תלמוד ירושלמי - מסכת סוכה - הכול
פרק א ב ג ד ה


מסכת סוכה פרק ה

דף כב,א פרק ה הלכה א משנה  החליל חמשה וששה זה חליל של בית השואבה שאינה דוחה לא שבת ולא י"ט אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו:

דף כב,א פרק ה הלכה א גמרא  הא של קרבן דוחה.  מתני' דר' יוסי בי ר' יודה דתני חליל של קרבן דוחה את השבת דברי ר' יוסי בי ר' יהודה וחכ"א אינו דוחה לא את השבת ולא את י"ט.  תמן תנינן בשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח בשחיטת הפסח הראשון בשחיטת הפסח השני ובי"ט הראשון של פסח וביום העצרת ובשמונת ימי החג.  ויש שמונה בלא שבת.  ר' יוסי אמר לה סתם.  ר' יוסה בר' בון בשם ר' יוחנן דר' יוסה בי ר' יהודה היא.

דף כב,ב פרק ה הלכה א גמרא  על דעתהון דאילין רבנן למה אינו דוחה משום שאינו מחוור.  והא כתיב (מלכים א א) והעם מחללים בחללים בשמחת שלמה הכתוב מדבר.  רבי יונה בשם רבי בא בר ממל (ישעיהו ל) ושמחת לבב כהולך בחליל כל זמן שהחליל נוהג ההלל נוהג.  רבי יוסי בי רבי בון בשם ר' בא בר ממל למה קורן את ההלל כל שבעת ימי החג כנגד הלולב שהוא מתחדש כל שבעה.  ולמה מן כל אילין מילייא חליל.  תנינן שזה לקיצי' וזה לקיצן וזה חביב וזה חביב ותלו חביב בחביב.  ובעצרת אומר לו הילך מצה הילך חמץ.  אית תניי תני הילך חמץ הילך מצה מ"ד הילך מצה שהוא חביב מ"ד הילך חמץ שהוא תדיר.  א"ר יהושע בן לוי למה נקרא שמה בית שואבה שמשם שואבים רוח הקודש על שם (ישעיהו יב) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה.  דלמא רבי לוי ויהודה בר נחמן הוון נסבין תרתין סילעין מיעול מצמתא קהלא קומי רבי יוחנן עאל רבי לוי ודרש יונה בן אמיתי מאשר היה דכתיב (שופטים א) אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון.  וכתיב (מלכים א יז) קום לך צרפתה אשר לצידון.  עאל רבי יוחנן ודרש יונה בן אמיתי מזבולן היה דכתיב (יהושוע יט) ויעל הגורל השלישי לבני זבולן למשפחתם וכתיב (שם) ומשם עבר קדמה מזרחה גתה חפר עצה קצין.  וכתיב (מלכים ב יד) כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר.  בשובתא חורייתא א"ר לוי ליהודה בר נחמן סב לך אילין תרתין סילעיא ועול מצמצא קהלא קומי ר' יוחנן.  עאל ואמר קומיהון יפה לימדנו רבי יוחנן אמו מאשר ואביו מזבולן.  (בראשית מט) וירכתו על צידון.  ירך שיצא ממנה מצידון היה וכתיב (יונה א) וירד יפו.  לא צורכא דילא וירד עכו.  א"ר יונה יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה ונכנס לשמחת בית השואבה ושרת עליו רוח הקודש ללמדך שאין רוח הקדש שורה אלא על לב שמח מ"ט (מלכים ב ג) והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים.  א"ר בנימין בר לוי והיה

דף כג,א פרק ה הלכה א גמרא  כנגן במנגן אין כתיב כאן אלא והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים.  תני א"ר יודה כל שלא ראה דיפלי איסטבא של אלכסנדריאה לא ראה כבוד ישראל מימיו.  כמין בסילקי גדולה היה ואסטיו לפנים מסטיו היתה פעמים היו בה כפלים כיוצאי מצרים ושבעים קתידראות של זהב היו שם מקובעות אבנים טובות ומרגליות כנגד שבעים זקנים.  וכל אחת ואחת היתה עומדת בעשרים וחמש ריבוא דינרי זהב.  ובימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עומד עליה.  עמד אחד מהן לקראות בתורה היה הממונה מניף בסודרן והן עונין אחריו אמן.  על כל ברכה וברכה שהיה מברך היה הממונה מניף בסודרין והן עונין אחריו אמן אע"פ כן לא היו יושבין מעורבבין אלא יושבין כל אומנות ואומנות בפני עצמה שאם יבוא אכסנאי יהא מודבק בבני אומנותו ומשם היתה פרנסתו יוצאה ומי החריבה טרוגיינוס הרשע.  תני רשב"י מקומו הוזהרו ישראל שלא לשוב ארץ מצרים שנאמר (שמות יד) כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם.  (דברים יז) וה' אמר לכם לא תספון לשוב בדרך הזה עוד.  (דברים כח) והשיבך ה' מצרים באניות.  ובשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו אחת בימי סנחריב מלך אשור שנא' (ישעיהו לא) הוי הירדים מצרים לעזרה מה כתיב בתריה (שם) ומצרים אדם ולא אל וסוסיהם בשר וגו' ואחת בימי יוחנן בן קרח.  (ירמיהו מב) והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם וגו'.  בימי טרוגיינוס הרשע נולד לו בן בתשעה באב והיו מתענין.  מתה בתו בחנוכה והדליקו נרות ושלחה אשתו ואמרה לו עד שאת מכבש את הברבריים בוא וכבוש את היהודים שמרדו בך.  חשב מיתי לעשרה יומין ואתא לחמשה.  אתא ואשכחון עסיקין באורייתא בפסוקא (דברים כח) ישא ה' עליך גו מרחק מקצה הארץ וגו'.  אמר לון מה הויתון עסיקין אמרין ליה הכין וכן.  אמר לון דוא גברא הוא דחשב מיתי לעשרה יומין ואתא לחמשה והקיפן ליגיונות והרגן.  אמר לנשיהן נשמעות אתם לליגיונתי ואין אני הורג אתכם אמרין ליה מה דעבדת בארעייא עביד בעילייא ועירב דמן בדמן והלך הדם בים עד קיפריס.  באותה השעה נגדעה קרן ישראל ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד:

דף כג,א פרק ה הלכה ב משנה  מוצאי י"ט הראשון של חג היו יורדין לעזרת הנשים ומתקנין שם תיקון גדול ומנורות של זהב היו שם וספלים של זהב בראשיהן וארבעה סולמות על כל מנורה ומנורה וד' ילדים מפרחי כהונה ובידיהן כדי שמן של מאה וכ' לוג והן מטילין על כל ספל וספל:

דף כג,א פרק ה הלכה ב גמרא  א"ר יהושע בן חנניה כל ימים של שמחת בית השואבה לא היו טועמין טעם שינה כל עיקר בתחילה היו הולכין להקריב תמיד של שחר משם היו הולכין להקריב את המוספין ומשם היו הולכין להקריב נדרים ונדבות ומשם היו הולכין לוכל ולשתות ומשם היו הולכין לתלמוד תורה ומשם היו הולכין להקריב תמיד של בין הערבים ומשם היו הולכין לשמחת בית השואבה והא תני שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן מיד

דף כג,ב פרק ה הלכה ב גמרא  מתנמנמין היו:  ומתקנין שם תיקון גדול.  מה תיקון היו עושין שם.  שהיו מעמידין האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן כהיא דתנינן תמן וחלקה היתה בראשה והקיפוה כצוצטרא שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא יהו מעורבין.  ממי למדו מדבר תורה.  (זכריה יב) וספדה הארץ משפחות משפחות לבד תרין אמורין חד אמר זה הספידו של משיח וחורנה אמר זה הספידו של יצר הרע.  מאן דאמר זה הספידו של משיח מה אם בשעה שהן אבילין את אמר האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן בשעה שהן שמחים לא כל שכן מאן דאמר זה הספידו של יצר הרע מה אם בשעה שאין יצר הרע קיים את אמר האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן בשעה שיצר הרע קיים לא כל שכן:  ומנורות של זהב היו שם.  בר קפרא אמר וגובהן מאה אמה והא תני כל דתלי מאה אמין בעי בסיס תלתין ותלת.  סולמא מיכא תלתין ותלת וסולמא מיכא תלתין ותלת.  והתני כל העזרה לא היתה אלא אורך מאה ושמונים ושבע על רוחב מאה ושלשים וחמש.  אשכח תני מקומן מעשה ניסים היו.  מה ביד כולהם מאה ועשרים לוג או ביד כל אחד ואחד מאה ועשרים לוג:

דף כג,ב פרק ה הלכה ג משנה  מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין לא היתה חצר בירושלים שלא היתה מאירה מאור בית השואבה:

דף כג,ב פרק ה הלכה ג גמרא  תני מבלאי מכנסי כ"ג היו מדליקין את הנרות שבפנים ומבלאי מכנסי כהן הדיוט היו מדליקין את הנרות שבחוץ.  א"ר שמואל בר רב יצחק כתיב (שמות כז) להעלות נר תמיד שיערו לומר אין לך עושה שלהבת אלא פשתן בלבד.  מהו מפקיעין תירגם רבי חגיי קומי רבי יוסה מפשילים.  תני לא היה חצר בירושלם שלא היתה מאירה מאור בית השואבה.  תני יכולה אשה לבור חיטיה לאור המערכה.  ולא היו מועלות.  לאו.  דאמר רבי יהושע בן לוי הריח והמראה והקול אין בהן מעילה.  ששה קולות היו נשמעים מיריחו.  מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח מיריחו היו שומעין קול המגריפה מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור מיריחו היו שומעין קול גבי כרוז מיריחו היו שומעין קול החליל מיריחו היו שומעין קול הצילצל ויש אומרים אף קולו של כהן גדולב שעה שהוא

דף כד,א פרק ה הלכה ג גמרא  מזכיר את השם ביום הכיפורים.  מיריחו היו מריחין ריח פיטום הקטורת.  א"ר לעזר בן דלגוי עזים היו לבית אבא בהרי אכוור והיו מתעטשות מריח פיטום הקטורת:

דף כד,א פרק ה הלכה ד משנה  החסידים ואנשי מעשה היו מרקדין לפניהן באבוקות ואומר לפניהן דברי תושבחות והלוים בכינורות בנבלים ובמצלתי' ובכל כלי שיר בלא מספר על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד ט"ו שיר המעלות שבתהילים שעליהם עומדים הלוים בשיר:

דף כד,א פרק ה הלכה ד גמרא  החסידים ואנשי המעשה יש מהן שהיו אומרים אשרייך ילדותו שלא ביישת את זקנותו אלו אנשי מעשה ויש מהן אומרים אשרייך זקנותו שכיפרה על ילדותו אלו בעלי תשובה.  אלו ואלו היו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא יימחל לו.  הלל הזקן כד הוה חמי לון עבדין בפחז הוה אמר לון דאנן הכא מאן הכא.  ולקילוסן הוא צריך.  והכתיב (דנייאל ז) אלף אלפין ישמשוניה וריבות ריבויין קדמוהי יקומון.  כד הוה חמין לון עבדין בכושר הוה אמר די לא נן הכא מאן הכא שאף על פי שיש לפניו כמה קילוסין חביב הוא קילוסן של ישראל יותר מכל.  מה טעמא (שמואל ב כג) ונעים זמירות ישראל (תהילים כב) יושב תהלות ישראל.  בן יהוצדק היה משתבח בקפיצותיו.  אמרו עליו על רבי שמעון בן גמליאל שהיה מרקד בשמונה אבוקות של זהב ולא היה אחד מהן נוגע בחברו וכשהיה כורע היה נועץ גודלו בארץ וכורע ומיד היה נזקף.  איזו היא כריעה ואיזו היא בריכה.  רבי חייה רבה הראה כריעה לפני רבי ונפסח ונתרפא לוי בר סיסי הראה בריכה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא.  כתיב (שמואל ב ו) וישב דוד לברך את ביתו ותצא מיכל בת שאול לקראתו וגו'.  מהו אחד הריקים אמר אבא בר כהנא הריקים זה ארכיסטיס.  אמרה היום נגלה כבוד בית אבא.  אמרו עליו על בית שאול שלא נראה מהם לא עקב ולא גודל מימיהם הה"ד (שמואל א כד) ויבא אל גדרות הצאן אשר על הדרך ושם מערה.  רבי אבון בשם רבי לעזר גדד לפנים מגדר היה.  (שם) ויבא שאול להסך את רגליו והוה חמי ליה משולשל ציבחד ומסליק ציבחד.  אמר דוד היאך מינגע בהדין גובה צדיקא.  הדא הוא די א"ל (שם) הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך היום בידי במערה ואמר להרגך ואחוס עליך אין כתיב כאן אלא ותחס עליך.  צניעותך חס עליך.  (שמואל ב ז) ויאמר דוד אל מיכל לפני ה' אשר בחר בי מאביך וגו'.  ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה.  שאינן אמהות אלא אימהות.  ומה נענשה (שם) ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה.  והא כתיב (דברי הימים א ג) הששי יתרעם לעגלה אשתו.  שגעת כעגלה ומתה:

דף כד,א פרק ה הלכה ה משנה  עמדו שני כהנים בשער העליון היורד מעזרת ישראל לעזרת נשים ושתי חצוצרות בידם קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו הגיע למעלה עשירית תקעו והריעו ותקעו הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו היו תוקעין והולכין עד שמגיעין לשער היוצא למזרח הגיעו לשער היוצא למזרח

דף כד,ב פרק ה הלכה ה משנה  והפכו פניהן למערב ואמרו אבותינו היו במקום הזה (יחזקאל ט) אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה משתחוים קדמה לשמש ואנו ליה וליה עינינו רבי יהודה אומר שונין אותו לומר אנו ליה וליה עינינו:

דף כד,ב פרק ה הלכה ה גמרא  תירגם רב קומי דבית ר' שילה קרא גברא.  אכריז כרוזא.  אמרין ליה קרא תרנגולא אמר לון והא תנינן בן גבר.  אית לך מימר בר תרנגולא.  רבי ירמיה בעי עשירית מלמעלן עשירית מלמטן א"ר חייה בר בא והמה משתחוים אין כתיב כאן אלא והמה משתחויתם שהיו משתחוים לחמה ומשתחוים להיכל.  א"ר אבא בר כהנא (ירמיהו ב) כי שתים רעות עשה עמי וכי שתים רעות עשה עמי הא וותרה לאלף אלא שהיו משתחוים לחמה ומשתחוים להיכל:

דף כד,ב פרק ה הלכה ו משנה  אין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש ולא מוסיפין על מ"ח בכל יום היו שם כ"א תקיעה ג' לפתיחת שערים ט' לתמיד של שחר וט' לתמיד של בין הערבים ולמוספין מוסיפין עוד ט' ובע"ש מוסיפין עוד שש ג' להפטיר את העם מן המלאכה ושלש להבדיל בין קודש לחול.  ע"ש שבתוך החג היו שם מ"ח ג' לפתיחת שערים ג' לשער העליון ג' לשער התחתון ג' למילוי המים ג' ע"ג המזבח ט' לתמיד של שחר וט' לתמיד של בין הערבים ט' למוספין ג' להפטיר את העם מן המלאכה וג' להבדיל בין קדש לחול:

דף כד,ב פרק ה הלכה ו גמרא  תני אין פחות מז' ולא יותר על ט"ז ההן תנייא עבד תקיעה ותרועה ותקיעה חדא.  וההן תנייא עביד כל חדא חדא מינהון חדא.  שתמצא אומר ג' על כל מטה ומטה.  ר' יהודא אומר ג' על כל דגל ודגל.  ותני וט' למעלה עשירית הא חורי מאן דאית ליה על גבי המזבח לית ליה למעלה עשירית מאן דאית ליה למעלה עשירית לית ליה על גבי המזבח.  אמר רבי זעירה זאת אומרת שלא היו תוקעין אלא לניסוך המים בלבד אין תימר למילויין ניתנו שלש למילוי המים של יום ושלש למילוי המים של מחר.  אילין אינון והא אית לך חורנין.  תשע למוספי שבת תשע למוספי ראש חדש ותשע למוספי יום טוב של ראש השנה.

דף כה,א פרק ה הלכה ו גמרא  אלא כמאן דאמר יתקעו לפנים מן המוספין יתקעו.  רבנן דקיסרין בשם רבי יעקב בר אחא ואפי' כמאן דאמר יתקעו לפנים מן המוספין יתקעו.  תקיעות היו מוסיפין לא היו מוסיפין תקיעות.  ר' חייה בר בא אמר היא נבל היא כינור נימין יתירות בין זה לזה.  אמר רבי חייה בר אבא למה נקרא שמו נבל שהוא מלבין כמה מיני זמר.  ר' חונה בשם רב יוסף על ידי עור שאינו עבוד ועל ידי נימין יתירות היה מלבין כמה מיני זמר רשב"ל אמר עוגב זה ארדבליס.  תני רבן שמעון בן גמליאל לא היה ארדבליס בירושלים מפני שהוא סורח את הנעימה.  חליל של מקדש של משה היה ושל קנה היה.  נשבר ותיקנוה ולא היה קולו ערב כמות שהיה חזרו ונטלוהו וחזר לכמות שהיה.  צלצל של מקדש של משה היה ושל נחושת היה נשבר ותיקנוהו ולא היה מצלצל כמות שהיה חזרו ונטלוהו וחזר לכמות שהיה.  מכתשת של מקדש של משה היה ושל נחושת היה נשברה ותקנוה ולא היתה מפטמת כמו שהיתה חזרו ונטלוה וחזרה לכמות שהיתה.  אלו שני כלים שנשתברו בבנין הראשון ולא עלתה עליהן ארוחה עליהן הוא אומר (דברי הימים ב ד) נחשת מרוק (מלכים א ז) נחשת ממורק (עזרא ח) וכלי נחשת מצהב טובה שנים חמודות כזהב תרין אמורין חד אמר חד מינייהון כתריי דדהב וחורנה אמר תריי מנהון כתריי דדהב.  תני רבן שמעון בן גמליאל אומר שילוח היה מוציא מים כאיסר.  אמרו נרחבנו וירבו מימיו הרחיבוהו ונתמעטו מימיו חזרוהו וגדרוהו וחזר לכמות שהיה.  מגריפה רב ושמואל חד אמר עשרה נקבים היו בה כל אחד ואחד היה מוציא מאה מיני זמר וחורנה אמר מאה נקבים היו בה כל אחד ואחד היה מוציא עשרה מיני זמר מדברי שניהם היתה מוציאה אלף מיני זמר.  מוספי שבת ומוספי ראש חדש מי קודם.  ר' ירמיה סבר מימר מוספי שבת ומוספי ר"ח מוספי ר"ח קודמין.  חייליה דר' ירמיה מן הדא שירו של שבת ושירו של שראש חדש שירו של ראש חדש קודם א"ר יוסי שנייא דא"ר חייה בשם ר' יוחנן כדי לפרסמו ולהודיע שהוא ראש חדש.  כיצד הוא עושה שוחט מוספי שבת ואומר עליהן שירו של ראש חדש ברם הכא מוספי שבת ומוספי ראש חדש מוספי שבת קודמין על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו:

דף כה,א פרק ה הלכה ז משנה  יום טוב הראשון של חג היו שם שלשה עשר פרים ואילים שנים ושעיר אחד נשתיירו שם ארבע עשר כבשים לשמנה משמרות ביום הראשון ששה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד בשני חמשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד

דף כה,ב פרק ה הלכה ז משנה  בשלישי ארבעה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד ברביעי שלשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד בחמישי שנים מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד בששי אחד מקריב שנים והשאר אחד אחד בשביעי כולן שווין בשמיני חזרו לפייס כרגלים אמרו מי שהיה מקריב היום לא היה מקריב פרים למחר אלא חוזרין חלילה:

דף כה,ב פרק ה הלכה ז גמרא  תני כל המשמרות שהיו במקדש היו שונות ומשלשות בפרים חוץ משתים האחרונות שהיו שונות ולא היו משלשות בפרים ר' לעזר שאל מהו להתחיל מהן לרגל הבא אמר רבי יוסה מתני' אמרה כן בשמיני חזרו לפייס כרגלים.  לא צורכה דילא כהדא דתני בשם ר' נתן דתני ר' נתן שמיני לא היה בו פייס.  על דעתיה דר' נתן מהו להתחיל מהן לרגל הבא אמר רבי יוחנן ותני כן שמיני רגל בפני עצמו פייס בפני עצמו ברכה בפני עצמה קרבן בפני עצמו.  רגל דאמר רבי אבין בשם דבי אחא כולהם כתוב וביום וכאן כתיב ביום ללמדך שהוא רגל בפני עצמו.  פייס א"ר יוסה מתני' אמרה כן בשמיני חזרו לפייס כרגלים.  ברכה אמר אי לא זמן.  קרבן פר אחד איל אחד:

דף כה,ב פרק ה הלכה ח משנה  בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוין באימורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים בעצרת אומר לו הי לך מצה הי לך חמץ משמר שזמנו קבוע הוא מקריב תמידין נדרים ונדבות וכל קרבנות הציבור ומקריב את הכל י"ט סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה היו כל המשמרות שוין בחילוק לחם הפנים

דף כו,א פרק ה הלכה ח משנה  חל יום אחד להפסיק בינתים משמר שזמנו קבוע הוא נוטל עשר חלות והמתעכב נוטל שתים ובשאר כל ימות השנה הנכנס נוטל שש רבי יהודה אומר הנכנס נוטל שבע והיוצא נוטל חמש הנכנסין חולקין בצפון והיוצאין בדרום בלגה לעולם חולקת בדרום וטבעתה קבועה וחלונה סתומה:

דף כו,א פרק ה הלכה ח גמרא  כתיב (דברים יח) חלק כחלק יאכלו.  יכול אף בשאר כל ימות השנה כן תלמוד לומר (שם) לבד ממכריו על האבו' חוץ ממה שמכרו אבות לבנים את שבתך ואני שבתי.  ובעצרת אומר הילך מצה הילך חמץ אית תניי תני הילך חמץ הילך מצה מאן דאמר הילך מצה שהוא חביב מאן דאמר הילך חמץ שהוא תדיר.  אמר רבי לוי כל המשמרות היו נתונות בדרום אמר רבי יוסי מתני' אמרה כן חל יום אחד להפסיק בינתים רבי יודה בן טיטס בשם ר' אחא קרייא מסייע להן תנייא (שמואל א כא) ועתה מה יש תחת ידך חמשה לחם תנה בידי או הנמצא ואחימלך מן המשמר היוצא היה:  הנכנסין חולקין בצפון ויוצאין בדרום.  אמר רבי חנניה בריה דרבי הלל כדי לחלוק כבוד לנכנסין.  א"ר יוסי בי רבי בון לא מטעם זה אלא בגין דתנינן כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל.  בלגה לעולם חולקת בדרום מפני מרים בת בלגה שהמירה דתה והלכה ונישאת לסרדיוט אחד משל מלכות בית יון ובאה וטפחה על גגו של מזבח אמרה לו לוקיס לוקיס אתה החרבתה נכסיהן של ישראל ולא עמדת להן בשעת דוחקן וי"א ע"י שהגיע זמנה לעלות ולא עלת ונכנס ישבב ושימש תחתיה בכהונה גדולה לפיכך בלגה לעולם ביוצא.  וישבב בנכנס.  ויעקרו אותה ממקומה.

דף כו,ב פרק ה הלכה ח גמרא  לית יכיל דאמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי קשה לפני המקום לעקר שלשלת יוחסין ממקומן.  ויעשו אותן עשרים ושלש.  לית יכיל דכתיב (דברי הימים א ט) המה יסד דוד ושמואל הראה באמונתם.  באומנותם אומנות גדולה היתה שם שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו.  א"ר אבהו חישבתים שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו:  וטבעתה קבועה.  רבי בא בשם רב יהודה טבעות עשו להן רחבות מלמעלן וצרות מלמטן.  וחלונה סתומה שלא העמידו אותה על סכיניהן כהיא דתנינן תמן הוא היה נקרא בית החולפות ששם היו גונזין את הסכינין:


תלמוד ירושלמי - מסכת סוכה - הכול
פרק א ב ג ד ה