תלמוד ירושלמי - מסכת עורלה - הכול
פרק א ב ג


מסכת עורלה פרק ב

דף ח,א פרק ב הלכה א משנה  התרומה ותרומת מעשר של דמאי החלה והביכורין עולין באחד ומאה

דף ח,ב פרק ב הלכה א משנה  ומצטרפין זה עם זה וצריך להרים.  הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים ומצטרפין זה עם זה ואינו צריך להרים.  רבי שמעון אומר אינן מצטרפין.  רבי ליעזר אומר מצטרפין בנותן טעם אבל לא לאסור:

דף ח,ב פרק ב הלכה א גמרא  התרומה ותרומת מעשר כו'.  למי נצרכה לרבי שמעון אף על גב דרבי שמעון אמר אין שתי שמות מצטרפין מודי שכולהן לשם תרומה מצטרפין.  מאן תנא תרומת מעשר של דמאי רבי מאיר.  דרבי מאיר מחמיר בדבריהן כדברי תורה.  והא אשכחן דר"מ מחמיר בדבריהן כדברי תורה.  אמר רבי חנינה ההיא דתנינן תמן הרואה כתם הרי זו מקולקלת וחוששת משום זוב דברי רבי מאיר.  וחכמים אומרים אין בכתמים משום זוב.  רבי יונה בעי ולמה לא תנינן חלת דמאי כמה דתנינן חלה.  לא ניתני חלת דמאי.  והתנינן תרומת מעשר של דמאי.  רבי חנניא בשם שמואל דמאי צריך חלה.  אמר ליה רבי חייה בר

דף ט,א פרק ב הלכה א גמרא  לוליבא נוטל הוא דמיו מן השבט.  אמר ליה כן אמר שמואל שהוא נוטל דמיו מן השבט.  רבי מנא בשם רבי יוסי אינו נוטל דמיו מן השבט למחר הוא מביא ודאי ואומר דמאי הוא כדי ליטול ממנו דמים.  רבי יוחנן שאל לגמליאל זוגא נהיגין אתון מפקין חלה מן הדמאי אמר ליה לא כן א"ר שמואל אחוה דרב ברכיה בשעה שגזרו על הדמאי רוב העם מפרישין אותו לתוך בתיהן.  אמר רבי יוסי בי רבי בון תניי בית דין שתהא חלתו בצפון צפונו:  ועולין באחד ומאה:  מה את עביד לה בתחילת הפרשה או בסוף הפרשה אין תימר בתחילת הפרשה אין הקטן מעלה ואין אחר מעלה ואינו דוחה את השבת ואין תעבדיניה בסוף [הפרשה] קטן מעלה ואחר מעלה ודוחה את השבת.  תמן תנינן רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה.  ותני עלה רבי שמעון בן אלעזר אומר אם רצה נותן עיניו במקצתו ואוכל את השאר.  אמר רבי יונה רבי יודה עבד לה בסוף הפרשה.  ורבי שמעון בן אלעזר עבד לה בתחילת הפרשה.  אמר רבי יוסי אף רבי שמעון בן אלעזר עבד לה בסוף הפרשה.  ולא מודי רבי שמעון בן אלעזר שאסור לעשות כן בודאי.  מאי כדון

דף ט,ב פרק ב הלכה א גמרא  ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול.  תמן תנינן רבי ליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה רבי יהושע אומר במאה ועוד.  תמן אמר חזקיה רבי אבהו בשם רבי לעזר כל מקום ששנה [רבי] מחלוקת ואחר כך חזר ושנה סתם הלכה כסתם.  מן מה דתנינן סאה תרומה שנפלה למאה ואמר רבי לעזר לית כאן לומר לתוך מאה אלא לתוך תשעים ותשעה.  כמה דתנינן רבי ליעזר ורבי יהושע מניין שהן עולין.  אמר רבי יונה כתיב (במדבר יח) מכל חלבו את מקדשו ממנו.  דבר שאת מרים ממנו שאם יפול לתוכו הוא מקדשו.  וכמה הוא אחד ממאה.  רבי ליעזר אומר מוסיף סאה ומעלה.  רבי יהושע אומר מוסיף כל שהוא ומעלה.  רבי יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה שתות למדומע.  תני רבי שמעון אומר תרומה עולה במאה מקל וחומר אם איסור מתוך איסור עולה איסור מתוך היתר לא כל שכן.  [תרומה] אית תניי תני איסור מתוך היתר ואית תניי תני היתר מתוך היתר.  מאן דאמר איסור מתוך היתר שכן תרומה אסורה לזרים.  מאן דאמר היתר מתוך היתר שכן תרומה מותרת לכהנים.  אית דפתר לה כולה לכהנים מאן דאמר איסור מתוך היתר במדומע בתרומה טמאה.  מ"ד היתר במדומע בתרומה טהורה.  תני פרוסה של לחם הפנים שנתערבה במאה פרוסות של חולין וכן חתיכה של חטאת שנתערבה במאה חתיכות של

דף י,א פרק ב הלכה א גמרא  חולין לא יעלו.  רבי יודה אומר יעלו.  מה טעמא דרבי יודה (יחזקאל מה) ושה אחד מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל.  מדבר שהוא מותר לישראל.  וקשיא כתיב מאתים ורבי יודה אומר מאה.  כתיב חיים ורבי יודה אומר שחוטין.  מה בין חיים לשחוטין.  רבי חיננא אמר חיין עשו אותן כדבר שדרכו להימנות.  עד כדון דבר שהוא מעלה ומתיר להדיוט.  דבר שהוא מעלה ומתיר לגבוה נישמעינה מן הדא (ויקרא כב) ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא.  יש לך קדשים שאינו אוכל בהן פרט לעירובין וליתר ממאה.  אין לי אלא אוכלי תרומה באוכלי תרומה.  מניין אוכלי תרומה באוכלי קדש אוכלי קדש באוכלי תרומה משקה תרומה במשקה חולין משקה חולין במשקה תרומה משקה תרומה במשקה קודש משקה קודש במשקה תרומה משקה קודש במשקה קודש מניין תלמוד לומר מן הקדשים ריבה.  רבי אבין בשם ר' יוחנן תיפתר בלוג שמן של מצורע שנתערב במותר רקיקי מנחת נזיר.  והתני משקה שנים א"ר חנניה הדא אמרה עולות בעולות אבל חטאת בעולות הרי יש כאן ודאי בלא תעשה.  היאך סבר רבי יודה כרבי ליעזר או כרבי יהושע.  [כי] כרבי ליעזר מעלה ואוכל [אי] כרבי יהושע מעלה ושורף

דף י,ב פרק ב הלכה א גמרא  מאן תנא אין מצטרפין זה עם זה רבי מאיר דאמר ר' אבהו בשם רבי יוחנן דברי רבי מאיר כל האיסורין מצטרפין ללקות עליהן בכזית משום לא תאכל כל תועבה.  הכא את אמר צריך להרים והכא את אמר אינו צריך להרים.  רבי יעקב בר זבדי רבי אבהו בשם רבי יוחנן מפני גזל השבט.  ותני כן כל תרומה שאין הכהנים מקפידין עליה כגון תרומת הכליסין החרובין והשעורין שבאדום אינו צריך להרים.  הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים מניין שהן עולין כתיב מליאה מליאה מה מליאה שנאמר להלן עולה אף כאן עולה.  אי מה כאן מאה אף כאן מאה לפי שכפל הכתוב איסורו שינו חכמים חיובו.  עד כדון כלאי הכרם ערלה מניין מה זו איסור הנייה אף זו איסור הנייה.  מה זו עולה אף זו עולה.  עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל.  רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל קל וחומר מה אם תרומה שהיא אסורה לזרים הרי זה עולה ערלה שהיא מותרת לזרים לא כל שכן.  לא אם אמרת בתרומה שהנייתה מותר' תאמר בערלה שהנייתה אסורה.  רבי חיננא פרי פרי גזירה שוה מצטרפין זה עם זה בין לאסור בין להתיר כדי ליתן טעם דברי רבי מאיר.  רבי שמעון אומר אינן מצטרפין.  רבי לעזר אומר מצטרפין בנותן טעם [לא] לאסור.  מה פליגין שנפלו שלשת קבין ערלה ושלשת

דף יא,א פרק ב הלכה א גמרא  קבין של כלאי הכרם.  אבל אם נפלו שלשת קבין ועוד ערלה ושלשת קבין של כלאי הכרם הותר הכרי.  למה ועוד בטל בשלשת קבין שלשת קבין בטילין במאה.  נפלו שלשת קבין של ערלה ושלשת קבין של כלאי הכרם כאחת מהו כמו שנפלו שלשת קבין ועוד ערלה ושלשת קבין של כלאי הכרם או כמו שנפלו שלשת קבין של כלאי הכרם ואחר כך נפלו שלשת קבין ערלה:  פשיטא שידיעתו מתרתו ידיעת חבירו מהו שתתירו.  היאך עבידא הוא לא ידע בה חבירו ידע בה.  ידיעת ספק מהו שתתיר כידיעת ודאי.  היאך עבידא היו לפניו שתי קופות אחת יש בה מאתים ואחת אין בה מאתים נפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלה ואחר כך נפלה בשניי' מדדה ומצא בה מאתים ושתים אין [תימר] ידיעת ספק כידיעת ודאי עולה אין תימר אין ידיעת ספק כידיעת ודאי אינה עולה.

דף יא,ב פרק ב הלכה א גמרא  היתה קופה אחת ספק יש בה מאתים ספק אין בה נפלה סאה תרומה לתוכה ואין ידוע אם נפלה אם לא נפלה ואחר כך נפלה השנייה אין תימר ידיעת ספק כידיעת ודאי עולה אין תימר אין ידיעת ספק כידיעת ודאי אינה עולה:

דף יא,ב פרק ב הלכה ב משנה  התרומה מעלה את הערלה והערלה את התרומה.  כיצד סאה תרומה שנפלה למאה ואח"כ נפלו שלשת קבין ערלה או שלשת קבין של כלאי הכרם זו היא שהתרומה מעלה את הערלה והערלה את התרומה.  הערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה והערלה את הערלה כיצד סאה ערלה שנפלה למאתים ואחר כך נפלה סאה ועוד ערלה או סאה ועוד של כלאי הכרם זו היא שהערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה והערלה את הערלה:

דף יב,א פרק ב הלכה ב גמרא  א"ר קורייס לא שהתרומה מעלה את הערלה אלא שהתרומה מצטרפת עם החולין להעלות את <התרומה> [הערלה].  ניחא תרומה מעלה את הערלה שכן טהורה מעלה את הטמאה.  ערלה מעלה את התרומה כלום טמאה מעלה את הטהורה.  לא אצל הזרים שמא אצל הכהנים.  והתנינן הערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה והערלה את הערלה.  שנייא היא תמן בין אצל הזרים בין אצל

דף יב,ב פרק ב הלכה ב גמרא  הכהנים.  סאה תרומה שנפלה למאה.  א"ר לעזר לית כאן לתוך מאה אלא לתוך תשעים ותשעה.  סאה ערלה שנפלה לתוך מאתים.  א"ר לעזר לית כאן לתוך מאתים אלא לתוך מאה ותשעים ותשעה:

דף יב,ב פרק ב הלכה ג משנה  כל המחמץ והמתבל והמדמע בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם אסור.  בית שמאי אומרים אף מטמא.  ובית הלל אומרים לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה.  דוסתאי איש כפר איתמה היה מתלמידי שמאי ואמר שאלתי את שמאי הזקן ואמר לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה.  ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע להחמיר מין במינו להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו כיצד שאור של חיטים שנפל לתוך עיסת חיטים ויש בו כדי לחמץ בין שיש בו לעלות באחד ומאה בין שאין בו לעלות באחד ומאה אסור.  אין בו לעלות באחד ומאה בין שיש בו כדי לחמץ בין שאין בו כדי לחמץ אסור.  להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו כיצד גריסים שנתבשלו עם עדשים ויש בהן בנותן טעם בין שיש בהן כדי לעלות באחד ומאה בין שאין בהן לעלות באחד ומאה אסור.  אין בהן בנותן טעם בין שיש בהן לעלות באחד ומאה בין שאין בהן לעלות באחד ומאה מותר:

דף יב,ב פרק ב הלכה ג גמרא  רבי יוסי בשם ר' חילפיי רבי יונה בשם רבי שמעון בן לקיש כתפוח עושין אותו בית שמאי:  תמן תנינן מי הצבע פוסלין אותו בשלשת לוגין ואין פוסלין אותו בשינוי מראה.  אבא ברי' דרב נחמן דברי רבי מאיר משום שאיבה ניכרת.  רבי חונא בשם רבי אבא אתייא דרבי מאיר כבית שמאי כמה דבית שמאי אמרי משום חימוץ מחמיץ כן רבי מאיר אמר משום שאיבה ניכרת.  עד כדון דבר שיש בו איסור וטומאה.  יש בו טומאה ואין בו איסור מהו.  חימץ ממנו למקום אחר נעשה זה אסור וזה אסור.  ריבה על הראשון וביטלו נעשה

דף יג,א פרק ב הלכה ג גמרא  עיקר טפילה וטפילה עיקר.  שאור של תרומה שנפל לתוך העיסה והגביהו ואחר כך נתחמצה העיסה הרי זו מותרת.  ודכוותה תאינה של תרומה שנפלה לתוך מאה הוגבהה אחת מהן ואחר כך הוכרה התרומה תהא מותרת.  תמן לא הוכר האיסור ברם הכא הוכר האיסור:  רבי יונה בעי ולמה [לא] תנינן גריסי' שנתבשלו עם האורז אלא מתניתן כמאן דאמר נותני טעם לפגם מותר.  ואפילו כמאן דאמר נותני טעם לפגם מותר מודה הוא הכא שהוא אסור.  גריסין של תרומה שנפלו עם עדשים של חולין ויש בהן נותן טעם ריבה עליהן עדשים של חולין מותר.  עד כמה ירבה תפלוגתא דרבי ודרבי ישמעאל בי ר' יוסי.  על דעתיה דרבי דו אמר עד שירבו על כולהון.  על דעתיה דרבי ישמעאל בי רבי יוסי דו אמר עד שירבו על הנופלין.  גריסין שנתבשלו עם עדשין של חולין ואין בהן נותן טעם.  ריבה עליהן גריסין של חולין מין מעורר את מינו לאסור.  לא תהא גדולה מיין נסך.  כמה דתימר ביין נסך את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אם יש בו בנותן טעם אסור ואם לאו מותר.  והכא את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אם יש בו בנותן טעם אסור ואם לאו מותר.  הדא אמרה ריבה עליהן גריסין של תרומה מותר:

דף יג,א פרק ב הלכה ד משנה  שאור של חולין שנפל לתוך עיסה ויש בו כדי לחמץ ואחר כך נפל שאור של תרומה או של כלאי הכרם ויש בו כדי לחמץ אסור.  שאור של חולין שנפל לתוך עיסה וחימיצה ואחר כך נפל שאור של תרומה או שאור של כלאי הכרם ויש בו כדי לחמץ אסור ורבי שמעון מתיר:

דף יג,א פרק ב הלכה ד גמרא  תני חנניה בשם רבי יוחנן אף הראשונה במחלוקת.  א"ר יונה הוינן

דף יג,ב פרק ב הלכה ד גמרא  סברין מימר מה פליגין כשחימץ זה כל כוחו וזה כל כוחו ונפל שאור של חולין תחילה.  אבל אם נפל שאור של תרומה תחילה כבר נתחמצה העיסה.  כל נותני טעמים בין לפגם בין לשבח אסור דברי ר"מ.  ר"ש אומר לשבח אסור לפגם מותר.  רשב"ל אמר מה פליגין כשהשביח ואח"כ פגם אבל אם פגם ואח"כ השביח אוף ר"מ מודה.  רבי יוחנן אמר לא שנייא היא השביח היא פגם היא פגם היא השביח היא המחלוקת.  תמן תנינן שעורין שנפלו לתוך הבור של מים אע"פ שהבאישו מימיו מימיו מותרים.  והדא מתנית' מא היא ר' יוחנן אמר במחלוקת רבי שמעון בן לקיש אמר דברי הכל.  רבי יוסי בי רבי בון אמר אילין שמועתא הדא רבי יוחנן אמר במחלוקת רשב"ל אמר דברי הכל.  אמר רבי יונה צורכה להדא דרבי שמעון בן לקיש לא כן סברנן מימר מה פליגין כשחימץ זה כל כוחו וזה כל כוחו ונפל שאור של חולין תחילה אבל אם נפל שאור של תרומה כבר נתחמצה העיסה ואפי' נפל שאור של חולין תחילה נעשה כמי שהשביח מעיקרו ואח"כ פגם.  חזר רבי יונה ומר האשה הזאת אינה מחמצת כל צורכה משיירת היא כל שהוא.  אותו כל שהוא יעשה כמי שהשביח ולבסוף פגם.  וקשיא אילו השביח ולא פגם שמא כלום היא.  ר' יונה בעי מה בין שבח מזה ומזה ומה בין פגם מזה ומזה.  שבח מזה ומזה אסור פגם מזה ומזה מותר.

דף יד,א פרק ב הלכה ד גמרא  א"ר מנא שבח מזה ומזה את רואה כמי שאינו אותו האיסור אם יש בו כדי לאסור.  פגם מזה ומזה את רואת את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אין בו כדי לאסור:

דף יד,א פרק ב הלכה ה משנה  תבלין שנים שלשה שמות ממין אחד או משלשה אסור ומצטרפין.  רבי שמעון אומר שנים או שלשה שמות ממין אחד או שני מינין משם אחד אין מצטרפין:

דף יד,א פרק ב הלכה ה גמרא  ניחא שני שמות ממין אחד שני מינין משם אחד.  רבי אבהו בשם רבי לעזר במיני מתיקה שנו.  רבי אבהו בשם רבי יוחנן שלשה נותני טעמים הן כל שההדיוט טועמו ואומר קדירה זו אינה חסירה ונפל זו היא נותן טעם לשבח מותר.  ואפילו אמר תבלין פלוני יש בקדירה זו זה הוא נותן טעם לפגם מותר.  וכל שהאומן טועמו ואומר תבלין פלוני יש בקדירה זו זה הוא נותן טעם לפגם אסור.  רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל האיסורין משערין אותן כילו בצל כילו קפלוט.  עד כדון דבר שדרכו להשתער בבצל וקפלוט דבר שאין דרכו להשתער בבצל וקפלוט במה אתה משערו.  הכמון

דף יד,ב פרק ב הלכה ה גמרא  במה אתה משערו.  אמר רבי יודן לא כן אמר רבי אבהו בשם רבי לעזר במיני מתיקה שנו.  מיני מתיקה על ידי שדרכן להשתער בבצל וקפלוט משערין אותו כילו בצל כילו קפלוט שאר כל האיסורין על ידי שאין דרכן להשתער בבצל וקפלוט משערין אותן במינן.  הכמון משערין אותו במינו.  רבי מנא לא אמר כן אלא לא כן אמר רבי אבהו אמר רבי לעזר במיני מתיקה שנו.  מיני מתיקה על ידי שטעמן שוה משערין אותן כילו בצל כילו קפלוט שאר כל האיסורין על ידי שאין טעמן שוה אין משערין אותן כילו בצל כילו קפלוט.  הכמון צריכה.  רבי אבהו בשם ר' יוחנן כל נותני טעמים אין לוקין עליהן עד שיטעום טעם ממשו של איסור.  התיב רבי חמא ב"ר יוסי קומי ר' יוחנן הרי בשר בחלב הרי לא טעם ממשו של איסור ואת אמר לוקה וקבלה.  מהו וקבלה כאינש דשמע מיליה דבעל דיני' וקבלה.  רבי אבהו בשם ר' יוחנן כל נותני טעמים אין לוקין עליהן חוץ מנותני טעם של נזיר.  אמר רבי זעירא כל נותן טעם אין לוקין עליהן עד שיטעום טעם ממשו של איסור ובנזיר אפי' לא טעם טעם ממשו של איסור.  אמר רבי בא בר ממל כל נותני טעמים אין איסור והיתר מצטרפין ובנזיר איסור והיתר מצטרפין.  מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין.  מתניתא מסייע לרבי זעירא כזית יין שנפל לקדירה אכל ממנה כזית פטור עד שיאכל את כולה.  על דעתיה דרבי בא בר ממל כיון שאכל ממנה כזית חייב.  מתני' מסייע לר' בא בר ממל ממשמע שנאמר (במדבר ו) וכל משרת ענבים לא ישתה וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו.  אלא לפי שנאמר (שם) מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל מיין ושכר יזיר מה ת"ל וכל משרת ענבים לא ישתה.  אלא שאם שרה ענבים ושרה פתו בהן ויש בהן כדי לצרף בהן כזית חייב.  מיכן אתה דן לכל איסורין שבתורה ומה אם היוצא מן הגפן שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש לו היתר לאחר איסורו עשה בו טעם כעיקר שאר כל האיסורין שבתורה שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנייה ואין להן היתר אחר איסורן אינו דין שנעשה בהן את הטעם כעיקר.  מכאן למדו חכמים כל נותני טעמים שיהו אסורין.  וקשיא על דרבי זעירא בכל אתר אמר עד שיטעום וכא אמר אפי' לא טעם:

דף יד,ב פרק ב הלכה ו משנה  שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ והצטרפו וחימיצו רבי ליעזר אומר אחר האחרון אני בא וחכמים אומרים בין שנפל האיסור בתחלה בין בסוף לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ.  יועזר איש הבירה היה מתלמידי שמאי ואמר שאלתי את רבן גמליאל הזקן עומד בשער המזרח ואמר לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ:

דף יד,ב פרק ב הלכה ו גמרא  תמן תנינן יין נסך אסור ואוסר בכל שהוא.  חזקיה אמר כוס שמזגו מן האיסור ומן ההיתר ונפל איסור בסוף איסור היתר בסוף היתר.  אמר רבי שמואל בר רב יצחק דר' ליעזר היא דר' ליעזר אמר אחר האחרון אני בא.  אמר רבי ירמיה חומר הוא ביין נסך.  רבי יוסי בעי אם חומר הוא ביין נסך אפי' נפל היתר בסוף יהא אסור.  רבי יסא בשם רבי יוחנן כוס שמזגו מאיסור ומהיתר את רואה את שנפל את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אם יש בו בנותן טעם אסור ואם לאו מותר.  אמר רבי הושעיה והוא שנפל ההיתר בסוף.  רבי אימי בשם רבי יוחנן לא שנייא בין שנפל איסור בתחילה והיתר בסוף להיתר בתחילה ואיסור בסוף.  אפילו מים ויין אפי' נמזג כל צורכו מן ההיתר את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אם יש בו בנותן טעם אסור ואם לאו מותר.  אמר רבי זעירא הדא דאת אמר וכולה תינויין היאך עבידא.  רבי יוסי בי רבי בון רבי אבהו בשם ר' יוחנן צלוחית של יין נסך שנפלה לתוך חבית של יין וחזרה ונפלה לתוך הבור של מים את

דף טו,א פרק ב הלכה ו גמרא  רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אם יש בו בנותן טעם אסור ואם לאו מותר:  עד כדון בשנפלו בזה אחר זה נפלו שתיהן כאחת מה אמר בה רבי ליעזר נשמעינה מן הדא אימתי חמיצן של כותיים מותר לאחר הפסח של בעלי בתים אחר שלש שבתות של אפיה.  ושל נחתומים בכרכים לאחר שלשה ימים.  ושל נחתומים בכפרים לאחר שלשה תנורים.  רבי שמעון בן אלעזר אומר אף כשאמרו של בעלי בתים אחר שלש שבתות של אפייה והוא שיהא אדם גדול או שיהא משיא את בנו ואפה שלשה תנורים בשבת אחת זה אחר זה וזה אחר זה מותר.  ואף כשאמרו של נחתומים בכרכים לאחר שלשה ימים והוא שנדחק ואפה שלשה תנורים ביום אחד זה אחר זה וזה אחר זה מותר.  תני רבי שמעון אומר ואף כשאמרו של נחתומים בכפרים לאחר שלשה תנורים עד שלשה ימים אסורין שמשחרית הוא בודה לו שאור לכל אותו היום:  אותה העיסה השנייה לא מאיסור ומהיתר היא מתחמצת.  ומר ר' ירמיה בשם רבי שמעון בן לקיש מאן תנא חמיצן של כותים רבי ליעזר.  ואמר רבי יוסי לרבי חנינא ענתונייא נהירת דהויתון מסין את ורבי ירמיה בשם רבי שמעון בן לקיש מאן תנא חמיצן של כותיים רבי ליעזר ואנן לינן אמרין כן אלא רבי הילא בשם רשב"ל ירדו לחמיצן של כותיים כרבי ליעזר.  ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא דרבי אבהו אבא הוה ליה עובדא שלח שאל לרבי חייא ולרבי יסא ולרבי אימי ואורין ליה כרבי ליעזר.  מה כיחידייא מוריי לא משום שירדו לחמיצן של כותיים כרבי ליעזר.  אמר רבי מנא קומי רבי יסא היך מה דתימר תמן הלכה כרבי ליעזר.  וכא הלכה כרבי ליעזר.  אמר ליה ולכל דבר:

דף טו,א פרק ב הלכה ז משנה  כלים שסכן בשמן טמא וחזר וסכן בשמן טהור או שסכן בשמן טהור וחזר וסכן בשמן טמא רבי ליעזר אומר אחר הראשון אני בא וחכמים אומרים אחר האחרון:

דף טו,א פרק ב הלכה ז גמרא  מה טעמא דרבי ליעזר הראשון מוציא את האחרון.  אמר רבי יוחנן רבי יהודה ורבי ליעזר שניהן אמרו דבר אחד דתנינן תמן צלוחית שפיה צר טובל ומעלה כדרכו רבי יודה אומר הזיה הראשונה.  כמה דרבי יודה אומר הראשון מוציא את האחרון כן רבי ליעזר אומר אוף הכא הראשון מוציא את האחרון.  עד כדון כשסך מיכן ומצא בצד השני.  סך מיכן ומצא מיכן

דף טו,ב פרק ב הלכה ז גמרא  מה אסר בה רבי ליעזר.  נשמענה מן הדא דאמר רבי אבהו בשם ר' יוחנן לא סוף דבר צלוחית אלא אפילו ספל.  ואמר רבי יוחנן רבי יודה ורבי ליעזר שניהן אמרו דבר אחד.  אית לך מימר תמן כשסך מיכן ומצא בצד השני.  לא כשסך מיכן ומצא מיכן אוף הכא כשסך מיכן ומצא מיכן:

דף טו,ב פרק ב הלכה ח משנה  שאור של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו לתוך עיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ והצטרפו וחימיצו אסור לזרים ומותר לכהנים ר"ש מתיר לזרים ולכהנים.  תבלין של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו לתוך קדירה לא באלו כדי לתבל ולא באלו כדי לתבל ונצטרפו ותיבילו אסור לזרים ומותר לכהנים.  רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים:

דף טו,ב פרק ב הלכה ח גמרא  שאור של תרומה ושל שביעית שנפלו לתוך העיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחימיצו אסור לזרים ומותר לכהנים.  ר"ש מתיר לזרים ולכהנים.  בזה כדי לחמץ ובזה כדי לחמץ ונצטרפו וחימיצו אסור לזרים ולכהנים.  ר' לעזר בר' שמעון מתיר לזרים.  רבי אבהו אמר ר' יוחנן בעי מה בין תרומה אצל הזרים מה בין שביעית אצל הכהנים.  תרומה אצל הזרים אסורה שביעית אצל הכהנים מותרת.  חזר ואמר רבי יוחנן תיפתר שנפל שאור של תרומה תחילה לא באת שביעית אלא לפגום.  רבי לעזר בי ר' שמעון בשיטת אביו.  מהו בשיטת אביו כמה דר' שמעון אמר נותני טעמים לפגם מותר כן רבי לעזר בי רבי שמעון אמר נותני טעמים לפגם מותר.  אמר רבי אבא מרי מהו בשיטת אביו כמה דר' שמעון אמר כל הספיחין מותרין כן רבי לעזר בי רבי שמעון אמר כל הספיחין מותרין.  כלום אמר רבי שמעון אלא בספיחי ירק דלמא בספיחי זרעים.  וקמת היא ספיחי יירק היא ספיחי זרעים.  רבנין דקיסרין אמרין אחת בשיטת אביו ואחת בשיטת חכמים.  בשיטת אביו משום נותני טעם לפגם מותר.  בשיטת חכמים משום שמות מצטרפין:

דף טו,ב פרק ב הלכה ט משנה  חתיכה של קדשי קדשים ושל פיגול ושל נותר שנתבשלו עם חתיכות אסור לזרים ומותר לכהנים.  רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים.  בשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים שנתבשלו עם בשר התאוה אסור

דף טז,א פרק ב הלכה ט משנה  לטמאים ומותר לטהורים:

דף טז,א פרק ב הלכה ט גמרא  תני של פיגול ושל נותר ושל קדשים קלים.  אמר ר' יונה לא אמר אלא קדשים קלים.  פיגול ונותר לאחר זריקה לא כלפני זריקה הן לא אמר אלא פיגול ונותן דבר שאין זריקה מתרתו בקדשי קדשים הא בקדשים קלים הואיל והן מותרין אחר זריקה אפילו לפני זריקה אין לוקין עליהן משום זרות.  אמר רבי יוסי לא אמרו אלא קדשים קלים פיגול ונותן לאחר זריקה לא כלפני זריקה הן לאיזה דבר נאמר פיגול ונותר להוציא קדשים קלים לאחר זריקה הא לפני זריקה הואיל והן אסורין בקדשים קלים לוקין עליהן משום זרות.  אמר רבי אבין לישן מתניתא מסייע לרבי יוסי (דברים יב) ונדבותיך זו תורה ושלמים שאם אכל מהן לפני זריקת דמים לוקה.  רבי שמעון בן לקיש אמר במחלוקת.  רבי יוחנן אמר דברי הכל.  וקשיא על דרבי שמעון בן לקיש לא כן סברנן מימר כולהן לשון תרומה מצטרפין וכא יצטרפו כולהן לשון טומאה ולשון זרות.  סבר רבי שמעון בן לקיש כהדא דתני בר קפרא חתיכה

דף טז,ב פרק ב הלכה ט גמרא  של קודש ושל פיגול ושל נותר שנתבשלו עם החתיכות רבי שמעון מתיר וחכמים אוסרין:


תלמוד ירושלמי - מסכת עורלה - הכול
פרק א ב ג