משנה תורה - ספר נשים - הלכות סוטה - הכול
פרק א ב ג ד


הלכות סוטה פרק ב

א  אישה שקינא לה בעלה, ונסתרה--אין כופין אותה לשתות:  אלא אם רצת, ואמרה הין נטמאתי--תצא בלא כתובה, ונאסרה על בעלה לעולם; ואינה שותה.  וכן אם אמרה איני טמאה, ואיני שותה--אין כופין אותה לשתות, ותצא בלא כתובה.  וכן אם אמר בעלה איני רוצה להשקותה, או שבעלה בעלה אחר שנסתרה--הרי זו אינה שותה, ונוטלת כתובתה ויוצאה; והיא אסורה עליו לעולם.

ב  ואלו הן הנשים שאינן ראויות לשתות, אף על פי שהיא רוצה לשתות, ובעלה רוצה להשקותה, אלא יוצאות בלא כתובה, משיבואו עדי סתירה אחר עדי קינוי, וייאסרו על בעליהן לעולם; וחמש עשרה נשים הן, ואלו הן:  ארוסה, ושומרת יבם, וקטנה אשת הגדול, וגדולה אשת הקטן, ואשת אנדרוגינוס, ואשת הסומה, או החיגר, או האילם, או מי שאינו שומע, או שהוא כרות יד, וכן החיגרת, והאילמת, והסומה, וכרותת כף, ושאינה שומעת--כל אחת מאלו, אינה ראויה לשתות.

ג  ומניין שאינן ראויות לשתות:  שנאמר "אשר תשטה אישה תחת אישה" (במדבר ה,כט)--"תחת אישה", פרט לארוסה ושומרת יבם שאינה תחת אישה; "אישה", פרט לקטנה; "אישה", פרט לאשת קטן ואשת אנדרוגינוס שאינו איש; "ונעלם מעיני אישה" (במדבר ה,יג), פרט לאשת סומה; "והעמיד הכוהן את האישה" (במדבר ה,יח), פרט לחיגרת; "ונתן על כפיה" (שם), פרט למי שאין לה כף, או שהייתה עקומה, או יבשה שאינה יכולה ליקח בה, ואפילו כפה אחת שנאמר "כפיה"; "ואמרה האישה" (במדבר ה,כב), פרט לאילמת; "ואמר אל האישה" (במדבר ה,יט), פרט למי שאינה שומעת.  והרי הוא אומר "אישה תחת אישה" (במדבר ה,כט), עד שתהיה היא שלמה כמוהו והוא שלם כמותה:  הא למדת, שכל דבר שמעכב אותה מלשתות, מעכב את בעלה מלהשקותה; וכל המעכב את הבעל מלהשקותה, מום כמוהו מעכב אותה מלשתות.

ד  קטנה שהשיאה אביה--אם זינת ברצונה, נאסרה על בעלה; לפיכך מקנין לה--לא להשקותה, אלא לפוסלה מכתובתה כמו שאמרנו.  אבל קטנה בת מיאון--אין מקנין לה, שאין לה רצון להיאסר על בעלה; ואפילו היה כוהן, לא נאסרה עליו.

ה  קינא לארוסתו או לזקוקתו, ונסתרה אחר שנשאה--הרי זו שותה, כשאר כל הנשים.  נשואה שקינא לה, ונסתרה קודם שיבעול אותה בעלה--אינה שותה, ויוצאה בלא כתובה, ואסורה עליו לעולם:  שנאמר "וייתן איש בך את שכובתו, מבלעדי אישך" (במדבר ה,כ), שקדמה שכיבת הבעל לשכיבת הבועל.

ו  הגיורת, והמשוחררת, ואשת הגר, ואשת עבד משוחרר, וממזרת, ואשת ממזר, ואשת הסריס בין סריס חמה בין סריס אדם המותרות לבעליהן--הרי הן ככל הנשים ושותות.  [ז] מעוברת ומניקה--מקנא לה ומשקה אותה, כמות שהיא.  אישה העומדת לשתות, ומת בעלה קודם שתשתה--אינה שותה, ולא נוטלת כתובה.

ז  [ח] כל איש שבא ביאה אסורה, מימיו אחר שהגדיל--אין המים המאררים בודקין את אשתו; אפילו בא על ארוסתו בבית חמיו, שאסורה מדברי סופרים--אין המים בודקין את אשתו:  שנאמר "וניקה האיש, מעוון; והאישה ההיא, תישא את עוונה" (במדבר ה,לא)--בזמן שהאיש מנוקה מעוון, האישה נושאה את עוונה.

ח  [ט] לפיכך אם הייתה אשתו אסורה עליו מחייבי לאוין או מחייבי עשה, אפילו שנייה, וקינא לה, ונסתרה--אינה שותה, אלא תצא בלא כתובה, ותהיה אסורה עליו, אף משם זה.  עבר ונשא מעוברת חברו, ומניקת חברו--הרי זו שותה, שאין כאן עבירה.

ט  [י] מי שאין לו אישה הראויה לוולד ולא בנים, ונשא עקרה או זקנה או איילונית--אינה שותה, ולא נוטלת כתובה; היו לו בנים, או אישה אחרת ראויה לוולד--הרי זה משקה אותה, אף על פי שהיא זקנה או עקרה או איילונית ואינה ראויה לוולד:  שלא נאמר בתורה "ונזרעה זרע" (במדבר ה,כח) אלא בראויה לוולד--שאם הייתה יולדת בצער, תלד בריוח; היה דרכה לילד נקבות, תלד זכרים.

י  [יא] היו לו אישה ובנים, ומתו בין קינוי לסתירה--כבר נראית לשתות, ומשקה אותה.  לא היו לו בנים, ולא אישה הראויה לוולד, אלא זו האיילונית וכיוצא בה, ונולד לו בן מגרושתו בין קינוי לסתירה--כבר נדחית האיילונית מלשתות.

יא  [יב] כל אישה שהיה לה קינוי וסתירה, ולא שתת מי המרים--בין שלא רצה בעלה להשקותה, בין שלא רצת היא לשתות, בין שבא לה עד טומאה, או הודת, או שהייתה מאלו הנשים שאינן ראויות לשתות, או שקינאו לה בית דין--הואיל ונאסרה על בעלה מכל מקום, הרי היא אסורה על זה שנתייחדה עימו לעולם, כדרך שהיא אסורה על בעלה.  ואם עבר ונשאה--מוציאין אותה מתחתיו בגט, אפילו היו לה ממנו בנים:  מפי השמועה למדו--כשם שטמאה לבעל, כך טמאה לבועל.

יב  [יג] אבל אם לא קדם קינוי, ובאו עליה עדים שנסתרה עם זה, וראו דבר מכוער, כגון שנכנסו אחריו ומצאוה חוגרת חגורה או מצאו רוק למעלה מן הכילה וכיוצא בזה--אם הוציאה בעלה בדבר מכוער זה--הרי זו לא תינשא לנטען, אלא אסורה עליו.  ואם עבר ונשאה, והיו לה בנים ממנו--לא תצא; ואם לא היו לה בנים, תצא.

יג  [יד] במה דברים אמורים, שנבוכה העיר עליה ועל זה הנטען יום ומחצה או יותר, ואמרו פלוני זנה עם פלונית, ולא פסק הקול--והוא, שלא היו לה או לו אויבים שמעבירין הקול.  אבל אם לא הייתה שם רינה לדבר זה בעיר, או שפסק הקול שלא מחמת יראה--אם נישאת לנטען--לא תצא, אף על פי שאין לה בנים; אפילו בא עד אחד שזינת עימו, לא תצא.

יד  [טו] מי שהוציאה בעלה בעדי דבר מכוער, ונישאת לאחר וגירשה--הרי זו אסורה להינשא לנטען שיצאת מתחת בעלה בגללו; ואם נישאת--לא תצא, אף על פי שאין לה בנים.

טו  [טז] כל אישה שבאו שני עדים, והעידו שזינת עם זה כשהייתה תחת בעלה הראשון--הרי זו תצא מזה, ואף על פי שיש לה ממנו כמה בנים.  וכל שאמרנו תצא, תצא בלא כתובה.


משנה תורה - ספר נשים - הלכות סוטה - הכול
פרק א ב ג ד


יש לך שאלה או הערה?