משנה תורה - ספר המדע - הלכות יסודי התורה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


הלכות יסודי התורה פרק י

א  כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שלחו, אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבנו או כאותות אלייהו ואלישע, שיש בהן שינוי מנהגו של עולם; אלא האות שלו שיאמר דברים העתידין להיות בעולם, וייאמנו דבריו, שנאמר "וכי תאמר, בלבבך:  איכה נדע את הדבר . . ." (דברים יח,כא).

ב  לפיכך כשיבוא אדם הראוי לנבואה במלאכות ה', ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע, אלא לעבוד את ה' במצוות התורה--אין אומרין לו קרע לנו את הים או החיה מת וכיוצא באלו, ואחר כך נאמין בך.  אלא אומרין לו, אם נביא אתה, אמור לנו דברים העתידין להיות; והוא אומר, ואנו מחכים לו לראות היבואו דבריו:  אם לא יבואו, ואפילו נפל דבר אחד קטן--בידוע שהוא נביא שקר.

ג  ואם באו דבריו כולם, יהיה בעינינו נאמן.  [ב] ובודקין אותו פעמים הרבה.  אם נמצאו דבריו כולם נאמנין, הרי זה נביא אמת, כמו שנאמר בשמואל, "ויידע, כל ישראל, מדן, ועד באר שבע:  כי נאמן שמואל, לנביא לה'" (שמואל א ג,כ).

ד  [ג] והלוא המעוננים והקוסמים אומרין מה עתיד להיות, ומה הפרש בין הנביא ובינם--אלא שהמעוננים והקוסמים וכיוצא בהן, מקצת דבריהן מתקיימין ומקצתן אין מתקיימין:  כעניין שנאמר "יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמיים, החוזים בכוכבים, מודיעים לחודשים, מאשר יבואו עלייך" (ישעיהו מז,יג)--"מאשר", ולא כל אשר.  ואפשר שלא יתקיים מדבריהם כלום, אלא יטעו בכול, כעניין שנאמר "מפר אותות בדים, וקוסמים יהולל" (ישעיהו מד,כה).

ה  אבל הנביא--כל דבריו קיימין, שנאמר "כי לא ייפול מדבר ה' ארצה" (מלכים ב י,י).  וכן הוא אומר "הנביא אשר איתו חלום, יספר חלום, ואשר דברי איתו, ידבר דברי אמת:  מה לתבן את הבר, נאום ה'" (ירמיהו כג,כח)--כלומר שדברי הקוסמים והחלומות כתבן שנתערב בו מעט בר, ודבר ה' כבר שאין בו תבן כלל.

ו  ובדבר הזה הבטיח הכתוב ואמר, שאותן הדברים שמודיעין המעוננים והקוסמים לאומות ומכזבין--הנביא יודיע לכם דברי האמת, ואין אתם צריכין למעונן וקוסם וכיוצא בו:  שנאמר "לא יימצא בך, מעביר בנו ובתו באש . . . כי הגויים האלה . . . נביא מקרבך מאחיך . . ." (דברים יח,י-טו).

ז  הא למדת שאין הנביא עומד לנו, אלא להודיענו דברים העתידים להיות בעולם, משובע ורעב מלחמה ושלום וכיוצא בהן; ואפילו צורכי יחיד מודיע לו, כשאול שאבדה לו אבידה והלך לנביא להודיעו מקומה.  וכיוצא באלו הדברים, הוא שיאמר הנביא--לא שיעשה דת אחרת, או יוסיף מצוה או יגרע.

ח  [ד] דברי הפורענות שהנביא אומר, כגון שיאמר פלוני ימות או שנה פלונית שנת רעב או מלחמה וכיוצא בדברים אלו--אם לא עמדו דבריו, אין בזה הכחשה לנבואתו; ואין אומרין הנה דבר דיברת ולא בא:  שהקדוש ברוך הוא "ארך אפיים ורב חסד, וניחם על הרעה" (יואל ב,יג; יונה ד,ב); ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינווה, או שתלה להם כחזקייה.

ט  אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך, ולא באה הטובה שאמר--בידוע שהוא נביא שקר:  שכל דבר טובה שיגזור האל, אפילו על תנאי--אינו חוזר.  הא למדת, שבדברי הטובה בלבד ייבחן הנביא.

י  הוא שירמיהו אומר בתשובתו לחנניה בן עזור, כשהיה ירמיה מתנבא לרעה וחנניה לטובה.  אמר לו חנניה, אם לא יעמדו דבריי, אין בזה ראיה שאני נביא שקר; אבל אם לא יעמדו דבריך, ייוודע שאתה נביא שקר:  שנאמר "אך שמע נא את הדבר הזה" (ראה ירמיהו כח,ז).

יא  [ה] נביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא--הרי זה בחזקת נביא, ואין זה השני צריך חקירה:  שהרי משה רבנו העיד ליהושוע, והאמינו בו כל ישראל קודם שיעשה אות.  וכן לדורות.

יב  נביא שנודעה נבואתו והואמנו דבריו פעם אחר פעם, או שהעיד לו נביא, והיה הולך בדרכי הנבואה--אסור לחשב אחריו ולהרהר בנבואתו, שמא אינה אמת.  ואסור לנסותו יותר מדיי, ולא נהיה הולכים ומנסים לעולם:  שנאמר "לא תנסו, את ה' אלוהיכם, כאשר ניסיתם, במסה" (דברים ו,טז), שאמרו "היש ה' בקרבנו" (שמות יז,ז).  אלא מאחר שנודע שזה נביא, יאמינו ויידעו כי ה' בקרבם; ולא יהרהרו ולא יחשבו אחריו, כעניין שנאמר "וידעו, כי נביא היה בתוכם" (יחזקאל ב,ה; יחזקאל לג,לג).


משנה תורה - ספר המדע - הלכות יסודי התורה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


יש לך שאלה או הערה?