשונים נאכל בשר חזיר על השניים יצאה אשה מביתה ויש אומרים שנהרגו עליה שלשה נפשות.  שמואל סלק לגבי רב.  חמא יתיה אכל בהתם אמר ליה מהו כן אמר לי איסתניס אני.  רבי זעירא כד סליק להכא חמא כהניא אכלין בהתם אמר להון הא אזילא ההיא דרב ושמואל.  אתא רבי יוסי בר בי כהנא בשם שמואל נטילת ידים לחולין אין נטילת ידים לתרומה רבי יוסי אומר לתרומה ולחולין.  רבי יוסה בשם רבי חייא בר אשי ורבי יונה ורבי חייא בר אשי בשם רב נטילת ידים לתרומה עד הפרק ולחולין עד קשרי אצבעותיו.  מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר מן דהוה אכל עם סבי ולא משטף ידוי עד הפרק לא הוה אכל עימיה.  רב הונא אמר אין נטילת ידים אלא לפת בלבד.  תני רבי הושעי' כל דבר שיש בו ליכלוך משקה רבי זעירא אמר אפילו מקצץ תורמוסין הוה נטל ידיה.  רב אמר נטל ידיו בשחרית אין מטריחין עליו בין הערבים.  רבי אבינא מפקיד לחמריה הן דאתון משכחין

דף נט,א פרק ח הלכה ב גמרא  מיסתחון מיא נסבין ידיכון ומתני על כל יומא.  רבי זעירא סליק גביה רבי אבהו לקיסרין אשכחיה אמר אזל למיכול יהב ליה עגולה דקיצי אמר ליה סב בריך אמר ליה בעל הבית יודע כחו של ככרו.  מן דאכלון אמר ליה סב בריך אמר ליה חכם רבי לרב הונא אנשא רבה והוא הוה אמר הפותח הוא חותם.  מתנית' פליגא על רב הונא דתני סדר נטילת ידים עד חמשא מתחילין מן הגדול.  יותר מיכן מתחילין מן הקטון באמצע המזון מתחילין מן הגדול לאחר המזון מתחילין מן המברך לא שיתקין עצמו לברכה.  אין תימר הפותח הוא חותם כבר מתוקן הוא.  אמר רבי יצחק תיפתר באילין דהוה עלין קיטעין קיטעין ולא ידעין מה מברכה:

דף נט,א פרק ח הלכה ג משנה  בית שמאי אומרים מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן ובית הלל אומרים על הכסת:

דף נט,א פרק ח הלכה ג גמרא  מתניתא בשלחן של שיש ושל פרקים שאינו מקבל טומאה מה טעמון דבית שמאי שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת ויחזרו ויטמאו את ידיו.  ומה טעמון דבית הלל לעולם ספק משקין לידים טהור

דף נט,ב פרק ח הלכה ג גמרא  דבר אחר אין ידים לחולין.  וכבית שמאי יש ידים לחולין.  תיפתר או כרבי שמעון בן אלעזר או כרבי אלעזר בי ר' צדוק.  כרבי שמעון בן אלעזר דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה.  או כרבי אלעזר בי ר' צדוק דתנינן תמן חולין שנעשו על גבי הקודש הרי אילו כחולין רבי אלעזר בי ר' צדוק אומר הרי אילו כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד.  תמן תנינן הסך שמן טהור נטמא וירד וטבל בית שמאי אומרים אף על פי מנטף טהור ובית הלל אומרים טמא ואם היה שמן טמא מתחילתו בית שמאי אומרים כדי סיכת אבר קטן ובית הלל אומרים משקה טופח.  רבי יהודה אומר משום בית הלל טופח ומטפיח.  מחלפת שיטתהון דבית הלל תמן אמרין טמא והכא אמרין טהור.  תמן בעינו הוא.  והכא בלוע במפה הוא:

דף נט,ב פרק ח הלכה ד משנה  בש"א מכבדין את הבית

דף ס,א פרק ח הלכה ד משנה  ואחר כך נוטלין לידים ובית הלל אומרים נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית:

דף ס,א פרק ח הלכה ד גמרא  מה טעמהון דבית שמאי מפני אובדן אוכלין.  ומה טעמהון דבית הלל אם השמש פיקח הרי זה מעביר פרורין פחות מכזית ונוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית:

דף ס,א פרק ח הלכה ה משנה  בית שמאי אומרים נר מזון בשמים והבדלה.  ובית הלל אומרים נר ובשמים ומזון והבדלה.  בית שמאי אומרים שברא מאור האש.  ובית הלל אומרים בורא מאורי האש:

דף ס,א פרק ח הלכה ה גמרא  תני אמר ר' יהודא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה ועל הבדלה שהיא בסוף ועל מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שבית שמאי אומרים בשמים ומאור.  ובית הלל אומרים מאור ובשמים.  רבי בא ורב יהודא בשם רב הלכה כדברי מי שאומר בשמים ואחר כך מאור.  בית שמאי אומרים כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו אומר על הכוס ואחר כך אומר על שמן ערב.  בית הלל אומרים שמן ערב בימינו וכוס בשמאלו ואומר על שמן ערב וטחו בראש השמש.  אם היה שמש תלמיד חכם טחו בכותל.  שאין שבחו של תלמיד חכם להיות יוצא מבושם.  אבא בר בר חנא ורב חונא הוון יתבין אכלין והוה רבי זעירא קאים ומשמש קומיהון עלה וטעין תרויהון בחדא ידיה.  אמר ליה אבא בר בר חנא מה ידיך חוריתא קטעין.  וכעס עילוי אבוי.  אמר ליה לא מיסתך דאת רביע והוא קאים משמש.  ועוד דהוא כהן ואמר שמואל המשתמש בכהונה מעל את מיקל ליה.  גזירה דהוא רבע ואת קאים ומשמש תחתוי.  מניין המשתמש בכהונה מעל רבי אחא בשם שמואל אמר (עזרא ח) ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש מה כלים המשתמש בהן מעל אף המשתמש בכהנים מעל:  פיסקא ב"ש אומרים שברא וכו'.  על דעתהון דבית שמאי אשר ברא פרי הגפן על דעתיהון דבית הלל בורא פרי הגפן.  יין מתחדש בכל שנה ושנה האש אינו מתחד' בכל שעה.  האש והכלאים אף על פי שלא נבראו מששת ימי בראשית אבל עלו במחשבה מששת ימי בראשית.  הכלאים (בראשית לו) ובני צבעון איה ואנה הוא ענה אשר מצא את היימים במדבר מהו יימים רבי יהודה בן סימון אומר המיונס ורבנן אמרין היימים.  חציו סוס וחציו חמור.

דף ס,ב פרק ח הלכה ה גמרא  ואילו הן הסימנין אמר רבי יהודה כל שאזניו קטנות אמו סוס ואביו חמור.  גדולות אמו חמורה ואביו סוס.  רבי מנא מפקד לאילין דנשיאה אין בעיתון מיזבון מוליון תהון זבנין אילין דאודניהון דקיקין שאמו סוסה ואביו חמור.  מה עשה צבעון וענה זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר ויצא מהן פרדה.  אמר הקב"ה להם אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו.  מה עשה הקב"ה זימן הכינה והעלה עליה חרדון ויצא ממנה חברבר.  מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה נשכו כלב שוטה וחיה שבעטתו פרדה וחיה ובלבד פרדה לבנה.  האש רבי לוי בשם רבי בזירה שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון.  שתים עשרה בערב שבת ושתים עשרה בליל שבת ושתים עשרה בשבת.  והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו כיון שלא פסקה האור התחיל כל העולם כולו משורר שנאמר (איוב לז) תחת כל השמים ישרהו למי שאורו על כנפות הארץ.  כיון שיצאת שבת התחיל משמש החושך ובא ונתירא אדם ואמר אלו הוא שכתב בו (בראשית ג) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב שמא בא לנשכני ואמר (תהילים קל) אך חשך ישופני.  אמר רבי לוי באותו שעה זימן הקב"ה שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור הדא הוא דכתיב (שם) ולילה אור בעדני ובירך עליה בורא מאורי האש.  שמואל אמר לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות שהיא תחילת ברייתה.  רב הונא בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן אף במוצאי יום הכיפורים מברך עליה שכבר שבת האור כל אותו היום:

דף ס,ב פרק ח הלכה ו משנה  אין מברכין על הנר ועל הבשמים של גוים ועל הנר ועל הבשמים של מתים ועל הנר ועל הבשמים שלפני ע"ז ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו:

דף ס,ב פרק ח הלכה ו גמרא  תנא ר' יעקב קומי ר' ירמי' מברכין על הבשמים של גוים.  מהו פליג.  קיומונה במעשיו לפני חנותו עששית אע"פ שלא כבת מברכין עליה.  נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך אספקלריא רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת לעולם אין מברכין עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה.  חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת גחלת של הקדש מועלין

דף סא,א פרק ח הלכה ו גמרא  בה והשלהבת לא נהנין ולא מועלין גחלת של ע"ז אסורה ושלהבת מותרת המודר הנאה מחבירו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב והשלהבת פטור מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת.  ר' חייא בר אשי בשם רב אם היו גחלים לוחשות מברכין.  ר' יוחנן דקרציון בשם רבי נחום בר סימאי בלבד הנקטפת.  תני גוי שהדליק מישראל וישראל שהדליק מגוי ניחא גוי שהדליק מישראל מעתה אפילו גוי מגוי.  אשכח תני גוי מגוי אין מברכין.  רבי אבהו בשם ר' יוחנן מבוי שכולו גוים וישראל אחד דר בתוכו ויצא משם האור מברכין עליה בשביל אותו ישראל ששם.  רבי אבהו בשם רבי יוחנן אין מברכין לא על הבשמים של לילי שבת בטבריא ולא על הבשמים של מוצאי שבת בציפורין.  ולא על הנר ולא על הבשמים של אור ערב שבת בציפורין.  שאינן עשויין אלא לדבר אחר ולא על הנר והבשמים של מתים.  רבי חזקיה ור' יעקב בר אחא בשם רבי יוסי בי ר' חנינא הדא דאת אמר בנתונים למעלה ממיטתו של מת.  אבל אם היה נתונים לפני מטתו של מת מברכין.  אני אומר לכבוד החיים הן עשוין.  ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה.  ולא היא של גוים היא של עבודה זרה.  תיפתר בעבודה זרה של ישראל.  אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו.  דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו (בראשית א) וירא אלהים את האור כי טוב ואחר כך ויבדל אלהים בין האור ובין החשך.  אמר רבי ברכיה כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש ויבדל אלהים אבדלה ודאי.  רבי יהודה בי ר' סימון אמר הבדילו לו.  ורבנן אמרין הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא.  משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שני איסטרטיגין זה אומר אני משמש ביום וזה אומר אני משמש ביום קרא לראשון ואמר לו פלוני היום יהא תחומך.  קרא לשני ואמר לו פלוני הלילה יהא תחומך.  הדא הוא דכתיב (שם) ויקרא אלהים לאור יום וגו' לאור אמר לו היום יהא תחומך ולחשך אמר לו הלילה יהא תחומך.  אמר רבי יוחנן הוא שאמר הקב"ה לאיוב (איוב לח) המימיך צוית בוקר ידעת השחר מקומו ידעת אי זה מקומו של אור ששת ימי בראשית איכן נגנז.  אמר רבי תנחומא אנא אמרית טעמא (ישעיהו מח) יוצר אור ובורא חושך עושה שלום משיצא עושה שלום ביניהן.  אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו רב אמר יאותו ושמואל אמר יעותו.  מאן דאמר יאותו (בראשית לד) אך בזאת נאותה לכם.  מאן דאמר יעותו לדעת לעות את יעף דבר.  תמן תנינן כיצד מעברין את הערים רב אמר מאברין.  ושמואל אמר מעברין מאן דאמר מאברין מוסיפין לה אבר.  מאן דאמר מעברין כאשה עוברה.  תמן תנינן לפני אידיהן של גוים רב אמר עידיהן ושמואל אמר אידיהן.  מאן דאמר אידיהן (דברים לב) כי קרוב יום אידם.  ומאן דאמר עידיהן (ישעיהו מד) ועידיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יבשו.  מאן מקיים שמואל טעמא דרב ועידיהם המה שהן עתידין לבוש את עובדיהן ליום הדין.  אין

דף סא,ב פרק ח הלכה ו גמרא  מברכין על הנר עד שיאותו לאורו רב יהודה בשם שמואל כדי שיהו נשים טוות לאורו.  אמר רבי יוחנן כדי שתהא עינו רואה מה בכוס ומה בקערה.  אמר רב חנינא כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע.  תני רבי אושעיא אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין.  רבי זעירא מקרב קמיה בוצינא אמרין ליה תלמידיו רבי מה את מחמיר עלינו הא תני רבי אושעיא אפילו טריקלין עשר על עשר מברכין:

דף סא,ב פרק ח הלכה ז משנה  מי שאכל ושכח ולא בירך בית שמאי אומר יחזור למקומו ויברך.  ובית הלל אומרים יברך במקום שנזכר.  ועד מתי מברך עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו:

דף סא,ב פרק ח הלכה ז גמרא  רבי יוסטא בר שונם אמר תרין אמורין חד אמר טעמון דבית שמאי וחד אמר טעמון דבית הלל.  מאן דמר טעמון דבית שמאי אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו אף הכא יחזור למקומו ויברך.  מאן דמר טעמהון דבית הלל אלין פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך אלא מברך במקום שנזכר אף הכא מברך במקום שנזכר.  עד מתי הוא מברך רבי חייא בשם שמואל עד שיתעכל המזון במעיו וחכמים אומרים כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה רבי יוחנן אמר עד שירעב:

דף סא,ב פרק ח הלכה ח משנה  בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס בית שמאי אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על המזון.  ובית הלל אומרים מברך על המזון ואחר כך מברך על היין עונין אמן אחר ישראל מברך ואין עונין אמן אחר כותי מברך עד שישמע כל הברכה:

דף סא,ב פרק ח הלכה ח גמרא  אמר רבי בא ע"י שהיא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה ברם הכא על ידי שהיא משולשה על הכוס אינו שוכח.  הא אחר ישראל עונין אמן אע"פ שלא שמע לא כן תני שמע ולא ענה יצא ענה ולא שמע לא יצא חיי' ברי' דרב אמר בשלא אכל עמהן כזית הכא מתניתא תני שמע ולא ענה יצא ענה ולא שמע לא יצא.  רב בשם אבא בר חנה ואית דאמרי לה אבא בר חנה בשם רב והוא שענה ראשי פרקים.  רבי זעירא בעי הי אינין ראשי פרקים (תהילים קיג) הללו יה הללו עבדי ה' הללו את שם ה'.  בעון קומי ר' חייא בר אבא מנין שאם שמע ולא ענה יצא אמר מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן אינון קיימין בציבורא דאילין אמרין דין ברוך הבא ואילין אמרין בשם ה' ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן.  תני רב אושעיא עונה הוא אדם אמן אפילו לא אכל ואינו אומר נברך שאכלנו משלו אלא אם כן אכל.  תני אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה ולא אמן חטופה בן עזאי אומר העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים חטופה יתחטפו שנותיו קטופה

דף סב,א פרק ח הלכה ח גמרא  תקטף נשמתו.  ארוכה מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה.  איזו היא אמן יתומה אמר רב הונא דין דיתיב למיברכה והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה.  תנא גוי שבירך את השם עונה אחריו אמן.  אמר ר' תנחום אם בירכך גוי ענה אחריו אמן דכתיב (דברים ז) ברוך תהיה מכל העמים.  גוי אחד פגע את רבי ישמעאל ובירכו אמר לי' כבר מילתך אמירה פגע אחרינא וקיללו אמר לי' כבר מילתך אמירה אמרו לו תלמידיו רבי כמה דאמרת להדין אמרת להדין.  אמר לון כן כתיב (בראשית כו) אורריך ארור ומברכיך ברוך:


תלמוד ירושלמי - מסכת ברכות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט