משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שבת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל


הלכות שבת פרק ז

א  מלאכות שחייבין עליהן סקילה וכרת במזיד, או קרבן חטאת בשגגה--מהן אבות, ומהן תולדות; ומניין כל אבות מלאכות, ארבעים חסר אחת.  ואלו הן--החרישה, והזריעה, והקצירה, והעימור, והדישה, והזרייה, והברירה, והטחינה, וההרקדה, והלישה, והאפייה, והגזיזה, והליבון, והניפוץ, והצביעה, והטווייה, ועשיית הנירין, והנסכת המסכה, והאריגה, והבציעה, והקשירה, וההתרה, והתפירה, והקריעה, והבניין, והסתירה, וההכיה בפטיש, והצידה, והשחיטה, וההפשטה, וההעבדה, ומחיקת העור, וחיתוכו, והכתיבה, והמחיקה, והשרטוט, וההבערה, והכיבוי, וההוצאה מרשות לרשות.

ב  כל אלו המלאכות וכל שהוא מעניינן, הן הנקראין אבות מלאכות.  כיצד הוא עניינן:  אחד החורש, או החופר, או העושה חריץ--הרי זה אב מלאכה:  שכל אחת ואחת מהן חפירה בקרקע, ועניין אחד הוא.

ג  וכן אחד הזורע זרעים, או הנוטע אילנות, או המבריך אילנות, או המרכיב, או הזומר--כל אלו אב אחד הן מאבות מלאכות, ועניין אחד הוא:  שכל אחת מהן לצמח דבר הוא מתכוון.

ד  וכן אחד הקוצר תבואה או קטנית, או הבוצר ענבים, או הגודר תמרים, או המוסק זיתים, או האורה תאנים--כל אלו אב מלאכה אחת הן:  שכל אחת מהן לעקור דבר מגידוליו מתכוון.  ועל דרך זו, שאר האבות.

ה  התולדה, היא המלאכה הדומה לאב מאלו האבות.  כיצד:  המחתך את הירק מעט מעט לבשלו, הרי זה חייב--שזו המלאכה תולדת טחינה, שהטוחן לוקח גוף אחד ומחלקו לגופים הרבה; וכל העושה דבר הדומה לזה, הרי זה תולדת טוחן.  וכן הלוקח לשון של מתכת, ושף אותו כדי ליקח מעפרו כדרך שעושים צורפי הזהב--הרי זה תולדת טחינה.

ו  וכן הלוקח חלב, ונתן בו קיבה כדי לחבצו--הרי זה חייב משום תולדת בורר, שהרי הפריש הקוס מן החלב; ואם גיבנו ועשהו גבינה, חייב משום בונה--שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכול עד שייעשו גוף אחד, הרי זה דומה לבניין.  וכן לכל מלאכה ומלאכה מאלו האבות, יש להן תולדות על דרך זו שאמרנו; ומגוף המלאכה הנעשית בשבת, תדע מעין איזה אב היא, ותולדת איזה אב היא.

ז  אחד העושה אב מאבות מלאכות, או תולדה מן התולדות--במזיד, חייב כרת, ואם באו עדים, נסקל; בשוגג, חייב חטאת קבועה.  אם כן, מה הפרש יש בין האבות והתולדות:  אין ביניהן הפרש, אלא לעניין הקרבן בלבד--שהעושה בשוגג--אם עשה אבות הרבה בהעלם אחד, חייב חטאת על כל אב ואב; ואם עשה אב ותולדותיו בהעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת.

ח  כיצד:  הרי שחרש, וזרע, וקצר בשבת בהעלם אחד--חייב שלוש חטאות; ואפילו עשה הארבעים חסר אחת בשגגה, כגון ששכח שאלו המלאכות אסורות לעשות בשבת--חייב על כל מלאכה ומלאכה חטאת אחת.  אבל אם טחן, וחתך הירק, ושף לשון של מתכת בהעלם אחד--אינו חייב אלא חטאת אחת, שהרי לא עשה אלא אב אחד ותולדותיו.  וכן כל כיוצא בזה.

ט  העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת.  כיצד:  הרי שזרע, ונטע, והבריך, והרכיב, וזמר בהעלם אחד--אינו חייב אלא חטאת אחת, שכולן אב אחד הן.  וכן כל כיוצא בזה.


משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שבת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל


יש לך שאלה או הערה?