משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שביתת יום טוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח


הלכות שביתת יום טוב פרק ג

א  מי שהיה לו עפר מוכן, או אפר שמותר לטלטלו--הרי זה שוחט חיה ועוף, ומכסה דמם.  ואם אין לו עפר מוכן, או אפר הראוי--הרי זה לא ישחוט; ואם עבר ושחט, לא יכסה דמם עד הערב.  וכן בריה שהיא ספק אם חיה היא אם בהמה, אין שוחטין אותה ביום טוב; ואם שחט--לא יכסה דמו עד לערב, אפילו היה לו עפר מוכן או אפר, שמא יאמר הרואה חיה ודאית היא ולפיכך כיסה דמו ביום טוב, ויבוא הרואה להתיר חלבו.

ב  וכן השוחט חיה ועוף מערב יום טוב, לא יכסה דמם ביום טוב.  שחט בהמה חיה ועוף ביום טוב ונתערב דמם, לא יכסה אותו עד לערב; ואם היה לו עפר מוכן או אפר, ויכול לכסות הכול בדקירה אחת--הרי זה יכסהו.

ג  השוחט בהמה ביום טוב, מותר לו לתלוש צמר למקום הסכין בידו--ובלבד שלא יזיזנו ממקומו, אלא יישאר שם מסובך בשאר צמר הצוואר; אבל בעוף, לא ימרוט--מפני שזה דרכו, ונמצא תולש ביום טוב.

ד  המפשיט עור הבהמה ביום טוב, לא ימלחנו--שזה עיבוד הוא, ונמצא עושה מלאכה שלא לצורך אכילה.  אבל נותנו לפני בית הדריסה, כדי שידרסו עליו ולא ייפסד; ולא התירו דבר זה אלא מפני שמחת יום טוב, כדי שלא יימנע מלשחוט.  ומותר למלוח בשר לצלי על גבי העור, ומערימים בדבר זה; כיצד--מולח מעט בשר בכאן ומעט בכאן, עד שימלוח העור כולו.

ה  במה דברים אמורים, במולח לצלי שאינו צריך מלח הרבה; אבל לקדירה, אסור למלוח על העור.  וכן אין מולחין את החלבים, ואין מהפכין בהן, ואין שוטחין אותן ברוח על גבי יתדות--מפני שאינן ראויין לאכילה.

ו  המפשיט את הבהמה, לא ירגיל ביום טוב; כיצד הוא המרגיל--זה שיוציא כל הבשר מרגל אחת, כדי שייצא כל העור שלם ולא ייקרע:  מפני שטורח בהפשט זה טורח גדול, ואין בו צורך למועד.  וכן אסור לעשות בית יד בבשר:  והוא, שיעשה בסכין--שלא יעשה, כדרך שהוא עושה בחול.  ומותר לעשות סימן בבשר.

ז  מולגין את הראש ואת הרגליים, ומהבהבין אותן באור; אבל אין טופלין אותן בחרסית ולא באדמה, ואין גוזזין אותן במספריים.  וכן אין גוזזין את הירק, בתספורת שלו; אבל מתקנין את האוכל שיש בו קוצים כגון קורנס ועכבייות, בתספורת.

ח  מותר ללוש עיסה גדולה ביום טוב.  והלש עיסה מערב יום טוב, אין מפריש ממנה חלה ביום טוב; ואם לשה ביום טוב, מפריש ממנה חלה ונותנה לכוהן.  ואם הייתה עיסה טמאה או שנטמאת החלה, לא יבשל את החלה, שאין מבשלין ביום טוב אלא לאכול, וזו לשריפה עומדת.  וכן אין שורפין אותה ביום טוב, שאין שורפין קודשים שנטמאו ביום טוב, ששריפת קודשים שנטמאו מצות עשה, שנאמר "באש, יישרף" (ויקרא ז,יט):  ועשיית מלאכה שאינה לצורך אכילה וכיוצא בה, עשה ולא תעשה; ואין עשה, דוחה את לא תעשה ועשה.

ט  כיצד יעשה בה--יניחנה עד הערב, וישרוף אותה.  היה יום טוב של פסח, שאם יניחנה תחמיץ--לא יפריש את החלה בצק; אלא יאפה את כל העיסה הטמאה, ואחר כך יפריש החלה לחם.

י  אין אופין בפורני חדשה:  גזירה--שמא תפחת ותפסיד הלחם, ויימנע משמחת יום טוב.  אין גורפין תנור וכיריים, אבל מכבשין את האפר שבהן; ואם אי אפשר לאפות בו או לצלות בו אלא אם כן גרף, מותר.  וסותמין פי התנור בטיט ורפש שבסביבות הנהר--והוא, שריככו מאמש.  אבל לגבל טיט ביום טוב, אסור; ומותר לגבל את האפר, לסתום בו פי התנור.

יא  תנור וכיריים חדשים--אין סכין אותן בשמן ביום טוב, ואין שטין אותן במטלית.  ואין מפיגין אותן בצונן, כדי לחסמן; ואם בשביל לאפות בהן, מותר.  אין מלבנין את האבנים לצלות או לאפות עליהן, מפני שמחסמן.  ומסיקין ואופין בפורני, ומחימין חמין באנטיכי.

יב  אין עושין גבינה ביום טוב--שאם גיבן מערב יום טוב, אין בזה חסרון טעם.  אבל דכין את התבלין כדרכן--שאם ידוך אותן מבערב, יפוג טעמן.  אבל מלח--אינו נידוך ביום טוב אלא אם כן הטה המכתש או שידוק בקערה וכיוצא בה, כדי שישנה:  שאם שחק המלח מערב יום טוב, לא יפוג טעמו.  ואין שוחקין את הפלפלין בריחיים שלהן, אלא דך אותן במדוכה ככל התבלין.

יג  אין כותשין את הריפות במכתשת גדולה; אבל כותשין במכתשת קטנה, שזה הוא השינוי שלה.  ובארץ ישראל, אפילו בקטנה אסור:  שהתבואה שלהן, טובה היא; ואם כותשין אותה מערב יום טוב, אין בכך הפסד.

יד  הקמח--אף על פי שריקדו מערב יום טוב, והסיר ממנו הסובין--אין מרקדין אותו פעם שנייה ביום טוב, אלא אם כן נפל בתוכו צרור או קיסם וכיוצא בהם.  ואם שינה, מותר, כגון שריקד מאחורי הנפה או שירקד על גבי השולחן, וכיוצא בשינוי זה.

טו  מוללין מלילות ומפרכין קטנייות ביום טוב, ומנפח על יד על יד בכל כוחו ואוכל--ואפילו בקנון או בתמחוי, אבל לא בטבלה ולא בכברה.  וכן הבורר קטנייות ביום טוב--בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי, אבל לא בנפה ולא בטבלה ולא בכברה.

טז  במה דברים אמורים, בשהאוכל מרובה על הפסולת; אבל אם הייתה הפסולת מרובה על האוכל, בורר את האוכל ומניח את הפסולת.  ואם היה טורח ברירת הפסולת מן האוכל יתר מטורח ברירת האוכל מן הפסולת--אף על פי שהאוכל מרובה, בורר את האוכל ומניח את הפסולת.

יז  אין מסננין את החרדל במסננת שלו, מפני שנראה כבורר; אבל נותנין ביצה במסננת של חרדל, והוא מסתנן מאליו.  ואם הייתה המשמרת תלויה, מותר ליתן לה יין ביום טוב; אבל לא יתלה כתחילה, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול.  ומערים ותולה את המשמרת לתלות בה רימונים, ותולה בה רימונים; ואחר כך נותן לתוכה שמרים.


משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שביתת יום טוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח


יש לך שאלה או הערה?