משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות נדרים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג


הלכות נדרים פרק יא

א  קטן בן שתים עשרה שנה ויום אחד, וקטנה בת אחת עשרה שנה ויום אחד, שנשבעו או שנדרו, בין נדרי איסר בין נדרי הקדש--בודקין אותן ושואלין אותן:  אם ידעו לשם מי נדרו, ולשם מי הקדישו ונשבעו--נדריהן קיימין, והקדשן הקדש; ואם לא ידעו, אין דבריהן כלום.  וצריכין בדיקה כל השנה כולה--שהיא שנת שתים עשרה לקטנה, ושנת שלוש עשרה לקטן.

ב  כיצד:  הרי שנדרו או שהקדישו בתחילת שנה זו, ושאלו אותן ונמצאו יודעין, ונתקיים נדרן, ונדרו נדר אחר--אפילו בסוף שנה זו--צריכין בדיקה, ואחר כך יתקיים; ואין אומרין הואיל ונמצאו יודעין בתחילת השנה, אינן צריכין בדיקה--אלא בודקין כל השנה הזו כולה.

ג  קודם הזמן הזה--אף על פי שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו, ולשם מי הקדשנו--אין נדריהן נדרים, ואין הקדשן הקדש.  ואחר הזמן הזה, שנמצא הבן בן שלוש עשרה שנה ויום אחד, והבת בת שתים עשרה שנה ויום אחד--אף על פי שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו, ולשם מי הקדשנו--דבריהן קיימין, והקדשן הקדש ונדריהן נדרים:  אף על פי שלא הביאו שתי שערות.  וזו היא עונת הנדרים האמורה בכל מקום.  [ד] הואיל והגיעו לשני הגדולים, נדריהן קיימין--אף על פי שלא הביאו סימנין, ועדיין לא נעשו גדולים לכל דבר; ודבר זה מדברי תורה--שהמופלא הסמוך לאיש, הקדשו הקדש ונדריו נדרים.

ד  אף על פי שנדריהן קיימין, אם חיללו נדרן, או נשבעו והחליפו--אינן לוקין, עד שיגדילו ויביאו שתי שערות.  [ה] הקדישו, ובא הגדול ונהנה מן ההקדש שהקדישו--לוקה:  מפני שנדריהן נדרים מן התורה, כמו שביארנו.

ה  [ו] במה דברים אמורים, שבת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין, בשלא הייתה ברשות האב, או ברשות הבעל; אבל אם הייתה ברשות האב--אפילו הגדילה, והרי היא נערה--אביה מפר כל נדריה וכל שבועות שתישבע ביום שומעו, שנאמר "כל נדריה ואסריה . . . כי הניא אביה, אותה" (במדבר ל,ו).

ו  [ז] ועד מתיי האב מפר, עד שתבגור.  בגרה, אינו מפר לה; והרי כל נדריה ושבועותיה כנדר אלמנה וגרושה, שנאמר בהן "כול אשר אסרה על נפשה, יקום עליה" (במדבר ל,י).

ז  [ח] ומאימתיי מפר הבעל נדרי אשתו ושבועותיה, משתיכנס לחופה.  והוא מפר לעולם, עד שיגרשנה ויגיע הגט לידה.  הייתה מגורשת מספק, לא יפר לה; נתן לה גט על תנאי או לאחר זמן, לא יפר בימים שבינתיים.

ח  וכן מי ששמעה שמת בעלה, ונישאת, והרי בעלה קיים, וכל כיוצא בה--אין הבעל הראשון ולא האחרון מפירין נדריה; הייתה מחייבי לאוין, ואין צריך לומר מחייבי עשה, והפר נדריה--הרי אלו מופרין.

ט  נערה מאורסה--אין מפר נדריה אלא האב עם הבעל, כאחד; ואם הפר האחד לבדו, אינו מופר.  הפר הבעל לבדו, ועברה על נדרה קודם שיפר האב--אינה לוקה.

י  מת הארוס--חזרה לרשות אביה, וכל שתידור האב מפר כשהיה קודם שתתארס; מת האב אחר שנתארסה, ונדרה אחר מותו--אין הבעל מפר, שאין הבעל מפר נדרי אשתו עד שתיכנס לחופה.

יא  נערה ארוסה שנדרה, ושמע אביה ולא שמע ארוסה, ונתגרשה בו ביום, ונתארסה לאחר בו ביום--אפילו למאה--אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה שנדרה בפני ארוס ראשון:  מפני שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת, שעדיין היא ברשות האב מפני שהיא נערה.

יב  אבל האישה הנשואה שנדרה, ולא הפר לה בעלה, וגירשה בו ביום, והחזירה בו ביום--אינו יכול להפר, שהרי יצאת לרשות עצמה אחר שנדרה:  אף על פי שנדרה ברשותו, והיא עתה ברשותו--הואיל ויצאת לרשות עצמה בינתיים, נתקיימו נדריה.

יג  נערה מאורסה שנדרה, ולא שמע אביה ולא בעלה, ונתגרשה ונתארסה לאחרים, אפילו לאחר כמה ימים--כשישמע האב והארוס האחרון--מפירין נדריה שנדרה בפני ארוס הראשון, הואיל ולא שמע אותם הארוס הראשון.

יד  נערה מאורסה שנדרה, ושמע אביה לבדו, והפר לה ומת הארוס קודם שישמע, ונתארסה בו ביום--אפילו למאה--אביה וארוסה האחרון מפירין נדריה שנדרה בפני ארוס ראשון שמת קודם שישמע.  [טו] שמע ארוס ראשון, והפר ומת, ואחר כך שמע האב, ונתארסה לאחר בו ביום--אביה עם הארוס האחרון מפירין נדריה.

טו  [טז] שמע אביה ולא שמע הארוס, ומת בו ביום הארוס, או ששמע גם הארוס והפר או שתק, ומת בו ביום--נתרוקנה רשות לאב, והאב יכול להפר; שמע הארוס וקיים, ומת בו ביום, או ששמע ושתק, ומת ביום שלאחריו--אין האב יכול להפר.  [יז] גירשה הארוס, אחר ששמע--הרי זה ספק:  אם הגירושין כשתיקה, ויפר האב עם הבעל האחרון שיארס בו ביום; או הגירושין כמו שקיים ארוס ראשון, שכבר נתקיימו הנדרים.

טז  [יח] שמע האב והפר לה ומת האב, ואחר כך שמע הבעל--אפילו שמע הבעל קודם שימות האב--לא נתרוקנה רשות לבעל, ואינו יכול להפר לעולם אחר מות האב:  שאין הארוס מפר אלא בשותפות.

יז  [יט] שמע ארוס והפר לה ומת, ואחר כך שמע האב, או ששמע האב והפר לה, ומת הבעל קודם שישמע--אין האב לבדו יכול להפר נדרים אלו שנראו לארוס ראשון, אלא בשותפות ארוס אחרון, אם נתארסה בו ביום, כמו שביארנו.

יח  [כ] נדרה והפר לה אביה לבדו, ולא שמע הארוס עד שנכנסה לרשותו--אינו יכול להפר:  שאין הבעל מפר נדרי ארוסתו אחר שנישאת; אלא קודם שתיכנס לרשותו, הוא שמפר בשותפות האב.

יט  לפיכך היה דרך תלמידי חכמים--עד שלא תצא בתו מרשותו, אומר לה, כל נדרים שנדרת בתוך ביתי, הרי הן מופרין.  [כא] וכן הבעל--עד שלא תיכנס לרשותו, אומר לה, כל נדרים שנדרת משאירסתיך עד שלא תיכנסי בתוך ביתי, הרי הן מופרין:  שהבעל מפר נדרי אשתו, אף על פי שלא שמע אותם.

כ  [כב] הלך האב עם שלוחי הבעל, או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל--עדיין אביה ובעלה מפירין נדריה.  מסר האב לשלוחי הבעל, או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל--אין האב יכול להפר, שהרי יצאת מרשותו; ולא הבעל יכול להפר, שאין הבעל מפר בקודמין, כמו שביארנו.

כא  [כג] שומרת יבם--אפילו עשה בה יבמה מאמר, ואפילו יבם אחד ליבמה אחת--אינו מפר נדרי יבמתו, עד שיבוא עליה.  [כד] הייתה יבמתו נערה מאורסה לאחיו, ואביה קיים--אין היבם עם האב מפירין נדריה כאחת, אלא האב לבדו הוא שמפר כל שתידור; ואפילו עשה בה היבם מאמר, אינה כנערה מאורסה--שאין המאמר קונה ביבמה קניין גמור, כמו שביארנו.

כב  [כה] נערה שהשיאה אביה, ונתאלמנה או נתגרשה מן הנישואין--הרי זו כיתומה בחיי האב; ואין האב מפר נדריה, ואף על פי שעדיין היא נערה.

כג  [כו] נערה מאורסה שנדרה, ולא שמעו נדרה אביה ובעלה עד שבגרה, או עד שנעשת יתומה בחיי האב--הרי נדריה קיימין; ואין הבעל יכול להפר--שהרי יצאת מרשות אביה שהוא מפר עימו בשותפות, ועדיין לא נכנסה לרשות הבעל.


משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות נדרים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג


יש לך שאלה או הערה?