תלמוד ירושלמי - מסכת מעשר שני - הכול
פרק א ב ג ד ה


מסכת מעשר שני פרק א

דף א,א פרק א הלכה א משנה  מעשר שני אין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו ואין מחליפין אותו ולא שוקלין כנגדו ולא יאמר אדם לחבירו בירושלים הילך יין ותן לי שמן וכן שאר כל הפירות אבל נותנין זה לזה מתנת חנם.  מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי ולא בעל מום חי ושחוט ואין מקדשין בו את האשה.  הבכור מוכרין אותו תמים חי.  ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה.  ואין מחללין מעשר שני על אסימון ולא על המטבע שאינו יוצא ולא על המעות שאינן ברשותו:

דף א,א פרק א הלכה א גמרא  מעשר שני אין מוכרין אותו כו'.  אין מוכרין אותו מפני שכתוב בו קדושה.  אין ממשכנין אותו מפני שכתוב בו ברכה.  כיצד אין מוכרין אותו לא יאמר אדם לחבירו הא לך את המנה הזה של מעשר שני ותן לי בו חמשים זוז של חולין.  מאן תנא אין מוכרין אותו ר"מ ברם כרבי יודה בדין הוא שיהא מותר למוכרו מקל וחומר מה אם תרומה שהיא אסורה לזרים מותר למוכרה מעשר שני שהוא מותר לזרים אינו דין שיהא מותר למוכר.  לא אם אמרת בתרומה שאינה טעונה מחיצה תאמר במעשר שני שהוא טעון מחיצה.  ביכורים יוכיחו שהן טעונין מחיצה ומותר למוכרן.  לא אם אמרת בביכורים שאינן תופסין

דף א,ב פרק א הלכה א גמרא  את דמיהן תאמר במעשר שני שהוא תופס את דמיו.  שביעית תוכיח שהיא תופסת את דמיה ומותר למוכרה.  אמר רבי יודן מזו מכירתה של שביעית היא חילולה.  אמר רבי ירמיה מאן תנא אין מוכרין אותו רבי מאיר ברם כרבי יודן בדין הוא שיהא מותר למוכרו מקל וחומר מה אם שביעית שאין פורעין חוב מדמיה מותר למוכרה מעשר שני שפורעין חוב מדמיו אינו דין שיהא מותר למוכרו.  הא אשכחנן שפורעין חוב מדמיו כיי דתנינן תמן משך הימנו מעשר בסלע ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתים.  אמר רבי יוסי שנייא היא שמשעה ראשונה מעשר שני חייב אילו חייב היה לו ונתן לו מעשר יאות.  אמר רבי יודן מתני' אמרה כן שהוא אסור למוכרו דתנינן תמן מזיד קידש שוגג לא קידש.  אם את אומר יהא מותר למוכרו יהא מותר לקדש בו.  וכל שהוא אסור למוכרו אסור לקדש בו והתנינן אין לוקחין עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי שביעית ואם לקח יאכל כנגדן.  א"ר יוסי זאת אומרת שאסור ליקח אשה מדמי שביעית דלכן מה בין קונה אשה מה בין קונה שפחה.  רבי יוסי בשם רבי זעירא רבי יודן בשם רבי יילא דברי הכל היא מפני פילפולו.  רבי יוסי בשם רבי אחא דברי הכל היא כדי שיהו הכל זקוקים למחיצתן.  כיצד אין ממשכנין אותו הנכנס לתוך ביתו של חבירו למשכנו אל ימשכן מעשר שני שלו.  תני ולא מרהינין אותו ולא יתננו לחנווני שיאכל עליו.

דף ב,א פרק א הלכה א גמרא  עבר ומשכן עבר והרהין ייבא כהדא האוכל מעשר שני שלו בין שוגג בין מזיד יצעק לשמים דברי רבן שמעון בן גמליאל.  רבי אומר שוגג יצעק לשמים מזיד יחזרו דמיו למקומן.  ואם היו מעות שוגג יצעק לשמים מזיד יחזרו דמיו למקומן דברי רבן שמעון בן גמליאל.  רבי אומר בין שוגג בין מזיד יחזרו דמיו למקומן.  רבי זריקה בשם חזקיה הלכה כרבי במעות וכרבן שמעון בן גמליאל בפירות.  אמר רבי יילא מעשה היה והורו כרבי במעות.  או ייבא כהדא אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה.  ואם נטע או הרכיב או הבריך יעקור.  לא עקר פירותיו מה הן.  רבי בא רבי אמי הוון יתיבין בצור אתא עובדא קומיהון והורי רבי אילא ישפכו פירותיו.  אמר רבי בא אני לא נמניתי עמהן בעלייה נפקין ושמעון רבי יונה ורבי יצחק בר טבליי בשם רבי לעזר אין מחדשין על הגזירה.  אמר ר' יוסי ר' יצחק בר טבליי בשם ר' לעזר אין מוסיפין על ההלכה.  ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירא מן מה דתני אין ממשכנין אותו ולא מרהינין אותו הדא אמרה עבר ומשכן עבר והרהין קונסין בו.  ולא שוקלין כנגדו מעות אפילו סלע של חולין לעשות סלע של מעשר שני.  היה לו סלע של מעשר [שני] והיא מסויימת לו מהו שישקול כנגדו הסלע של מעשר שני אחרת ותהא מסויימת לו.  האחין שחלקו מהו שישקלו זה כנגד זה.  תנן לא יאמר אדם לחבירו בירושלים הא לך יין ותן לי שמן הא לך שמן ותן לי יין אבל אומר לו הא לך יין שאין לך יין הא לך שמן שאין לך שמן.  הא לך יין שאין לי שמן הוון בעי מימר אסור.  אשכח תני מותר.  ואין אסור משום חליפין.  מכיון שאינו יכול להוציאו ממנו בדין אין אלו חליפין.  וליידא מילה אמר הא לך יין שאין לי שמן דאילו הות לי משה הוינא מיתן לך.  אבל נותנין זה לזה מתנת חנם.  מתני' דרבי מאיר דו רבי מאיר

דף ב,ב פרק א הלכה א גמרא  אמר אין מתנה כמכר.  אמר רבי יוסי דברי הכל היא הכא כהדא דתני היה אומר אדם לחבירו מה אכלת היום והוא אומר לו קיץ והיה יודע שהוא בכור מה הקיץ נמכר בזול אף הבכור נמכר בזול.  היה אומר לו מן והיה יודע שהוא מעשר שני מה המן ניתן במתנה אף מעשר שני ניתן במתנה.  התיבון הרי מעשר בהמה דברי הכל אינו נמכר ואת אמרת ניתן במתנה אף זה הניתן במתנה.  רבי מנא לא אמר כן אלא כרבי יודה דרבי יודה עשה אותו כנכסיו.  התיבון הרי מעשר בהמה דברי הכל אינו כנכסיו ואת אמר ניתן במתנה אף זה ניתן במתנה:  הא שחוט מותר תניי דבי רבי ינאי לא שנייא בין חי בין שחוט בין תמים בין בעל מום.  וליידא מילה תנן חי ולא שחוט בגין ניתני דבתרה הבכור מוכרין אותו תמים חי ובעל מום חי ושחוט.  רבי אבא בר יעקב בשם רבי יוחנן נאמר כאן (ויקרא כז) לא יגאל ונאמר בחרמי כהנים לא ימכר ולא יגאל מה לא יגאל הנאמר בחרמי כהנים אינו לא נמכר ולא נגאל.  ר' יעקב דרומייה בעא קומי רבי יוסי כלום כתיב בבכור לא תפדה בבעל מום מעשר בהמה לא חלקה התורה בין חי בין שחוט בין תם בין בעל מום.  אין מקדשין בו את האשה

דף ג,א פרק א הלכה א גמרא  אבל מקדשין בגידיו ובעצמיו ובקרניו ובטלפיו.  א"ר לעזר מפני שכתוב בו ברכה.  ייקדש בבשרו.  א"ר יוסי כלום למדו מעשר אלא מחרמי כהנים מה חרמי כהנים אין מקדשין בהן את האשה אף כל הקדשים אין מקדשין בהן את האשה.  מעתה לא יקדשו לא בגידיו ולא בעצמיו ולא בקרניו ולא בטלפיו.  הוי צורכה לההיא דאמר רבי לעזר מפני שכתוב בהן ברכה.  רבי יודן בעי אומר לאשה משכי לי מעשר בהמה זה שתתקדשי לי בו לאחר שחיטה מאחר שיש בידו לשחוט מקודשת מכבר או לאחר שחיטה.  רבי זעירא בשם רבי בא בר ממל הגונב מעשר בהמה של חבירו אם היה קיים מחזירו לו בעינו.  אכלו מה שאכל אכל.  רבי לעזר בשם רבי מנא אין אומר לו שיתן מילתא או פחות משוה פרוטה אין אומר לו שיתן.  אמר רבי חיננא הדא דתימא כשאינו יפה שוה פרוטה מעיקרו אבל אם היה יפה שוה פרוטה מעיקרו אומר לו שיתן.  רבי יודה בר פזי בשם רבי יהושע בן לוי חי לא שחוט.  תמן תנינן המקדש בחלקו בקדשי קדשים ובקדשים קלים אינה מקודשת.  אמר רבי יודה בר פזי רבי יודה יליף כל הקדש מבכור מה בכור מקדשין בו את האשה אף הקדשים מקדשים בו את האשה.  רבי מאיר יליף כל הקדשים ממעשר בהמה מה מעשר בהמה אין מקדשין בהן את האשה אף כל הקדשים אין מקדשין בהן את האשה.  מחלפה שיטתיה דרבי יודה בר פזי תמן הוא אומר בין חי בין שחוט והכא הוא אמר חי ולא שחוט.  תמן בשם גרמיה והכא בשם רבי יהושע בן לוי.  ואפילו תימר כאן וכאן בשם גרמיה במקדש בחי ובראוי ליפול לו ולאחר שחיטה.

דף ג,ב פרק א הלכה א גמרא  מה טעמא דרבי יהושע בן לוי (במדבר יח) ובשרם יהיה לך כחזה התנופה ומאי טעמא דרבי יודן בן פזי יהיה לך אפילו לאחר שחיטה.  מה מקיים רבי יהושע בן לוי יהיה לך ריבה לך הויה אחרת שיהא נאכל לשני ימים ולילה אחד:  מתני' דלא כרבי דוסא דתני מחללין מעשר שני על אסימון דברי רבי דוסא וחכמים אוסרין.  מה טעמא דרבי דוסא (דברים כ) וצרת הכסף דבר שהוא נצרר מחבירו שיש לו צורה ויוצא על גב צורתו.  רבי יוסי בשם רבי יוחנן דברי רבי דוסא מחללין מעשר על ליטרא של כסף אילו אמר כסף הוינן אמרין כשם שאמר כסף כך אמר זהב.  אילו אמר כסף הוינן אמרין להוציא שברי קערות ותמחויין הוי מהן ליטרא של כסף על אסימון.  הכל מודין שאין מחללין אותו על מעות הנתונות לאולייר הדא דתימר בדרך שהן יפין אצל הולייר אבל בדרך שהן יפין אצל התורמסר מחלל.  מטבע שנפסל והמלכות מקבלתו רבי יוסי בשם רבי יונתן כאסימון.  רבי חייא בשם רבי יונתן כמטבע של מלכים הראשונים

דף ד,א פרק א הלכה א גמרא  נימר אם היה יוצא על גב צורתו מחלל ואם לאו אינו מחלל.  מטבע שמרד כגון בן כוזיבא אינו מחלל.  היו לו מעות של סכנה אתא עובדא קומי רבי אימי אמר יוליך הנייה לים המלח.  היה לו מעות של דיסקניס רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו מחללין כדרך שהן יפות אצל התורמסר.  ביקש להוציאן מחללן כדרך שהוא מחלל עליהן.  תני אין מחללין אותו לא על המעות שהן בבבל ולא על המעות שבבבל כן לא על המעות שכן בבבל בעומד בבבל ולא על המעות שבבבל כן בעומד כן היו לו מעות מבבל לבבל והוא עומד כאן

דף ד,ב פרק א הלכה א גמרא  נימר אם היתה דרך פתוחה מחלל ואם לאו אינו מחלל וטבבו כן.  אמר רבי אבין כל המטביעות היו יוצאות בירושלים מפני כן על שם (תהילים מח) יפה נוף משוש כל הארץ.  יכול אם היו לו מעות בהר המלך ובקצרה מחללן עליהן.  ת"ל (דברים יד) וצרת הכסף בידך מהו בידך ברשותך.  ר' יונה בעי נפל כיסו לבור ובו מאה ריבוא והיה יכול להוציא חמשים ריבוא להעלותן אותן חמשים ריבוא כמו שהן ברשותו:

דף ד,ב פרק א הלכה ב משנה  הלוקח בהמה לזבחי שלמים וחיה לבשר תאוה יצא העור לחולין אף על פי שהעור מרובה על הבשר.  כדי יין סתומות מקום שדרכן לימכור סתומות יצא קנקן לחולין.  האגוזים והשקדים יצאו קליפין לחולין.  התמד עד שלא החמיץ אינו נלקח בכסף מעשר ומשהחמיץ נלקח בכסף מעשר.  הלוקח חיה לזבחי שלמים ובהמה לבשר תאוה לא יצא העור לחולין.  כדי יין פתוחות או סתומות במקום שדרכן למכור פתוחות לא יצא קנקן לחולין.  סלי תאנים וסלי ענבים עם הכלי לא יצאו דמי הכלי לחולין:

דף ה,א פרק א הלכה ב גמרא  תני בן בג בג אומר (דברים יד) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך לוקח הוא אדם פרה מפני עורה וצאן מפני גיזתה ויין מפני קנקנו.  אמר רבי זעירא הדא דתימא כשהיה המוכר הדיוט אבל אם היה המוכר אומן נעשה כמוכר זה בפני עצמו וזה בפני עצמו.  אמר רבי זעירה מתני' אמרה כן כדי יין סתומות מקום שדרכן למכור סתומות יצא הקנקן לחולין.  אמר רבי מנא ומינה כמה דתימר תמן אם היה המוכר אומן נעשה כמוכר זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ודכוותה אם היה הלוקח אומן נעשה כלוקח זה בפני עצמו וזה בפני עצמו.  חותל של תמרים פטולייא של תמרים יצאו לחולין.  קופות של תמרים אית תניי תני יצאו ואית תניי תני לא יצאו.  אמר רב חסדא מאן דאמר יצאו דרוסות ומאן דאמר לא יצא כשאינן דרוסות:  התמד עד שלא החמיץ אינו ניקח בכסף מעשר ופוסל את המקוה משהחמיץ ניקח בכסף מעשר ואינו פוסל את המקוה:  מתני' דרבי יודה [היא] דתנינן תמן המתמד ונתן מים במידה ומצא כדי מידתו פטור ורבי יודה מחייב.  א"ר אבהו זימנין אמר לה בשם רבי לעזר וזימנין אמר לה בשם רבי יוסי בי רבי חנינא והוא שהחמיץ.  אמר רבי יוסי דברי הכל היא שכן אפילו מי מלח ניקחין בכסף מעשר.  אמר רבי לעזר לא קנה מעשר.  א"ר יוסי בקדמייתא הוינן מרין הלוקח בהמה לבשר תאוה על כרחו

דף ה,ב פרק א הלכה ב גמרא  נתפס השם לשלמים ולא הוינן אמרין כלום מן הדא דאמר רבי לעזר לא קנה מעשר.  רבי יוסה בשם רבי יוחנן בהמת מעשר שני בירושלים כרבי מאיר פטורה מן הבכורה כרבי יהודה חייבת בבכורה.  רבי ירמיה בעי קומי רבי זעירא ילדה בכור אימוריו מהו שיקרבו לגבי מזבח.  ולא חל מעשר שני על אימוריו ולא נמצא מבריחו מן האכילה.  א"ל וכי הלוקח בשר בהמה לבשר תאוה לא חל מעשר שני על אימוריה ולא נמצא מבריחה מן האכילה.  אמר ליה בלקיחתה פקעה ממנה קדושת מעשר.  אמר רבי יוסי ואנן לא הוינן אמרין כן אלא לא התירה התורה ליקח בכסף מעשר אלא שלמים בלבד.  מה נפקה מביניהון ילדה בכור והקדישה שלמים מאן דאמר לא התירה התורה ליקח בכסף מעשר אלא שלמים בלבד קריבה מאן דאמר בלקיחתה פקעה ממנה קדושת מעשר אינה קריבה.  אמר רבי יוסי כל אילין מילייא אנן מרין ומתני' מסייעא לר' זעירא לא יביא מחיטי מעשר [שני] אלא ממעות מעשר שני.  מה בין חיטין מה בין מעות אלא בלקיחתה פקעה ממנה קדושת מעשר.  אמר רבי חיננא קומי רבי מנא ויביא מן החיטין התרומה לכהן והשאר לבעלים מפני מה אינו מביא.  אמר ליה הגע עצמך שנשפך הדם לא נפסל הלחם.

דף ו,א פרק א הלכה ב גמרא  אמר רבי יוחנן גזרו על נקיבה בעלת מום מפני וולדה גזרו על זכר בעל מום מפני נקיבה בעלת מום.  ואמרין בשם רבי יוחנן אפילו תמימה גזירה.  בראשונה היו אומרין לוקחין בהמה לבשר תאוה והיו בריחין אותו מעל גבי המזבח חזרו לומר לא יקחו אפילו חיה אפילו עופות כהדא דתני אחד שביעית ואחד מעשר שני מחללין אותו על נקיבה בעלת מום ועל שאר בהמה חיה ועוף בין חיין בין שחוטין דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין מחללין אלא על השחוטין בלבד.  רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק גזרו אותן שלא ירעו אותן עדרים עדרים.  קם רבי ירמיה עם רבי זעירא.  א"ל עד כדון רבי שמואל בר רב יצחק קיים ואתון תליון ביה מרטוטיבן.  והא אמרין בשם רבי יוחנן אפילו תמימה גזירה.  דילמא לא איתאמרא אלא על השביעית.  אשכח תני על השביעית:

דף ו,ב פרק א הלכה ג משנה  הלוקח מים ומלח ופירות המחוברין לקרקע או פירות שאינן יכולין להגיע לירושלים לא קנה מעשר.  הלוקח פירות שוגג יחזרו דמים למקומן מזיד יעלו ויאכלו במקום ואם אין מקדש ירקבו.  הלוקח בהמה שוגג יחזרו דמיה למקומה.  מזיד תעלה ותאכל במקום ואם אין מקדש תקבר על ידי עורה.  אין לוקחים עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי מעשר שני ואם לקח יאכל כנגדן.  אין מביאין קיני זבין וקיני זבות וקיני יולדות מדמי מעשר שני ואם הביא יאכל כנגדן.  זה הכלל כל שהוא חוץ לאכילה ולשתייה ולסיכה מדמי מעשר שני יאכל כנגדן:

דף ו,ב פרק א הלכה ג גמרא  תמן תנינן אין לוקחים עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי שביעית ואם לקח יאכל כנגדו וכא את אמר הכין.  רבי יונה אמר איתפלגון רבי חייא בר רב יוסף ושמואל חד אמר כאן דרך מכירה וכאן דרך חילול

דף ז,א פרק א הלכה ג גמרא  וחרנא אמר כאן שהמוכר קיים וכאן שהלך לו המוכר.  ולא ידענא מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דאמר רבי יוסי בשם שמואל נקנה המקח הרי הוא דאמר כאן דרך מיכרה וכאן דרך חילול.  מתני' דרבי עקיבה [היא] דלא כרבי ישמעאל.  רבי ישמעאל דריש (דברים יד) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך כלל בבקר ובצאן ביין ובשכר פרט ובכל אשר תאוה נפשך הרי כלל אחר.  כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט לומר לך מה הפרט מפורש דבר שהוא וולד וולדות הארץ אף אין לי אלא דבר שהוא וולד וולדות הארץ.  רבי עקיבה מפרש מה הפרט מפורש דבר שהוא פרי וולד פירי ומכשירי פירי אף אין לי אלא דבר שהוא פרי וולד פירי ומכשירי פירי.  מה נפק מן ביניהון דגים וחגבים כמהין ופטריות כרבי עקיבה נקחין בכסף מע"ש.  א"ר חגי מתני' אמרה כן שאין מחללין מעות על פירות בריחוק מקום.  אמרה קומי רבי אבינא וקלסי' אמרה קומי רבי ירמיה וקנתריה.  והתנינן מעות בירושלים ופירות במדינה שנייא היא שהיה אחר מקום.  כד נפיק רבי חגי אשכח תני מעות ופירות בירושלים מעות ופירות במדינה.  אמר אין הוה שמיע רבי ירמיה הדא מילתא יאות קנטרי.  בעי מיחזור ביה.

דף ז,ב פרק א הלכה ג גמרא  אמר ליה רבי זעירא לא תיחזור בך דאמר רבי לעזר דרבי מאיר ורבנין דמאי הא בודאי לא.  מן מה דאמר ר"א דרבי מאיר היא הדא אמרה היא דמאי היא ודאי.  רבי זבידא הוה יתיב מתני' לבריה הרוצה לחלל מעות על הפירות בזמן הזה בין אילו בין אילו קדשו כדברי בית שמאי.  בית הלל אומרים מעות כמות שהן ופירות כמותש הן.  עבר רבי קריספא א"ל לא תנייתי' כן אלא פירות על המעות.  הא מעות על הפירות דברי הכל לא קדשו והתנינן אם אין מקדש ירקבו.  תיפתר שהקדישן בשעת מקדש וחרב המקדש.  תני בן ביבי (דברים יד) ונתת את הכסף בריחוק מקום אתה פודהו בקירוב מקום אין אתה פודהו ונתת הכסף בקירוב מקום אתה מחללו ואי אתה מחללו בריחוק מקום.  רבי יוסי בשם שמואל נקנה המקח.  רבי יוסי בן חנינא כי פור'.  וא"ר הילא מן מה דתנינן יאכל כנגדן הדא אמרה קדשו.

דף ח,א פרק א הלכה ג גמרא  אמר רבי יוסי מכיון שמשך נקנה המקח מכאן ואילך מקח אחר הוא.  אמר רבי יודן צריך לחזור ולהקדישו.  שהוא סבור לומר שמא קידשו ולא קידשו:


תלמוד ירושלמי - מסכת מעשר שני - הכול
פרק א ב ג ד ה