תלמוד ירושלמי - מסכת ביכורים - הכול
פרק א ב ג


מסכת ביכורים פרק ב

דף ו,א פרק ב הלכה א משנה  התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורים לזרים והן ניכסי

דף ו,ב פרק ב הלכה א משנה  כהן ועולין באחד ומאה וטעונים רחיצת ידים והערב שמש הרי אלו בתרומה ובבכורים מה שאין במעשר:

דף ו,ב פרק ב הלכה א גמרא  התרומה והבכורים וכו'.  כתיב (במדבר יז) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי שתי תרומות התרומה והבכורים.  תרומה דכתיב (ויקרא כב) ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו.  הבכורים דכתיב (דברים יג) והבאתם שמה עולותיכם אלו הבכורים דכתיב (דברים כו) ולקח הכהן הטנא מידך.  או נאמר בקדשים הכתוב מדבר.  כבר כתיב כרת בקדשים ויהא מיתה וכרת בקדשים.  וכי יש מת וחוזר ומת כהדא דתני המת לחמשים שנה מת בהיכרת לחמשים ושתים זו היא מיתת שמואל הנביא לששים מיתה האמורה בתורה לשבעים מיתה של חיבה לשמונים מיתה של זקנה מכאן ואילך חיי צער.  מה חמית מימר מת לחמשים מת בהיכרת כתיב (במדבר ד) אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי וגו' וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו.  עשו להם דבר של תקנה שלא יזונו עיניהם מבית קדש הקדשים.  וכתיב (שם) יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו וכתיב (במדבר ח) חמשים שנה ישוב מצבע העבודה.  רבי אבין בריה דרבי תנחום בר טריפון שמע לה מן הכא (תהילים צ) ימי שנותינו בהם שבעים שנה צא מהן עשרים בהיכרת.  לחמשי' ושתים מיתת שמואל הנביא.  ר' אבא בריה דר' פפי ר' יהושע דסיכנין בשם רבי לוי (משלי יד) בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור.  חנה על ידי שריבתה בתפילתה קיצרה בימיו של שמואל שאמרה (שמואל א א) וישב שם עד עולם והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה דכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבע העבודה והיי דלון חמשין ותרתי א"ר יוסי ב"ר בון ושתים שגמלתו.  לששים מיתה האמורה בתורה רבי חזקיה בשם רבי יעקב בר אחא כתיב (במדבר לא) אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה וגו' הגע עצמך שיצא ממצרים בן עשרים שנה ועוד עשה במדבר ארבעים שנה ומת נמצאת אומר המת לששים שנה מיתה האמורה בתורה וכתיב (איוב ה) תבא בכלח אלי קבר.  לשבעים [שנה] מיתה של חיבה [דכתיב] (תהילים צ) ימי שנותינו בהם שבעים שנה.  לשמונים מיתה של זקנה שנאמר ואם בגבורות שמונים שנה וכן ברזילי אמר לדוד (שמואל ב יט) בן שמונים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע.  אפר חמשים ועשה דבר שהוא בהיכרת אבל רב חדי.  אפר שיתין ועשה דבר שהוא בעון מיתה אבל חדי.  תני רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר זקן שאכל את החלב וכי מי מודיענו שהוא בהיכרת אבל רב חדי.  אפר שיתין ועשה דבר שהוא בעון מיתה אבל חדי.  אפר שיתין ועשה דבר שהוא בעון מיתה אבל חדי.  תני רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר זקן שאכל את החלב וכי מי מודיענו שהוא בהיכרת כהדא דתניא או שחילל את השבת מת בהיכרת.  אלא כיני המת ליום אחד מיתה של זעם לשנים מיתה של בהלה לשלשה מת במגפה.  תני רבי חלפתא בן שאול מת באחד בשנים בשלשה [מת] בהיכרת לארבעה לחמשה מיתה הדופה.  לששה מיתת דרך הארץ.  לשבעה מיתה של חיבה מכאן ואילך מת בייסורים.  מה חמית מימר מת לשלשה ימים מת במגפה.  חילפיי בר בריה דרבי אבהו אמר שמעית קליה דרבי דרש (שמואל א כה) ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימתץ תלה לו הקב"ה שבעת ימי אבלו של שמואל שלא יתערב אבלו עם הצדיק ועשה עוד שלשה ימים ומת במגפה.  רבי חגיי בשם רבי שמואל בר נחמן לעשרת ימים אין כתיב כאן אלא כעשרת הימים תלה לו הקב"ה עשרה ימים כעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים שמא יעשה תשובה

דף ז,א פרק ב הלכה א גמרא  ולא עשה.  כהנא שאל לרבי זעירא זר שאכל תרומה אמר ליה בעון מיתה.  מן דצלי אמר ליה אני ה' הפסיק הענין [כהן שאכל תרומה בטומאה במיתה] רבי חייא בשם רבי יוחנן זר שאכל תרומה בעון מיתה.  מתניתין מסייע לרבי יוחנן אוכלי תרומה בזדון טהור שאכל טהור וטמא שאכל טמא וטהור שאכל טמא וטמא שאכל טהור בעון מיתה.  אוכלי תרומה בכהנים טהור שאכל טהור כמצותו.  טהור שאכל טמא בעשה.  טמא שאכל טהור וטמא שאכל טמא בלא תעשה.  מה חמית מימר טהור שאכל טמא בעשה א"ר בא בר ממל (ויקרא כב) ואחר יאכל מן הקדשי' מן הטהורים ולא מן הטמאים.  כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא.  אמר רבי אבינא ממשמע שנא' (שם) כל אשר לו סנפיר וקשקשת תאכלו אין אנו יודעין וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו ליתן עשה ולא תעשה על הטמאים.  בגין דכתיב הא אילו לא הוה כתיב עשה הוא הוי כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא.  רבי יסא שמע לה מן הכא (דברים יב) הטמא והטהור יחדו יאכלנו כאן הטמא והטהור אוכלין בקערה אחת.  בתרומה אין הטמא והטהור אוכלין בקערה אחת.  בקדשים אמר רבי יוחנן בר מרי אין בגין קדשים כבר כתיב (ויקרא ז) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל.  מתניתא פליגא על רב התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה פתר לה בכהנים.  והא תנינן חומש וכי יש חומש בכהנים פתר לה לצדדין היא מתניתא רישא בכהנים וסיפא בישראל.  מתני' מסייעא לרבי יוחנן ואסורים לזרים פתר לה פחות מכשיעור:  והן ניכסי כהן:  רבי בא <ר'> [בר] חייא בשם רבי יוחנן (במדבר יח) לך נתתיו למשחה למשחה לגדולה למשחה לסיכה למשחה להדלקה.  הייתי אומר בין טמאים בין טהורים.  רבי אבהו בשם רבי יוחנן (דברים כו) לא בערתי ממנו בטמא מבעיר את התרומה בטומאה.  רבי זעירא בשם רבי לעזר מניין למעשר שני עצמו שניטמא שאין מדליקין בו תלמוד לומר לא בערתי ממנו בטמא.  ראוי לפדותו ואת אמר הכין לא אתיא דלא או בלקוח בכסף מעשר שנטמא אמר רבי יהודה אוף בביכורין שנטמאו דברי הכל:

דף ז,ב פרק ב הלכה א גמרא  הרי אלו בתרומה ובביכורים משא"כ במעשר.  תמן תנינן נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה ולקודש מטבילין.  תמן את אמר אין המעשר טעון רחיצה והכא את אמר המעשה טעון רחיצה.  הן דתימר המעשר טעון רחיצה רבנין הן דתימר המעשר אין טעון רחיצה רבי מאיר:  תמן תנינן כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים מטמא את הקדש ופוסל את התרומה ומותר בחולין ובמעשר דברי רבי מאיר וחכמים אוסרין במעשר.  ולא שמיע דאמר ר' שמואל בשם רבי זעירא מהו וחכמים אוסרין במעשר נפסל גופו מלוכל במעשר.  מיי כדון הן דתימר המעשר טעון רחיצה ברוצה לוכל הן דתימר אין המעשר טעון רחיצה ברוצה ליגע.  לא הוא רוצה לוכל הוא רוצה ליגע אלא משום נטילת סרך.  והתנינן תרומה וכי יש בתרומה משום נטילת סרך.  אלא בחולין שנעשו על גב הקודש.  וחולין שנעשו על גב הקודש לא כחולין הן.  תיפתר אי כרבי שמעון בן אלעזר אי כרבי לעזר בי רבי צדוק.  אי כרבי שמעון בן אלעזר דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר הידים תחילה לחולין ושניות לרתומה.  אי כרבי לעזר בי רבי צדוק דתנינן תמן וחולין שנעשו על גב הקודש הרי אלו כחולין רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר הרי אלו כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד:

דף ז,ב פרק ב הלכה ב משנה  יש במעשר ובביכורים מה שאין [כן] בתרומה שהמעשר והבכורים טעונין הבאת מקום וטעונין וידוי ואסורין לאונן ורבי שמעון מתיר.  וחייבים בביעור ורבי שמעון פוטר.  ואוסרים בכל שהן מלוכל בירושלים אף לזרים ואף לבהמה ורבי שמעון מתיר הרי אלו במעשר ובבכורים מה שאין [כן] בתרומה:

דף ח,א פרק ב הלכה ב גמרא  טעונין הבאת מקום דכתיב (דברים יב) והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ואת תרומת ידכם.  תרומת ידכם אלו הבכורים.  דכתיב (דברים כו) ולקח הכהן הטנא מידך.  עד כדון מעשר בכורים מניין.  כיי דאמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי לעזר הקודש הקודש העליון במשמע.  וטעונין וידוי דכתיב (שם) וענית ואמרת לפני ה' אלהיך.  עד כדון מעשר בכורים מניין.  כיי דאמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי לעזר הקודש הקודש העליון במשמע.  ואסורין לאונן דכתיב (שם) לא אכלתי באוני ממנו.  עד כדון מעשר בכורים מניין.  כיי דאמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי לעזר הקודש הקודש העליון במשמע.  תנינן כל אילין מילייא ורבי שמעון פליג וגבי וידוי לית רבי שמעון פליג.  וידוי זו קרייה ולית ר' שמעון פליג דכתיב וענית ואמרת.  כיני מתני' ואוסרין כל שהן מלוכל בירושלים רבי שמעון מתיר וגדוליהן אסורין מלוכל בירושלים ורבי שמעון מתיר ואף לזרים ואף לבהמה רבי שמעון מתיר ואוף רבנין מודיי ליה.  מן [מה] דו מותיב לון אין אתם מודין שהן מותרים לזרים שהן מותרים לאכילת בהמה.  ויש מחיצה לאכילת זרים ויש מחיצה לאכילת בהמה כשם שאין מחיצה לזרים כך אין מחיצה לאכילת בהמה.  רבנין אמרין ירושלים עשו אותה כדבר שיש לו מתירים כמה דתימר דבר שיש לו מתירין אוסר בכל שהן ודכוותיה ירושלים אוסר בכל שהן.  מה פליגין רבי שמעון ורבנין בגידולין אבל בעירובין אוף רבי שמעון מודיי.  מה בין עירובין מה בין גידולין.  עירובין בעיינן הן גידולין כבר בטלו.  כמה דרבי שמעון מודי לרבנין בעירובי מעשר אבל בעירובי בכורים כגידולין הן.  וכן היה רבי שמעון אומר אין הבכורין אוסרין את עירוביהן וגידוליהן מלוכל בירושלים.  מה בין מעשר מה בין ביכורין.  מעשר אין לו עלייה בכורים יש להן עלייה.

דף ח,ב פרק ב הלכה ב גמרא  הוי מה דרבי שמעון מודי לרבנין בדבר שאין לו עלייה מודי רבי שמעון באותה הסאה שהעלה מתוך מאה שהיא טעונה מחיצה וטעונה הנייה.  ורבנין אמרין כולהון טעונות מחיצה וטעונות הנייה.  רבי יוחנן אזל לחד אתר אמר אנא בן עזאי דהכא.  אתא חד סב שאל ליה אמר גידולי תרומה תרומה גדולי גדולין חולין אבל טבל ומעשר שני ומעשר ראשון וספיחי שביעית ותרומת חוץ לארץ והמדומע והביכורין גידוליהן חולין.  תמן את אמר גידוליהן מותרין והכא את אמר גידוליהן אסורין א"ל הן דאת אמר גידוליהן מותרין בדבר שזרעו כלה והן דתימר גידוליהן אסורין בדבר שאין זרעו כלה.  א"ל והתנינן איזהו דבר שאין זרעו כלה כגון הלוף והשום והבצלים והלוף והשום והבצלים חייבים בבכורים.  אמר אזל בן עזאי דהכא.  אתא שאל לרבי ינאי א"ל למעשר הושבה דבר שאין זרעו כלה.  מחלפא שיטתי' דרבי יוחנן תמן אמר רבי יהושע בן לוי לקרנה של נבילה הושבה.  אמר ליה לא כן אילפן רבי ראיתי כגריס שנים ואמר אוף הכא וגדוליהן.  ועוד מן הדא (דברים כב) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך באיזה מעשר אמרו במעשר שני טהור שנכנס לירושלים ויצא.  ועוד מן הדא דתני לה רבי שמעון תני בשם רבי שמעון יש במעשר שהמעשר אוסר דמיו ועירוביו וקנקניו וספק עירובו כל שהוא

דף ט,א פרק ב הלכה ב גמרא  ואין מדליקין בו ואמר אוף בגידולין כן.  א"ר הילא הן דתימר גידוליהן אסורין רבנין והן דתימר גידוליהן מותרים ר"ש.  אמר ליה והא תנינן גידולי הקדש ומע"ש חולין ופודה אותן בזמן זרען.  לאיזה דבר הוא פודה אותן לא מפני קדושה שיש בהן אוף הכא יטענו מחיצה מפני קדושה שיש בהן.  רבי ירמיה רבי אימי בשם רשב"ל הן דתימר גידוליהן אסורין איסור מחיצה והן דתימר גדוליהן מותרים היתר זרות:  הרי אלו במעשר ובביכורים מה שאין כן בתרומה.  תמן תנינן (דברים כו) וגם נתתיו זו תרומה ותרומת מעשר תמן את אמר תרומה טעונה וידוי והכא את אמר תרומה אינה טעונה וידוי.  אמר רבי הילא תניי תמן התרומה והבכורים אחד הנותנן ואחד הנוטלן טעונין וידוי.  אמר רבי זעירא רבנין דתמן סברין ורבנין דהכא אמרין מי שיש לו מעשר בפני עצמו מתודה מי שיש לו תרומה בפני עצמו אינו מתודה.  אמר רבי יוסי מתניתא אמרה כן.  רבי יוסי אומר ישלהן ערי מקלט מה נן קיימין אם בתרומה ומעשר שלו הן.  אלא כי נן קיימין בתרומה.  אמר רבי הילא שמענן מי שיש לו מעשר בפני עצמו מתודה מי שיש לו ביכורים בפני עצמן מתודה.  שמענן מי שיש לו תרומה בפני עצמה מתודה:

דף ט,א פרק ב הלכה ג משנה  יש בתרומה ומעשר מה שאין כן בבכורים שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן ויש להן שיעור ונוהגין בכל הפירות בפני הבית ושלא בפני הבית ובאריסין ובחכירות ובסיקריקין ובגוזלן הרי אלו בתרומה ומעשר מה שאין בבכורים.  יש בבכורים מה שאין [כן] בתרומה ומעשר שהבכורים נקנין במחובר לקרקע עושה אדם כל שדהו בכורים וחייב באחריותן וטעונין קרבן ושיר ותנופה ולינה.  תרומת המעשר שוה לביכורים בשתי דרכים ולתרומה בשתי דרכים.  ניטלת מן הטהורה על הטמאה ושלא מן המוקף כביכורים ואוסר את הגורן ויש לה שיעור כתרומה:

דף ט,א פרק ב הלכה ג גמרא  ניחא התרומה אוסרת את הגורן [המעשר

דף ט,ב פרק ב הלכה ג גמרא  אוסר הגורן].  תיפתר שהקדימו בשיבלין.  דאמר רבי אבהו בשם ר"ש בן לקיש מעשר ראשון שהקדימו בשיבלין פטור מתרומה גדולה:  ניקנין במחובר לקרקע.  דכתיב (במדבר יח) בכורי כל אשר בארצם:  עושה אדם כל שדהו ביכורים.  דכתיב (שמות כג) ראשית בכורי אדמתך:  וטעונין קרבן.  נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה שמחה שנאמר להלן שלמים אף כאן שלמים:  ושיר.  נאמר כאן שיר ונאמר להלן (יחזקאל לג) והנך להם כשיר עגבים:  ותנופה.  דכתיב (דברים כו) ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לרבות הבכורים שטעונין תנופה כר' ליעזר בן יעקב:  ולינה.  דכתיב (דברים טז) ופנית בבוקר והלכת לאהליך הא כל פינות שאת פונה לא יהו אלא בבוקר.  אמר רבי יונה הדא דאת אמר כשאין עמהן קרבן אבל יש עמהן קרבן בלא כך טעון לינה מחמת הקרבן:  ר' יונה אמר רבי מיישא וחד מן רבנין חד מינהון אמר זאת אומרת שהפירות הטמאים חייבין בביכורים וחרנה אמר מעשר ראשון שהקדימו בשיבלין פטור מתרומה גדולה:

דף ט,ב פרק ב הלכה ד משנה  אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים ולירק בדרך אחד.  שוה לאילן בערלה וברבעי ובשביעית.  ולירק שבשעת לקיטתו עישורו דברי רבן גמליאל.  רבי ליעזר אומר שוה לאילן לכל דבר:

דף ט,ב פרק ב הלכה ד גמרא  אם לאילן למה לירק אם לירק למה לאילן.  תמן אמרי נכנס מששית לשביעית הרי הוא לבעלין כאילן ופטור

דף י,א פרק ב הלכה ד גמרא  ממעשרות כירק.  אמר לון רב המנונא אמרין דבתרה נכנס משביעית לשמינית הרי הוא הבקר כאילן וחייב במעשרות כירק.  והבקר חייב במעשרות.  אמר רבי יוחנן בשאר שני שבוע את מהלך בו כירק ובשביעית את מהלך בו כאילן.  היאך עבידא מחמישית לששית ולשביעית לקטן בשביעית ששית לקטן מששית חמישית.  נכנס מששית לשביעית לשמינית לקטן בשמינית שמינית.  רבותינו חזרו ונמנו אתרוג בשעת לקיטתו עישורו למעשרות ולשביעית.  רבי ירמיה רבי אימי בשם רבי יוחנן רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי הכל מודין שראש השנה שלו בט"ו בשבט.  רבי יוחנן שאל לרבי יונתן כסדר של שנים או כסדרן של תקופות.  אמר ליה כסדרן של שנים ואפילו שנה מעוברת.  מעשה בר' עקיבה שלקט אתרוג ונהג עליו חומרי בית שמאי וחומרי בית הלל.  למה לי [אתרוג] אפילו שאר כל האילן.  תני כחומרי רבן גמליאל וכחומרי רבי ליעזר.  ורבן גמליאל ורבי אליעזר לא מן בית הלל אינון הוו.  אמר רבי יוסי בי רבי בון תיפתר בשחנט קודם לט"ו בשבט של שנייה ונכנסה שלישית.  על דעתיה דר"ג עישורו עני על דעתיה דרבי ליעזר עישורו שני.  מה עשה לו קרא שם למעשר שני שבו ופדייו ונותנו לעני:

דף י,א פרק ב הלכה ה משנה  דם מהלכי שתים שוה לדם בהמה להכשיר את הזרעים דם השרץ אין חייבים עליו:

דף י,א פרק ב הלכה ה גמרא  רבי בא רב הונא בשם רב אם התרו בו לוקה.  והתנינן דם השרץ אין חייבין עליו.  א"ר בא אין חייבין עליו כרת.  והתני דם מהלכי שתים שאין בו טומאה קלה דם השרץ שאין בו טומאה חמורה.  אמר רבי חייא בר אדא הדא דתימר כשהתרו בו משום דם אבל אם התרו בו משום שקץ לוקה:

דף י,א פרק ב הלכה ו משנה  כוי יש בו דרכים שוה לחיה ויש בו דרכים שוה לבהמה ויש בו דרכים שוה לחיה ולבהמה ויש בו [דרכים] שאינו שוה לא לחיה ולא לבהמה.  כיצד שוה לחיה דמו טעון כיסוי כדם החיה ואין שוחטים אותו ביום טוב ואם שחטו אין מכסים את דמו וחלבו מטמא טומאת נבילה כחיה וטומאתו בספק ואין פודים בו פטר חמור.  כיצד שוה לבהמה חלבו אסור כחלב הבהמה ואין חייבים עליו כרת ואינו נלקח בכסף מעשר לוכל בירושלים וחייב בזרוע ובלחיים ובקיבה.  רבי לעזר פוטר שהמוציא מחבירו עליו הראייה.  כיצד אינו שוה לחיה ולבהמה אסור משום כלאים עם החיה ועם הבהמה הכותב חייתו ובהמתו לבנו לא כתב לו את הכוי אמר הריני נזיר שזה חיה ובהמה הרי זה נזיר.  ושאר כל דרכיו שוין לחיה ולבהמה טעון שחיטה כזה וכזה ומטמא משום נבילה ומשום אבר מן החי כזה וכזה:

דף י,א פרק ב הלכה ו גמרא  איזהו כוי

דף י,ב פרק ב הלכה ו גמרא  אמר רבי לעזר עז שעלה על גבי צבי וצבי שעלה על גבי עיזה.  ורבנין אמרין מין הוא עיקרו ולא יכלו חכמים לעמוד עליו:  פדי בכוי חוזר ופודה בשה לפיכך אם מת אחד מהן המוציא מחבירו עליו הראיה:  מתני' דלא כרבי לעזר דתני רבי לעזר אומר כוי <אין> חייבים על חלבו אשם תלוי.  מתני' דלא כרב דרב אמר כל שאי אפשר לעמוד על ודאו אין חייבין על ספיקו אשם תלוי.  פתר לה חלוקין על דברי רבי לעזר.  ואפילו בשעה שהיו לוקחים בהמה לבשר תאוה אינו נלקח בכסף מעשר ליאכל בירושלים:  וחייב בזרוע ובלחיים ובקיבה רבי לעזר פוטר.  רבי לעזר דו אמר עכשיו הוא נסתפק לו דו אמר פטור.  ורבנין דינון מרין מין הוא עיקרו אינון אמרין חייב.  מתני' דלא כרבי דתני הקדיש חייתו ובהמתו לא הקדיש אתה כוי רבי אומר הקדיש את הכוי.  אמר הריני נזיר שזה חיה נזיר שזה בהמה נזיר שאין זה חיה נזיר שאין זה בהמה נזיר שזה חיה ובהמה נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה נזיר.  רבי חגי בעי קומי רבי יוסי למה לא תנינן הרובע והנרבע ממינו חייב.  אמר ליה תניתה בסופה ושאר כל דרכיו שוין לחיה ולבהמה:


תלמוד ירושלמי - מסכת ביכורים - הכול
פרק א ב ג