משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות שבועות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


הלכות שבועות פרק ג

א  כל הנשבע שבועה מארבע מיני שבועות אלו באונס, הרי זה פטור מכלום.  ואחד הנשבע מתחילתו באונס כמו שביארנו, או שנשבע ונאנס ולא הניחוהו לקיים שבועתו, או שהשביעו אנס; לפיכך נשבעין לחרמין ולהורגין ולמוכסין.  [ב] באיזה מוכס אמרו:  במוכס העומד מאליו, שלוקח ממון שלא ברשות מלך המדינה; או שלוקח ברשות המלך, אבל מוסיף לעצמו על הדבר הקצוב, כמו שיתבאר בהלכות גזילה.

ב  [ג] וצריך הנשבע באונס להיות כוונתו בליבו בעת השבועה, לדבר הפוטרו; ואף על פי שדברים אלו שבלב אינן דברים, הואיל ואינו יכול להוציא בשפתיו מפני האנס, הרי זה סומך על דברים שבליבו.  [ד] כיצד:  כגון שנשבע לאנס שלא יאכל בשר סתם, ובליבו שלא יאכל היום, או שלא יאכל בשר חזיר--הרי זה מותר; וכן כל כיוצא בזה.

ג  [ה] וכן שבועות של הבאי ושל שגגות, פטור עליהן.  שבועות של הבאי כיצד:  כגון שראה חיילות גדולים וחומה גבוהה, ונשבע שראיתי חיל פלוני המלך והם כיוצאי מצריים, ושראיתי חומת עיר פלונית גבוהה עד לרקיע, וכיוצא בדברים אלו--שזה לא גמר בליבו שהדבר כך בלא פחות ולא יתר, ולא נתכוון אלא לספר גובה החומה או רוב העם.

ד  [ו] שבועות של שגגות כיצד:  אם שבועת העדות או הפיקדון היא, כגון ששגג בפיקדון ובעדות שהוא פטור מכלום כמו שביארנו; ואם שבועת שוא היא, כגון שנשבע שלא ילבוש תפילין ולא ידע שהתפילין מצוה; ואם שבועת שקר היא, כגון שנשבע שלא אכל ונזכר שאכל, או שנשבע שלא יאכל ושכח ואכל, או שלא תיהנה אשתו לו מפני שגנבה כיסו ושהכת את בנו, ונודע שלא גנבה ושלא הכת.  וכן כל כיוצא בזה.

ה  [ז] אם כן, איזו היא שגגת שבועת ביטוי שחייבין עליה קרבן עולה ויורד לשעבר:  כגון שנשבע שלא אכל, והוא יודע שאכל וששבועת שקר זו שנשבע אסורה, אבל לא ידע שחייבין עליה קרבן--זו היא השגגה שחייבין עליה קרבן עולה ויורד בשבועת ביטוי לשעבר.

ו  [ח] וכיצד היא השגגה שחייבין עליה קרבן להבא:  כגון שנשבע שלא יאכל פת חיטים, ושגג ודימה שנשבע שיאכל פת חיטים ואכלה, שזה נעלמה ממנו השבועה היאך הייתה, והרי הוא זוכר החפץ שנשבע עליו--זו היא שגגת שבועת ביטוי להבא שחייבין עליה קרבן.

ז  [ט] אבל אם נשבע שלא יאכל פת חיטים, ואכל פת חיטים על דעת שהיא פת שעורים--הרי זה אנוס, ופטור:  שהרי לא נעלמה ממנו שבועה, ולא נעלם ממנו אלא חפץ שנשבע עליו.

ח  [י] נעלמה ממנו שבועה היאך הייתה, ונעלם ממנו חפץ שנשבע עליו--הרי זה פטור מן הקרבן.  כיצד:  כגון שנשבע שלא לאכול פת חיטים, ודימה שנשבע שיאכל פת חיטים, ואכל פת חיטים, על דעת שהיא פת שעורים--שהרי העלם שבועה וחפץ בידו, והרי זה כאנוס ופטור.

ט  [יא] נשבע על כיכר שלא יאכלנה, ונצטער עליה ואכלה מפני הצער, והוא שוגג, שהרי דימה שמותר לו לאוכלה מפני הצער--הרי זה פטור מן הקרבן:  לפי שאינו שב מידיעתו אלא ידע שאסורה היא, ואכלה בטעות.


משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות שבועות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


יש לך שאלה או הערה?