משנה תורה - ספר אהבה - הלכות ברכות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא


הלכות ברכות פרק ח

א  כל פירות האילן--מברכין עליהן בתחילה, בורא פרי העץ; ובסוף, בורא נפשות רבות:  חוץ מחמשת המינים הכתובין בתורה, והן ענבים ורימונים ותאנים וזיתים ותמרים--שהוא מברך עליהן בסוף, ברכה אחת מעין שלוש.  וכל פירות הארץ והירקות--מברכין עליהן בתחילה, בורא פרי האדמה; ולבסוף, בורא נפשות רבות.  ודברים שאין גידוליהן מן הארץ, כגון בשר וגבינה ודגים וביצים ומים וחלב ודבש וכיוצא בהן--בתחילה מברך שהכול, ולבסוף בורא נפשות רבות.  והשותה מים שלא לרוות צמאו--אינו טעון ברכה, לא לפניו ולא לאחריו.

ב  הסוחט פירות והוציא מהן משקין--מברך עליהן בתחילה, שהכול; ולבסוף, בורא נפשות רבות:  חוץ מן הענבים והזיתים--שעל היין--הוא מברך בתחילה, בורא פרי הגפן; ולבסוף, ברכה אחת מעין שלוש.  ועל השמן--הוא מברך בתחילה, בורא פרי העץ:  במה דברים אמורים, שהיה חושש בגרונו ושתה השמן עם מי השלקות וכיוצא בהן, שהרי נהנה בשתייתו; אבל אם שתה השמן לבדו, או שלא היה חושש בגרונו--מברך עליו שהכול, שהרי לא נהנה בטעם השמן.

ג  פירות או ירקות שדרכן להיאכל חיים--אם בישלן או שלקן--מברך עליהן בתחילה, שהכול; ולבסוף, בורא נפשות רבות.  וירקות שדרכן להיאכל שלוקין כגון כרוב ולפת--אם אכלן חיים--מברך עליהן בתחילה, שהכול.  ודברים שדרכן להיאכל חיים ומבושלין--אכלן בין חיים בין מבושלין--מברך עליהן בתחילה, ברכה הראויה להן:  אם היו פירות עץ, מברך בורא פרי העץ; ואם היו פירות אדמה או ירקות, מברך בורא פרי האדמה.

ד  ירקות שדרכן להישלק ששלקן--מברך על מי שלק שלהן, בורא פרי האדמה:  והוא, ששלקן לשתות מימיהן, שמימי שלקות כשלקות, במקום שדרכן לשתותן.  דבש תמרים, מברכין עליו תחילה שהכול.  אבל תמרים שמיעכן בידו, והוציא גרעינין שלהן, ועשין כמו עיסה--מברך עליהן בתחילה, בורא פרי העץ; ולבסוף, ברכה אחת מעין שלוש.

ה  הקנים המתוקים שסוחטין אותן, ומבשלין מימיהן עד שיקפה וידמה למלח--כל הגאונים אמרו, שמברכין עליו בורא פרי האדמה, ומקצת אמרו, בורא פרי העץ; וכן אמרו שהמוצץ אותן קנים, מברך בורא פרי האדמה.  ואני אומר שאין זה פרי, ואין מברכין עליו אלא שהכול:  לא יהיה דבש אלו הקנים שנשתנה על ידי האור, גדול מדבש תמרים שלא נשתנה, ומברכין עליו, שהכול.

ו  הקור, והוא ראש הדקל שהוא כמו עץ לבן--מברך עליו בתחילה שהכול.  קפרס של צלף--מברך עליו בורא פרי האדמה, מפני שאינו פרי; והאבייונות של צלף, הן הפרי שהן כצורת תמרים דקין קטנים--מברך עליהם בורא פרי העץ.

ז  הפלפלין והזנגביל--בזמן שהן רטובין, מברך עליהן תחילה בורא פרי האדמה; אבל יבשים, אינן טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהן--מפני שהן תבלין, ואינן אוכל.  וכן אוכלין שאינן ראויין לאכילה, ומשקין שאינן ראויין לשתייה--אינן טעונין ברכה, לא לפניהם ולא לאחריהן.

ח  הפת שעיפשה, ויין שהקריס, ותבשיל שעברה צורתו, והנובלות שהן פגין, והשיכר, והחומץ, והגובאי, והמלח, והכמהין, והפטריות--על כולן הוא מברך תחילה, שהכול נהיה בדברו.  וכל שמברכין לפניו שהכול, מברכין לאחריו, בורא נפשות רבות על כל מה שברא, חי העולמים.  וכל הטעון ברכה לאחריו, טעון ברכה לפניו.

ט  שמרים שנתן עליהן שלושה, והוציא ארבעה--מברך עליהן בורא פרי הגפן, שזה יין מזוג הוא; הוציא פחות מארבעה--אף על פי שיש בהן טעם יין, מברך עליהן תחילה שהכול.

י  בירך על פירות האילן, בורא פרי האדמה--יצא; ועל פירות הארץ, בורא פרי העץ--לא יצא.  ועל הכול--אם בירך שהכול נהיה בדברו, יצא:  אפילו על הפת ועל היין.

יא  לקח כוס של שיכר בידו, והתחיל הברכה על מנת לומר שהכול, וטעה ואמר בורא פרי הגפן--אין מחזירין אותו.  וכן אם היו לפניו פירות הארץ, והתחיל הברכה על מנת לומר בורא פרי האדמה, וטעה ואמר בורא פרי העץ--אין מחזירין אותו.  וכן אם היה לפניו תבשיל של דגן, ופתח ובירך על מנת לומר בורא מיני מזונות, וטעה ואמר המוציא לחם--יצא:  מפני שבשעה שהזכיר השם והמלכות, שהן עיקר הברכה, לא נתכוון אלא לברכה הראויה לאותו המין; והואיל ולא היה בעיקר הברכה טעות, אף על פי שטעה בסופה, יצא, ואין מחזירין אותו.

יב  כל הברכות האלו שנסתפק לו בהן אם בירך או לא בירך--אינו חוזר ומברך, לא בתחילה ולא בסוף:  מפני שהן מדברי סופרים.  שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה--אם היו משקין--בולען, ומברך בסוף; ואם היו פירות שאם זרקן יימאסו כגון תותים וענבים--מסלקן לצד אחד ומברך, ואחר כך בולען; ואם אינן נמאסין כגון פולים ואפונים--פולטן מפיו עד שיברך ופיו פנוי, ואחר כך אוכל.

יג  היו לפניו מינים הרבה--אם היו ברכותיהן שוות--מברך על אחד מהן, ופוטר את השאר; ואם אין ברכותיהן שוות--מברך על כל אחד מהן ברכה הראויה לו, ואי זה מין שירצה להקדים מקדים.  ואם אינו רוצה בזה יתר מזה--אם יש ביניהן אחד משבעת המינין, עליו הוא מברך תחילה; וכל הקודם בפסוק, קודם לברכה:  והשבעה הן האמורין בפסוק זה "ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון; ארץ זית שמן, ודבש" (דברים ח,ח), ודבש זה הם התמרים; והתמרים קודמין לענבים, שהתמרים שני לארץ והענבים שלישי לארץ.

יד  ברכה אחת שמעין שלוש של חמשת מיני הפירות ושל יין, היא של מיני הדגן:  אלא שעל הפירות, הוא אומר על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה . . .; ועל היין, הוא אומר על הגפן ועל פרי הגפן ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה.  וחותם בשתיהן, על הארץ ועל הפירות; ואם היה בארץ ישראל, חותם בהן על הארץ ועל פירותיה.  ויש מי שמוסיף בברכה שמעין שלוש, קודם חתימה, כי אל טוב ומטיב אתה, שהוא עין ברכה רביעית; ויש מי שאומר שלא תיקנו ברכה רביעית אלא בברכת המזון בלבד.

טו  שתה יין ואכל תמרים ואכל תבשיל של חמשת מיני דגן, מברך באחרונה ככה:  ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, על המחיה ועל הכלכלה, ועל הגפן ועל פרי הגפן, ועל העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה, ועל ארץ חמדה . . .; וחותם ברוך אתה ה', על הארץ, ועל המחיה, ועל הפירות.

טז  אבל אם אכל בשר ושתה יין--מברך בסוף על זה בפני עצמו, ועל זה בפני עצמו.  אכל תאנים או ענבים, ותפוחים ואגסים וכיוצא בהן--מברך בסוף ברכה אחת מעין שלוש, והיא כוללת הכול, מפני שכולן פירות העץ הן.  וכן כל כיוצא בזה.


משנה תורה - ספר אהבה - הלכות ברכות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא


יש לך שאלה או הערה?