משנה תורה - ספר זרעים - הלכות כלאיים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


הלכות כלאיים פרק ו

א  הזורע ירק או תבואה בכרם, או המקיימו עד שהוסיף במאתיים--הרי זה מקדש מן הגפנים שסביבותיו שש עשרה אמה לכל רוח, עגולות ולא מרובעות; ורואין כל העיגול שרוחבו שתיים ושלושים אמה, כאילו הוא כולו מלא ירק--וכל גפן שתהיה בתוך כל עיגול זה, נתקדשה עם הירק, וכל שחוץ לעיגול, אינן מתקדשות.

ב  במה דברים אמורים, בשהיה בין שפת העיגול הזה ובין שורות הגפנים שחוצה לו יתר על ארבע אמות.  אבל אם היה ביניהם ארבע אמות מצומצמות או פחות--רואין את העיגול כאילו הגיע לשורה הסמוכה לו, וכאילו רוחב העיגול ארבעים אמה; ורואין כל גפן שתיפול בתוך עיגול זה של ארבעים אמה, הרי היא מתקדשת.

ג  במה דברים אמורים, בזורע או מקיים בתוך הכרם; אבל הזורע חוצה לכרם, וסמך לו--הרי זה מקדש שתי שורות של גפנים הסמוכות לזרע, באורך כל הזרע ויתר ארבע אמות חוץ לזרע; ומתקדש מן הזרע רוחב ארבע אמות, באורך כל השורה של כרם.  ואם זרע בצד גפן יחידית, אינו מקדש מן הזרע אלא שישה טפחים לכל רוח.

ד  ילדה פחות מטפח, אינה מקדשת את הזרעים.  במה דברים אמורים, בשתיים כנגד שתיים ואחת יוצאת זנב; אבל אם היה כל הכרם כן, הרי זה מקדש.

ה  שתי גינות זו על גבי זו, התחתונה עשויה כרם--זורע את העליונה, עד שהוא מגיע לאוויר עשרה טפחים קרוב לכרם:  שאוויר עשרה טפחים סמוך לכרם או לגפן יחידית, אסור לזרוע בו זרעים.  ואם הייתה העליונה עשויה כרם--הרי זה זורע את התחתונה, עד שהוא מגיע למטה משלושה טפחים מעיקר הגפנים.

ו  מי שהייתה שדהו זרועה ירק או תבואה, ונמלך ליטע בה גפנים--הופך את הזרעים במחרשה, ואחר כך נוטע; ולא ייטע ואחר כך יהפוך.  הייתה נטועה גפנים, ונמלך לזורעה זרעים--משרש את הגפנים, ואחר כך זורע את הזרעים; ואם רצה לקוץ את הגפנים עד שלא יישאר מהן אלא פחות מטפח סמוך לארץ--הרי זה מותר לזרוע, ואחר כך יחזור וישרש את הנשאר בארץ מן הגפנים.

ז  המבריך את הגפן בארץ, אפילו הבריכה בתוך הדלעת שיבשה ונעשת כסילון, או בתוך סילון של חרס--אם היה עפר על גבה שלושה טפחים או יתר--הרי זה מותר לזרוע על גבה; ואם היה על גבה פחות מזה--אסור לזרוע על גבה, ומותר לזרוע בצידה.  [ח] הבריכה בסלע--אף על פי שאין עפר על גבה אלא שלוש אצבעות, מותר להביא זרע עליה.

ח  במה דברים אמורים, בשאין עיקר הגפן נראה; אבל אם היה עיקרה נראה--צריך להרחיק שישה טפחים לכל רוח, ואחר כך יזרע, כמו שמרחיק מכל גפן יחידית שלא הוברכה, כמו שיתבאר.

ט  המבריך שלוש גפנים, ועיקריהם נראין--אם יש ביניהן מארבע אמות ועד שמונה--הרי אלו מצטרפות לשאר גפנים העומדות, וכאילו לא הבריכן; ואם לאו, אינן מצטרפות.  [י] היו פחות משלושה--אינן מצטרפות, אלא מרחיק מהן שישה טפחים לכל רוח וזורע.

י  [יא] כל הזורע תחת השריגים והעלין היוצאין מן הגפן--הרי זה קידש, ואף על פי שהזרע רחוק מעיקר הגפן כמה אמות.  [יב] הדלה את הגפן על מקצת אפיפירות--לא יזרע תחת מותר האפיפירות, ואף על פי שאין עליהן לא שריגים ולא עלין; ואם זרע--הואיל ואין הזרע תחת סיכוך הגפן, הרי זה מותר.

יא  וכן אם הדלה הגפן על מקצת בדי אילן שאינו עושה פרי, כגון הארז והברוש.  אבל אם הדלה על מקצת אילן מאכל--הרי זה מותר לזרוע תחת מותר בדי האילן שלא נמשכו עליהן שריגי הגפן, שאין אדם מבטל אילן מאכל ועושה אותו אפיפירות לגפן; ואם נמשכו השריגים אחר שזרע, וסיככו על הזרע--הרי זה מחזירם למקום אחר.

יב  [יג] הזורע תחת מותר האפיפירות או תחת מותר אילן שאינו עושה פירות, ונמשכו שריגי הגפן וסיככו על הזרע--הרי זה אסור לקיימו, או להחזיר השריגים.  אלא כיצד עושה, עוקר הזרע.

יג  [יד] קנים היוצאין מן העריס, חס עליהן לפוסקן כדי שלא ישחית האפיפירות--הרי זה מותר לזרוע תחתיהן; ואם עשאן כדי שיהלכו עליהן השריגים והעלין היוצאין, הרי זה אסור לזרוע תחתיהן.

יד  [טו] פרח היוצא מן העריס, או מן הדלית--רואין כאילו משקולת תלויה בו עד הארץ, ואסור לזרוע תחתיו; וכן המותח זמורה מאילן לאילן, אסור לזרוע תחתיה.  [טז] קשר חבל או גמי בזמורה, וקשר הראש האחר באילן--הרי זה מותר לזרוע תחת החבל; ואם מתח חבל זה כדי שיהלכו עליו השריגים והעלים--הרי הוא כאפיפירות, ואסור לו לזרוע תחתיו.


משנה תורה - ספר זרעים - הלכות כלאיים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


יש לך שאלה או הערה?