תלמוד ירושלמי - מסכת חלה - הכול
פרק א ב ג ד


מסכת חלה פרק ג

דף יד,ב פרק ג הלכה א משנה  אוכלין עראי מן העיסה עד שתגלגל בחיטי' ותטמטם בשעורי'.  גילגלה בחטים ויטמטמה בשעורין האוכל ממנה חייב מיתה.  כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה ובלבד שיהא שם חמשת רבעים קמח:

דף יד,ב פרק ג הלכה א גמרא  אוכלין עראי מן העיסה כו'.  אמר ר' חגיי לא שנו אלא עראי אבל קבע

דף טו,א פרק ג הלכה א גמרא  אסור.  מפני שהוא מערים לפוטרה מן החלה.  א"ר יוסי אי מן הדא לית שמע מינה כלום שאפילו שהוא נוטל ממנה שתים שלש מקרצות מכיון שהוא עתיד להחזירו לדבר שלא נגמרה מלאכתו מותר.  דא"ר יוסי בשם ר' זעירא בשם רבי ליעזר אף מה שבלגין לא נטבל מפני שהוא עתיד להחזירו לדבר שלא נגמרה מלאכתו.  והדא אמרה מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה מפני שאינו יכול.  הא אם היה יכול לא בדא.  הדא אמרה שאסור לאדם לעשות עיסתו קבין.  ושאר כל הדברים את מהלך בהן אחר הטימטום.  עשה עיסה מן החטים ומן האורז אחר מי את מהלך אחר הגילגול או אחר הטימטום.  תני רבי הושעיה חלה כמין גבלול.  משתגלגל בחיטים ותטמטם בשעורים.  ר' לעזר בשם ר' הושעיה משתעשה גבלולין גבלולין.  מה ופליג.  כאן להלכה.  כאן לדבר תורה.  תני רבי יהודה בן בתירה אומר משתעשה מקרצות מקרצות.  מה טעמא דרבי יודה בן בתירה (במדבר טו) כתרומת גורן כן תרימו אותה.  מה תרומת גורן ניטלת מן הגמור אף זו ניטלת מן הגמור.  מעתה לכשתאפה.  ר' מתניה לא הוקשה לתרומת הגורן אלא

דף טו,ב פרק ג הלכה א גמרא  למלאכת העירוס בלבד:  ר' יוסי בשם ר"ש בן לקיש דרבי עקיבה היא.  דתנינן תמן הנוטל חלה מן הקב רבי עקיבה אומר חלה וחכמים אומרים אינה חלה.  כלום א"ר עקיבה אלא לשעבר שמא בתחילה.  והכא בתחילה נן קיימין.  ר' יונה ר' חייה בשם ר"ש בן לקיש ירדו לה בשיטת ר"ע.  א"ר יוחנן דברי הכל היא.  כיון שהיא נותנת את המים זו היא ראשית עריסותיכם.  דתני מעשר טבל שנתערב בחולין אוסר כל שהוא.  אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון.  ואם לאו רבי לעזר בן ערך אומר יקרא שם לתרומת מעשר שבו ויעלה באחת ומאה.  רבי יעקב גבולייא בשם ר' חנינה הלכה כר"א בן ערך.  א"ר יוחנן ממה שלימדו את הכהנות הדא אמרה אין הלכה כר' לעזר בן ערך.  מה למדו את הכהונותה הרי זה חלה על העיסה הזאת ועל שאור המתערב בה ועלה קמח שנשתייר בה ועל הקרץ שניתן תחתיה לכשתעלה כולה גוש אחד הוקדש זה שבידי לשם חלה חוץ מן הטמא שבה.  ואמר הוא והטמא שבה.  ויעלה באחד ומאה.  רבי יונה אמר רבי שמואל קפודקיא וחד מן רבנין חד אמר כאן בשיש בו כדי להעלות.  וכאן בשאין בה כדי להעלות [וחרנא אמר] מכיון שהוא זקוק להעלות כמי שיש לו פרנסה ממקום אחר.  א"ר יוסי נראין דברים בערבי

דף טז,א פרק ג הלכה א גמרא  שבתות שזה מביאה וזה מביאה כמפריש מחיוב על חיוב.  אבל בחול תקנו בחלה שתהא ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף שמא מפטור על החיוב.  אמר ר' יונה לא מסתברא דלא בחול.  אבל בערב שבת צריכה לומר היא והטמא שבה למה עד שלא תעשה גוש אחד היא ניטלת לשום חלה משתעשה גוש אחד היא קדישה לשם חלה.  אם אומר את חוץ מן הטמא שבה נמצא טבל טמא מעורב בחלה.  מתוך שאת אומר היא והטמא שבה חולין טמאין הן לא מוטב להפריש מפטור על חיוב.  ולא יהא טבל טמא מעורב בחלה.  א"ר שמואל בר אבדומא ולא למפריעו היא קדישה מכיון שהיא קדישה

דף טז,ב פרק ג הלכה א גמרא  למפריעה כמפרש' מחיוב על חיוב למה לי.  ובלבד שלא יהא שם חמשת רבעים קמח.  אמר רבי מתניתא קודם עד שלא למדו את הכהנות:

דף טז,ב פרק ג הלכה ב משנה  נדמעה עיסתה עד שלא גילגילה פטור' שהמדומע פטור ומשגלגלה חייבת.  נולד לה ספק טומאה עד שלא גילגילה תיעשה בטומאה.  ומשגילגלה תיעשה בטהרה:

דף טז,ב פרק ג הלכה ב גמרא  א"ר יונה תרתין מילין תני ר' חייא רוב' ואינון פליגין חדא על חדא טבל מנינו בחולין וכל הספק פוסל את התרומה ופוסל את החולין מלעשות תרומה.  וקשיא אם טבל <ממנו> [מנינו] בחולין למה לי פוסל את [התרומ' ואת] החולין מלעשותן תרומה והא מנינו <בתרומה> [בחולין].  א"ר יונה אוף אנן תנינן תרתיהון.  טבל מינו בחולין.  דתנינן תמן אוכל מעשר שהוכשר במשקה ונגע בו טבול יום או ידים מסואבין מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה מפני שהוא שלישי.  הדא אמרה שהטבל מנינו בחולין.  וכל הספק פוסל את התרומה ופוסל את החולין מלעשותן תרומה.  דתנינן תמן נולד לה ספק עד שלא גילגלה תיעשה בטומאה.  משגילגלה תיעשה בטהרה.  אמר רב ששת דרבי עקיבה היא דרבי עקיבה אמר יעשנה בטומאה ולא יעשנה קבין.  אמר רבי זעירא דברי הכל היא יעשנה קבין בספיקן.  התיב רבי חייה בי רבי בון קומי רבי זעירא והתני אף בשאר המינין

דף יז,א פרק ג הלכה ב גמרא  כן.  אית לך מימר יעשנה קבין בספיקן.  רבי זבידא אמר אנא בעיתה.  רבי יוסי בשם רבי הילא בדין היה שיטמא אדם טבלו דבר תורה דכתיב (במדבר יח) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי.  תרומה צריכה שימור אין הטבל צירכה שימור.  מה אני מקיים (שם) ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן.  עשה שינתן לו לאהרן הכהן בכהונתו.  וכאן הואיל ואין את יכול ליתנו לכהן בכהונתו רשאי את לטמותו:

דף יז,א פרק ג הלכה ג משנה  הקדישה עיסתה עד שלא גילגילה ופדייתה חייבת.  הקדישתה עד שלא גילגילה וגילגלה הגיזבר ואח"כ פדיתה פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה.  כיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדיין חייבין ומשבאו לעונת המעשרות ופדאן חייבין.  הקדישן עד שלא נגמרו גמרן הגזבר ואח"כ פדיין פטורין שבשעת חובתן היו פטורין:

דף יז,א פרק ג הלכה ג גמרא  ולמה תנינתא תרי זימנין.  רבי חונא רבי חייא רבי יהושע בן לוי בשם ר' פדיה אחת למירוח ואחת לשליש.  רבי יוסי אמר רבי בא וחבריא.  חברייא אמרין אחת למירוח ואחת לשליש.  רבי בא מפרש לחלה למירוח ופיאה לשליש.  ומתניתא דרבי עקיבה היא דרבי עקיבה אמר אחר שליש האחרון את מהלך.  דאיתפלגון שדה שהביא' שליש לפני גוי ולקחה ישראל רבי עקיבה אומר התוספות פטור וחכמים אומרים התוספות חייוב.  מיי כדון.  תיפתר או כרבי עקיבה במחלוקת או כדברי הכל בקוצר מיד:

דף יז,א פרק ג הלכה ד משנה  נכרי שנתן לישראל עיסה לעשות לו פטורה מן החלה.  נתנה לו מתנה עד שלא גילגל חייבת.  ומשגילגל פטורה.  העושה עיסה עם הנכרי אם אין בשל ישראל כשיעור חלה פטורה מן החלה.  גר שנתגייר והיתה לו עיסה אם נעשית עד שלא נתגייר פטור ומשנתגייר חייב ואם ספק חייב.  ואין חייבין עליה חומש.  רבי עקיבה אומר הכל הולך אחר הקרימה דתנור:

דף יז,א פרק ג הלכה ד גמרא  מה בינה לעיסת ארנונא

דף יז,ב פרק ג הלכה ד גמרא  שמא אינה חייבת בחלה.  תמן ברשות ישראל הוא שמא ימלך הגוי ליטלה.  ברם הכא לדעתו היא תלויה.  תני ר' יודה מלאי של ישראל ופועלין גוים עושין לתוכו חייב בחלה.  מלאי של גוי ופועלי ישראל עושין בתוכו פטור מן החלה.  אמר רבי יוסי אוף אנן [נמי] תנינן נכרי שנתן לישראל לעשות לו עיסה פטורה מן החלה.  רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירא ואפילו יש בשל ישראל כשיעור יעשה כקב מכאן וקב מכאן וקב הגוי באמצע אמר ליה רבי זעירא ואינו מעורב על ידי <גוים> [גידין].  תמן תנינן גר שנתגייר והיתה לו פרה נשחטת עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב.  ואם ספק פטור שהמוציא מחבירו עליו הראייה.  תמן את אמר ספק פטור והכא את אמר ספק חייב.  אמר רבי אחא איתתבת קומי רבי אמי ואמר מי יאמר לי שהוא נוטל דמיו מן השבט.  רבי יעקב בר זבדי רבי חייא בשם רבי לעזר נוטל הוא דמיו מן השבט.  <ויפר> [ויפריש] תמן ויטול דמיו מן השבט.  א"ר יוסי חלה שהיא טבל ובעון מיתה מפריש ולא יטול דמיו מן השבט על שם המוציא מחבירו עליו הראייה.  אמר רבי בון בר חייה שני גוים שעשו שני קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו חייבין שלא היתה להן

דף יח,א פרק ג הלכה ד גמרא  שעת חובה ונפטרו.  שני ישראלים שעשו שני קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו פטורין שכבר <היה> [היתה] להן שעת חובה ונפטרו.  ישראל וגוי שעשו שני קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו.  ניחא חלקו של ישראל חייב.  חלקו של גוי מהו.  כלום חלקו של גוי חייב לא מחמת חלקו של ישראל.  חלקו של ישראל חייב וחלקו של גוי פטור:  רבי עקיבה אומר הכל הולך אחר קרימה בתנור:  חברייא בשם רבי לעזר מודה ר' עקיבה לחכמים בעיסת הדיוט שגילגולה טיבולה.  רבי הילא בשם רבי

דף יח,ב פרק ג הלכה ד גמרא  לעזר מודה רבי עקיבה לחכמים בעיסת הקדש שגילגולה פוטרה.  כהנא אמר דברי ר"ע אין מירוח פוטר במקום הקדש.  אמר ר' יונה הדא דכהנא פליגא על רבי לעזר.  מאן דאמר גלגול פוטר המירוח פוטר.  ומאן דאמר אין גילגול פוטר אין המירוח פוטר.  ברם כרבנין גילגול פוטר ברשות הגוי.  [ואין] המירוח פוטר ברשות הגוי.  וקשיא על דרבנין גילגול פוטר ברשות הגוי אין המירוח פוטר ברשות הגוי.  שנייא היא דכתיב וכל מעשר הארץ מזרע הארץ.  והכא לית כתיב מלחם הארץ.  מלחם ולא כל לחם:  א"ר חנינא בריה דרבי הלל מן הדא דרבנין אנן ילפין דלית הדא דכהנא פליגא על רבי לעזר כמה <דרב' אמר> [דרבנין אמרי] גילגול פוטר ברשות הגוי אין המירוח פוטר ברשות הגוי.  כן רבי עקיבה אומר אין גילגול פוטר ברשות הגוי ואין המירוח פוטר <במקום> [ברשות] הקדש:

דף יח,ב פרק ג הלכה ה משנה  העושה עיסה מן החיטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייבת ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח.  ואם אין בה טעם דגן אינה חייבת בחלה ואין אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.  הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן לתוך עיסה שהורמה חלתה אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל.  כיוצא בו זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף.  עינבי בציר עם עינבי עוללות.  אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון.  ואם לאו מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל ושאר מעשר ומעשר שני לפי חשבון.  הנוטל שאור מעיסת חיטים ונותן <עיסת> [לעיסת] האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואם לאו פטורה מן החלה.  ואם כן למה אמרו הטבל אוסר כל שהוא מין במינו ושלא במינו בנותן טעם:

דף יח,ב פרק ג הלכה ה גמרא  מתניתא [דלא] כדרבן שמעון בן גמליאל דרבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם אינה חייבת [בחלה] עד שיהא בה דגן כשיעור.

דף יט,א פרק ג הלכה ה גמרא  רבי יעקב בר אידי בשם רבי שמעון בן לקיש הלכה כרבן שמעון בן גמליאל א"ר הילא בין כרבנין דהכא בין כרבנין דהתם אמרין עד שיהא רובה דגן וטעמוד גן.  רב הונא אמר טעמה דגן אף על פי שאין רובה דגן.  מתנית' פליגי על רב הונא עירב בה שאר המינין עד שיהא בה רובה דגן וטעמה דגן.  פתר לה במינים אחרים.  מתניתא פליגא על רבי הילא הנוטל שאור מעיסת חיטין ונותנה לתוך עיסת האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואם לאו פטורה.  בגין <נתנו> [ניתני] דבתרה הטבל <אסור> [אוסר] כל שהוא מין במינו ושלא במינו בנותן טעם.  רבי יוסי הוה מסמך לרבי זעירא שמע קליה דרבי הילא יתיב מתני רבי יוחנן אמר טעמה דגן אע"פ שאין רובה דגן רבי יוסי בשם רבי יוחנן עד שיהא בה רובה דגן וטעמה דגן.  אמר מחלפא היא בידיה

דף יט,ב פרק ג הלכה ה גמרא  סימן הוה לן רבי יוסי כרב הונא.  רבי בון בר חייא בעא קומי רבי זעירא מנחה שנתערבה בחולין קומץ ומתיר את שירים לאכילה קורא אני עליה (ויקרא ב) והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו.  אמר ליה וכי טבל שנתערב בחולין קורא אני עליה (במדבר יח) ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן.  אמר ליה וכי אמרית לך שאינו מוציא ממנו עליו ולא ממנו למקום אחר.  אין תפשיטא לך שאינו מוציא ממנו על מקום אחר אפילו ממנו

דף כ,א פרק ג הלכה ה גמרא  עליו אינו מוציא.  מתני' אמרה שהוא מוציא ממנו עליו דתנינן ואם לאו יוציא חלה אחת על הכל.  אמרין לית הדא דר' זעירה תתיבה על ר' בון בר חייה.  מה בין המוציא ממנו עליו מה בין המוציא ממנו למקום אחר.  בשעה שהוא מוציא ממנו עליו הואיל ואין אותו הטבל ראוי להיעשות תרומה כיוצא בו חולין שבו מבטלין אותו.  בשעה שהוא מוציא ממנו למקום אחר הואיל ואותו הטבל יכול להעשות חולין כיוצא בו לא

דף כ,ב פרק ג הלכה ה גמרא  בטל.  אמר רבי יוסי הדא אמרה טבל שנתערב' בתרומה הואיל ואתו הטבל יכול להעשות בתרומה כיוצא בו לא בטל.  ולית הדא דרבי בון בר חייה תתיבה על דר' זעירא.  מה נפשך אם שלמעלן בטל אף שלמטן בטל אם שלמטן לא בטל אף שלמעלן לא בטל שכבר קידשתנו.  ואם לאו מביא ד' רובעין ומשיך.  רבי יונה בשם ר' זעירא זאת אומרת רובע שאור שנטבל במקומו טבול ד' רובעים במקום אחר.

דף כא,א פרק ג הלכה ה גמרא  הדא אמרה שהנשוך תורה.  א"ר אימי איתפלגון רבי יוחנן ורשב"ל.  רבי יוחנן אמר הנשוך תורה.  רשב"ל אמר אין הנשוך תורה.  רבי חייא בר בא מחליף שמועתא.  בעון קומי רבי יוסי את מה שמעת מן ר' יוחנן אמר לון אנא לא שמעית כלום אלא נפרש מיליהון דרבנין מן מליהון דתמן תנינן המכניס חלות ע"מ להפריש ונשכו ב"ש אומרים חיבור בטבול יום וב"ה אומרים אינו חיבור ארשב"ל ממה דתנינן אינו חיבור הדא אמרה שאין חייבים עליו משום טמא אוכל טהור.  א"ל ר' יוחנן שנייא היא בטבול יום דכתיב ביה טהור וטמא טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך.  הוי רבי יוחנן דו אמר דבר שאינו חיבור בטבול יום תורה הוא.  דו אמר שהנשוך תורה.  ור"ש בן לקיש דו אמר אינו תורה דהוא אמר אין הנשוך תורה.  והתנינן ואם לאו מביא ארבעת רובעין ומשיך.  אמר רב הושעיה תפתר שבא מעיסת הנשוך.

דף כא,ב פרק ג הלכה ה גמרא  רבי זעירה בעי או מה פליגין רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש בנשוך מאיליו אבל אם השיכו בידו כל עמא מודיי שהנשוך תורה.  אפילו תימר השיכו בידו היא המחלוקת נאמר רבי שמעון בן לקיש כדעתיה דאמר רבי שמעון בן לקיש בשם חזקיה טבל בטל ברוב.  ר' יוסי בי רבי נהוראי אמר טבל בטל ברוב.  אמר רבי יוחנן אין הטבל בטל ברוב.  רבי בא בר ממל ורבי הילא אעלון עובדא קומי רבי יסא סברין מימר שנים רבין על אחד ולא שמיעין דאמ' רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אין הטבל בטל ברוב.  והתנינן ואם לאו מוציא מאחד על הכל.  אמר רבי יוסי כל עמא מודיי שהוא מפריש מה פליגין לחוש להפרשה שנייה.  מאן דאמר טבל בטל ברוב ארימה ונפלה לאתר חורן אינו חושש להפרשה שנייה.  מ"ד אין הטבל בטל ברוב ארימה ונפלה לאתר חורן חושש להפרשה שנייה:  א"ר בא <מפליגין> [מה פליגין] ר' יוחנן ור"ש בן לקיש בטבל שנטבל דבר תורה.  אבל בטבל שנטבל מדבריהן כל עמא מודיי שהטבל בטל ברוב.  התיב ר' בא בר כהנא קומי ר' יוסי והתנינן כיוצא בו זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף עינבי בציר שנתערבו עם עינבי עוללות.  ולא טבל שנטבל מדבריהן הוא.  א"ר מנא קיימתיה בשמן של זיתי מסיק שנתערב בשמן של זיתי ניקוף.  מתיב ר' יוחנן לר"ש בן לקיש והתנינן נוטל אדם <כדו> [כדי] חלה מעיסה

דף כב,א פרק ג הלכה ה גמרא  שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה להיות מפריש עליה והולך מכיון שקדש רובה לשם חלה.  תבטלי ברוב.  אמר ברושם תדע לך שהוא כן דתנינן תמן הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת לאיזה דבר הוא מסיים לא כדי שיבטל ברוב.  א"ר יצחק בר לעזר שלא יהא או' תרומת הכרי הזה וזה בזה.  חזר ר' יצחק בר לעזר ואמר לא אמרנא כלום.  ולא ר' יוחנן כי אמר תרומת כרי זה וזה בזה.  ר' יוחנן אמר מקום שנתרמה תרומתו של ראשון נסתיימה תרומתו של שני.  לקט דלעת להיות מפריש עליה והולך הרי זה לוקט ובא ורושם עד כאן תרומה ועד כאן תרומה דברי רבי רשב"ג אומר לוקט ומחשב כמות שהוא למוד.  הוון בעיי מימר מ"ד עד כאן תרומה ועד כאן תרומה טבל בטל ברוב.  מאן דאמר לוקט ומחשב כמות שהוא למוד אין הטבל בטל ברוב.  א"ר בא כדי שהיא זקוק ליתן לשבט ביניהן היה צריך לתרום ארבע חמש חביות מן הבור מעלה את הראשונה על פי הבור ואומר הרי זו תרומה וכן השנייה וכן השלישי דברי רשב"ג.  רבי אומר מעלה כולן על פי הבור ואומר הרי אלו תרומה.  הוון בעיי מימר מאן דאמר מעלה את הראשונה על פי הבור הטבל בטל ברוב ומאן דאמר מעלה כולן

דף כב,ב פרק ג הלכה ה גמרא  על פי הבור אין הטבל בטל ברוב.  רבי אבהו בשם רבי יוחנן הקיף ביניהון.  מאן דאמר מעלה כולן על פי הבור תורם מן המוקף ומאן דאמר מעלה את הראשונה על פי הבור אין תורם מן המוקף.  רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי יוחנן מחליף מאן דאמר מעלה את הראשונה על פי הבור תורם מן המוקף.  ומאן דאמר מעלה כולן על פי הבור אין תורם מן המוקף.  אמר ליה ר' זעירה ואינו מעורב ע"י גידין:


תלמוד ירושלמי - מסכת חלה - הכול
פרק א ב ג ד