משנה תורה - ספר נשים - הלכות אישות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה


הלכות אישות פרק ו

א  המקדש על תנאי--אם נתקיים התנאי, מקודשת; ואם לא נתקיים, אינה מקודשת:  בין שהיה התנאי מן האיש, בין שהיה מן האישה.  וכל תנאי שבעולם--בין בקידושין, בין בגירושין, בין במקח וממכר, בין בשאר דיני ממון--צריך להיות בתנאי, ארבעה דברים.

ב  ואלו הן הארבעה דברים של כל תנאי--שיהיה תנאי כפול, ושיהיה הין שלו קודם ללאו, ושיהיה התנאי קודם למעשה, ושיהיה התנאי דבר שאפשר לקיימו.  ואם חסר התנאי אחד מהן--הרי התנאי בטיל, וכאילו אין שם תנאי כלל; אלא תהיה זו מקודשת או מגורשת ויתקיים המקח או המתנה מיד, וכאילו לא התנה כלל, הואיל וחסר התנאי, אחד מן הארבעה.

ג  כיצד:  האומר לאישה אם תיתני לי מאתיים זוז, הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואם לא תיתני לי, לא תהי מקודשת, ואחר שהתנה תנאי זה, נתן לה הדינר--הרי התנאי קיים, והרי זו מקודשת על תנאי; ואם נתנה לו מאתיים זוז, הרי זו מקודשת, ואם לא נתנה, אינה מקודשת.

ד  אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי בדינר זה, ונתן הדינר בידה, והשלים התנאי ואמר אם תיתני לי מאתיים זוז, תהי מקודשת, ואם לא תיתני לי, לא תהי מקודשת--הרי התנאי בטיל, מפני שהקדים המעשה ונתן לידה ואחר כך התנה, ואף על פי שהכול, בתוך כדי דיבור; והרי זו מקודשת מיד, ואינה צריכה ליתן לו כלום.

ה  וכן אם אמר לה אם תיתני לי מאתיים זוז, הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואחר כך נתן הדינר לידה--הרי התנאי בטיל, מפני שלא כפל תנאו, שהרי לא אמר לה ואם לא תיתני, לא תהי מקודשת; והרי זו מקודשת מיד, ואינה צריכה ליתן לו כלום.

ו  וכן אם אמר לה אם לא תיתני לי מאתיים זוז, לא תהי מקודשת לי, ואם תיתני לי מאתיים זוז, הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואחר כך נתן הדינר לידה--הרי התנאי בטיל, מפני שהקדים לאו להין; והרי זו מקודשת מיד, ואינה צריכה ליתן.

ז  וכן אם אמר לה אם תעלי לרקיע, או תרדי לתהום, הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואם לא תעלי לרקיע, ולא תרדי לתהום, לא תהי מקודשת, ואחר כך נתן הדינר בידה--הרי התנאי בטיל, והרי היא מקודשת מיד:  שהדבר ידוע שאי אפשר לה לקיים תנאי זה, ואין זה אלא כמפליגה בדברים דרך שחוק והתל.

ח  הרי שהתנה בדבר שאפשר לעשותו, אלא שהתורה אסרה אותו--כגון שאמר לאישה אם תאכלי חלב ודם, הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואם לא תאכלי, לא תהי מקודשת, אם תאכלי בשר חזיר, הרי זה גיטיך, ואם לא תאכלי, לא יהא גט, ואחר שהתנה, נתן הדינר או הגט בידה--הרי התנאי קיים; ואם עברה ואכלה, תהיה מקודשת או מגורשת, ואם לא אכלה, אינה מקודשת ואינה מגורשת.  ואין אומרים בזה, הרי התנה על מה שכתוב בתורה, שהרי בידה שלא תאכל, ולא תתקדש ולא תתגרש.

ט  ובמה אמרו כל המתנה על מה שכתוב בתורה, תנאו בטיל חוץ מדבר שבממון:  כגון שקידש או גירש או נתן או מכר על תנאי שהוא רוצה בתנאו שיזכה עצמו בדבר שלא זיכתה לו תורה ומנעה ממנו, או יפטור עצמו בתנאו מדבר שחייבה אותו בו תורה--שאומרין לו תנאך בטיל, וכבר נתקיימו מעשיך, ואין אתה נפטר מדבר שחייבה אותך בו התורה, ולא תזכה בדבר שמנעה אותך ממנו.

י  כיצד:  כגון שקידש אישה על תנאי שאין לה עליו שאר כסות ועונה--שאומרין לו כסות ושאר, תנאך קיים מפני שהוא תנאי שבממון.  אבל בעונה--תנאך בטיל, שהתורה חייבה אותך בעונה:  והרי זו מקודשת, ואתה חייב בעונתה; ואין בידך לפטור עצמך בתנאך.  וכן כל כיוצא בזה.

יא  וכן המקדש יפת תואר על תנאי שיתעמר בה--הרי זו מקודשת, ואין לו להתעמר בה:  שהרי התורה מנעה אותו מלהשתעבד בה, אחר שנבעלה; ולא מפני תנאו יזכה בדבר שמנעה אותו תורה, אלא תנאו בטיל.  וכן כל כיוצא בזה.

יב  [יא] התנה על האישה בשעת קידושין, או בשעת גירושין, שתיבעל לאביה ולאחיה או לבנה, וכיוצא בזה--הרי זה כמי שהתנה עליה שתעלה לרקיע, או שתרד לתהום; ותנאו בטיל, שאין בידה שיעברו אחרים ויבואו על הערווה, ונמצא שהתנה בדבר שאין בידה לקיימו.  וכן כל כיוצא בזה.

יג  [יב] אבל אם התנה עליה שייתן לי פלוני חצרו, או שישיא בתו לבני, וכיוצא בזה--תנאו קיים:  שהרי אפשר בידה לקיימו, ותיתן לפלוני ממון הרבה, עד שייתן לו חצרו, ועד שישיא בתו לבנו--שהרי אין כאן עבירה.  וכן כל כיוצא בזה.

יד  [יג] שים אלו הדברים של תנאים לנגד עיניך תמיד, וכל מקום שאתה שומע המקדש על תנאי כך וכך, או הנותן גט על תנאי כך וכך, או המוכר, או הנותן על תנאי--תדע שהתנאי יש בו ארבעה דברים אלו שביארנו, כדי שלא נהיה צריכין לפרש אותן בכל מקום ומקום; ואם חסר אחד מהן, אין כאן תנאי.

טו  [יד] יש מקצת גאונים אחרונים שאמרו אין אדם צריך לכפול תנאו, אלא בגיטין וקידושין בלבד; אבל בדיני ממון, אינו צריך לכפול.  ואין ראוי לסמוך על דבר זה, שכפילת התנאי עם שאר הארבעה דברים, מתנאי בני ראובן ובני גד למדו אותן חכמים, "אם יעברו בני גד . . . ואם לא יעברו" (במדבר לב,כט-ל)--ותנאי זה, לא היה בגיטין ולא בקידושין.  וכזה הורו גדולי הגאונים הראשונים, וכן ראוי לעשות.

טז  [טו] המקדש על תנאי--כשיתקיים התנאי--תהיה מקודשת משעה שנתקיים התנאי, לא משעה שנתקדשה.

יז  כיצד:  האומר לאישה אם אתן לך מאתיים זוז בשנה זו, הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואם לא אתן לך, לא תהי מקודשת, ונתן הדינר לידה בניסן, ונתן לה המאתיים זוז שהתנה עימה בתשרי--הרי זו מקודשת מתשרי; לפיכך אם קידשה שני, קודם שיתקיים התנאי של ראשון--הרי זו מקודשת לשני.  וכן הדין בגיטין, ובממונות--בשעה שיתקיים התנאי--הוא שיהיה גט, או יתקיים המקח או המתנה.

יח  [טז] במה דברים אמורים, בשהיה שם תנאי, ולא אמר מעכשיו; אבל אם אמר לה, הרי את מקודשת לי מעכשיו בדינר זה, אם אתן ליך מאתיים זוז, ולאחר זמן נתן לה המאתיים--הרי זו מקודשת למפרע, משעת הקידושין, אף על פי שלא נעשה התנאי, אלא לאחר זמן מרובה; לפיכך אם קידשה אחר, קודם שייעשה התנאי--אינה מקודשת.  וכן הדין בגיטין, ובממונות.

יט  [יז] כל האומר מעכשיו, אינו צריך לכפול תנאו; ולא להקדים התנאי למעשה, אלא אף על פי שהקדים המעשה, תנאו קיים.  אבל צריך להתנות בדבר שאפשר לקיימו; ואם התנה בדבר שאי אפשר לקיימו--הרי זה כמפליג בדברים, ואין שם תנאי.  וכל האומר על מנת--הרי זה כאומר מעכשיו, ואינו צריך לכפול התנאי, ולא להקדימו למעשה.

כ  [יח] כיצד:  האומר לאישה, הרי את מקודשת לי, על מנת שתיתני לי מאתיים זוז, הרי זה גיטיך, על מנת שתיתני לי מאתיים זוז, הרי חצר זו נתונה לך במתנה, על מנת שתיתן לי מאתיים זוז--הרי תנאו קיים, ונתקדשה האישה, או נתגרשה, וזכה זה בחצר:  והם, ייתנו המאתיים זוז; ואם לא נתנו--לא תהיה זו מקודשת, ולא תתגרש זו, ולא יזכה זה בחצר.  ואף על פי שלא כפל תנאו, ואף על פי שהקדים המעשה לתנאי, ונתן הקידושין או הגט בידה והחזיק זה בחצר, ואחר כך השלים תנאו:  שהרי כשיתקיים התנאי--יזכה זה בחצר, ותתקדש זו ותתגרש זו, משעה ראשונה שבה נעשה המעשה, כאילו לא היה שם תנאי כלל.


משנה תורה - ספר נשים - הלכות אישות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה


יש לך שאלה או הערה?