משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות ערכים וחרמים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח


הלכות ערכים וחרמים פרק ב

א  האומר ערך ידי או רגלי או עיני עליי, או שאמר ערך יד זה או עיניו עליי--לא אמר כלום.  ערך ליבי או כבדי עליי, או ערך ליבו או כבדו של פלוני עליי--נותן ערך כולו; וכן כל אבר שאם יינטל מן החי, ימות--אם אמר ערכו עליי, נותן ערך כולו.  [ב] אמר חצי ערכי עליי, נותן חצי ערכו; ערך חציי עליי--נותן ערך כולו, שאי אפשר שיינטל חצייו ויחיה.

ב  [ג] האומר דמי ידי עליי, או דמי יד פלוני עליי--שמין אותו כמה הוא שווה ביד, וכמה הוא שווה בלא יד; ונותן להקדש.  כיצד:  אם נמכר הוא כולו, ישווה חמישים, ואם יימכר חוץ מידו שתישאר ידו זו לבעליו ולא יהיה ללוקח בה כלום, ישווה ארבעים--נמצא זה יתחייב לשלם להקדש עשרה.  וכן כל כיוצא בזה.

ג  [ד] האומר דמי ראשי או כבדי עליי, או דמי ראשו או ליבו של פלוני עליי--נותן דמי כולו.  וכן האומר דמי חציי עליי, נותן דמי כולו; אבל האומר חצי דמיי עליי, נותן חצי דמיו.

ד  [ה] האומר משקלי עליי, או משקל פלוני--נותן משקלו:  אם כסף, כסף, ואם זהב, זהב--כמו שפירש.  אמר משקל ידי, או רגלי עליי--רואין כמה היא ראויה לשקול, ונותן ממין שפירש.  ועד היכן היא היד לעניין זה, עד האציל; והרגל, עד הארכובה:  לפי שבנדרים, הולכין אחר לשון בני אדם.

ה  [ו] האומר קומתי עליי, כסף או זהב--נותן שרביט שאינו נכפף מלוא קומתו, ממין שפירש; אמר מלוא קומתי עליי--נותן אפילו שרביט הנכפף, ממין שפירש.

ו  [ז] האומר משקלי עליי, ולא פירש מאיזה מין--אם היה עשיר ביותר, ונתכוון למתנה מרובה--נותן משקלו זהב; והוא הדין באומר משקל ידי או רגלי או קומתי עליי, ולא פירש מאיזה מין--נותן זהב.  ואם אינו מופלג בעשירות--נותן משקלו או משקל ידו מדברים שדרכן להישקל באותו מקום, אפילו פירות; וכן נותן שרביט מלוא קומתו, אפילו של עץ:  הכול לפי ממונו, ודעתו.

ז  [ח] האומר עומדי עליי, ישיבתי עליי, או מקום ישיבתי עליי, רוחבי עליי, עוביי עליי, היקפי עליי--כל אלו ספק, ומביא לפי ממונו:  עד שיאמר, לא כך נתכוונתי.  ואם מת, ייתנו היורשין פחות שבלשונות.

ח  [ט] האומר הרי עליי מטבע כסף, לא יפחות מדינר כסף; מטבע נחושת, לא יפחות ממעה כסף.  הרי עליי ברזל, לא יפחות מאמה על אמה לכלה עורב שהיה במקדש למעלה בגג ההיכל, כמו שיתבאר במקומו.

ט  [י] האומר הרי עליי כסף או זהב, ולא הזכיר מטבע--יביא לשון של כסף או של זהב:  יהיה משקלה כדי שיאמר, לא עד כך נתכוונתי.  וכן אם פירש המשקל, ושכח כמה פירש--יביא עד שיאמר, לא עד כך נתכוונתי.

י  [יא] אחד האומר דמיי עליי, או דמי פלוני עליי, או האומר הרי עליי מנה, או חמישים, או כסף, או זהב--הכול, הן הנקראין חייבי דמים; והדמים והערכים לבדק הבית, כמו שביארנו.

יא  [יב] שתי לשכות היו במקדש--אחת לשכת חשיים, ואחת לשכת הכלים:  לשכת חשיים--יראי חטא נותנין לתוכה בחשאי, ועניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי.  לשכת הכלים--כל מי שהתנדב כלי זורקו לתוכה, ואחת לשלושים יום הגזברין פותחין אותה:  כל כלי שנמצא בו צורך לבדק הבית, מניחין אותו; והשאר נמכרין, ודמיהן נופלין ללשכת בדק הבית.

יב  [יג] הוצרכו לקודשי מזבח, ולא הספיקה להן תרומת הלשכה--מוציאין את הראוי להן מקודשי בדק הבית; אבל אם הוצרכו לבדק הבית, ולא מצאו בלשכת בדק הבית דבר המספק להן--אין מוציאין את הראוי להן מקודשי המזבח.


משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות ערכים וחרמים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח


יש לך שאלה או הערה?