תלמוד ירושלמי - מסכת נזיר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט


מסכת נזיר פרק א

דף א,א פרק א הלכה א משנה  כל כינוי נזירות כנזירות האומר אהא ה"ז נזיר או אהא נאוה נזיר נזיק נזיח פזיח ה"ז נזיר הריני כזה הריני מסלסל הרי אני מכלכל הרי עלי לשלח פרע הרי זה נזיר הרי עלי צפרים ר' מאיר אומר נזיר וחכמים אומרים אינו נזיר:

דף א,א פרק א הלכה א גמרא  כתיב (במדבר ל) איש כי ידור נדר מה תלמוד לומר נדר אלא מיכן שכינויי נדרים כנדרים (שם) או השבע מה תלמוד לומר שבועה אלא מיכן שכינוי שבועה כשבועה גר"ש ראש"ה דנדרי"ם קדמית"א ע"ד דמט"י אשכח תני ר' ישמעאל נדר נזיר להזיר מיכן שאדם קובע עליו נזירות בתוך ימי נזירותו תני כל כינויי נזירות כנזירות ולוקין עליהן אף על גב דרבי יוחנן אמר אין לוקין על האיסרות מודה הוא הכא שהוא לוקה אף על גב דרבי שמעון אמר אינו מביא קרבן מודה הוא הכא שהוא לוקה אף על גב דר' יודה אמר ספק נזירות מותר מודה הוא הכא שהוא לוקה מה נן קיימין

דף א,ב פרק א הלכה א גמרא  אם במתכוין ליזור אפילו אמר שאזכיר פת אהא נזיר נזיר אם בשאינו מתכוין ליזור אף על גב שהוציא נזירות מפיו לא יהא נזיר כך אם היה קורא בתורה והזכיר נזיר נזיק אלא כי נן קיימין באומר אחד מכל הלשונות הללו נזרי אם תופש אחד מהן נזירות תחול עליו נזירות ואם לאו לא תחול עליו נזירות אמר לו שמור ושמעת.  אהא שמעון בר בא בשם ר' יוחנן בשראה נזירין עוברין ואמר נווה מהו וזה מלעיג עליהון אן אהא כמותן ר' יוסי בי ר' בון בשם שמואל הלואי אהא כמותן או אהא נווה נזיר מה אנן קיימין אם כשאמר נוה הדא היא קדמייתא אם בתפוס בשערו והתנינן הריני כזה ומדרבי יוסי בר' חנינא אם בתפוס בשערו והוא אמר הריני כזה אלא כי נן קיימין באומר אין נאה כזה.  נזיק נזיח פזיק א"ר יוחנן לשונות שביררו להן ראשונים אין רשות לבירייה להוסיף עליהן והא תני ר' חייה רזיח הזיח א"ר שילא לשונות שביררו להן משניות אין רשות לבירייה להוסיף עליהן והתני בר קפרא חרס לא חספא אמר ר' זעירא לשון גבוה הוא (איוב ט) האומר לחרס ולא יזרח וגו' אמר ר' שמעון בן לקיש לשון אומות העולם הוא אמר רבי זעירא לשון גיוותי הוא דאינון קריי לחספא כספא אמר ר' יוסי נראין דברים במקומות אחרים אבל במקום שקוראין לנזיר נזיק אנו אומרים נזיר פסילים אינו נזיר תני ב"ש אומרים בין כינויים בין כינויי כינויים אסורין ובית הלל אומרים כינויין אסורין כינויי כינויין מותרין היי דן אינון כינויי כינויין אמר ר' בא בר זבדא מנזקא מנזיקנא מפחזנא א"ר יוסה אין אילו כינויי כינויין כינויין ממש אינון אילו האומר מנדרנא שמא אינו נזיר אילו מנזירנא

דף ב,א פרק א הלכה א גמרא  כאומר מפחזנא אילין אינון כינויי כינויין על דעתיה דרבי יוסי הדא היא דתנינן הרי עלי ציפורין רבי מאיר אומר נזיר וחכמים אומרים אינו נזיר אמר ר' יוחנן משום כינויי כינויין (דנייאל ד) עד די שעריה כנישרין רבא וטיפרוהי כציפורין.  הריני כזה.  אמר ר' יוסי בר חנינה בתפוש בשערו והוא אמר הריני כזה הריני מסלסל הריני מכלכל כאומר הריני מן המסלסלין מן המכלכלין הריני מסלסל ומכלכל כאומר לא אסלסל ולא אכלכל פחות משלשים אלא שלשים הרי עלי שלא אסלסל שלא אכלכל כאומר לא אסלסל ולא אכלכל יותר על שלשים אלא שלשים הרי עלי לשלח פרע הרי אני מסלסל מכלכל הרי עלי שלא אסלסל ושלא אכלכל הרי עלי לשלח פרע הרי עלי ציפורין ר' מאיר אומר נזיר וחכמים אומרים אינו נזיר א"ר יוחנן משום כינויי כינויין עד די שעריה כנישרין רבא וטיפרוהי כציפורין רשב"ל אמר משום נזיר טמא מביא עוף וכי ציפורין הוא מביא תורין ובני יונה הוא מביא אית תניי תני כל עוף טהור קרוי ציפורין ואית תניי תני כל עוף בין טמא בין טהור קרוי ציפורין מן דמר כל עוף טהור קרוי ציפורין (דברים יד) כל צפור טהורה תאכלו ומן דמר כל עוף בין טמא בין טהור קרוי ציפורין (יחזקאל לט) אמור לצפור כל כנף מה טעמא דרבנין נעשה כמתנדב ציפורין לבדק הבית מ"ט דר"מ נעשה כמתנדב אשם לבדק הבית מה נפק מביניהון אמר הרי עלי אשם על דעתיה דר' מאיר מאחר שאינן מתנדבין אשם לבדק הבית נזיר על דעתין

דף ב,ב פרק א הלכה א גמרא  דרבנין מאחר שנזיר טמא מביא אשם אינו נזיר:

דף ב,ב פרק א הלכה ב משנה  הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגין ומן התגלחת ומן הטומאה הרי זה נזיר וכל דיקדוקי נזירות עליו הריני כשמשון בן מנוח כבעל דלילה כמי שעקר דלתות עזה כמי שניקרו פלשתים את עיניו הרי זה נזיר שמשון מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון נזיר עולם הכביד את שערו מיקל בתער ומביא שלש בהמות ואם ניטמא מביא קרבן טומאה נזיר שמשון הכביד את שערו אינו מיקל ואם ניטמא אינו מביא קרבן טומאה:

דף ב,ב פרק א הלכה ב גמרא  כיני מתניתא או מן החרצנים או מן הזגין או מתגלחת או מטומאה אם אמר בכולן נזיר כרבי יהודה עד שיזכיר ווים ברם ר' מאיר אפילו לא הזכיר ווין הריני נזיר ונזיר נזיר שתים דהוה יכיל מימר הריני נזיר הריני נזיר נזיר שתים הריני נזיר ואחת הרי זה נזיר שתים ועוד הרי שלש ושוב נזיר ארבע אמר רבי יוסי בי ר' בון כהם שמנה כמותם שש עשרה סומכוס אמר טטרנון ארבע טריגון שלשה דינון שתים הריני יד לנזירות הרי עלי יד לקרבן רבי לעזר בשם רבי הושעיה תופשין אותו משום יד לקרבן רבי בון בר חייה בעי אמר לא אוכל לך תופשין אותו משום יד לשבועה אמר רבי יוסי אורחיה דבר נשא מימר שבועה לא אוכל לך דילמא לאוכל לך שבועה א"ר מתנייה אורחיה דבר נשא מימר קנתה דכולכה דילמא כולכא דקנתא לא גזרתי מותר כבר הייתי נזיר הרי זה אסור ר' בון בר חייה בשם ר' אבינה ר' אימי בשם ר' יוסי בר חנינה האומר הריני מיץ של ערלה לא אמר כלום חברייא אמרין

דף ג,א פרק א הלכה ב גמרא  מחלוקת כר"ש דתנינן תמן שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב ורבי שמעון פוטר אמר רבי זעירא בכולל נחלקו אבל בפורט כל עמא מודיי שאין שבועות חלות על איסורין וכאן בכולל אנן קיימין אמר ר' יודן כאן בנדרים כאן בשבועות נדרים חלין על איסורין ואין שבועות חלות על האיסורין כשם שכינוי נזירות כנזירות כך כינוי שמשון כשמשון היידין אינון כינוי שמשון אמר ר' אבינא שמשוך שמשור שמשוץ מן הכא הכביד שערו רבי דמר ר' ירמיה משום ר' אימי דברי ר' נזיר עולם מגלח אחד לשנים עשר חדש דברי חכמים פעמים שהוא מגלח אחת לשלשים יום פעמים שהוא מגלח אחת לי"ב חדש ר' הילא בשם ר' אסי מתניתא אמרה כן הריני נזיר כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים הרי זה נזיר עולם ומגלח אחת לשלשים יום ר' אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום אלא אחת לי"ב חדש ואי זהו שמגלח אחת לשלשים יום האומר הרי עלי נזירות כשערות ראשי וכעפר הארץ וכחול הים אמר ר' זעירא בסתם חלוקין מה נן קיימין אם באומר מלא שערי כל עמא מודיי שמגלח לאחר שנים עשר חדש אם באומר כמיניין שערות ראשי כל עמא מודיי שמגלח אחד לשלשים יום אלא כי נן קיימין באומר כשיער ר' אומר מלא ראשי ורבנין אמרין כאומר כמיניין שערות ראשי וכאן למה אין האיש נודר שאינו אלא כמזרז עצמו מן האסורין ועוד מן הדא הוסיף רבי יהודה אם אמר

דף ג,ב פרק א הלכה ב גמרא  כמלקטי קיץ וכשבילי שמיטה וככוכבים שברקיע הרי זה נזיר עולם ומגלח אחת לשלשים יום אין תימר ר' יהודה כרבנין כרבי הוא הוסיף ר' יהודה אבשלום נזיר עולם הוה ומגלח אחת לשנים עשר חדש מאי טעמא משום נזירות וויידא אמרה על רבנין שהוא מגלח אחת לשלשים יום הדא היא דתנינן הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה בודקין אותו ותני עלה שהוא מגלח אחת לשלשים יום והא אמר שהוא מגלח א' לי"ב חדש מנה ששה חדשים ונטמא מונה עוד ששה חדשים או חוזר ומונה שנים עשר חדש השלים נזירותו ולא הספיק לגלח עד שעברו עליו שנים שלשה ימים וניטמא ר' מני בעי מכיון שלא קידש שערו בדם מי מתירו לגלח <הריני נזיר לאחר כ' ימים נזיר עולם נזיר מכבר מאחר שיש בידו לגלח נזיר> הריני נזיר לאחר עשרים יום נזיר עולם מכבר מאחר שיש בידו לגלח נזיר או מאחר שאילו ניטמא ואין לו מהיכן לסתור אינו נזיר הריני נזיר לאחר

דף ד,א פרק א הלכה ב גמרא  שלשים יום נזיר שמשון נזיר מכבר אמר ר' חיננא מסתברא שתדחה נזירות תורה לנזירות שמשון מה טעמא (במדבר ו) כן יעשה על תורת נזרו את שנזירותו תורה יצאה נזירות שמשון שאינה תורה.  ניטמא אינו מביא קרבן טומאה.  לא אמר אלא אינו מביא קרבן טומאה הא ללקות לוקה מתניתא דרבי יודה דתני בשם ר' יודה נזיר שמשון מטמא למתים שכן היה שמשון עצמו מיטמא למתים ר' שמעון אומר אמר כשמשון לא אמר כלום שלא חלה נזירותו מפיו עליו מאי טעמא כפי נזרו את שנזירותו חלה מפיו עליו יצא נזירות שמשון שלא חלה מפיו עליו אלא מפי הדיבור מאי טעמא (שופטים יג) כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן:

דף ד,א פרק א הלכה ג משנה  סתם נזירות ל' יום אמר הריני נזיר אחת גדולה הריני נזיר אחת קטנה אפילו מיכן ועד סוף העולם נזיר שלשים יום הריני נזיר יום אחד הריני נזיר שעה אחת הריני נזיר אחת ומחצה הרי זה נזיר שתים הריני נזיר ל' יום ושעה אחת נזיר שלשים וא' יום שאין ניזורים שעות:

דף ד,א פרק א הלכה ג גמרא  בר קפרא אמר (במדבר ו) יהיה תלתין ר' שמואל בר נחמן בשם רבי יהונתן כנגד כ"ט פעמים שכתוב בתורה בפרשת נזיר נדר נזיר להזיר והא תלתין אינון אמר ר' יוסי בי ר' בון אחד לחידושו יצא על דעתיה דבר קפרא אם גילח יום שלשים לא יצא על דעתיה דר' יוחנן אם גילח יום שלשים יצא ואית דבעי נישמעינה מן הכא (שם) גדל פרע שער ראשו כמה הוא גידול שיער פרע שלשים יום ואית דבעי נישמעינה מן הכא (דברים כא) ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים מה ימים שנאמר להלן שלשים אף ימים שנאמר כאן ל' ואית דבעי מישמעינה מן הכא (במדבר ו) והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו ימים שהותרו שהתירן משה ובית דינו ואין פחות משלשים ואית דבעי מישמעינה מן הכא (שם) עד מלאת הימים וכמה הן ימים מלאין שלשים יום

דף ד,ב פרק א הלכה ג גמרא  מעתה אם גילח יום שלשים לא יצא אמר ר' יצחק בר אלעזר ימים ימם כתיב חסר יו"ד תמן תנינן האומר הריני נזיר מיכן ועד מקום פלוני וכא הוא אמר אכין שנייא היא דמר אחת רב אמר הריני נזיר שלשים יום ויום אחד נזיר שתים דהוה יכיל מימר שלשים ואחד יום מתני' פליגא על רב הריני נזיר יום אחד הריני נזיר שעה אחת הריני נזיר אחת ומחצה הרי זה נזיר שתים מה הוה ליה מימר שלשים ואחת שעה מתניתא פליגא על רב לא נחלקו ר' ישמעאל ורבי עקיבה על האומר הריני נזיר שלשים יום ויום אחד שאינו נזיר אלא אחת ועל מה נחלקו על האומר הריני נזיר שלשים יום ועוד יום אחד שרבי ישמעאל אמר נזיר שתים ורבי עקיבה אמר נזיר אחת:

דף ד,ב פרק א הלכה ד משנה  הריני נזיר כשיער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים הרי זה נזיר עולם ומגלח אחת לשלשים יום ר' אומר אין זה מגלח אחד לשלשים יום ואי זהו שהוא מגלח אחת לשלשים יום האומר הרי עלי נזירות כשיער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים האומר הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה בודקין אותו אם אמר אחת גדולה נזרתי נזיר שלשים יום ואם אמר סתם נזרתי רואין את הקופה כאילו מליאה חרדל ונזיר כל ימיו:

דף ד,ב פרק א הלכה ד גמרא  אמר ר' מני מטילין אותו לחומרין בתחילה רואין אותה כאילו מליאה אתרוגין ואחר כך רמונים ואחר כך אגוזים ואחר כך פונדקרין ואחר כך פלפלין ואחר כך שומשמין ואחר כך חרדל ר' יוסי ברבי בון בשם רב הנותן תקוה לנזירותו אין מתירין אותו לגלח ותני כן הריני נזיר כל ימי הרי אני נזיר עולם הרי זה נזיר עולם מאה שנה ומאתים שנה אין זה נזיר עולם:

דף ה,א פרק א הלכה ה משנה  הריני נזיר מיכן ועד מקום פלוני אומדין כמה ימים מיכן ועד מקום פלוני פחות משלשים יום נזיר שלשים יום ואם לאו נזיר כמיניין הימים הריני נזיר כמיניין ימות השנה מונה נזירות כמיניין ימות השנה אמר ר' יהודה מעשה היה וכיון שהשלים מת:

דף ה,א פרק א הלכה ה גמרא  מה נן קיימין אם כמניין ימות החמה שס"ה נזיריות כמניין ימות החמה ואם כמניין ימות הלבנה שנ"ד נזירות כמניין ימות הלבנה אם כמניין ימות השנה צריכה תני בשם ר' יודה ראוי היה זה למיתה אלא שתלת לו נזירותו מתניתא דר' יודה חסידים הראשונים היו מתאוין להביא קרבן חטאת ולא היה המקום מספיק על ידם והיו נודרים בנזיר בשביל להביא קרבן חטאת רבי שמעון אומר חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר שנאמר (במדבר ו) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש חטא זה על עצמו שמנע עצמו מן היין ואתייא דשמעון הצדיק כר"ש דתני אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר אלא פעם אחד שעלה אחד אלי מדרום וראיתיהו דמות יפה עינים וטוב רואי קווצותיו תלתלים ואמרתי לו בני מה ראית להשחית השער הנאה הזה נומא לי ר' רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות את השאוב מים וראיתי את הבוביא שלי בתוך המים ופחז יצרי עלי ובקש לאבדני מן העולם אמרתי לו רשע מה אתה מפחז בדבר שאינו שלך עלי להקדישך לשמים וחבקתיו ונשקתיו על ראשו ואמרתי לו בני כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל עליך הכתוב אומר (שם) איש או אשה כי יפליא לנדור נדר להזיר לה' ר' מנא בעי למה לי כשמעון הצדיק אפילו כרבי שמעון לא אכל שמעון הצדיק חטאת חלב מימיו לא אכל שמעון הצדיק חטאת דם מימיו סבר שמעון בני אדם מתוך הקפדתן הן נודרין ומכיון שהן נודרין מתוך הקפדן סופו לתהות ומכיון שהוא תוהא נעשה קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה וזה מתוך יישוב נדר ופיו ולבו שוין:


תלמוד ירושלמי - מסכת נזיר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט