תלמוד ירושלמי - מסכת ראש השנה - הכול
פרק א ב ג ד


מסכת ראש השנה פרק ג

דף יד,ב פרק ג הלכה א משנה  ראוהו בית דין וכל ישראל נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה ה"ז מעובר ראוהו בית דין בלבד יעמדו שנים ויעידו לפניהם ויאמרו מקודש מקודש ראוהו שלשה והן ב"ד יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהן ויאמרו מקודש מקודש שאין היחיד נאמן על ידי עצמו:

דף יד,ב פרק ג הלכה א גמרא  כיני מתניתא או בית דין או כל ישראל.  ר' זעירה רבי אימי בשם ר' יהושע בן לוי

דף טו,א פרק ג הלכה א גמרא  מעמעמין על הנראה לעברו ואין מעמעמין על שלא נראה לקדשו.  ר' בא ור' חייה בשם ר' יהושע בן לוי מעמעמין על שלא נראה לקדשו ואין מעמעמין על הנראה לעברו.  מתניתא פליגא על ר' זעירה ראוהו בית דין וכל ישראל נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה הרי זה מקודש מפני שחשיכה הא אם לא חשיכה לא הדא אמרה אין מעמעמין על הנראה לעברו.  מתניתא פליגא על ר' בא יכול אם היה צריך שני ימים נותנין לו שני ימים תלמוד לומר אתן אין לו אלא יום אחד בלבד הדא אמרה אין מעמעמין על שלא נראה לקדשו.  מתניתא פליגא על רבי בא יכול כשם שמעברין את השנה מפני הצורך כך יקדשו את החדש מפני הצורך תלמוד לומר (שמות יב) החדש אחר החדש הן הולכין הדא אמרה אין מעמעמין על שלא נראה לקדשו.  מתני' פליגא על רבי בא יכול אם לא נראתה הלבנה לשני ימים כך יקדשו את החדש לשני ימים תלמוד לומר (ויקרא כג) אתם אלה הם אין אלה מועדי מפני שלא נראתה הא אם נראתה לא הדא אמרה אין מעמעמין על שלא נראה לקדשו.  הוו בעי מימר ולא פליגון מה דאמר רבי זעירה בשאר כל החדשים מה דאמר רבי בא על ניסן ועל תשרי.  רבי אומר ניסן בזמנו אם בא לא בא.  רב אמר תשרי לא נתעבר מימיו והא תנינן אם היה החדש מעובר אם היה לא היה.  וכשקידשו את השנה באושא ביום הראשון עבר ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר כדברי

דף טו,ב פרק ג הלכה א גמרא  ר' יוחנן בן נורי אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היינו נהוגין כן ביבנה.  ביום השני עבר רבי חנינה בנו של רבי יוסי הגלילי ואמר כדבר רבי עקיבה אמר רבן שמעון בן גמליאל כן היינו נוהגין ביבנה.  והא תני קידשוהו בראשון ובשני רבי זעירה בשם רב חסדא אותה השנה נתקלקלה.  מהו בראשון מהו בשני ר' בא בשם רב שנה ראשונה ושנה השנייה והא תני ביום הראשון וביום השני.  קידשוהו קודם לזמנו או לאחר עיבורו יום אחד יכול יהא מקודש תלמוד לומר אתם אתם אלה הם מועדי אין אלה מועדי לפני זמנו כ"ט יום לאחר עיבורו ל"ב יום.  ומניין שמעברין את השנה על הגליות שעלו ועדיין לא הגיע ת"ל (ויקרא כג) בני ישראל מועדי עשה את המועדות שיעשו אותן כל ישראל א"ר שמואל בר נחמן והן שהגיעו לנהר פרת.  ר' יעקב בר אחא ר' אימי בשם רבי יהודה בר פזי קידשוהו ואח"כ נמצאו העדים.  זוממין ה"ז מקודש קם ר' יוסה עם ר' יהודה בר פזי א"ל אתה שמעתה מן אבוך הדא מילתה א"ל כן אמר אבא בשם ר' יוחנן אין מדקדקין בעדות החדש.  ב"ד שראו את ההורג אמרו אם רואין אנו אותו אין אנו מכירין אותו לא היו עורפין דכתיב (דברים כא) ועינינו לא ראו מ"מ והרי ראו.  וב"ד ישראל את ההורג אית תניי תני יעמדו שנים ויעידו לפניהן אית תניי תני יעמדו כולן ויעידו במקום אחר.  ר' יודה בר פזי בשם ר' זעירה כשם שהן חלוקין כאן כך חלוקין בעדות החדש.  ויקום חד ויתיב חד ויקום חד ויתיב חד שניי' היא שאין העד נעשה דיין כהדא רב חונה הוה ידע שהדי לחד בר נש אזיל בעי מידון קומוי וכפר ביה.  א"ל ר' שמואל בר ר' יצחק בגין דאת ידע דרב חונה בר נשא רבה את כפר ביה מה אילו ייזיל וישהד עלך קומי בית דין חורן א"ל רב חונה ועבדין כן א"ל אין ושרא רב חונה גרמיה מן ההוא דינא ואזל ואשהד עלוי קומי ב"ד חורן.  קרא ערר על חתימת ידי העדים על חתימת ידי הדיינין רבי בא בשם רב יהודה

דף טז,א פרק ג הלכה א גמרא  רצה לקיים בכתב ידי העדים מקיים בכתב ידי הדיינים מקיים ואני אומר אפילו בעד אחד אפילו בדיין אחד מקיים.  ביומוי דרבי אבהו אתון בעיי מימר גואלינו ואמרין גאולתינו וקבלון בימוי דר' ברכי' אישתתקון אמר לון שמעתין דא תקדש ירחא וארכינון בראשיהן וקבלון:

דף טז,א פרק ג הלכה ב משנה  כל השופרות כשירין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן א"ר יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן שנאמר (יהושוע ו) והיה במשך בקרן היובל כשמעכם את קול השופר:

דף טז,א פרק ג הלכה ב גמרא  הוון בעיי מימר ולא פליגין אשכחת תני ר' יוסה מכשיר בשל פרה וחכמים פוסלין.  מ"ט דר' יוסי והיה במשוך בקרן היובל מ"ט דרבנן (תהילים סט) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס מקרן כתיב.  ורבנן כל השופרות נקראו קרן ונקראו שופר חוץ משל פרה שנקרא קרן ולא נקרא שופר התיבון הרי של יעל הרי אינו קרוי לא קרן ולא שופר.  מאי כדון כהיא דאמר רבי לוי שנייא היא שאין קטיגור נעשה סניגור:

דף טז,א פרק ג הלכה ג משנה  שופר של ר"ה של יעל פשוט ופיו מצופה זהב ושתי חצוצרות מן הצדדין שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר:

דף טז,א פרק ג הלכה ג גמרא  א"ר יונה כדי שיפשטו לבם בתשובה.  פיו מצופה זהב.  ציפהו זהב מבפנים פסול מבחוץ כשר.  ציפהו מקום הנחת פיו או שהיה קולו עבה מחמת הציפוי פסול א"ר יוסה הדא אמרה פשוטה ששמע מקצתה מן המתעסק לא יצא.  והיי דא אמרה תקע בראשונה ומשך בשנייה בשתים

דף טז,ב פרק ג הלכה ג גמרא  אין בידו אלא אחת.  ר' אבא בר זמינא בשם ר' זעירה אפילו אחת אין בידו.  למה ראשה גבי סופה מצטרף וסופה גבי ראשה מצטרף.  לא ראשה אית לה סוף ולא סופה אית לה ראש:

דף טז,ב פרק ג הלכה ד משנה  ובתעניות של זכרים כפופין ופיו מצופה כסף ושתי חצוצרות באמצע שופר מקצר וחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות:

דף טז,ב פרק ג הלכה ד גמרא  א"ר יונה כדי שיכופו את לבם בתפלה קומי ריב"ל תקעין בתעניתא.  רבי יוסה בעי ויתקעון קומיי בחצוצרתא.  ולא שמיע דתני חצוצרות במקדש אין חצוצרות בגבולין.  ויתפללו לפניו עשרים וארבע כהדא ר' יוחנן מתפלל בתשעה באב עשרים וארבע ומפקד לתלמידוי לא תילפון מיני הדין עובדה דצריכה ליה אבל הוא תענית ציבור הוא.  ר' יוסה בשם ר' יהושע בן לוי אינו תענית ציבור ר' יונה ר' יצחק בר נחמן בשם ר' יהושע בן לוי אבל הוא אינו תענית ציבור.  אמר ר' זעירה מילתיה דר' יוחנן אמר יחיד בתשעה באב מתפלל ארבע.  לא אמר אלא ארבע הא כ"ד לא:

דף טז,ב פרק ג הלכה ה משנה  שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות ר' יהודה אומר בראש השנה תוקעין בשל זכרים וביובל בשל יעלים:

דף טז,ב פרק ג הלכה ה גמרא  (במדבר י) אני ה' אלהיכם אלו מלכיות (ויקרא כג) זכרון תרועה אלו הזכרונות (ויקרא כג) שופר תרועה אלו השופרות עד כדון ראש השנה.  יובל (שם) והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכיפורים שאין תלמוד לומר בחדש השביעי מה תלמוד לומר בחדש השביעי אלא כל מה שאת עושה בר"ה הוי עושה בעשור לחדש מה כאן מלכיות זכרונות ושופרות אף כאן מלכיות זכרונות ושופרות.  מניין שהיא פשוטה לפניה ת"ל והעברת שופר ומניין שהיא פשוטה לאחריה ת"ל (שם) תעבירו שופר עד כדון יובל.  ר"ה והעברת שופר תרועה בעשור לחדש ביה"כ שאין תלמוד לומר בחדש השביעי מה ת"ל בחדש השביעי אלא מה שאת עושה בחדש השביעי כבעשור לחדש מה כאן תוקע ומריע ותוקע אף כאן תוקע ומריע ותוקע.  מניין שהן שלש על שלש שלש ת"ל (במדבר כט) יום תרועה (ויקרא כג) זכרון תרועה (שם) שופר תרועה עד כדון כר' עקיבה.  כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל (שם) ותקעתם תרועה ותקעתם תרועה שנית תרועה יתקעו למסעיהם.

דף יז,א פרק ג הלכה ה גמרא  אין תימר היא תקיעה היא תרועה והכתיב (במדבר י) ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו.  (ויקרא כה) יובל היא אע"פ שלא השמיטו אע"פ שלא תקעו בשופר.  או יכול אע"פ שלא שילחו עבדים ת"ל היא דברי ר' יודה ר' יוסה אומר יובל אע"פ שלא השמיטו אע"פ שלא שילחו עבדים.  או יכול אע"פ שלא תקעו בשופר ת"ל הוא א"ר יוסה מאחר שהכתוב תולה אותה לענין תקיעת שופר וכתוב אחד תולה אותה לענין שילוח עבדים.  מפני מה אני אומר יובל שלא בשילוח עבדים שאיפשר ליובל בלא שילוח עבדים אבל אי אפשר ליובל שלא בתקיעת שופר.  ד"א תקיעת שופר תלויה בב"ד ושילוח עבדים תלוי בכל אדם ואתייא כהיא דא"ר שמואל בר רב יצחק (שמות ו) וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל על מה ציום על פרשת שילוח עבדים.  ואתיא כהיא דא"ר הילא לא נענשו ישראל אלא על פרשת שילוח עבדים הדא הוא דכתיב (ירמיהו לג) מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי וגו'.  תני בשם רבי נחמיה (משלי לא) היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה.  דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר א"ר יוחנן זו דברי רבי יודא ורבי יסא אבל דברי חכמים קידוש ב"ד ותקיעת שופר והשמט כספים משמיטין ניחא קדוש בית דין ותקיעת שופר השמט כספים לא בסוף הן משמיטין.  רבי זעירה שמע לה מן הדא (דנייאל י) ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך.  כבר נשמעו דבריך.  א"ר יוחנן טעמיה דר' יהודה כדי ליתן את המצוי על המצוי ואת שאינו מצוי על שאינו מצוי:

דף יז,א פרק ג הלכה ו משנה  שופר שנסדק ודיבקו פסול דיבק שיברי שופרות פסול ניקב וסתמו אם עיכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר:

דף יז,א פרק ג הלכה ו גמרא  למי נצרכה לר' נתן דיבק שיברי שופרות פסול

דף יז,ב פרק ג הלכה ו גמרא  עוד היא דר' נתן ניקב וסתמו.  ר' חייה בשם ר' יוחנן דר' נתן היא דתני ניקב וסתמו בין במינו בין שלא במינו אם היה מעכב את התקיעה פסול אם לאו כשר ר' נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסול.  ר' חייה בשם ר' יוחנן כיני מתני' אם היה מעכבת את התקיעה פסול ואם לאו כשר ר' אבא בר זמינא בשם ר' זעירה והוא שסתמו אבל אם לא סתמו כשר שכל הקולות כשירין בשופר.  ר' יעקב בר אחא אמר אבא בר בא שאל לר' שופר קדוח מהו א"ל כזה תוקעין בעייני טב:

דף יז,ב פרק ג הלכה ז משנה  התוקע לתוך הבור או לתוך הדות אולתוך הפיטם אם קול שופר שמע יצא אם קול הברה שמע לא יצא וכן מי שהיה עובר אחורי בה"כ או שהיה ביתו סמוך לבה"כ ושמע קול שופר או קול מגילה אם כוין לבו יצא ואם לאו לא יצא אע"פ שזה שמע וזה שמע זה כוין לבו וזה לא כוין לבו:

דף יז,ב פרק ג הלכה ז גמרא  א"ר יוסי בן חנינה לא אמר אלא וכן מי שהיה עובר הא אם עמד חזקה כוין.  נתן שופר בתוך שופר ותקע אם קול הפנימי שמע יצא אם קול חיצון שמע לא יצא.  ר' אבינא בעי הפכו מהו נישמעינה מן הדא גרדו מבפנים פסול מבחוץ כשר לא אמר אלא גרדו הא אם הפכו פסול.  מה בין זה לזה זה ביטל חללו וזה לא ביטל חללו:

דף יז,ב פרק ג הלכה ח משנה  (שמות יז) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' וכי ידיו של משה עשות מלחמה או שוברות מלחמה אלא כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלן ומכונין לבן לאביהן שבשמים הן מתגברין ואם לאו היה נופלין:

דף יז,ב פרק ג הלכה ח גמרא  ריב"ל אמר עמלק כושפן היה מה היה עושה היה מעמיד בני אדם ביום גינוסיא שלו לומר לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו.  מה עשה משה עירבב את המזלות הה"ד (חבקוק ג) שמש ירח עמד זבולה וגו'.  וכתיב (שם) נתן תהום קולו רום ידיהו נשא מרום ידיהו נשא

דף יח,א פרק ג הלכה ח גמרא  נתן תהום קולו.  שמואל אמר (דנייאל ח) וצבא תנתן על התמיד בפשע בפשעה של תורה.  (שם) ותשלך אמת ארצה אימתי שישראל משליכין דברי תורה לארץ המלכות העכו"ם הזאת גוזרת ומצלחת מ"ט ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה ואין אמת אלא תורה היך מה דאת אמר (משלי כג) אמת קנה ואל תמכר חכמה ומוסר ובינה.  א"ר יודה בר פזי (הושע ח) זנח ישראל טוב אויב ירדפו ואין טוב אלא תור' היך מה דאת אמר (משלי ד) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו:

דף יח,א פרק ג הלכה ט משנה  כיוצא בו (במדבר כא) ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס וגו' וכי נחש ממית ומחיה אלא כל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלן ומשעבדין את לבן לאביהן שבשמים היו מתרפאין ואם לאו היו נימוקין:

דף יח,א פרק ג הלכה ט גמרא  א"ר יסא בארבעה מקומות נאמר עשה לך בשלשה פירש ואחד לא פירש (בראשית ו) עשה לך תיבת עצי גפר (במדבר י) עשה לך שתי חצוצרת כסף (יהושוע ה) עשה לך חרבות צורי' (במדבר כא) עשה לך שרף לא פירש.  אמר משה עיקרה לא נחש הוא.  לפיכך (שם) ויעש משה נחש נחשת.  מיכן היה ר"מ דורש שמות.  חד בר נש הוה שמיה כידור אמר לון ר"מ הובא לכון מיניה.  בר נש ביש הוא (דברים לב) כי דור תהפכת המה.  ר' לוי בשם ר' חמא ב"ח (במדבר כא) והיה הנשוך אין כתיב כאן אלא כל הנשוך אפילו נשיכת כלב אפילו נשיכת נחש.  ולא דמיא נשיכת כלב יראה נשיכה נחש והביט.  ר' יודה גוזריא בשם ר' אחא נשיכת כלב שאינו ממונו וראה נשיכת נחש שהוא ממינו והביט ורבנן אמר נשיכת כלב שאינו מחלחל וראה נשיכת נחש שהוא מחלחל והביט:

דף יח,א פרק ג הלכה י משנה  חרש שוטה וקטן אינו מוציא את הרבים ידי חובתן זה הכלל כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן:

דף יח,א פרק ג הלכה י גמרא  תני אבל אמרו אשה מברכת לבעלה עבד לרבו קטן לאביו ניחא אשה מברכת לבעלה עבד לרבו.  קטן לאביו לא כן א"ר אחא בשם ר' יוסה בר נוחריי כל שאמרו בקטן כדי לחנכו.  תיפתר בעונה אחריהן.  כדי דתנינן תמן מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרים אותו.  ועונה אחריהם מה שהם אומרים ותהא לו מאירה.  תבוא מאירה לבן עשרים שצריך לבן עשר:


תלמוד ירושלמי - מסכת ראש השנה - הכול
פרק א ב ג ד