משנה תורה - ספר זרעים - הלכות תרומות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו


הלכות תרומות פרק ט

א  האישה אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה, או ליד שלוחה שעשת לקבלה; וכל שהיא ספק גרושה, הרי זו לא תאכל.

ב  האישה שעשת שליח לקבל לה גיטה, אסורה לאכול בתרומה מיד; ואם אמרה לו, קבל לי גיטי במקום פלוני--אינה אסורה עד שיגיע שליח לאותו מקום.  שלחה שליח להבאת גיטה, אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה.  האומר לאשתו, הרי זה גיטיך שעה אחת קודם למיתתו--אסורה לאכול בתרומה מיד.

ג  [ב] עיר שהקיפה כרקום, וספינה המיטרפת בים, והיוצא לידון--הרי אלו בחזקת קיימין; ואין צריך לומר מפרש, ויוצא בשיירה.  אבל עיר שכבשה כרקום, וספינה שאבדה בים, והיוצא ליהרג מבתי דיני גויים, ומי שגררתו חיה, או נפלה עליו מפולת, או שטפו נהר--נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים; לפיכך אם היו נשותיהן בת כוהן לישראל, או בת ישראל לכוהן--הרי אלו לא יאכלו.  אבל מי שנגמר דינו בבית דין, והניחוהו בבית הסקילה ליהרג--הרי זה בחזקת מת, ולא תאכל אשתו.

ד  [ג] הניחו בעלה גוסס במדינה אחרת, בין שהייתה כוהנת אשת ישראל או ישראלית אשת כוהן--לא תאכל:  שרוב גוססין למיתה.  אחד אומר מת בעלה, ואחד אומר לא מת--הרי זו לא תאכל.

ה  [ד] אמרה לה צרתה, או אחת מחמש נשים שאינן נאמנות להעידה שמת בעלה--הואיל ואינה נישאת על פיהן, הרי זו אוכלת בתרומה בחזקת שבעלה קיים:  עד שיעיד לה שהוא נאמן להשיאה על פיו.

ו  [ה] המשחרר את עבדו--משיזכה לו בגט שיחרור, פסלו מלאכול בתרומה; וכל עבד שיצא לחירות, ועדיין הוא מעוכב שיחרור כמו שיתבאר בהלכות עבדים--אף על פי כן, הרי הוא אסור לאכול בתרומה.

ז  [ו] הכותב נכסיו לאחר, וזיכה לו על ידי אחר, והיו בהן עבדים, ושתק זה שניתנו לו ואחר כך צווח--הרי זה ספק אם זה שצווח הוכיח סופו על תחילתו, ועדיין לא יצאו מרשות ראשון, או זה שצווח אחר ששתק, חזר בו; לפיכך אין אוכלין בתרומה--בין שהיה רבן ראשון כוהן והשני ישראל, בין שהיה רבן ראשון ישראל והשני כוהן.

ח  [ז] ישראל ששכר בהמה מכוהן, מאכילה התרומה.  וכוהן ששכר בהמת ישראל--אף על פי שהוא חייב במזונותיה--לא יאכילנה תרומה, מפני שאינה "קניין כספו" (ויקרא כב,יא).

ט  [ח] ישראל ששם פרה מכוהן לפטמה, ולהיות השכר ביניהן--לא יאכילנה תרומה, אף על פי שיש לכוהן בשבחה חלק; אבל כוהן ששם פרת ישראל לפטמה--אף על פי שיש לישראל חלק בשבח, הואיל וגופה לכוהן, שהרי שמה על עצמו--הרי זה מאכילה התרומה.

י  [ט] פרתו של ישראל שילדה בכור, מאכילו התרומה--שהבכור לכוהנים; ואוצר אדם כרשיני תרומה לתוך שובכו, ואינו חושש שמא יבואו היונים שלו ויאכלו אותן.

יא  [י] ייראה לי, שאם מכר הכוהן פרתו לישראל, ולקח הדמים--אף על פי שעדיין לא משך הלוקח, הרי זה אסור להאכילה תרומה:  שדין תורה מעות קונות, כמו שיתבאר בהלכות מקח וממכר.  ואם מכר ישראל לכוהן--אף על פי שנתן הדמים, לא תאכל בתרומה עד שימשוך.


משנה תורה - ספר זרעים - הלכות תרומות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו


יש לך שאלה או הערה?