משנה תורה - ספר זמנים - הלכות קידוש החודש - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט


הלכות קידוש החודש פרק יח

א  דבר ידוע וברור, שאם יוציא לך החשבון שהירח ייראה בלילה--אפשר שייראה, ואפשר שלא ייראה מפני העבים שמכסין אותו; או מפני המקום שהוא גיא, או שהיה הר גבוה כנגד רוח מערב לאנשי אותו המקום שנמצאו כאילו הן יושבין בגיא:  שהירח לא ייראה למי שהוא במקום נמוך, אפילו היה גדול, וייראה למי שהוא עומד בראש הר גבוה ותלול, אף על פי שהירח קטן ביותר; וכן ייראה למי ששוכן על שפת הים, או למי שמהלך בספינה בים הגדול, אף על פי שהוא קטן ביותר.

ב  וכן בימות הגשמים, אם יהיה צח, ייראה הירח יותר ממה שייראה בימות החמה:  לפי שבימות הגשמים, אם יהיה צח, יהיה האוויר זך הרבה וייראה הרקיע בטוהר יותר, מפני שאין שם אבק שיתערב באוויר.  אבל בימות החמה, יהיה האוויר כאילו הוא מעושן מפני האבק, ולא ייראה הירח הקטן.

ג  וכל זמן שתמצא קשת הראייה והאורך הראשון שתערוך לה עם שני הקיצין שלהם בצמצום--יהיה הירח קטן ביותר, ולא ייראה אלא במקום גבוה ביותר.  ואם תמצא קשת הראייה והאורך הראשון ארוכין הרבה, והוסיפו על סוף הקיצים שלהן מעלות--ייראה הירח גדול; ולפי אורך הקשת והאורך הראשון יהיה גודלו, וגלייתו לכול.

ד  לפיכך ראוי לבית דין לשום שני דברים אלו בליבם--שהן זמן הראייה, ומקומה; ושואלין את העדים, באיזה מקום ראיתם:  שאם הייתה קשת הראייה קצרה, וייתן החשבון שייראה בצמצום, כגון שהייתה קשת הראייה תשע מעלות וחמישה חלקים, והיה האורך הראשון שלוש עשרה מעלות בשווה, ובאו עדים שראוהו--אם היה בימות החמה, או שהיה במקום נמוך--חוששין להן, ובודקין אותן הרבה; ואם היה בימות הגשמים, או במקום גבוה ביותר--ודאי ייראה, אם לא יהיו שם עבים המבדילין.

ה  עדים שראו את החודש בזמנו ובאו והעידו, וקיבלום בית דין וקידשו את החודש הזה הראשון, ומנו תשעה ועשרים יום מן היום המקודש, וליל שלושים לא נראה הירח--מפני שאי אפשר לו להיראות, או מפני שכיסוהו עבים; והרי בית דין מצפין לו כל יום שלושים כמו שביארנו, ולא באו עדים, ועיברו את החודש, ונמצא יום ראש החודש השני יום אחד ושלושים כמו שביארנו.

ו  והתחילו למנות תשעה ועשרים יום מן יום ראש החודש השני, וליל שלושים לא נראה הירח--אם תאמר שכך מעברין ראש חודש זה ועושין אותו שלושים, וקובעין ראש החודש השלישי יום אחד ושלושים:  כך אפשר שלא ייראה הירח בליל שלושים, גם מחודש זה--ונמצאו מעברין והולכין ועושין חודשים שלושים אחר שלושים, כל השנה כולה; ונמצא בחודש אחרון, אפשר שייראה הירח בליל חמישה ועשרים בו, או בליל שישה ועשרים--ואין לך דבר שחוק והפסד, יותר מזה.

ז  ואל תאמר שהדבר הזה, דבר שאינו מצוי הוא שלא ייראה הירח בכל השנה; אלא דבר קרוב הוא, הרבה, ופעמים רבות יארע זה וכיוצא בו, במדינות שזמן הגשמים שם ארוך והעבים רבים:  שאין אנו אומרין שלא ייראה הירח בכל השנה, אלא שלא ייראה בתחילת החודשים; וייראה אחר כך בימים.  פעמים, לא ייראה מפני שאי אפשר לו שייראה; וחודשים שאפשר שייראה בהם, לא ייראה בהם מפני העבים, או מפני שהיה קטן ביותר, ולא נתכוון אדם לראותו.

ח  אלא הקבלה שביד החכמים, איש מפי איש מפי משה רבנו, כך היא:  שבזמן שלא ייראה הירח בתחילת החודשים חודש אחר חודש, בית דין קובעין חודש מעובר משלושים יום, וחודש חסר מתשעה ועשרים יום.  וכן מחשבין, וקובעין חודש מעובר וחודש חסר--בקביעה לא בקידוש, שאין מקדשין אלא על הראייה.  ופעמים עושין מלא אחר מלא, או חסר אחר חסר, כמו שייראה להם מן החשבון.

ט  ומתכוונין לעולם בחשבונם, שאם ייראה הירח בחודש הבא, ייראה בזמנו או בליל עיבורו, לא שייראה קודם זמנו, שהוא ליל שמונה ועשרים.  ובחשבונות הראייה האלו שביארנו, יתבאר לך ותדע מתיי אפשר שייראה ומתיי אי אפשר שייראה; ועל זה סומכין ומעברין חודש אחר חודש, או עושין חודש חסר אחר חודש חסר.  ולעולם אין פוחתין מארבעה חודשים המעוברין בשנה, ולא מוסיפין על שמונה חודשים המעוברין.  וגם לעיבור חודשים אלו שמעברין לפי חשבון, עושין סעודת עיבור החודש שאמרנו בפרק שלישי.

י  וכל שתמצא בתלמוד מדברים שמראין שבית דין סומכין על החשבון, ומפי משה מסיניי שהדבר מסור להם, והרשות בידם לחסר או לעבר, וכן זה שחיסר רבי תשעה חודשים בשנה, וכל כיוצא בזה--הכול על עיקר זה הוא בנוי, בזמן שלא נראה החודש בזמנו.

יא  וכן זה שאמרו חכמים שמעברין את החודש לצורך, הוא בחודשים אלו שמעברין אותן לפי חשבון, ועושין אחד מלא, ואחד חסר; ויש להם לעבר חודש אחר חודש, או לחסר:  כזה הוא שמעברין לצורך, מפני שלא נראה הירח בזמנו; אבל בעת שייראה הירח בזמנו, שהוא תחילת היותו נראה אחר שנתקבץ עם השמש--מקדשין לעולם, ואי אפשר לא לדחות ולא לעבר.

יב  וכל הדברים האלו, בזמן שיש שם בית דין, וסומכין על הראייה; אבל בזמנים אלו, אין סומכין אלא על הקביעה בזה החשבון האמצעי, הפשוט בפי כל ישראל, כמו שביארנו בהלכות אלו.

יג  יתבאר בספרי חשבון התקופות והגימטריות, שאם ייראה הירח בארץ ישראל, ייראה בכל מדינות העולם שהן למערב ארץ ישראל ומכוונות כנגדה.  ואם ייתן החשבון שלא ייראה בארץ ישראל, אפשר שייראה במדינות אחרות שהן למערב ארץ ישראל ומכוונות כנגדה; לפיכך אם ייראה הירח במדינה שהיא למערב ארץ ישראל, אין בזה ראיה שנראה הירח בארץ ישראל.

יד  אבל אם לא ייראה הירח בראשי ההרים במדינה המערבית המכוונת כנגד ארץ ישראל, בידוע שלא נראה בארץ ישראל.  [טו] וכן אם לא ייראה הירח בארץ ישראל, בידוע שלא ייראה בכל מדינות העולם שהן למזרח ארץ ישראל ומכוונות כנגדה; ואם ייראה בארץ ישראל, אפשר שייראה במדינות מזרחייות, ואפשר שלא ייראה.  לפיכך אם ייראה במדינה שהיא למזרח ארץ ישראל ומכוונת כנגדה, בידוע שנראה בארץ ישראל; ואם לא ייראה במדינה המזרחית, אין בזה ראיה, אלא אפשר שייראה בארץ ישראל.

טו  [טז] וכל אלו הדברים בשהיו המדינות שבמערב ושבמזרח מכוונות, כגון שהיו נוטות לצפון העולם משלושים מעלות עד חמש ושלושים מעלות; אבל אם היו נוטות לצפון יותר מזה או פחות, משפטים אחרים יש להן--שהרי אינן מכוונות כנגד ארץ ישראל.

טז  ודברים אלו שביארנו בערי מזרח ומערב, אינן אלא להגיד כל משפטי הראייה להגדיל תורה ולהאדירה--לא שיהיו בני מזרח או בני מערב סומכין על ראיית הירח, או תועיל להם כלום; אלא לעולם אין סומכין אלא על קידוש בית דין שבארץ ישראל, כמו שביארנו כמה פעמים.


משנה תורה - ספר זמנים - הלכות קידוש החודש - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט


יש לך שאלה או הערה?