משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות נדרים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג


הלכות נדרים פרק יג

א  מפר אדם או מקיים נדרי אשתו או בתו בכל לשון, ואף על פי שאינה מכרת--שאין האישה צריכה לשמוע ההפרה או הקיום.  [ב] וכיצד מפר:  אומר מופר, או בטיל, או אין נדר זה כלום, וכיוצא בדברים שעניינם עקירת הנדר מעיקרו--בין בפניה, בין שלא בפניה.

ב  אבל אם אמר לה אי איפשי שתידורי, או אין כאן נדר--הרי זה לא הפר; וכן האומר לאשתו או לבתו, מחול ליך, או מותר ליך, או שרוי ליך, וכל כיוצא בעניין זה--לא אמר כלום:  שאין האב והבעל מתיר כמו החכם, אלא עוקר הנדר מתחילתו ומפירו.

ג  וכיצד מקיים--כגון שיאמר לה קיים ליכי, או יפה נדרת, או אין כמותיך, או אילו לא נדרת הייתי מדירך, וכל כיוצא בדברים שמשמען שרצה בנדר זה.

ד  המבטל נדרי אשתו או בתו--אינו צריך לומר כלום, ונתבטלו כל הנדרים.  [ה] ומה הוא הביטול, שיכוף אותה לעשות דבר שאסרה אותו.  אבל ההפרה, אינו כופה אותה אלא מפר לה ומניחה--אם רצת עושה, ואם רצת אינה עושה.

ה  [ו] כיצד:  נדרה או נשבעה שלא תאכל או שלא תשתה, ואמר לה, מופר ליך--הרי זה הפר, ומותרת לאכול ולשתות; נטל ונתן לה ואמר לה, טלי אכלי טלי שתי--הרי זו אוכלת ושותה, והנדר בטיל מאליו.

ו  [ז] המפר נדרי בתו או אשתו, צריך להוציא בשפתיו; ואם הפר בליבו, אינו מופר.  אבל המבטל, אינו צריך להוציא בשפתיו; אלא מבטל בליבו בלבד, וכופה אותה לעשות--בין עשת בין לא עשת, בטיל הנדר.

ז  [ח] מפירין הנדרים בשבת, בין לצורך השבת בין שלא לצורך השבת; ולא יאמר לה בשבת, מופר ליך, כדרך שיאמר בחול--אלא מבטל בליבו, ואומר לה, טלי אכלי טלי שתי, וכיוצא בזה.

ח  [ט] האומר לאשתו או לבתו, כל נדרים שתידורי מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני, הרי הן קיימין, או הרי הן מופרין--לא אמר כלום.  עשה שליח להפר לה, או להקים לה--אינו כלום, שנאמר "אישה יקימנו, ואישה יפרנו" (במדבר ל,יד); וכן האב--בעצמו, לא בשלוחו.

ט  [י] אסרה עצמה בתאנים וענבים, בין בנדר בין בשבועה, בין שאסרה עצמה בכל המין, בין שאמרה תאנים וענבים אלו, וקיים לתאנים והפר לענבים, או שקיים לענבים והפר לתאנים--מה שקיים קיים, ומה שהפר מופר; וכן כל כיוצא בזה.  ואין אומרין בהפרה, נדר שהופר מקצתו הופר כולו, כדרך שאומרין בהתרה.

י  [יא] מי שנדרה אשתו, ושמע והתפיס עצמו בנדרה--אינו יכול להפר, שהרי קיים לה; נדר הוא, והתפיסה עצמה בנדרו--מפר את שלה, ושלו קיים.  [יב] כיצד:  שמע אשתו או בתו אומרת הריני נזירה, ואמר ואני--אינו יכול להפר, ושניהם נזירים; אמר הוא הריני נזיר, ושמעה היא ואמרה ואני--מפר לה, ושלו קיים.  וכן כל כיוצא בזה.

יא  [יג] נדר לעצמו, והדירה כמותו, וגמר בליבו להדירה, ואמרה אמן--הרי זה אינו יכול להפר; ואם נדר והדירה דרך שאלה, לידע מה בליבה, כמי שאמר לה התרצי בנדר זה להיות כמותי או לא, ואמרה אמן--הרי זה מפר לה.

יב  [יד] כיצד:  אמר לה הריני נזיר, ואת, כלומר ואת נזירה כמותי, ואמרה אמן--אינו יכול להפר לה; אמר לה הריני נזיר, ומה תאמרי האת נזירה כמותי, ואמרה אמן--הרי זה יפר.  ואם הפר לה--שלו בטיל, שזה כמי שתלה נדרו בנדרה.  אמרה לו הריני נזירה, ואתה, ואמר אמן--אינו יכול להפר.  וכן כל כיוצא בזה.

יג  [טו] האישה שנדרה, ושמע אחר והתפיס עצמו בנדרה ואמר ואני, ושמע אביה או בעלה והפר לה--שלה מופר; וזה שהתפיס עצמו, חייב.

יד  [טז] האישה שאין לה בעל ואינה ברשות אב, ואמרה הרי הבשר אסור עליי לאחר שלושים יום, ונישאת בתוך שלושים יום--אף על פי שבשעה שחל הנדר הרי היא ברשות הבעל, אינו יכול להפר:  שבעת הנדר לא הייתה ברשותו, ועל זה נאמר "ונדר אלמנה, וגרושה . . ." (במדבר ל,י); ואפילו הייתה מאורסת לו בשעת הנדר--שאין הבעל מפר בקודמין, כמו שביארנו.

טו  [יז] נדרה תחת בעלה שיהיה הבשר אסור עליה לאחר שלושים יום, או שתהיה נזירה לאחר שלושים יום, והפר לה בעלה, ומת או גירשה בתוך שלושים יום--אף על פי שבשעה שהיה לנדר לחול, הרי היא גרושה או אלמנה--הרי זו מותרת, שכבר הפר לה נדר זה.

טז  [יח] אלמנה וגרושה שאמרה הריני אסורה ביין כשאינשא, ונישאת--אין הבעל יכול להפר; אמרה והיא תחת בעלה, הריני אסורה בבשר כשאתגרש--הרי הבעל מפר, וכשתתגרש תהיה מותרת.

יז  [יט] המקיים בליבו, הרי זה קיים.  והמפר בליבו, אינו מופר כמו שביארנו; לפיכך אם הפר בליבו, הרי זה יכול לחזור ולקיים.  ואם קיים בליבו--אינו יכול לחזור ולהפר, אלא אם חזר בתוך כדי דיבור:  שלא יהא כוח דברים שבליבו, גדול מכוח מוציא בשפתיו.

יח  [כ] המקיים נדרי אשתו או בתו, וניחם--הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו הקמתו, וחוזר ומפר לה בו ביום; אבל אם הפר לה, וניחם--אינו יכול להישאל לחכם, כדי שיחזור ויקיים.

יט  [כא] נערה מאורסה שנדרה, וקיים לה אביה לבדו או בעלה לבדו, והפר לה האחר--אף על פי שנשאל לחכם והתיר לו הקמתו, אינו חוזר ומפר לה עם האחר שכבר הפר לה:  שאין להם להפר אלא שניהם כאחד.

כ  [כב] אמר לבתו או לאשתו, קיים ליך קיים ליך, ונשאל על הקמה ראשונה--הרי השנייה חלה עליו.  אמר לה קיים ליך ומופר ליך, ולא תחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה--הרי זה מופר, שאין ההקמה מועלת אחר ההפרה.  אמר לה קיים ומופר ליך, בבת אחת--הרי זה קיים.

כא  אמר לה קיים ליך היום, הרי זה קיים לעולם; אמר לה מופר ליך למחר, אינו מופר--שהרי קיימו היום, ולמחר אינו יכול להפר.

כב  אמר לה קיים ליך שעה אחת, ועבר היום ולא הפר--הרי זה קיים; ואין אומרין שזה כמי שאמר לה הרי מופר ליך לאחר שעה, שהרי לא הוציא הפרה מפיו.

כג  אמר לה קיים ליך שעה אחת, וכשעברה השעה אמר לה מופר ליך--הרי זה ספק, ולפיכך אסורה בנדרה; ואם עברה על נדרה, אינה לוקה.

כד  [כג] מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו, ולתקן מעשיו--הרי זה נאה ומשובח.  כיצד:  כגון מי שהיה זולל, ואסר הבשר עליו שנה או שתיים, או מי שהיה שוגה ביין, ואסר היין על עצמו זמן מרובה, או שאסר השכרות לעולם; וכן מי שהיה רודף שלמונים ונבהל להון, ואסר על עצמו המתנות, או הנית אנשי מדינה זו; וכן מי שהיה מתגאה ביופייו, ונדר בנזיר; וכיוצא בנדרים אלו:  כולן, דרך עבודה לה' הם; ובנדרים אלו וכיוצא בהן, אמרו חכמים--סייג לפרישות, נדרים.

כה  [כד] ואף על פי שהן עבודה--לא ירבה אדם בנדרי איסור, ולא ירגיל עצמו בהן; אלא יפרוש מדברים שראוי לפרוש מהן, בלא נדר.  [כה] אמרו חכמים, כל הנודר כאילו בנה במה; ואם עבר ונדר--מצוה להישאל על נדרו, כדי שלא יהא מכשול לפניו.

כו  במה דברים אמורים, בנדרי איסר.  אבל נדרי הקדש--מצוה לקיימן, ולא יישאל עליהן אלא מדוחק:  שנאמר "נדריי, לה' אשלם" (תהילים קטז,יד; תהילים קטז,יח).


משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות נדרים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג


יש לך שאלה או הערה?