תלמוד ירושלמי - מסכת קידושין - הכול
פרק א ב ג ד


מסכת קידושין פרק ב

דף כג,א פרק ב הלכה א משנה  האיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו אם יש באחת מהן שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת בזו ובזו אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה:

דף כג,א פרק ב הלכה א גמרא  מניין ששלוחו של אדם כמותו אמר רבי לעזר (שמות יב) ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים וכי כולן שוחטין אותו והלא אחד הוא שהוא שוחט על ידי כולם אלא מיכן ששלוחו של אדם כמותו ויידא אמר דא (שם) ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית וכי כולם היו לוקחין והלא אחד הוא שהוא לוקח על ידי כולם אלא מיכן ששלוחו של אדם כמותו אמר ר' יוסי שנייא היא שאדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו

דף כג,ב פרק ב הלכה א גמרא  אין תימר אדם מפריש פסחו של חבירו שלא מדעתו לית יכיל.  דאמר רבי זעירא בשם רבי לעזר אדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו אבל אינו מפרישו שלא מדעתו.  בית שמאי אומרים אין השליח עולה משם עד.  היך עבידא שילח שנים על דעתון דבית שמאי שליח ושני עדים.  על דעתון דבית הלל שלשתן שלוחין ושלשתן עדים.  אמר רבי אבון בר חייה נראין דברים בשקידשה בשטר.  אבל אם קידשה בכסף נעשה כנוגע בעדותו.  אמר ר' יוסי מכיון שהאמינתו התורה אפילו קידשה בכסף אינו כנוגע בעדותו.  אמר רבי בא אתא עובדא קומי רב ועשה שליח עד.  חד בר נש אפקיד גרבוי גבי קרקפיפא דחבריה וכפר ביה.  אמר רבי פינחס אתא עובדא קומי רבי ירמיה ועשה שליח עד וחייבו שבועה ע"י הכתף.  אית מתניתא אמרה ששלוחו של אדם כמותו.  ואית מתניתא אמרה שאין שלוחו של אדם כמותו.  ואם המר ימירנו.  יפר יפרינו.  הוינן סברין מימר <שאין> שלוחו של אדם כמותו.  אלא שמיעט הכתוב (ויקרא א) וסמך ידו ולא יד בנו ולא יד עבדו ולא יד שלוחו הוינן סברין מימר ששלוחו של אדם כמותו אלא שמיעט הכתוב.  (שמות כא) ורצע אדוניו את אזנו במרצע.  אדוניו ולא בנו.  אדוניו ולא שלוחו.  הוינן סברין מימר ששלוחו של אדם כמותו אלא שמיעט הכתוב.  אית תניי תני ורצע לרבות את השליח.  עד כדון כרבי עקיבה.  כרבי ישמעאל.  אדוניו כל שהוא בא מחמת אדוניו.  תמן תנינן נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה.  ריש לקיש אמר כמחלוקת בגיטין כן מחלוקת בקידושין.  אמר רבי יוחנן הכל מודין בקידושין שאביה מקדשה.  לא היא מודה ריש לקיש בנישואין שלא הכל ממנה להשיא עצמה להפסיד מעשה ידיה על אביה.  על דעתיה דרבי יוחנן אין לה דעת אצל אביה ואינה עושה שליח.  על דעתיה דרשב"ל יש לה דעת אצל אביה והיא עושה שליח.  מתניתא פליגא על רבי יוחנן האיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה.  פתר לה בגדולה.  והתנינן קטנה שאמרה התקבל לי גיטי

דף כד,א פרק ב הלכה א גמרא  אינו גט עד שיגיע הגט לידה.  פתר לה ביתומה.  והתנינן אם אומר לו אביה צא והתקבל לבתי גיטה אם רצה להחזיר לא יחזור.  פתר לה לצדדין.  הא מתניתא פתר לה ראשה ביתומה.  וסופה בשיש לה אב.  מתניתא פליגא על ר' שמעון בן לקיש האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו.  פתר לה כרבי יודה.  דרבי יודה אמר אין שתי ידים זוכות כאחת.  אמר ר' אסי חד רב נפק מן בית וועדא אמר נפק עובדא כר' יוחנן וסמכון עלוי לא דהוה צורכא מיסמך עלוי אלא דהוות מן ימא לטיגנא.  רב המנונא בשם ר' אסי קטנה שקידשה את עצמה בשתי שערות אביה ממאן לא היא לא אתייא לא כר' יוחנן ולא כרשב"ל.  אין כרבי יוחנן אין כאן מיאון.  אין כרבי שמעון בן לקיש נישואי תורה הן.  לא אתייא אלא כר' יוחנן.  אע"ג דר' יוחנן אמר הכל מודין בקידושין שאביה קידשה לא היא מודה בה אביה ימאן על ידיה.  רבי בא בר כהנא ור' יעקב בר אידי בשם ר' יהושע בן לוי קידשה לדעת והכניסה שלא לדעת זה היה מעשה ובא אביה והוציאה מגנונה.  ר' יעקב בר אחא בשם ר' יהושע סימן הוה לו דהוה ר' יהושע בן לוי פליג על רבי שמעון בן לקיש.  לית היא פליגא היך מה דרבי שמעון בן לקיש אמר תמן לא הכל ממנה להשיא את עצמה ולהפסיד מעשה ידיה לאביה.  כן רבי יהושע בן לוי אמר הכא לא הכל ממנה להשיא את עצמה ולהפסיד מעשה ידיה על אביה.  אתא רבי אבא בר כהנא רבי יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי קידשה שלא לדעת וכנסה שלא לדעת זה היה מעשה ובא אביה ועקר קידושיה.  קידשה לדעת וכנסה שלא לדעת מהו שתאכל בתרומה רב אמר אוכלת.  ושמואל אמר אינה אוכלת.  אמר ר' מנא טעמא דרב מכיון שקידשה לדעת חזקה שכנסה לדעת.  אמר רבי יוסי בי רבי בון טעמא דרב שכן משנה ראשונה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה.  מה נפק מן ביניהון מעשה ידיה.  על דעתיה דרבי מנא כרב מעשה ידיה לבעלה.  על דעתיה דר' יוסי בי רבי בון כרב מעשה ידיה לאביה.  מתה מי יורשה.  על דעתיה דרבי מנא כרב בעלה יורשה.  ע"ד דרבי יוסי בי רבי בון כרב מתה אביה יורשה.

דף כד,ב פרק ב הלכה א גמרא  אתא רבי יוסי בי רבי בון כרב מתה בעלה יורשה.  קידשה שלא לדעת והכניס שלא לדעת מהו שתאכל בתרומה.  שמואל אמר אוכלת.  איתא חמי אילו קידשה לדעת וכנסה שלא לדעת שמואל אמר אינה אוכלת והכא הוא אומר אוכלת.  שמואל עבד לה כיתומה.  מתניתא התקדשי לי בתמרה זו וכל מתני' בשאמרה אי איפשי בזו אלא בזו אי איפשי בזו אלא בזו.  בזו ובזו ובזו.  מאן תנא ווי"ן רבי יודה ברם כר' מאיר או בזו או בזו או בזו.  רבי ירמיה בשם רב התקדשי לי בסלע זו לאחר ל' אוכלת בתוך שלשים יום הרי זו מקודשת.  אוף ר' שמעון בן אלעזר מודה בה.  מה בינה למלוה מלוה לא ניתנה לשם קידושין.  קידושין לכך ניתנו משעה ראשונה.  והא תנינן היתה אוכלת ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה.  <אמר רבי אלעזר> מעתה אפילו לא נשתייר שם שוה פרוטה תהא מקודשת.  פתר לה על ראשה ואין על ראשה בדא תנינן היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא כאחת מהן שוה פרוטה.  אמר רבי אלעזר

דף כה,א פרק ב הלכה א גמרא  דרבי שמעון בן אלעזר היא דתני התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד אם נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת.  במלוה שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנבה או שאבדה אפילו לא נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת.  ר"ש בן אלעזר אומר משום רבי מאיר מלוה כפיקדון אם נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת.  אמר רבי לעזר אתיא דרבי שמעון בן אלעזר כרבי מאיר.  כמה דרבי מאיר אמר כל המשנה מדעת הבעלים נקרא גוזלן.  כן רבי שמעון בן אלעזר אמר הכא כל המשנה מדעת הבעלים נקרא גוזלן.  דהוא פתר לה במלוה שהלוה אמר לו קח לי חטים ולקח לו שעורים.  וקשיא מקדשין בגזילה.  רבי יוסי בעא ניחא אדם נותן שוה פרוטה על דינר שמא נותן שוה פרוטה על שוה פרוטה.  אית תניי תני מקדשין בגזילה.  ואית תניי תני אין מקדשין בגזילה.  אמר רבי מנא מאן דאמר מקדשין בגזילה.  בגזילה שהוא יכול להצילה מידו.  מאן דאמר אין מקדשין בגזילה בגזילה שאינו יכול להוציאה מידו.  רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי שמואל בר רב יצחק מאן דאמר מקדשין בגזילה בגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה.  ומאן דאמר אין מקדשין בגזילה בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה.  רבי אבהו בשם רבי יוחנן מתניתא בשאמר לה בפיקדון

דף כה,ב פרק ב הלכה א גמרא  שיש לי בידך אבל אמר לה בכל מה שהפקדתי בידך אינה מקודשת עד שיהו כולן קיימין.  מה בינו למלוה מלוה ניתנה להוציאה וזה לא ניתן להוציאו.  והתנינן היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה.  מעתה אפילו נשתייר שם שוה פרוטה לא תהא מקודשת עד שיהו כולן קיימין.  פתר לה על ראשה.  ואין על ראשה בדא תנינן היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה.  אמר ר' אבון לא כן סברנן מימר מאן תנא ווי"ן רבי יודה.  אמר רבי יוחנן דברי רבי יודה נכללין בקרבן אחד ונפרטין בשלשה קרבנות.  כמה דהוא אמר תמן נכללין בקרבן אחד ונפרטין בשלשה קרבנות.  כן הוא אמר הכא נכללין בקידוש אחד ונפרטין בשלשה קידושין.  התקדשי לי בסלע זו ואמרה השליכה לים או לנהר אינה מקודשת.  תניהו לעני הרי זו מקודשת.  מכל מקום לא נכנס לתוך ידה כלום.  הכא את אמר מקודשת.  והכא את אמר אינה מקודשת.  אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן רוצה היא מקודשת ותראה עושה טובה לעני.  אמר רבי פינחס ואתיא או כר' זעירא או כרבי אילא דתני אומר הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו.  הילך דינר זה שתה בו אין חוששין על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך.  אבל אם אמר לו צא וקח לך ככר ואני נותן לך דמיו צא וקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמיה.  חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך.  אמר רבי זעירא נעשה החנוני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל אמר רבי הילא פועל זוכה לבעל הבית משל החנוני וחוזר זכה לעצמו.

דף כו,א פרק ב הלכה א גמרא  אוף הכא על דעתיה דרבי זעירא הבעל נעשה שלוחו של אשה לזכות לעני.  אמר רבי הילא העני זכה לאשה משל בעלה וחוזר וזוכה לעצמו מה נפק מן ביניהון.  היה חנוני חרש על דעתיה דרבי זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש על דעתיה דרבי הילא חשש.  היה הפועל חרש על דעתיה דר' הילא לא חשש שאין זכיות לחרש.  על דעתיה דר' זעירא חשש.  חטף הסלע מידה ונתנו לה בשעת מתנה אמר לה הרי את מקודשת לי הרי זו מקודשת.  במה קידשה רבי חגיי בשם ר' פדת רוצה היא שתהיה מקודשת לו ויהא חייב לה סלע.  אמר רבי יוסי אילו איתמר כלי יאות סלע דרכה להתחלף.  כינסי לי סלע זו ובשעת מתנה אמר לה הרי את מקודשת לי.  הרי זו מקודשת.  אם משנתנה לה רצת מקודשת.  לא רצת אינה מקודשת.  הילך סלע זו שאני חייב לך ובשעת מתנה אמר לה הרי את מקודשת לי רצת מקודשת ואם לאו אינה מקודשת.  אם משבאת לתוך ידה אמר לה הרי את מקודשת לי אף על פי ששניהן רוצין אינה מקודשת.  כיצד יעשה יטלינו ממנה ויחזור ויתנינו לה ויאמר לה הרי את מקודשת לי.  התקדשי לי במנה זו ונמצא חסר דינר אינה מקודשת.  היה בו דינר רע הרי זו מקודשת והוא שיחליף.  היה מונה ראשון ראשון ומשליך לתוך ידה יכולה היא שתחזור בה עד שעה שישלים.  ר' לעזר אומר מקודשת בראשון ותשאר על תנאי.  רבי יוחנן אמר לכשישלים אמרין חזר ביה רבי יוחנן.  חד בר נש ערבונא יהיב לחבריה וכפר ביה חבריה.  רבי בא ורבי הילא ורבי יעקב בר אחא תלתיהון אמרין זרע פשתן היה ומקצת דמים נתן ליה.  אתא עובדא קומי רבי יוחנן אמר או יתן לו בכל מקחו או ימסור אותו למי שפרע.  רבי חייה בר יוסף אמר או יתן לו בכל ערבונו או ימסור אותו למי שפרע.  מודה רבי חייה בר יוסף לרבי יוחנן במקח שאין דרכו להיקנות חציים כגון פרה וטלית.  ואשה דרכה להיקנות חציין.  רבי חגיי ורבי יודן תריהון אמרין מקח דרכו להיקנות חציין ואשה אין דרכה להקנות לחציין:

דף כו,ב פרק ב הלכה ב משנה  התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש של דבש ונמצא של יין בדינר זה של כסף ונמצא של זהב של זהב ונמצא של כסף על מנת שאני עני ונמצא עשיר עשיר ונמצא עני אינה מקודשת רבי שמעון אומר אם הטעה לשבח הרי זו מקודשת על מנת שאני כהן ונמצא לוי לוי ונמצא כהן נתין ונמצא ממזר ממזר ונמצא נתין בן עיר ונמצא בן כרך בן כרך ונמצא בן עיר על מנת שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק רחוק ונמצא קרוב על מנת שיש לי בת או שפחה מגודלת ואין לו על מנת שאין לי ויש לו על מנת שיש לו בנים ואין לו על מנת שאין לי ויש לו ועל כולם אף על פי שאמרה בלבי היתה להתקדש לו אעפ"כ אינה מקודשת וכן היא שהיטעתו:

דף כו,ב פרק ב הלכה ב גמרא  בכוס זה ובמה שבתוכו שוה פרוטה מתקדשת.  ואם לאו אינה מתקדשת.  זכה בו ובמה שבתוכו אם יש במה שבתוכו שוה פרוטה מתקדשת ואם לאו אינה מתקדשת.  לא זכת אלא במה שבתוכו בלבד.  רבי שמעון אומר אם הטעה לשבח מקודשת.  אמר ר' יוחנן מודה ר' שמעון שאם הטעה לשבח יחסים אינה מקודשת.  אמר רבי יוסא מתניתא אמרה כן על מנת שאני כהן ונמצא לוי.  ניחא כהן ונמצא לוי לוי ונמצא כהן.  יכולה היא מימר לא הוינא בעייא די רוחיה רבא עלי.  ניחא בן כרך ונמצא בן עיר.  בן עיר ונמצא בן כרך.  יכולה היא מימר בעייא הוינן מצטנעא.  על מנת שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק.  ניחא קרוב ונמצא רחוק.  רחוק ונמצא קרוב.  יכולה היא מימר בעייא הוינא מטרפסא אזלה מטרפסא אתייא.  על מנת שאין לי בת או שפחה גודלת ויש לו ניחא.  על מנת שיש לי ואין לו.  הגע עצמך שהיה לו בסוף העולם.  אמר רבי בא בר ממל כיני מתניתא בת לגודלתיך ושפחה לשמשותיך:

דף כו,ב פרק ב הלכה ג משנה  האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני והלך וקידשה במקום אחר אינה מקודשת הרי היא במקום פלוני והלך וקידשה במקום אחר הרי זו מקודשת:

דף כו,ב פרק ב הלכה ג גמרא  מתניתא דלא כר' לעזר ברם כר' לעזר לעולם הרי היא מקודשת עד שיאמר לו אל תקדשינה לי אלא במקום פלוני והלך וקידשה במקום אחר.  הרי זו מקודשת אוף ר' לעזר מודה בה שאינו אלא כמראה לה מקום.  אוף רבנין מודיי בה שאינו אלא כמראה לה מקום:

דף כו,ב פרק ב הלכה ד משנה  המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה שכל המומין הפוסלין בכהני' פוסלין בנשים:

דף כו,ב פרק ב הלכה ד גמרא  תנינן מומין באילו נדרים אמרו.  רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוצדק נדרה שלא לוכל בשר ולא לשתות יין ושלא ללבוש בגדי צבעונין.  אמר רבי זעירא

דף כז,א פרק ב הלכה ד גמרא  כלי פשתן הדקים הבאין מבית שאל ככלי צבועין הן.  אמר רבי יוסי מתניתא בשאמר לה על מנת שאין עליך נדרים.  אבל אם אמר לה על מנת שאין ליך נדר אפילו נדרה שלא לאכול חרובין נדר הוא.  הלכה אצל הזקן והתיר לה הרי זו מקודשת.  אצל הרופא וריפאה אינה מקודשת.  מה בין זקן מה בין רופא.  זקן עוקר את הנדר מעיקרו.  רופא אינו מרפא אלא מיכן ולהבא.  אית תניי תני אפילו הלכה אצל הזקן והתיר לה אינה מקודשת.  מתניתא דרבי לעזר דתנינן תמן א"ר לעזר בדין היה אפי' גדר שהוא צריך [חקירת] חכם שהזקן עוקר הנדר מעיקרו.  ולמה אסרו נדר שהוא צריך חקירת חכם מפני נדר שאינו צריך חקירת חכם.  אית תניי תני מותרת להינשא בלא גט.  ואית תניי תני אסורה להינשא בלא גט.  הוון בעיי מימר מאן דמר מותרת להינשא בלא גט רבי לעזר.  ומאן דמר אסורה להינשא בלא גט רבנין.  כולה רבנין מאן דאמר אסורה להינשא בלא גט רבנין.  מאן דאמר מותרת להינשא בלא גט.  שמתוך שהיא יודעת שאם הולכת היא אצל הזקן והוא מתיר לה את נדרה והוא אינה הולכת לפום כן מותרת להינשא בלא גט.  מאי טעמא דמאן דמר אסורה להינשא בלא גט שלא תלך אצל הזקן ויתיר לה את נדרה.  וקידושין חלין עליה למפרע ונמצאו בניה באין לידי ממזירות לפום כן אסורה להינשא בלא גט.  כנסה סתם.  רשב"ל אמר מתניתא בשקידשה על תנאי וכנסה סתם אבל אם קידשה סתם וכנסה סתם יש לה כתובה.  רבי יוחנן אמר אפילו קידשה סתם וכנסה סתם אין לה כתובה.  ואמר רבי חייה בשם רבי יוחנן וצריכה ממנו גט אפילו קידשה על תנאי וכינסה על תנאי.  רבי זעירא בעא קומי רבי מנא קידשה סתם וגירשה מן האירוסין מה אמר בה רבי שמעון בן לקיש.  בעא נישמעינה מן הדא היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראייה.  הא אם הביא ראייה יש לה כתובה מה חמית למימר בשקידשה סתם וגירשה מן האירוסין.  מה אנן קיימין מן דבתרה במה דברים אמורים במומין שבסתר אבל במומין שבגלוי אינו יכול לטעון.  ואם במתנה אף מומין שבגלוי טעון הוא.  אמרין חברייא קומי רבי יוסה אמור דבתרה ותהא פליגא על ר' שמעון בן לקיש.  נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראייה הא אם הביא הבעל ראייה אין לה כתובה.  והיך ר' שמעון בן לקיש אמר יש לה כתובה.  רבי כהן בשם רבנין דקיסרין מתניתא בשכנס ולא בעל.  מה דאמר רבי שמעון בן לקיש בשכנס ובעל אני אומר נתרצה לו בבעילה.  שכל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים.  הוסיפו עליהן באשה ריח הפה וריח הזיעה ושומא שאין בה שיער.  רבי חמא בר עוקבה בשם רבי יוסי בן חנינה

דף כז,ב פרק ב הלכה ד גמרא  בעור הפנים שנו.  והתנינן במה דברים אמורים במומין שבסתר אבל במומין שבגלוי אינו יכול לטעון.  וזו לא מן המומים שבגלוי הוא.  תיפתר בההיא דמטמרה לה תחות קלוסתיה דראשה.  תני שומא שיש בה שיער בין גדולה בין קטנה בין בגוף בין בפנים הרי זה מום.  ושאין בה שיער בפנים מום בגוף אינה מום.  במה דברים אמורים בקטנה אבל בגדולה בין בגוף בין בפנים הרי זה מום.  עד כמה היא גדולה.  רשב"ג אומר עד כאיסר האיטלקי.  רבי לעזר בשם רבי חנינה כגון הדין קורדיינא שיעורו כחצי זהוב כל שהוא רבי רדיפה רבי יונה רבי ירמיה שאל אשה קרחת ושיטה של שיער מקפת מאוזן לאוזן.  בעיי מישמעינה מן הדא הוסיפו עליהן באשה ריח הפה וריח הזיעה ושומא שאין בה שיער.  ולא אדכרון קרחה.  סברין מימר שאינו מום.  אתא ר' שמואל בריה דר' יוסה בי ר' בון בשם ר' ניסא מום הוא.  לא אתינן מיתני אלא דבר שהוא כעור בזה ובזה מום בזה ואין מום בזה אבל דבר שהוא נויי בזה ומום בזה כגון הדא קרחתה אף על גב דהוא מום לא תנינתה תדע לך שהיא כן.  הרי זקן הרי נויי באיש ומום באשה ולא תנינן יתר עליהם באשה זקן.  הרי דדים הרי נויי באשה ומום באיש ולא תנינתה יתר עליהם באיש דדים:

דף כז,ב פרק ב הלכה ה משנה  המקדש שתי נשים בשוה פרוטה או אשה אחת בפחות משוה פרוטה אף על פי ששילח סבלונות לאחר מיכן אינה מקודשת שמחמת קידושין הראשונים שילח וכן קטן שקידש:

דף כז,ב פרק ב הלכה ה גמרא  תני וכולן שבעלו קנו.  ר' שמעון ברבי יהודה אומר משום רבי שמעון וכולן שבעלו לא קנו שלא היתה בעילתו אלא לשום קידושין הראשונים אם קנו רבי חייה בשם רבי יוחנן קנו לחומרין.  רבי חייה בשם רבי יוחנן כל תניי שהוא מעשה מתחילתו מקודשת לחומרין.  רבי מנא בעא קומי דרב יודן מאן תנא כל תנאי שהוא מעשה מתחילתו תנייו בטל דלא כרבי שמעון.  רבי יודן בשם רבי יוחנן מקודשת לחומרין.  היך עבידא הרי אני מקדשך בבעילה על מנת שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת.  רבי חייה בשם רבי יוחנן בקידושי מלוה לחומרין ובקרקעות לא קנה ובמטלטלין אין מוסרין אותו למי שפרע ביקש להעמיד לו מקחו נישמעינה מן הדא והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו.  הא אם יש לו יין הרי זה חייב.  תני רבי חייא אם יש לו יין חייב ליתן לו.  רבי שמואל בר רב יצחק שלח אמר לתמן הוון ידעין דהורי רבי חייה בשם רבי יוחנן קידושי מלוה לחומרין.  ובאיש לרבי זעירא

דף כח,א פרק ב הלכה ה גמרא  למה בגין דהוון מחמרין וקליל עליהון.  אמר רבי יוסה בי רבי בון בקולא הוון נהיגין ואחמר עליהון שאם בא אחר וקידשה תפשו בה קידושין.  אמר ר' יודן בי רבי חנן ערוה שאינה ערוה תופש את שאינה ערוה:

דף כח,א פרק ב הלכה ו משנה  המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות ומעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות וליקט אחד כלכלה של תאינים משלהם היתה ושל שביעית היתה ואמר הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו וקיבלתה אחת מהן על ידי כולם ואמרו חכמים אין האחיות מקודשות:

דף כח,א פרק ב הלכה ו גמרא  אמר רבי חייה בר בא את ש"מ חמש.  את ש"מ שחמש נשים מתקדשות כאחת שהאשה מקבלת קידושיה וקידושי חבירתה ומקדשין בגזילה.  ומקדשין בפירות עבירה.  ואין קידושין תופסין בעריות.  אמר רבי לעזר באחיות לא קידש ובחטאות כיפר.  היך עבידא שחט שתי חטאות לשם חטאת אחד המזבח בורר את הראוי לו שתיהן אסורות באכילה.  שחט שני אשמות לשם אשם אחד המזבח בורר את הראוי לו שניהן אסורין באכילה.  רבי זעירא בשם רבי יוחנן שחט את הראשון שלא לשמו ואת השני לשמו כיפר.  שאינו הראשון שלא לשמו כשר אלא מכח שמו הבא אחריו.  אבל שחט הראשון לשמו והשני שלא לשמו.  אם כיפר הראשון

דף כח,ב פרק ב הלכה ו גמרא  על מה השני בא ומכפר.  על טומאה שאירעה בין זה לזה.  ובפסחים לא כיפר שאין הפסח בא אלא לאכילת בשר ודלא כרבי נתן דר' נתן אמר יוצאין בזריקה בלא אכילה:

דף כח,ב פרק ב הלכה ז משנה  המקדש בחלקו מקדשי הקדשים ומקדשים קלים אינה מקודשת ממעשר שני בין שוגג בין מזיד לא קידש דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר מזיד קידש שוגג לא קידש ובהקדש מזיד קידש שוגג לא קידש דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר שוגג קידש מזיד לא קידש:

דף כח,ב פרק ב הלכה ז גמרא  רבי לעזר אמר דברי הכל.  רבי יוחנן אמר במחלוקת.  תמן תנינן הבכור מוכרין אותו תמים חי ובעל מום חי ושחוט.  ומקדשין בו את האשה.  רבי יהודה בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי חי לא שחוט.  ואמר ר' יודה בר פזי רבי מאיר יליף כל הקדשין מן מעשר בהמה.  מה מעשר בהמה אין מקדשין בו את האשה אף כלה קדשים אין מקדשין בהן את האשה.  רבי יודה יליף כל הקדשים מן הבכור.  מה הבכור מקדשין בו את האשה אף כל הקדשים מקדשין בהן את האשה.  מחלפה שיטתיה דרבי יודה בן פזי.  תמן הוא אמר בין חי בין שחוט והכא הוא אמר חי לא שחוט.  תמן בשם גרמיה ברם הכא בשם ר' יהושע בן לוי.  אפילו תימר כאן וכאן בשם גרמיה במקדש בחיים ובראוי ליפול לו לאחר שחיטה.  מה טעמא דרבי יהושע בן לוי (במדבר יח) ובשרם יהיה לך כחזה התנופה.  מה טעמא דרבי יודה בן פזי והיה לך אפילו לאחר שחיטה.  מה מקיים רבי יהושע בן לוי והיה לך ריבה לו הוייה אחרת.  שיהא הכל נאכל לשני ימים ולילה אחד.

דף כט,א פרק ב הלכה ז גמרא  תמן תנינן חלת עם הארץ והמדומע והלקוח בכסף מעשר ושירי מנחות פטורין מן הדמאי.  תני וכולם שיקרא שם לתרומת מעשר או למעשר שני שלהם.  מה שעשה עשוי.  רבי לעזר אמר חוץ משירי מנחות.  ר' ירמיה אמר השאר במחלוקת.  רבי יוסה בעי היי דא מחלוקת.  מה אנן קיימין אין כר"מ הוא מעשר שני הוא שירי מנחות לא עשה כלום.  אין כר' יודה מה שעשה עשוי.  א"ר מנא אזלית לקיסרין ושמעית רבי חזקיה יתיב מתני המקדש בחלקו מקדשי הקדשים ומקדשים קלין אינה מקודשת.  רבי לעזר אמר דברי הכל.  ר' יוחנן אמר במחלוקת ואמרית ליה מנן שמיע לך הדא מילתא אמר לי מרבי ירמיה ואמרית יאות דהוא שמע הדא דרבי לעזר רבי לעזר דברי הכל הוא דאמר במחלוקת רבי יוסי דלא שמיעא ליה צריכה הוא דו אמר היי דא מחלוקת.  אין כרבי מאיר היא מעשר היא שירי מנחות לא עשה כלום.  אין כר' יודה מה שעשה עשוי.  כך דמך ר' מאיר גזר ר' יודה ואמר אל ייכנסו תלמידיו של רבי מאיר כאן.  דחק סומכוס ועאל.  אמר המקדש בקדשי קדשים.  ואשה נכנסת היא לעזרה.  אמר ליה במקדש על ידי שליח.  כמה קידשה רבי לעזר אמר בגופו רבי יוחנן אמר בטובת הנייה שבו.  או נאמר ולא פליגין מה דאמר רבי לעזר בגופו בחזקת טובת הנייה שבו.  ר' חזקיה רב ביבי בשם רבי לעזר מקדשין בפרוטות של מעשר שני במעשר שני.  רבי אבהו בשם רבי יוחנן לא עלת על דעתיה לעבור על דברי תורה.  אמר רבי זעירא

דף כט,ב פרק ב הלכה ז גמרא  אחת לא עלתה על דעתו ואחת לא עלתה על דעתה.  א"ר יונה הקדש לא עלת על דעתו ומעשר שני לא עלת על דעתה.  אמר ר' אבין הקדש לא עלת על דעתו ולא עלת על דעתה.  מעשר שני עלת על דעתו ולא על דעתה.  רבי יוסה בשם רבי פדייה הקדש מזיד יוצא לחולין בלא פדיון.  והא תני בשגגה פרט למזיד.  הדא דאת אמר לחומר ולקרבן הא לצאת מוציא.  רבי חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי בן חנינה מיעוט שלמים יוצאין לחולין בלא פדיון.  והא תני מקדשי לא כל קדשי.  הדא דאת אמר לחומש ולקרבן.  הא לצאת מוציא.  תמן תנינן בהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר וכמדת' לכל רוח.  רבי הושעיה רבא אמר לבא בדמיהם שנו.  אמר ליה רבי יוחנן ואומרין לו לאדם צא ומעול בקדשים.  אלא באחת הילכו בהן אחר הרוב אם רוב זכרים עולות.  ואם רוב נקיבות זבחי שלמים.  ואין השלמין באין מן הזכרים ומן הנקיבות.  כיצד הוא עושה מוציאן לחוולין וחוזר ועושה אותן עולות.  וקשיא יש חטאת קריבה עולה.  א"ר חנינה תנאי ב"ד הוא על המותרות שייקרבו עולות.  אמר ר' יוסי לרבי יעקב בר אחא ואין זה מזיד.  אמר ליה מכיון שתנאי בית דין הוא אין זה מזיד.  אמר רבי זעירה כמה דאת אמר תמן

דף ל,א פרק ב הלכה ז גמרא  תנאי בית דין הוא על האובדות שיקרבו עולות:

דף ל,א פרק ב הלכה ח משנה  המקדש בערלה ובכלאי הכרם ובשור הנסקל ובעגלה ערופה ובציפורי מצורע ובשיער נזיר ופטר חמור ובשר בחלב ובחולין שנשחטו בעזרה אינה מקודשת מכרן וקידש בדמיהן הרי זו מקודשת:

דף ל,א פרק ב הלכה ח גמרא  פטר חמור רבי לעזר אמר מקדשין בו את האשה רבי יוחנן אמר אין מקדשין בו את האשה.  רבי אימי בשם רבי לעזר פטר חמור מקדשין בו את האשה מקל וחומר.  מה אם הבכור שאינו מוציא מידי איסורין בחייו את אמר מקדשין בו את האשה זה שהוא מוציא מידי איסורין בחייו לא כל שכן.  מה נפק מן ביניהון עבר ופדייו שלא מדעת הבעלים רבי לעזר אמר אינו פדוי רבי יוחנן אמר פדוי.  מתניתא מסייעא לרבי לעזר ופליגא עלוי.  מתניתא מסייעא לרבי לעזר הגונב פטר חמור של חבירו משלם תשלומי כפל.  וסופא פליגא עלוי.  שאף על פי שאין לו בו עכשיו יש לו בו לאחר זמן.  מתני' פליגא על רבי לעזר פטר חמור אין מקדשין בו את האשה.  פתר לה רבי לעזר לאחר עריפה דאמר רבי לעזר הכל מודין לאחר עריפה שאינו פדויי.  פטר חמור אין מקדשין בו את האשה ורבי שמעון מתיר.  הדא פליגא על רבי לעזר בתרתיי אין בחיי דפליגא עלוי מן רבנין אין לאחר עריפה פליגא עלוי מרבי שמעון.  רבי חנינה בשם רבי יודן תיפתר שמת ור' שמעון מתיר.  ערפו אסור בהנייה עריפה עריפה מה עריפה שנאמר להלן עורפו וקוברו ואסור בהנייה.  אף עריפה שנאמר כאן עורפו ואסור בהנייה.  על דעתיה דרבי לעזר ניחא בחייו הוא מתיר צריך שיהא אסור על עריפה על דעתיה דרבי יוחנן.  וקשיא בחייו הוא אסור לא כל שכן לאחר עריפה.  אתא רבי יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן רבי זעירא בשם רבנין על דרבנין צריכה שלא תאמר הואיל והקישתה התורה עריפתו לפדיונו מה פדיונו יוצא לחולין אף עריפתו יוצא לחולין.  מצינו דבר שהרמתו יוצא לחולין ואסור בהנייה.

דף ל,ב פרק ב הלכה ח גמרא  התיבון הרי טבל טבול למעשר עני הרי הוא והרמתו יוצא לחולין.  ואמר רבי בא בר הונא בשם רבי האוכל פירותיו טבולים למעשר עני חייב מיתה.  רבנין דקיסרין בשם ר' ירמיה כך משיבין חכמים לר"ש מצינו דבר טעון פדיון מותר בהנייה.  התיבון הרי בכור אדם טעון פדיון ומותר בהנייה.  מכרן וקידש בדמיהן מקודשת.  רבי חגיי בשם רבי זעירה בשאין דמיהן.  אמר ר' חנינה זאת אומרת שאין מקדשין בגזילה:

דף ל,ב פרק ב הלכה ט משנה  המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות כהונה ובדמי חטאת ואפר חטאת הרי זו מקודשת אף על פי ישראל:

דף ל,ב פרק ב הלכה ט גמרא  רבי יוסי בן חנינה אמר אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה.  מה טעמא דרבי יוסי בן חנינה (במדבר ה) ואיש את קדשיו לו יהיו.  מה עבד לה ר' יוחנן יתנם לכל מי שירצה.  מתניתא הא פליגא על רבי יוסי בן חנינה קונם כהנים ולויים נהנין לי יטלו על כרחו.  פתר לה באומר אי אפשי ליתן מתנה כל עיקר.  תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אילו לוים אילו נהנין לי יטלו אחרים.  מתניתא פליגא על ר' יוחנן האומר הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בתי כהן.  פתר לה ברוצה ליתנו לשני כהנים ובן בתו אחד מהן.  והוא אומר לו הילך סלע זה ותן כולו לבן בתי כהן.  בעון קומי רבי זעירה בהדא כהן לישראל אסור מה דרבי יוסי אמר לא אגיבון.  רבי חזקיה בשם רבי אחא אכין אמר לון על דעתיה דרבי יוסי בן חנינה כהן לישראל למה הוא אסור לא מפני מראית העין.  אף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין.  ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעים בגרנות אין נותנין להן לא תרומה ולא מעשר

דף לא,א פרק ב הלכה ט גמרא  ואם נתן הרי זה חילל.  (ויקרא כב) ולא יחללו את קדשי בני ישראל והן מחללין אותן.  יותר מיכן אמרו תרומותן אינן תרומה מעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן אמר הכתוב (מיכה ג) ראשיה בשוחט ישפטו וכהניה במחיר יורו וגו'.  והמקום מביא עליהם שלש פורעניות.  הדא היא דכתיב (שם) לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער.  מתניתא פליגא על רבי יוחנן המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת הרי זו מקודשת אף על פי ישראל פתר לה בתרומות שנפלה לו משל אבי אמו כהן:


תלמוד ירושלמי - מסכת קידושין - הכול
פרק א ב ג ד