תלמוד ירושלמי - מסכת פיאה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח


מסכת פיאה פרק ח

דף לה,א פרק ח הלכה א משנה  מאימתי כל אדם מותרין בלקט משילכו הנמושות בפרט ובעוללות משילכו העניים בכרם ויבואו ובזיתים משתרד רביעה שנייה א"ר יהודא והלא יש שאין מוסקין זיתיהם אלא לאחר רביעה שנייה אלא כדי שיהא העני יוצא ולא יהא מביא אלא בארבעה איסרות:

דף לה,א פרק ח הלכה א גמרא  אמר רבי יוחנן למה נקרא שמן נמושות שהן באות בסוף אבא שאול היה קורא אותן משושות אית תניי תני נמושות ואית תניי תני משושות מאן דאמר נמושות שהן באין בסוף ומ"ד משושות שהן ממשמשים ובאין רבי חונא בשם מנחם רבי יוחנן בן נורי היה יוצא עם הנמושות ומביא פרנסתו של כל השנה תני מתנות עניים שבשדה שאין עניים מקפידי' עליהם הרי הן של בע"ה רבי בון בר חייא בעי ויש אדם קורא שם פיאה לעצמו תני ר"ש ב"י לעני ולגר תעזוב אותם ולא לעורבים ולעטלפים:  בפרט ובעוללות כו' ולא תנינן נמושות ע"י שהן חביבין הן באין על אתר ובזיתים משתרד רביעה שני' ולא תנינן נמושות מפני שהן ימי צנה ואין יוצאין אלא בחורים:  וקודם לכן אינו אסור משום גזל בשיטתן השיבן לא אתם שאתם אומרים מפני שהוא צינה אין יוצאין אלא בחורים מתוך שהוא יודע שאינו מביא פרנסתו אף הוא אינו יוצא:

דף לה,ב פרק ח הלכה ב משנה  נאמנים על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתו ועל מעשר עני בכל שנתו ובן לוי נאמן לעולם ואינן נאמני' אלא על דבר שכן דרך בני אדם להיות נוהגין כן:

דף לה,ב פרק ח הלכה ב גמרא  עד איכון א"ר חנינא עד מקום שדרכו לילך ולבוא בו ביום מעשה והאמין ר' לחמשה אחים בחמשה כורין של חטים ואפשר כן אלא מכא צבחר ומכא צבחר כורה סליק:  ר' אלעזר דרומה בעי קומי רבי יוסי מתני' דרבי אליעזר דר"א אמר נאמן על השני נאמן על הראשון אמר רבי יוסי ד"ה היא שניא היא שאין אדם עושה בדבר ערוה רבי אלעזר בשם ר' הושעי' כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה גדולה כן לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר אמר רבי הושעי' מתני' אמרה כן ובן לוי נאמן לעולם ר' מנא ובן לוי נאמן לעולם ר' מנא בעי ובן לוי נאמן לעולם אפילו בשביעית אמר רבי בון בר חייא נאמן בן לוי לומר מעשר ברור הוא לפוטרו מן השני אבל באומר ניתן לי או באומר משלו הן אינן נאמנין דו מתני' אינן נאמנין אלא על דבר שכן דרך בני אדם נוהגין כן כיני מתני' אינן נאמנין אלא על דבר שבני אדם נוהגין כן:

דף לה,ב פרק ח הלכה ג משנה  נאמנים על החיטים ואינן נאמנים לא על הקמח ולא על הפת נאמנים על שעורה של אורז ואין נאמנים עליו בין חי בין מבושל נאמנים על הפול ואינן נאמנים על הגריסין בין חיין בין מבושלין נאמנים על השמן לומר של מעשר עני ואין נאמנים עליו לומר של זיתי ניקוף הוא נאמנים על ירק חי ואין נאמנים על המבושל אלא א"כ היה לו דבר ממועט שכן דרך בע"ה להוציא מלפסו:

דף לה,ב פרק ח הלכה ג גמרא  מהו שיהא נאמן לומר חיטים ניתן לי ועשיתי אותן קמח חיטין ניתן לי ועשיתי אותן פת פשיטא לן שהוא נאמן היו הכל יודעין שרוב בני אדם מכנסו לקט אפילו כן אינו נאמן

דף לו,א פרק ח הלכה ג גמרא  תני רבי יהודא אומר מקום שנהגו להיות דורכין את העוללות יהא עני נאמן לומר יין זה של עוללות הוא ודכוותי' מקום שנהגו להיות מוסקי' זיתי ניקוף יהא עני נאמן לומר שמן זה של זיתי ניקוף הוא:  אילן דבית אסי בשלון ירק אנשון מתקנתיה סלק גמליאל זוגה ותקניה מן גו לפסא:

דף לו,א פרק ח הלכה ד משנה  אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטין וקב שעורי' ר"מ אומר חצי קב קב וחצי כוסמין וקב גרוגרות או מנה דבילה ר"ע אומר פרס חצי לוג יין ר"ע אומר רביעית רביעית שמן ר"ע אומר שמינית ושאר כל הפירות אמר אבא שאול כדי שימכרם ויקח בהן מזון שתי סעודות:

דף לו,א פרק ח הלכה ד גמרא  תני רובע אורז עוכלא תבלין ליטרא ירק שלשת קבין חרובין חצי לוג יין רביעית שמן עשרה אגוזים חמשה אפרסקין שני רמונים ואתרוג אחד מ"ט ואכלו בשעריך ושבעו תן לו כדי שובעו חזקי' שאל לאבוי מנא אילין שיעורייא א"ל אהן צררא סמך דא ברתא ר"ח הוה יתיב קומי ר' והוא אמר טעמין והוא סתר אמר טעמין והוא סתר א"ל לא כלן מסתור אלא מבני א"ר מנא תניא ארבע ליטרין אמר ר"א וכן לעירוב אמר רבי חיננא הדא דתימר ביין אבל בשמן מערבין מזון שתי סעודות תני מערבין בחומץ מזון שתי סעודות רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק כדי לטבול בירק הנאגד שתי סעודות רבי יצחק ענושיא אמר קומי ר"ז בשם דבי ר' ינאי אפונין חיין מערבין בהן מזון שתי סעודות למי נצרכה לר"מ שלא תאמר הואיל והן מסריחין את הפה אין מערבין בהן דג מליח מערבין בו בשר מליח מערבין בו בשר חי תנינן הבבלין אוכלין אותו כשהוא חי מפני שדעתן מקולקלת ר' יודן בעי הדא סלקורא הואיל ואילין כותאי אכלין מינה חייה מערבין בה שמואל בר שילת בשם רב פעפועין וגודגניות וחלוגלוג' מערבין בהן בעון קומי' היידין יינון אמר לון קקולין והנדוקקי ופרפחיני':

דף לו,א פרק ח הלכה ה משנה  מידה זו אמורה בכהנים ובלוים ובישראלים היה מציל נותן מחצה ונוטל מחצה היה ממועט נותן לפניהם והן מחלקין ביניהן:

דף לו,א פרק ח הלכה ה גמרא  רבי יונה פתר מתני' ביותר מכשיעור היה מציל נוטל מחצה ונותן מחצה אבל בכשיעור הוא נותן לפניהם והן מחלקי' ביניהן רבי חזקיה פתר מתני' בכשיעור ביקש להציל ונטל מחצה ונתן מחצה שמתוך שנוטל מחצה ונותן מחצה נעשה דבר מועט הוא נותן ביניהן והן מחלקין בינהים תני המסבבין על הפתחים אין נזקקים להן לכל דבר אמר רבי יונה ובלחוד דלא יפחות ליה מן ארנדון דיליה הכא את אמר אין פוחתין לעניי' בגורן וכא את אמר אין פוחתין לעני העובר ממקום

דף לו,ב פרק ח הלכה ה גמרא  למקום רב חונא אמר צא מהן שליש ליציא' רבי יוסי ב"ר בון מפיק לאילין נחתומיא כהדא דרב הונא ובלחוד בהדין שיעורא רבי בא בר בא בר ממל בעי קומי רבי לא ראו אותו יוצא מן העיר ונכנס ליה א"ל הנותן נותן והלוקח יחוש לעצמו:

דף לו,ב פרק ח הלכה ו משנה  אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע לן נותנין לו פרנסת לינה שבת נותנין לו מזון שלש סעודות מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי מזון ארבע עשרה סעודות לא יטול מן הקופה והקופה ניגבת בשנים ומתחלקת בשלשה:

דף לו,ב פרק ח הלכה ו גמרא  תמחוי בכל יום קופה מערב שבת לערב שבת תמחוי לכל אדם קופה אינה אלא לאנשי אותה העיר בלבד רבי חונה אמר תמחוי בשלשה שהוא על אתר רבי חלבו בשם רבי בא בר זבדי אין מעמידין פרנסין פחות מג' אנא חמי דיני ממונות בג' דיני נפשות לא כ"ש ויהיו עשרים ושלשה עד דהוא מצמית להון הוא מסכן רבי יוסי בשם רבי יוחנן אין מעמידין שני אחין פרנסים רבי יוסי עבד חד מן תרין אחין עאל ואמר קומיהון לא נמצא לאיש פלוני דבר עבירה אלא שאין מעמידין שני אחין פרנסין רבי יוסי עאל לכפרה בעי מוקמה לון פרנסין ולא קבלון עליהון עאל ואמר קומיהון בן בבי על הפקיע ומה אם זה שנתמנה על הפתילה זכה להימנות עם גדולי הדור אתם שאתם נתמנין על חיי נפשות לא כ"ש רבי חגיי כד הוה מקים פרנסין הוה מטעין לון אורייתא לומר שכל שררה שניתנה בתורה ניתנה (משלי ח) בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו רבי חייא בר בא מקיים ארכוניי רבי אלעזר הוה פרנס חד זמן נחית לבייתיה א"ל מאי עבדיתון א"ל אתא חד סיעא ואכלון ושתון וצלו עלך אמר לון ליכא אגר טב נחת זמן תנינן אמר לון מאי עבדיתון א"ל אתא חד סיעא חורי ואכלון ושתון ואקלונך אמר לון כדון איכא אגר טב ר"ע בעין ממניתיה פרנס א"ל נמלך גו בייתא הלכון בתריה שמעון קליה דימור על מנת מקל על מנת מבזייא רבי בא בר זבדי אמר איתפלגין רב ורבי יוחנן חד אמר מדקדקים בחיי נפשות וחרנא אמר אף בכסות אין מדקדקין מפני בריתו של אברהם אבינו מתני' פליגי על מ"ד אף בכסות אין מדקדקי' פתר ליה לפי כבודו ותני כן בד"א בזמן שאין מכירין אותו אבל בזמן שמכירין אותו אף מכסין אותו והכל לפי כבודו והתני למזונות שלשים יום לכסות ששה חדשים פתר לה ליתן והתני למזונות שלשים יום לפסין ולצדקות י"ב חודש הא קדמייתא ליטול עוד הוא ליתן מהו לפסין ולצדקות י"ב חודש בשכר סופרים ומשנים:

דף לו,ב פרק ח הלכה ז משנה  מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני היה לו מאתים חסר דינר אפילו אלף נותנין כאחת הרי זה יטול היו ממושכנין בכתובת אשתו או לבעל חובו הרי זה יטול אין מחייבין אותו

דף לז,א פרק ח הלכה ז משנה  למכור את ביתו ואת כלי תשמישו:

דף לז,א פרק ח הלכה ז גמרא  חד תלמיד מן דרבי היה לו מאתים זוז חסר דינר והוה רבי יליף זכי עמי' חד לתלת שני מעשר מסכנין עבדון ביה תלמידוי עינא בישא ומלון לי' אתא בעי מזכי עימי' א"ל רבי אית לי שיעורא אמר זה מכת פרושים נגעו ביה רמז לתלמידיו ואעלוני' לקפילין וחסרוניה חד קרט וזכה עימי' היאך מה דהוה יליף משפחת אנטבילא היתה בירושלים והיתה מתייחסת של ארנן היבוסי פעם אחת פסקו להן חכמים שש מאות ככרי זהב שלא להוציאן חוץ לירושלים דהוון דרשון בשעריך בשעריך לרבות ירושלים והתני מעשה בהלל הזקן שלקח לעני בן טובים סוס אחד להתעמל בו ועבד לשמשו שוב מעשה באנשי גליל שהיו מעלין לזקן א' ליטרא בשר ציפרין בכל יום ואפשר כן אלא דלא הוה אכיל עם חורנין תני משתמש בכלי זהב נותנין לו כלי כסף כלי כסף נותנין לו כלי נחושת כלי נחושת נותנין לו כלי זכוכית א"ר מנא כלי כסף וכלי זכוכי' בגופיהן והתני היה משמש בכלי מילת נותנין לו כלי מילת כאן בגופו כאן כשאינו גופו חד מן אילין דנשיותא איתנחת מן ניכסוי והוון זכין לי' במאן דחסף והוא אכיל ומותיב א"ל אסיא עיקר תבשילא לא מן גו לפסא הוא אכול מן לפצא עד כדון בבעל חוב שהוא דוחק אפי' בבע"ח שאינו דוחק נישמענא מן הדא היו ממושכנין לכתובת אשתו או לבע"ח ודא איתתא לאו כבע"ח שאינו דוחק הוא אין מחייבין אותו למכור אמר רבי חנינ' צריך שיהיו לו שני עטיפין אחד לחול ואחד לשבת מ"ט (רות ג) ורחצת וסכת ושמת שמלותיך וכי ערומה היתה אלא אלו בגדי שבתה כד דרשה ר' שמלאי בציבוריי' בכון חבריי' לקובלי' אמרו ליה רבי כעטיפתינו בחול כן עטיפתינו בשבת א"ל אעפ"כ צריכין אתם לשנות לשבת מן הדא ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך:  (שם) וירדת הגורן וירדתי כתיב אמרה לה זכותי תרד עמך וערטילא הוות אלא אמרה לה לבוש מאנך דשובתא:

דף לז,א פרק ח הלכה ח משנה  מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהן הרי זה לא יטול וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שצריך לבריות וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס לאחרים משלו ועל זה נאמ' (ירמיהו יז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו וכן דיין שדן דין אמת לאמיתו וכל מי שאינו לא חיגר ולא סומא ולא פיסח ועושה עצמו כאחד מהן אינו מת מן הזקנה עד שיהא כא' מהן שנאמר (משלי יא) דורש רעה תבואנו ונאמר (דברים טז) צדק צדק תרדוף וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין אינו מת מן הזקנה עד שיהא עיניו כהות שנאמר (שם) ושחד לא תקח כי השוחד יעור עיני חכמים וגו':

דף לז,א פרק ח הלכה ח גמרא  הדא אמרה חמשין דעבדן טבין מן מאתים דלא עבדין:  המסמא את עינו והמקפח את שוקו והמצבה את כריסו אינו נפטר מן העולם עד שיהא לו כן שמואל ערק מן אבוי אזל וקם ליה בין תרין צריפין דמיסכנין שמע קולהון אמרין בהדין אגנטין אנן אכלין יומא דין באגנטין דדהבא ובאגניטן דכספא אנן אכלין עאל ואמר קומי אביו א"ל צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהם דלמא ר' יוחנן וריש לקיש עלון מיסחין בהדין נימוסין דטבריא פגע בון חד מסכן אמר לון זכין בי א"ל מי חזרון

דף לז,ב פרק ח הלכה ח גמרא  מי חזרון אשכחוני' מית אמרו הואיל ולא זכינין ביה בחייו ניטפל ביה במיתותיה כי מיטפלון ביה אשכחון כיס דינרי' תלוי ביה אמרו הדא דא"ר אבהו א"ר אלעזר צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהן שאילולי הרמאין שבהן היה אחד תובע צדקה מן האדם ולא נותן לו מיד נענש אבא בר בא יהב לשמואל בריה פריטין דיהא פליג למסכינייא נפק ואשכח חד מסכן אכל קיפר ושתי חמר עאל ואמר קומוי אבוי א"ל הב ליה יתיר דנפשיה מרתי רבי יעקב בר אידי ורבי יצחק בר נחמן הוון פרנסין והוון יהבון לר' חמא אבוי דר' אושעיא חד דינר והוא יהב ליה לחורנין רבי זכריה חתני' דר' לוי היו הכל מליזין עליו אמרו דלא צריך והוא נסב כד דמוך בודקין ואשכחון דהוה מפליג ליה לחורנין רבי חנינא בר פפא הוה מפליג מצוה בליליא חד זמן פגע ביה רבהון דרוחי' א"ל לא כך אולפן ר' (דברים יט) אל תסיג גבול רעיך א"ל ולא כן כתיב (משלי כא) מתן בסתר יכפה אף והיה מתכפי מיניה וערק מן קמוי א"ר יונה אשרי נותן לדל אין כתיב כאן אלא (תהילים מא) אשרי משכיל אל דל הדא דמסתכל במצוה היאך לעשותה כיצד היה ר' יונה עושה כשהיה רואה בן טובים שירד מנכסיו היה אומר לו בני בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר טול ואת פורע מן דהוה נסב ליה א"ל מתנה א"ר חייא בר אדא איתהוו סבין ביומינו מאן דהוה יהב לון מבין ריש שתא לצומא רבא הוו נסבון מן בתר כן לא הוו נסבון אמרי דשותן גבן נחמיא איש שיחין פגע ביה ירושלמי א' א"ל זכה עמי חדא תרנגולתא א"ל הילך טומיתא וזיל זבין קיפד ואכיל ומית אמר בואו וספדו להרוגו של נחמיא נחום איש גם זו היה מוליך דורון לבית המא פגע ביה מוכה שחין א' א"ל זכה עמי ממה דאית גבך א"ל מי חזר חזר ואשכחוניה ומית והוה אמר לקיבליה עיינוהי דחמונך ולא יהבון ליך יסתמיין ידים דלא פשטן למיתן לך יתקטעון רגליי' דלא רהטן מית' ליך יתברון ומטתי' כן סליק לגבי' ר"ע א"ל אי לי שאני רואה אותך כך א"ל אי לי שאני אין רואה אותך בכך.  א"ל מה את מקללני א"ל ומה את מבעט ביסורין.  ר' הושעיא רבא הוה רביה דבריה חד סגי' נהורא והוה יליף אכל עימי' בכל יום חד זמן הוו ליה אורחין ולא מטא מיכול עימיה ברומשא סליק לגביה א"ל לא יכעס מרי עלי בגין דהוה לי אורחין ולא בעי' מבזיי' איקרי' דמרי בגין כן לא אכלי' עמך יומא דין א"ל את פייסת למאן דמתחמי ולא חמי דין דחמי ולא מתחמי יקבל פיוסך א"ל מנא לך הא א"ל מראב"י דראב"י על חד דסגי' נהורא לביתיה יתב ליה ראב"י לרע מיניה אמרון אילולי דהוא בר נש רבא לא יתב ליה ראב"י לרע מיניה עבדין ליה פרנסה דאיקר אמר להו מהו הכין אמרו ליה ראב"י יתיב לרע מינך וצלי עלוי הדא צלותא אתה גמלת חסד למאן דמתחמי ולא חמי דין דחמי ולא מתחמי יקבל פיוסך ויגמול יתך חסד דלמא ר' חמא בר חנינא ור' הושעיא הוון מטיילו באילין כנישתא דלוד א"ר חמא בר חנינא לר' הושעיא כמה ממון שיקעו אבותי כאן א"ל כמה נפשות שקעו אבותיך כאן לא הוון בני נשא דילעון באורייתא ר' אחא בשם ר' חנינא כיני מתני' כל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל הרי זה שופך דמים ואסור להתרחם עליו על נפשיה לא חייס על חורנין לא כ"ש וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס לאחרים על זה נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו:


תלמוד ירושלמי - מסכת פיאה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח