משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שביתת עשור - הכול
פרק א ב ג


הלכות שביתת עשור פרק א

א  מצות עשה לשבות ממלאכה בעשור לחודש השביעי, שנאמר "שבת שבתון הוא לכם" (ויקרא כג,לב); וכל העושה בו מלאכה, ביטל מצות עשה, ועבר על לא תעשה, שנאמר "ובעשור לחודש . . . כל מלאכה, לא תעשו" (במדבר כט,ז).  ומה הוא חייב על עשיית מלאכה ביום זה--אם עשה ברצונו בזדון, חייב כרת; ואם עשה בשגגה, חייב קרבן חטאת קבועה.

ב  כל מלאכה שחייבין על זדונה בשבת סקילה, חייבין על זדונה בעשור כרת; וכל שחייבין עליו קרבן חטאת בשבת, חייבין עליו קרבן חטאת ביום הכיפורים.  וכל דבר שאסור לעשותו בשבת אף על פי שאינו מלאכה, אסור לעשותו ביום הכיפורים; ואם עשה, מכין אותו מכת מרדות כדרך שמכין אותו על השבת.  וכל שאסור לטלטלו בשבת, אסור לטלטלו ביום הכיפורים; וכל שאסור לאומרו או לעשותו לכתחילה בשבת, כך אסור ביום הכיפורים.  כללו של דבר--אין בין שבת ליום הכיפורים בעניינים אלו, אלא שזדון מלאכה בשבת בסקילה, וביום הכיפורים בכרת.

ג  ומותר לקנב את הירק ביום הכיפורים, מן המנחה ומעלה.  ומה הוא הקינוב--שיסיר את העלים המעופשות, ויקצץ השאר ויתקן אותו לאכילה.  וכן מפצעין באגוזין ומפררין ברימונים, מן המנחה ומעלה--מפני עגמת נפש.  ויום הכיפורים שחל להיות בשבת, אסור בקניבת ירק ובפציעת אגוזים ובפרירת רימונים כל היום.  וכבר נהגו העם בשנער ובמערב, שלא יעשו אחד מכל אלו ביום הצום, אלא הרי הוא כשבת לכול.

ד  מצות עשה אחרת יש ביום הכיפורים, והיא לשבות בו מאכילה ושתייה:  שנאמר "תענו את נפשותיכם" (ויקרא טז,כט)--מפי השמועה למדו, עינוי שהוא לנפש זה הצום; וכל הצם בו, קיים מצות עשה.  וכל האוכל ושותה בו, ביטל מצות עשה, ועבר על לא תעשה, שנאמר "כי כל הנפש אשר לא תעונה . . . ונכרתה" (ויקרא כג,כט); מאחר שענש הכתוב כרת למי שלא נתענה, למדנו שמוזהרין אנו בו על אכילה ושתייה.  וכל האוכל או השותה בו בשוגג, חייב קרבן חטאת קבועה.

ה  וכן למדו מפי השמועה, שאסור לרחוץ בו או לסוך או לנעול את הסנדל או לבעול.  ומצוה לשבות מכל אלו, כדרך ששובת מאכילה ושתייה:  שנאמר "שבת שבתון" (ויקרא טז,לא; ויקרא כג,לב)--שבת לעניין מלאכה, ושבתון לעניינים אלו.  ואין חייבין כרת או קרבן, אלא על אכילה ושתייה בלבד; אבל אם רחץ או סך או נעל או בעל, מכין אותו מכת מרדות.

ו  כשם ששבות מלאכה בו, בין ביום בין בלילה--כך שבות של עינוי, בין ביום בין בלילה.  וצריך להוסיף מחול על קודש בכניסתו וביציאתו, שנאמר "ועיניתם את נפשותיכם; בתשעה לחודש, בערב" (ויקרא כג,לב)--כלומר התחל לצום ולהתענות, מערב תשעה הסמוך לעשירי; וכן ביציאה שוהה בעינויו, מעט מלילי אחד עשר סמוך לעשירי, שנאמר "מערב עד ערב, תשבתו שבתכם" (שם).

ז  נשים שאוכלות ושותות עד שחשיכה, והן אינן יודעות שמצוה להוסיף מחול על קודש--אין ממחין בידן, שלא יבואו לעשות בזדון:  שהרי אי אפשר שיהיה שוטר בבית כל אחד ואחד להזהיר נשיו; והנח להן שיהיו שוגגין, ואל יהיו מזידין.  וכן כל הדומה לזה.


משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שביתת עשור - הכול
פרק א ב ג


יש לך שאלה או הערה?