תלמוד ירושלמי - מסכת שבת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד


מסכת שבת פרק טז

דף עח,ב פרק טז הלכה א משנה  כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהן ובין שאינן קורין בהן אף על פי שכתובין בכל לשון טעונין גניזה מפני מה אין קורין בהן מפני ביטול בית המדרש:

דף עח,ב פרק טז הלכה א גמרא  מהו בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן.  בין שיש בהן טעיות.  בין שאין בהן טעיות.

דף עט,א פרק טז הלכה א גמרא  והא תני ספר שיש בו שתים שלש טעיות בכל דף ודף מתקנו וקורא בו.  ארבע אינו קורא בו.  מן מה דתנינן מפני מה אין קורין בהן מפני ביטול בית המדרש.  הדא אמרה בין תורה לנביאים.  לכתבי הקודש אין מצילין אותן מפני הדליקה.  מ"ד מטמאין את הידים מצילין אותן מפני הדליקה.  ומאן דאמר אין מטמאין את הידים אין מצילין אותן מפני הדליקה.  התיבון הרי עברי שכתבו תרגום הרי אינו מטמא את הידים ומצילין אותו מפני הדליקה.  מן מה דתנינן אף על פי שכתובין בכל לשון טעונין גניזה.  הדא אמרה שמצילים אותן מפני הדליקה.  מתניתא דרבי שמעון דרבי שמעון אמר אין דבר משום שבות שעומד בפני כתבי הקודש.  מה פליגין.  תמן מפני בזיונן ברם הכא כל עמא מודיי שמצילין אותן מפני הדליקן.  למי נצרכה לרבן שמעון בן גמליאל.  אע"ג דרבן שמעון בן גמליאל אמר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית מודי הוא הכא שמצילין אותן מפני הדליקה.  מעשה ברבן גמליאל שהיה עומד על הבניין בהר הבית והביאו לו ספר איוב כתוב תרגום ואמר לבנאי יגנזו תחת הנדבך.  אע"פ שאמרו אין קורין בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלה אבל שונין ודורשין בהן.  צרך דבר נוטל ובודק.  דלמא רבי ורבי חייא רבא ור' ישמעאל בי רבי יוסה היו יושבין ופושטין במגילת קינות ערב תשעה באב שחל להיות בשבת מן המנחה ולמעלה.  ושיירו בה אל"ף בי"ת אחד.  אמרו למה אנו באין וגומרין אותה.  עם כשהיה נפטר לביתו נכשל באצבעו וקרא על גרמיה (תהילים לב) רבים מכאובים לרשע.  א"ל ר' חייא בחובינו מטתך כן דכתיב (איכה ד) רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם.  אמר לו רבי ישמעאל בי רבי יוסי אילו לא היינו עוסקין בעניין כך היה לנו לומר.  על אחת כמה וכמה שהיינו עוסקין בעניין.  ועלה לביתו ונתן עליה ספוג יבש וקשר עליה גמי מבחוץ.  א"ר ישמעאל בי ר' יוסי ממנו למדנו ג' דברים ספוג אינו מרפא אלא משמר.  גמי שהוא מן המוכן.  ואין קורין בכתבי הקודש

דף עט,ב פרק טז הלכה א גמרא  אלא מן המנחה ולמעלה.  מעתה במקום שיש בית המדרש אל יקראו.  במקום שאין בית המדרש יקראו.  לית לך אלא כהדא דתני ר' נחמיה.  דתני רק נחמיה מפני מה אין קורין בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלה מפני שטרי הדיוטות שאם אומר את לו שהוא מותר אף הוא אומר מה בכך שנתעסק בשטרותיו.  מתוך שאת אומר לו שהוא אסור.  אף הוא אומר כתבי הקודש אסור שטרי הדיוטות לא כל שכן.  הדא אמרה שהמשנה קודמת למקרא.  ודא מסייעא לההוא דתני ר"ש בן יוחי.  דתני ר"ש בן יוחי העוסק במקרא מידה שאינה מידה.  העוסק במשנה מידה שנוטלין ממנה שכר.  העוסק בתלמוד אין לך מידה גדולה מזו.  לעולם הוי רץ אחר המשנה יותר מן התלמוד.  א"ר יוסי בי ר' בון הדא דאת אמר עד שלא שיקע בי ר' רוב משניות.  אבל מששיקע בי ר' רוב משניות לעולם הוי רץ אחר התלמוד יותר מן המשנה.  ברכות שכתוב בהן עניינות הרבה מן התורה אין מצילין אותן מפני הדליקה.  מיכן אמרו כותבי ברכות שורפי תורה.  מעשה בא' שהיה כותב ברכות והלך ר' ישמעאל לבודקו כיון שהרגיש בקול פעמותיו של ר' ישמעאל נטל תכריך של ברכות וזרקן לתוך ספל של מים כלשון הזה אמר לו גדול עונש האחרון מן הראשון.  א"ר יהושע בן לוי הדא אגדתא הכותבה אין לו חלק.  החורשה מתחרך השומעה אינו מקבל שכר.  א"ר יהושע בן לוי אנא מן יומוי לא איסתכלית בספרא דאגדתא אלא חד זמן איסתכלית אשכחית כתוב בה מאה ושבעים וחמש פרשיות שכתוב בתורה דבר אמירה ציווי כנגד שנותיו של אבינו אברהם דכתיב (תהילים סח) לקחת מתנות באדם.  וכתיב (יהושוע יד) האדם הגדול בענקים.  מאה וארבעים ושבעה מזמורות שכתוב בתהילים כנגד שנותיו של אבינו יעקב.  מלמד שכל הקלוסין שישראל מקלסין להקדוש ב"ה כנגד שנותיו של יעקב שנאמר (תהילים כב) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל.  מאה ועשרים וג' פעמים שישראל עונין הללויה.  כנגד שנותיו של אהרן.  (תהילים קנ) הללויה הללו אל בקדשו.  לאהרן קדושו (תהילים קו) לאהרן קדוש ה'.  אפי' כן אנא מתבעי בליליא.  ר' חייא בר בא חמא חד ספר דאגדה אמר אי מה כתיב טבאות תקטע ידה דכתבתה.  אמר ליה חד אבוי דההוא גברא כתבה.  א"ל כן אמרת תקטע ידה דכתבתה.  והוית ליה כן (קוהלת י) כשגגה שיוצא מלפני השליט.  הגיליונים וסיפרי מינין.  אית תני קורא אזכרותיהן ושורפן.  אית תניי תני שורפין הן ואזכרותיהן.  א"ר טרפון אקפח את בניי שאם יבואו לביתי שאני שורפן הן ואזכרותיהן.  שאם יהיה הרודף רודף אחריי שאני נמלט לתוך בתיהן של ע"ז ואיני נמלט לתוך בתיהן של מינין.  שעכו"ם אינן מכירין אותו וכופרין בו.  אבל המינין מכירין אותו וכופרין בו.  ועליהן אמר דוד

דף פ,א פרק טז הלכה א גמרא  (תהילים קלט) הלא משנאיך ה' אשנא וגו'.  זה מדרש דרשו ומה אם להטיל שלום בין איש לאשתו אמר הכתוב השם שנכתב בקדושה ימחה על המים.  סיפרי מינין שמטילין איבה ותחרות ומחלוקת בין ישראל לאביהן שבשמים אינו דין שישרפו הן ואזכרותיהן:

דף פ,א פרק טז הלכה ב משנה  מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין אע"פ שיש בתוכן מעות ולאיכן מצילין אותן למבוי שאינו מפולש בן בתירה אומר אף למפולש:

דף פ,א פרק טז הלכה ב גמרא  מתני' בשאינו טפול לו.  אבל אם היה טפול לו כגופו הוא.  ניחא תיק הספר עם הספר תיק תפילין עם התפילין.  רבי חגי בשם זעירא שמע לה מהדא (תהילים לד) חונה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם.  וכן הוא אומר (דנייאל ג) באדין גובריא אילך כפיתו בסרבליהן וגומר:  אעפ"י שיש בתוכו מעות.  ייבא כיי דמר ר' יעקב בר אחא אמר חיננא קרתיגנאה בשם ר' הושעיה דיסיקיא שיש בתוכו מעות נותן עליה ככר ומטלטלה:  לאיכן מצילין אותן למבוי שאינו מפולש.  הא למפולש לא.  בכל אתר את אמר אין המהלך כמניח.  וכא את אמר המהלך כמניח.  אלא בזורק.  תמן את אמר הזורק פטור.  וכא את אמר הזורק חייב.  רבי חזקיה בשם רבי אחא בשלא עירבו אנן קיימין.  בן בתירה כרבי יהודה דתנינן תמן גשרין המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת דברי רבי יודה.  וחכמים אוסרין:

דף פ,א פרק טז הלכה ג משנה  מצילין מזון ג' סעודות הראוי לאדם לאדם הראוי לבהמה לבהמה כיצד נפלה דליקה בלילי שבת מצילין מזון שלש סעודות בשחרית מצילין מזון שתי סעודות במנחה מצילין מזון סעודה אחת רבי יוסי אומר לעולם מצילין מזון שלש סעודות:

דף פ,א פרק טז הלכה ג גמרא  רבי בון בר חייא בשם רבי בא בר ממל דרבי נחמיה היא דאמר אינן ניטלין אלא לצורך.  אמר רבי יוסה טעמא דרבנן תמן כל מה שיש בבית מן המוכן.  ברם הכא אם אתה אומר כן אף הוא מציל מן היום למחר מתניתא דרבי הונדקס דאמר לעולם מצילין מזון שלש סעודות.  תיפתר בשנפלה דליקה בלילי שבת

דף פ,ב פרק טז הלכה ג גמרא  עד שלא אכלה.  ביום הכיפורים מאי איכא למימר.  על דעתהון דרבנן לא יציל כלום.  כל עמא מודוי שמצילין מזון סעודה אחת מפני הסכנה.  תני מצילין לחולה ולקטן בבינונית.  ולרעבתן כדי מזונות.  מערבין לחולה ולקטן כדי מזונו.  ולרעבתן בבינונית.  תני אין מערימין.  רבי יוסי בר רבי בון אמר מערימין.  אית תניי תני מצילין ואחר כך מזמן.  אית תניי תני מזמן ואחר כך מצילין.  מאן דמר מציל ואחר כך מזמן כמאן דאמר מערימין.  ומאן דמר מזמן ואחר כך מציל כמאן דמר אין מערימין.  תני אף מכבין להציל.  מתניתא דר"ש דאמר אין דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש.  תני אף מטמאין להציל.  והתני (ויקרא יב) בכל קודש לא תגע לרבות התרומה.  היא תרומה היא מעשר שני.  מאי כדון ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שעושה בחול.  תני כשם שמצילין מן הדליקה כך מצילין מיד העכו"ם ומיד הנהר ומיד המפולת ומידי כל דבר שאובד:

דף פ,ב פרק טז הלכה ד משנה  מצילין סל מלא ככרו' אף על פי שיש בו מאה סעודות ועיגול של דבילה וחבית של יין ואומר לאחרים בואו והצילו לכם אם היו פקחין עושין עמו חשבון לאחר שבת ולאיכן מצילין אותן לחצר המעורבת בן בתירה אומר אף לשאינה מעורבת:

דף פ,ב פרק טז הלכה ד גמרא  מתני' דרבי יוסי דאמר לעולם מצילין מזון שלש סעודות.  מכיוון שכולה גוף אחד כמי שכולה סעודה אחת:  ואומר לאחרים בואו והצילו לכם.  שכן דרכן להזמין אורחים בשבת:  אם היו פקחין עושין עמו חשבון לאחר השבת.  תמן תנינן מניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר שבת.  תמן את אמר משכוני' גביה.  הכא מה אית לך.  אמר רבי אבא מרי לכך שנינו נקרא פיקח:

דף פא,א פרק טז הלכה ה משנה  ולשם הוא מוציא את כל כלי תשמישו ולובש כל מה שהוא יכול ללבוש ועוטף כל שהוא יכול לעטוף ר' יוסי אומר שמונה עשר כלים.  וחוזר ולובש ומוציא ואומר לאחרים בואו והצילו עמי:

דף פא,א פרק טז הלכה ה גמרא  רבי יוסי אומר שמנה עשר כלים.  ואלו הן מקטורן נוקלי ופונדא ופיליון ומעפורת וקולבין של פשתן וחלוק של צמר ושתי אמפליות.  שני סבריקין ושני אבריקין.  שני מנעלין וכובע שבראשו וחגור שבמתניו וסודרין שעל זרועותיו:  ואומר לאחרים בואו והצילו עמי.  שכן דרכן להשאיל כלים בשבת:

דף פא,א פרק טז הלכה ו משנה  ר"ש בן ננס אומר פורשין עור של גדי ע"ג שידה תיב' ומגדל שאחז בהם את האור מפני שהוא מחרך עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה ר' יוסה אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים שאינן יכולים לקבל בהן את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה:

דף פא,א פרק טז הלכה ו גמרא  כיני מתני' משיאחוז האור בהן.  רבי ירמיה רבי בא בר ממל בשם רב ספר שאחז בו האור מצד אחד נותן מים מצד השני ואם כבה כבה.  אחז בו האור משני צדדין פושטו וקורא בו ואם כבה כבה.  טלית שאחז בו האור מצד אחד נותן מים מצד שני ואם כבה כבה.  אחז בה האור מב' צדדין נוטלה ומתעטף בה ואם כבתה כבתה.  ר' שמואל בשם ר' זירא דר' יוסה היא.  א"ר יוסה הוה סברינן מימר מה פליגין מימר ר' יוסה ורבנן בשעשה מחיצה של כלים.  אבל אם עשה מחיצה של מים לא.  ממה דמר ר' שמואל בשם ר' זעירא דר' יוסה היא הדא אמרה אפי' עשרה מחיצה של מים היא המחלוקת:

דף פא,א פרק טז הלכה ז משנה  עכו"ם שבא לכבות אין אומרים לו כבה או אל תכבה מפני שאין שביתתו עליך אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו שכן שביתתו עליך:

דף פא,א פרק טז הלכה ז גמרא  בימי ר' אמי נפלה דליקה בכפר אפיק רבי אימי כרוז בשוקי דארמאי ומר מאן דעבד לא מפסיד.  א"ר אלעזר בי רבי יוסה קומי רבי יוסה סכנה היתה.  אם היתה סכנה אפילו רבי אמי יטפי.  ולא כן תני כל דבר שיש בו סכנה אין אומרים יעשו דברים הללו בנשים ובקטנים אלא אפילו בגדולים אפי' בישראל.  מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין וירדו בני קוצרה של ציפורין לכבות ולא הניח להן.  אמר להן הניחו לגבאי שיגבה חובו.  מיד קשר עליו הענן וכיבהו.  במוצאי שבת שלח לכל חד מהם סלע ולאיפרכוס שלהן חמשים דינר.  אמרו חכמים לא היה צריך לעשות כן.  חד נפתי הוה במגורה דרבי יונה נפילת דליקה במגורה דרבי יונה.  אזל ההוא נפתייה בעי מטפייתה ולא שבקיה.  אמר ליה בגדך מדלי.  א"ל אין ואישתיזיב כולה.  ר' יודן דכפר אימי

דף פא,ב פרק טז הלכה ז גמרא  פרס גולתיה על גדישא ונורא ערקא מינה:  אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו.  ולא כן תני ראו אותו יוצא ומלקט עשבים אין את זקוק לו.  תמן אין לו צורך בעשבים.  ברם הכא יש לו צורך כיבוי:

דף פא,ב פרק טז הלכה ח משנה  כופין קערה ע"ג הנר בשביל שלא תאחוז בקורה ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חוששני אני לו מחטאת:

דף פא,ב פרק טז הלכה ח גמרא  ייבא כיי דמר רבי שמעון בי רבי ינאי אני לא שמעתי מאבא אחותי אמרה לי משמו ביצה שנולדה בי"ט סומכין לה בשביל שלא תתגלגל.  אבל אין כופין עליה את הכלי.  שמואל אמר אף כופין עליה את הכלי:  ועל צואה של קטן.  ולא מאכל תרנגולין אינון:  א"ר עוקבן תיפתר באילין רכיכה.  שלא יבואו לידי מירוח:  ועל עקרב שלא תישך מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חושש אני לו מחטאת.  רבי עולא אמר שמונה עשר שנין עביד הוי יהיב בהדא ערב ולא אתא קומוי אלא אילין תרין עיבדיא אמר גליל גליל שנאת התורה סופך לעשות במסיקין:

דף פא,ב פרק טז הלכה ט משנה  עכו"ם שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור מילא מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור עשה עכו"ם כבש לירד בו ירד אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור מעשה בר"ג וזקנים שהיו באין בספינה ועשה עכו"ם כבש לירד בו וירדו בו זקנים:

דף פא,ב פרק טז הלכה ט גמרא  לצורכו ולצורך ישראל נישמעינה מן הדא שמואל איקבל גבי חד פרסיי איטפי בוצינא אזל ההוא פרסיי בעא מדלקתיה והפך שמואל אפוי כיון דחזיתיה מתעסק בשטרותיו ידע דלא בגיניה אדלקה.  והפך שמואל אפוי.  אמר רבי יעקב בר אחא הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל אסור.  אמר רבי יונה שנייא היא שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו.  אמר רבי אליעזר משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו למה הפך שמואל אפוי.  אמרו לו מה אנו לירד.  אמר להן הואיל ולא בשבילנו עשה מותרין אנו לירד:


תלמוד ירושלמי - מסכת שבת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד