משנה תורה - ספר זרעים - הלכות כלאיים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


הלכות כלאיים פרק ג

א  יש מינין בזרעים שיהיה המין האחד, נפרד לצורות הרבה, מפני שינוי המקומות והעבודה שעובדין הארץ, עד שייראה כשני מינין; ואף על פי שאין דומין זה לזה, הואיל והן מין אחד, אינן כלאיים זה בזה.

ב  ויש בזרעים שני מינין, שהן דומין זה לזה וצורת שניהן קרובה להיות צורה אחת; ואף על פי כן הואיל והן שני מינין, הרי אלו אסורים זה עם זה.

ג  כיצד:  החזרת עם חזרת גלים, והעולשין עם עולשי שדה, והכרישין עם כרישי שדה, והכוסבר עם כוסבר הרים, והחרדל עם חרדל מצרי, ודלעת המצרית עם הדלעת הרמוצה--אינן כלאיים זה בזה.

ד  וכן החיטים עם הזונין, והשעורים עם שיבולת שועל, והכוסמין עם השיפון, והפול עם הספיר, והפורקדן עם הטופח, ופול הלבן עם השעועית, והקישות עם המלפפון, והכרוב עם התרובתור, והתרדין עם הלעונין--אינן כלאיים זה בזה.

ה  אבל הצנון עם הנפוס, והחרדל עם הלפסן, ודלעת יוונית עם דלעת מצרית או עם דלעת רמוצה--אף על פי שדומים זה לזה, הרי אלו כלאיים זה בזה.

ו  [ד] וכן באילן--שני מינין שדומין זה לזה בעלין או בפירות, הואיל והן שני מינין, הרי אלו כלאיים.  כיצד:  התפוח עם החזרור, והפרסקין עם השקדים, והשזפין עם הרימין--אף על פי שדומין זה לזה, הרי הן כלאיים זה בזה; אבל האגסים עם הקרוסטמלין, והפרישים עם העזרורין--אינן כלאיים זה בזה.

ז  [ה] וכן יש שם זרעים ואילנות אחרות--אף על פי שהן שני מינין בטבען, הואיל ועלין של זה דומה לעלין של זה, או פרי של זה דומה לפרי של זה דמיון גדול עד שייראו כשני גוונים ממין אחד--לא חששו להן לכלאיים זה עם זה, שאין הולכין בכלאיים אלא אחר מראית העין.

ח  [ו] כיצד:  הלפת עם הצנון--אינן כלאיים זה בזה, מפני שפרי של זה דומה לפרי של זה; והלפת עם הנפוס--אינן כלאיים זה בזה, מפני שהעלין דומין לעלין.  אבל צנון עם הנפוס--אף על פי שהעלין דומין זה לזה, והפרי דומה לפרי--הרי אלו כלאיים, הואיל וטעם פרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר.  וכן כל כיוצא באלו.

ט  [ז] וכמה מרחיקין בין שני מיני זרעים שהן כלאיים זה עם זה:  כדי שיהיו נראין מובדלין זה מזה; אבל אם נראין שנזרעו בערבוביה, הרי זה אסור.  [ח] ושיעורין רבים יש בהרחקה הזאת--הכול לפי גודל השדה הנזרעת, ולפי רוחב העלין, ושילוח היונקות.

י  [ט] כיצד:  שדהו שהייתה זרועה מין תבואה, וביקש לזרוע בצידה מין תבואה אחר בשדה אחרת--מרחיק ביניהן בית רובע:  והוא כעשר אמות וחצי אמה על עשר אמות וחצי אמה מרובע, בין מן האמצע בין מן הצד.  ואם לא היה ביניהן כשיעור הזה, אסור; ואינו לוקה, עד שיהיו קרובין בתוך שישה טפחים.

יא  [י] הייתה שדהו זרועה ירק, וביקש לזרוע בצידה שדה ירק אחר, אפילו דלעת--מרחיק בין שתי השדות שישה טפחים על שישה טפחים מרובע, בין מן האמצע בין מן הצד.  ופחות משיעור זה, אסור; ואינו לוקה, עד שיהיו קרובין בתוך טפח.  [יא] הייתה אחת משתי השדות זרועה תבואה, והשנייה שבצידה ירק או דלעת--מרחיק ביניהן בית רובע.

יב  במה דברים אמורים שצריך להרחקה בשיעורין האלו, בין שתי שדות; אבל אם הייתה שדהו זרועה ירק, ורצה לזרוע בצידה שורה של ירק ממין אחר--דייו לעשות בין השדה ובין השורה תלם אחד, אורכו שישה טפחים בלבד ורוחבו כעומקו.

יג  הייתה שדהו זרועה תבואה, ורצה לזרוע בתוכה שורה אחת של ירק--אפילו שורה של דלועים, שהעלין שלה ארוכין ומסתבכין--מרחיק ביניהן שישה טפחים; ואם נמשכו העלין של דלעת ונכנסו לתבואה ונסתבכו בה--יעקור מן התבואה שלפני הדלעת, עד שלא יתערבו העלין.

יד  ואין צריך לומר שאם זרע שורה ממין זה, ושורה ממין אחר--שדייו להיות ביניהן תלם אחד, כמו שיתבאר.

טו  [יד] הרחיק בין שני המינין הרחקה הראויה להן, והיה מין זה נוטה על גבי מין זה--בין שנטת תבואה על התבואה, או ירק על גבי ירק, או ירק על התבואה, או תבואה על הירק--הכול מותר, שהרי הרחיק כשיעור:  חוץ מדלעת יוונית, שהיא נמשכת הרבה; לפיכך אם נטת, יעקור מלפניה כמו שביארנו.

טז  [טו] היה בין שני המינים בור, או ניר, או גפה, או דרך, או גדר שהוא גבוה עשרה טפחים, או חריץ שהוא עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה, או אילן שהוא מסך על הארץ, או סלע שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה--הרי זה מותר לסמוך המין לצד אחד מאלו, והמין האחר לצד השני:  הואיל ואחד מכל אלו מבדיל ביניהן, הרי הן נראין מובדלין זה מזה.

יז  [טז] במה דברים אמורים שצריך הרחקה או דבר המבדיל, בשזרע בתוך שדהו.  אבל אם הייתה שדהו זרועה חיטים--מותר לחברו לזרוע בצידה שעורים, שנאמר "שדך לא תזרע כלאיים" (ויקרא יט,יט):  אין האיסור אלא שיזרע שדהו כלאיים, ולא נאמר הארץ לא תזרע כלאיים.  ולא עוד, אלא אפילו זרע בתוך שדהו שעורים סמוך לחיטים, ומשך זרע השעורים עד שסמכו לשדה חברו שהיא זרועה שעורים--הרי זה מותר:  מפני שנראו השעורים שבתוך שדהו שהן סוף שדה חברו.

יח  [יז] הייתה שדהו זרועה חיטים, ושדה חברו בצידה זרועה חיטים--מותר לו לזרוע תלם של פשתן אחד בצד חיטים שלו, סמוך לשדה חברו:  שהרואה יודע שאין דרך העם לזרוע תלם אחד של פשתן; ולא נתכוון זה אלא לבדוק שדהו אם ראויה היא לזרע פשתן אם לא, ונמצא כזורע להשחתה.  לפיכך אסור לזרוע מין אחר בין שתי שדות אלו שהן ממין אחד, עד שירחיק בתוך שלו.

יט  [יח] הייתה שדהו ושדה חברו שבצידה זרועין שני מיני תבואה--לא יזרע ביניהם חרדל וחריע, אפילו תלם אחד:  מפני שהעם זורעים מאלו תלם אחד.  אבל אם היו שתי השדות זרועין שני מיני ירקות, מותר לזרוע ביניהן חרדל או חריע--שמותר להקיף חרדל או חריע לכל מין חוץ מן התבואה, מפני שאינן מזיקין אותה.

כ  וכן אם הייתה זווית של זרע זה נוגעת בצלע של זרע האחר בתוך שדהו--הרי זה מותר, מפני שהן נראין מובדלין זה מזה.  ואין צריך לומר אם הייתה זווית של זרע זה נוגעת בזווית של זרע האחר--מפני שהן נראין כסוף שדה שנגע בסוף שדה, שהוא מותר בלא הרחקה ולא הבדלה כמו שביארנו.


משנה תורה - ספר זרעים - הלכות כלאיים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


יש לך שאלה או הערה?