משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות נזירות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


הלכות נזירות פרק ג

א  סתם נזירות, שלושים יום.  כיצד:  מי שאמר הריני נזיר, אין פחות משלושים יום; ואפילו אמר הריני נזיר נזירות גדולה עד מאוד הרבה הרבה--הרי זה נזיר שלושים יום, שהרי לא פירש זמן.

ב  פירש זמן פחות משלושים--כגון שאמר הריני נזיר יום אחד, או עשרה ימים, או עשרים--הרי זה נזיר שלושים יום, שאין נזירות פחותה משלושים יום; ודבר זה, הלכה מפי הקבלה.

ג  פירש זמן יותר משלושים יום--כגון שאמר אחד ושלושים, או ארבעים, או מאה יום, או מאה שנה--הרי זה נזיר כזמן שפירש, לא פחות ולא יותר.

ד  האומר הריני נזיר שעה אחת, הרי זה נזיר שלושים יום; אמר הריני נזיר שלושים יום ושעה אחת--הרי זה נזיר אחד ושלושים יום, שאין נוזרין שעות.

ה  האומר הריני נזיר מכאן ועד מקום פלוני--אם לא החזיק בדרך, הרי זה נזיר שלושים יום בלבד:  שלא נתכוון זה אלא לנזירות גדולה, והרי לא פירש זמן.  ואם החזיק בדרך--אם היה מהלך פחות משלושים יום, הרי זה נזיר שלושים יום; ואם הייתה יתר משלושים יום, הרי זה נזיר נזירות אחת כמניין הימים.

ו  מי שאמר הריני נזיר שתי נזירות, או שלוש או ארבע--הרי זה נזיר כמניין שאמר, כל נזירות מהן שלושים יום; ובסוף כל שלושים ושלושים, מגלח ומביא קרבנותיו ומתחיל למנות נזירות שנייה.  אפילו אמר הריני נזיר מאה אלף נזירות, שאי אפשר שיחיה בזמן הזה--הרי זה מונה אחת אחת עד שימות, או עד שישלים מניין נזירותיו.

ז  האומר הריני נזיר כמניין ימות השנה--מונה נזירותיו, כמניין ימות השנה:  אם פירש שנת החמה--מונה שלוש מאות וחמש ושישים נזירות, כל אחת מהן שלושים יום; ואם פירש שנת הלבנה, מונה שלוש מאות וארבע וחמישים נזירות.  ואם סתם, מונה שלוש מאות וארבע וחמישים נזירות.

ח  שהרי ביארנו שבכל הנדרים, הולכין אחר לשון בני אדם, ורוב שני החמה שלוש מאות חמישה ושישים יום מונין לה, ורוב שני לבנה שלוש מאות ארבע וחמישים יום מונין לה; ואין קורין כל העם שנה סתם, אלא לשנת הלבנה.

ט  [ח] האומר הריני נזיר אחת ומחצה, הרי זה נזיר שתי נזירות; אמר הריני נזיר ויום אחד, או הריני נזיר ושעה אחת--הרי זה נזיר שתיים; אמר הריני נזיר, ואחת--הרי זה נזיר שתיים; הריני נזיר, ואחת, ועוד--הרי זה נזיר שלוש נזירות; הריני נזיר, ואחת, ועוד, ושוב--הרי זה נזיר ארבע נזירות; הריני נזיר שלושים יום, ויום אחד--הרי זה נזיר נזירות אחת, של שלושים ואחד יום.

י  [ט] מי שהיו שתי כיתי עדים מעידין אותו--אלו מעידין שנזר שתיים, ואלו מעידין שנזר חמש--הרי זה נזיר שתיים:  שבכלל חמש שתיים, והרי כולן העידו בשתיים.

יא  [י] מי שנזר שתי נזירות, בין שנזר שתיהן בבת אחת, בין שנזר זו אחר זו, כגון שאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום, ומנה את הראשונה והפריש קרבן, ואחר כך נשאל על זאת הראשונה והתיר נדרו--עלתה לו ראשונה בשנייה, ומביא זה הקרבן ונפטר.  ואפילו הביא כפרתו, ואפילו גילח שיערו ואחר כך נשאל עליה--עלתה לו ראשונה בשנייה:  שהרי אין השנייה חלה אלא אחר הראשונה, והראשונה אינה--כיון שהתירה, כאילו אינה מעיקרה.

יב  [יא] מי שאמר הריני נזיר לעולם, או הריני נזיר כל ימי חיי--הרי זה נזיר עולם; ואם אמר הריני נזיר אלף שנה--הרי זה נזיר לזמן קצוב, ואף על פי שאי אפשר שיחיה האדם אלף שנה.  [יב] ומה בין נזיר עולם לנזיר לזמן קצוב:  שהנזיר לזמן קצוב--אסור לגלח עד סוף ימי נזרו, שנאמר "כל ימי נדר נזרו, תער לא יעבור על ראשו:  עד מלאות הימים" (במדבר ו,ה).  ונזיר עולם--אם הכביד שיערו--מקל בתער משנים עשר חודש לשנים עשר חודש, ומביא קרבנותיו שלוש בהמות כשיגלח:  שנאמר "והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח, כי כבד עליו וגילחו" (שמואל ב יד,כו), ואבשלום נזיר עולם היה.  ודבר זה, הלכה מפי הקבלה.  ונזיר עולם שניטמא--הרי זה מביא קרבן טומאה ומגלח תגלחת טומאה, כמו נזיר לזמן קצוב.

יג  שמשון לא היה נזיר גמור--שהרי לא נדר בנזיר, אלא המלאך הפרישו מן הטומאה; וכיצד היה דינו--היה אסור ביין ואסור בתגלחת, ומותר היה להיטמא למתים.  ודבר זה, הלכה מפי הקבלה.

יד  לפיכך מי שאמר הריני נזיר כשמשון--הרי זה נזיר מן היין ומן התגלחת לעולם, ואינו מגלח כל שנים עשר חודש כשאר נזירי עולם, ומותר להיטמא למתים.  ואם אמר לא נתכוונתי אלא לאיש אחר ששמו שמשון, אינו נזיר.  ומי שנדר נזיר כשמשון--אינו יכול להישאל על נדרו, שנזירות שמשון לעולם הייתה.

טו  האומר הריני נזיר כשמשון בן מנוח, כבעל דלילה, כמי שעקר דלתות עזה, כמי שניקרו פלשתים את עיניו--הרי זה נזיר כנזירות שמשון, אף על פי שאפשר שנעשו מעשים אלו לאיש אחר.

טז  שמואל הרמתי, נזיר עולם היה; לפיכך האומר הריני כשמואל הרמתי, כבן חנה, כבן אלקנה, כמי ששיסף את אגג בגלגל, וכיוצא באלו--הרי זה נזיר עולם, ואין אומרין שמא לאיש אחר שמעשיו כאלה נתכוון.

יז  האומר הריני נזיר מלוא הבית, או מלוא הקופה--בודקין אותו:  אם אמר לא היה בדעתי שאהיה נזיר כל ימיי, ולא נתכוונתי אלא להאריך זמן הנזירות זמן מרובה--הרי זה נזיר שלושים יום בלבד.  ואם אמר סתם נדרתי--רואין את הקופה כאילו היא מלאה חרדל, ויהיה נזיר כל ימיו; ויש לו לגלח משנים עשר חודש לשנים עשר חודש, ויביא קרבנותיו כשאר נזירי עולם.

יח  האומר הריני נזיר כשיער ראשי, או כעפר הארץ, או כחול הים--הרי זה כמי שאמר הרי עליי נזירות כמניין שיער ראשי, או כמניין עפר הארץ, או כמניין חול הים.  לפיכך יגלח כל שלושים יום, ויתחיל למנות נזירות שנייה שלושים יום ויגלח; וכן עד שימות.

יט  ובכל תגלחת ותגלחת--אינו שותה ביין, ולא מיטמא למתים; ואם שתה או ניטמא, אפילו ביום התגלחת--הרי זה לוקה.

כ  [יט] האומר הריני נזיר אם אוכל כיכר זו, הריני נזיר אם אוכלנה, הריני נזיר אם אוכלנה, ואכלה--הרי זה חייב בנזירות כמניין שאמר; ומונה אחת אחר אחת, כל אחת מהן שלושים יום, ומגלח בסוף כל שלושים, ומביא קרבנותיו.


משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות נזירות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


יש לך שאלה או הערה?