משנה תורה - ספר אהבה - הלכות ציצית - הכול
פרק א ב ג


הלכות ציצית פרק ב

א  תכלת האמורה בתורה בכל מקום, הוא הצמר הצבוע כפתוך שבכוחל; וזו היא דמות הרקיע, הנראית לעין בטוהרו של רקיע.  והתכלת האמורה בציצית, צריך שתהא צביעתה צביעה ידועה, שעומדת ביופייה, ולא תשתנה.  וכל שלא נצבע באותה הצביעה, פסול לציצית:  אף על פי שהוא כעין הרקיע, כגון שצבעו באיסטיס או בשאר המשחירין--הרי זה פסול לציצית.  ורחל בת עז, צמרה פסול לציצית.

ב  כיצד צובעין תכלת של ציצית:  לוקחין הצמר, ושורין אותו בסיד; ואחר כך מכבסין אותו, עד שיהיה נקי; ומרתיחין אותו באהלא וכיוצא בו, כדרך שהצבעין עושין כדי שיקלוט את העין.  ואחר כך מביאין דם חילזון, והוא דג שדומה עינו לעין הים, ודמו שחור כדיו, ובים המלח הוא מצוי.  ונותנין את הדם ליורה, ונותנין עימו סממנין כמו הקימוניא וכיוצא בה, כדרך שהצבעין עושים; ומרתיחין אותו, ונותנין בו הצמר, עד שייעשה כעין הרקיע.  וזו היא צורת התכלת של ציצית.

ג  תכלת של ציצית, צריכה צביעה לשמה; ואם צבעה שלא לשמה, פסולה.  והיורה שיש בה הצבע--אם צבע בו מעט צמר לבודקו אם הוא יפה אם לאו, נפסלה היורה כולה.  אלא כיצד יעשה:  לוקח הצבע מן היורה בכלי קטן, ומניח בו מעט צמר שבודק בו; ושורף את שבדק, שהרי נצבע לבדיקה.  ושופך הצבע שבכלי שבדק בו, שהרי טעמו ופסלו; וצובע התכלת בשאר הצבע, שלא נפגם.

ד  התכלת אינה נלקחת, אלא מן המומחה--חוששין, שמא לא נצבעה לשמה.  ואף על פי שנלקחה מן המומחה, אם נבדקה ונודע שנצבעה באחד משאר צבעונין המשחירים שאינן עומדין--פסולה.

ה  כיצד בודקין אותה עד שייוודע אם נצבעה כהלכתה, אם לאו:  לוקחין התבן וריר של שבלול, ומי רגליים שנתחמצו ארבעים יום; ושורין התכלת בכולן, מעת לעת.  אם עמדה בעיניה ולא כהת, כשרה.  ואם כהת--לוקחין בצק של שעורים שמעפשין אותו למורייס, ונותנין את זו התכלת שנשתנת בתוכו, ואופה הבצק בתנור; ומוציאין התכלת מן הפת, ורואין אותה:  אם כהת ממה שהייתה, פסולה; ואם הוסיף עינה, והושחרה יתר ממה שהייתה קודם האפייה--כשרה.

ו  חצר שמוכרין בה התכלת, והיו מוחזקין בכשרות--לוקחין ממנה סתם, ואינו צריך בדיקה, והרי היא בחזקתה, עד שתיחשד.  המפקיד תכלת אצל הגוי--הרי זו פסולה, שמא החליפה.  ואם הייתה בכלי, והיה חתום בשני חותמות, חותם בתוך חותם--כשרה; בחותם אחד, פסולה.

ז  המוצא תכלת בשוק, אפילו מצא חוטין פסוקין ושזורין--פסולה.  הלוקח טלית מצוייצת מן השוק מישראל, הרי היא כחזקתה.  מן הגוי--מן התגר, כשרה; מן ההדיוט, פסולה.

ח  טלית שהיא כולה אדומה, או ירוקה, או משאר צבעונים--עושה חוטי לבן שלה, כעין צבעה:  אם ירוקה, ירוקין; ואם אדומה, אדומין.  הייתה כולה תכלת--עושה לבן שלה משאר צבעונים, חוץ מן השחור, מפני שהוא נראה כתכלת; וכורך על הכול חוט אחד תכלת, כדרך שעושה בשאר ציצייות שאינן צבועין.

ט  קשה עונש מי שאינו מניח לבן, יתר מעונש מי שלא הניח תכלת:  לפי שהלבן, מצוי לכול; והתכלת, אינה מצויה לכול--לפי שאינה מצויה בכל מקום ולא בכל זמן, מפני הצבע שאמרנו.


משנה תורה - ספר אהבה - הלכות ציצית - הכול
פרק א ב ג


יש לך שאלה או הערה?