משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות שבועות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


הלכות שבועות פרק ט

א  התובע עדיו להעיד לו עדות שיתחייב הנתבע בעדותן לבדה ליתן לתובע זה ממון המיטלטל, וכפרו בעדותן ונשבעו--בין שנשבעו בבית דין, בין שנשבעו חוץ לבית דין--הרי אלו חייבין משום שבועת העדות, שהרי הפסידוהו ממון בכפירתם.

ב  וכן אם השביען התובע, וכפרו בו--אף על פי שלא נשבעו הן, ולא ענו אמן אחר שבועתו--כיון שכפרו, הרי אלו חייבין:  והוא, שישביען בבית דין.

ג  [ב] אין העדים חייבין בשבועת העדות, עד שיכפרו בעדותן בבית דין--בין שנשבעו או השביען בבית דין, בין שנשבעו או השביען חוץ לבית דין--הכפירה בבית דין בלבד:  שנאמר "אם לא יגיד, ונשא עוונו" (ויקרא ה,א)--מקום שיגיד ויועיל, הוא שאם לא יגיד שם יתחייב.

ד  [ג] תבען בעדות שאינה מחייבת ממון, או בעדות קרקעות, או עבדים, או שטרות, וכפרו ונשבעו--פטורין משבועת העדות:  שאינן חייבין אלא על כפירת עדות ממון שדומה לפיקדון ותשומת יד וגזל ואבידה שפרטן הכתוב בפרשה, שהן מיטלטלין שגופן ממון; וכשיעידו לזה, ייתן זה.

ה  [ד] וכן המשביע עדי קנס, וכפרו--פטורין משבועת העדות:  מפני שאם קדם הנתבע והודה בקנס--ייפטר מלשלם, ואף על פי שבאו העדים אחר כן והעידו.  נמצאו העדים שלא חייבו זה בעדותן לבדה, אלא עדותן עם כפירת הנתבע היא המחייבת אותו; והואיל ואם הודה, לא תועיל עדותן--אם כפרו בה ונשבעו, פטורין.

ו  [ה] משביעכם אני שתבואו ותעידו לי שיש לי ביד פלוני תשלומי כפל, ותשלומי ארבעה וחמישה, וכפרו--חייבין בשבועת העדות:  מפני הקרן שהוא ממון, לא מפני הכפל שהוא קנס.  וכן אם השביען שיעידו לו שאנס פלוני או פיתה בתו, וכפרו--חייבין בשבועת העדות:  מפני הבושת והפגם שאם הודה בהן הנתבע משלם, לא מפני הקנס.  וכן כל כיוצא בזה.

ז  [ו] אין העדים חייבין בשבועת העדות, עד שיכפרו ויישבעו אחר תביעת בעל הדין עצמו או שלוחו; אבל אם קדמו ונשבעו קודם שיתבעם, פטורין משבועת העדות.  [ז] כיצד:  ראו התובע הולך אחריהן, אמרו לו, למה אתה בא אחרינו, שבועה שאין אנו יודעין לך עדות--הרי אלו פטורין משבועת העדות:  מפני שלא תבען התובע, אלא הם קדמו ונשבעו בתביעת עצמן.

ח  וכן אם השביען הנתבע, שאם תדעו לזה שתובע אותי עדות, שתבואו ותעידו לו, וכפרו--הרי אלו פטורין משבועת העדות, עד שישביעם התובע.  ואין צריך לומר אם השביען שיבואו ויעידו שיש לפלוני ביד פלוני ממון, וכפרו--שהן פטורין, שאין זה תובע דין עצמו.

ט  וכן אם קדמה שבועה לעדות--הרי אלו פטורין משבועת העדות, שנאמר "ושמעה קול אלה, והוא עד" (ויקרא ה,א):  שקדמה עדות לשבועה, לא שקדמה שבועה לעדות.  [ח] כיצד:  משביע אני עליכם כשתדעון לי עדות שתבואו ותעידוני, ואמרו אמן, וידעו לו עדות אחר כן, ותבעם להעיד וכפרו בו--הרי אלו פטורין משבועת העדות.

י  [ט] אין העדים חייבין בשבועת העדות, עד שייחד אותם התובע וישביעם או יישבעו.  כיצד:  עמד בבית הכנסת ואמר, משביע אני כל מי שיידע לי עדות שיבוא ויעיד לי, וענו כולם אמן, ועדיו בכללן, ואחר כך תבע עדיו, וכפרו בו--הרי אלו פטורין משבועת העדות, מפני שלא ייחד עדיו בשבועה בפני עצמן.

יא  אבל אם אמר משביע אני כל העומדים כאן, שאם יידעו לי עדות שיבואו ויעידו לי, והיו עדיו בכללן, וכפרו--הרי אלו חייבין בשבועת העדות, שהרי ייחדן בכלל אחרים.

יב  [י] וכן אם אמר לעדים, בואו והעידו לי שיש לי מנה ביד פלוני, ואחר כך עמד בבית הכנסת והשביע כל מי שיידע לו עדות יבוא ויעיד, ולא באו ולא העידו--הרי אלו חייבין, שהרי תבען תחילה:  והוא שיהיו שם בבית הכנסת, ויהיה שם בית דין.  אבל אם לא היו בפני בית דין--אם ענו אמן, חייבין בשבועת העדות כשיכפרו בעדותן בבית דין; ואם לא ענו אמן, אינן חייבין.

יג  [יא] אחד המשביע עדיו בשבועה, או שאמר להן מצווה אני עליכם בשבועה, אוסרכם אני בשבועה--הרי אלו חייבין:  והוא שישביעם בשם או בכינוי, כמו שביארנו.  [יב] ואין העדים חייבין, עד שישביעם בלשון שהן מכירין אותה.

יד  [יג] הנה למדת שאין העדים חייבין בשבועת העדות, אלא על פי עשרה דברים; ואלו הן--שיתבעם התובע, ושתהיה עדות ממון, ושיהיה ממון המיטלטל, ושיתחייב הנתבע לשלם בעדותן לבדה אם העידו, ושיכפרו אחר שתבען התובע, ושיכפרו בבית דין, ושתהיה שם שבועה בשם או בכינוי, ושתקדם ידיעת העדות לשבועה, ושייחד עדיו בעת השבועה או בעת התביעה, ושתהיה השבועה בלשון שהן מכירין אותה.

טו  [יד] כל מקום שאמרנו פטור, משבועת העדות; אבל חייב בשבועת ביטוי:  והוא שנשבע או שענה אמן אם השביעו אחר, שהרי נשבע על שקר.  אבל המחוייב בשבועת העדות--אף על פי שהוא נשבע על שקר, ואף על פי שהוא מזיד--אינו חייב משום שבועת ביטוי, אלא משום שבועת העדות בלבד:  שהרי הכתוב הוציא שבועת העדות מכלל שבועת ביטוי, לחייב המזיד בה כשוגג בקרבן, לא במלקות, שנאמר "לאחת מהנה" (ראה ויקרא ה,ד; ויקרא ה,ה)--במין אחד ממיני שבועות אתה מחייב הנשבע, ואין אתה מחייבו בשני מינין עד שיהיה חייב בדין שבועת העדות ובדין שבועת ביטוי.

טז  [טו] משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידו לי, שיש לי ביד פלוני פיקדון ותשומת יד גזל ואבידה, שבועה שאין אנו יודעין לך עדות--אינן חייבין אלא אחת; שבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני פיקדון ותשומת יד גזל ואבידה, חייבין על כל אחת ואחת.

יז  [טז] משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידו לי, שיש לי ביד פלוני חיטים ושעורים וכוסמין, שבועה שאין אנו יודעין לך עדות--אינן חייבין אלא אחת; שבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני חיטים ושעורים וכוסמין, חייבין על כל אחת ואחת.  [יז] וכן אם תבעו אותן רבים להעיד להם, ואמרו שבועה שאין אנו יודעין לכם עדות--אינן חייבין אלא אחת; לא לך, ולא לך, ולא לך--חייבין על כל אחת ואחת, כדרך שביארנו בשבועת הפיקדון.

יח  הנשבע לחברו שהוא יודע לו עדות, ונמצא שאינו יודע לו עדות--הרי זה פטור.  ואין כאן לא שבועת העדות, ולא שבועת ביטוי, מפני ששבועת ביטוי, אינה אלא בדבר שיש בו לאו והין:  ואם יאמר שבועה שאיני יודע לך עדות, אין זו שבועת ביטוי אלא שבועת העדות; והואיל ולאו זה שיש בה אינה שבועת ביטוי, כך הין שבה שהוא הנשבע שיודע לו עדות אינה שבועת ביטוי.

יט  דבר ברור שהנשבע לחברו שהעיד לו, והוא לא העיד, או שלא העיד לו, והוא העיד--הרי זה חייב משום שבועת ביטוי, ואין כאן שבועת עדות כלל.


משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות שבועות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


יש לך שאלה או הערה?