משנה תורה - ספר זרעים - הלכות תרומות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו


הלכות תרומות פרק יג

א  התרומה עולה, באחד ומאה.  כיצד:  סאה תרומה שנפלה למאה סאה של חולין, ונתערב הכול--מפריש מן הכול סאה אחת, ונותנה לכוהן; והשאר מותר לזרים.  וכל תרומה שאין הכוהנים מקפידין עליה, כגון תרומת הכליסין והחרובין ושעורים של אדום--אינו צריך להגביה:  הואיל ונפלה למאה--בטלה במיעוטה, והכול מותר לזרים.

ב  נפלה סאה תרומה לפחות ממאה--נעשה הכול מדומע, ויימכר הכול לכוהנים בדמי תרומה, חוץ מדמי אותה סאה.  במה דברים אמורים, בשנתערב מין במינו.  אבל נתערב מין בשאינו מינו, בנותן טעם--אם יש בכול טעם תרומה, נעשה הכול מדומע, ויימכר לכוהנים, חוץ מדמי תרומה שבו; ואם טעם הכול טעם חולין, הכול מותר לזרים.

ג  סאה תרומה שנפלה למאה, והגביה סאה מן הכול, ונפלה הסאה שהגביה למקום אחר--אינה מדמעת אלא לפי חשבון; וכן סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ונעשה הכול מדומע, ונפל מן המדומע למקום אחר--אינו מדמע אלא לפי חשבון.

ד  כיצד:  הרי שנפל עשר סאין של תרומה לתשעים סאה חולין, ונדמע הכול--אם נפל ממדומע זה עשר סאין לפחות ממאה חולין, נדמעו:  שהרי יש בעשר של מדומע סאה של תרומה.  נפל לתוכן פחות מעשר סאין, אינן מדמעות.

ה  [ד] במה דברים אמורים, בדבר שאין דרכו להיבלל, כגון חיטים לחיטים או קמח לקמח.  אבל דבר שדרכו להיבלל, כגון שמן תרומה לשמן חולין או יין תרומה ליין חולין--הולכין אחר הרוב:  אם רוב תרומה, הרי זה מדמע כתרומה; ואם רוב מן החולין--הרי הוא כחולין ואינו מדמע, אף על פי שהכול אסור לזרים.

ו  [ה] סאה תרומה שנפלה למאה, הגביהה, ונפלה סאה אחרת, הגביהה, ונפלה אחרת--הרי החולין מותרין:  עד שתרבה תרומה על החולין--שאם נפלו לתוך המאה חולין מאה סאה ועוד של תרומה סאה אחר סאה, נעשה הכול מדומע.

ז  [ו] סאה תרומה שנפלה למאה, ולא הספיק להגביהה עד שנפלה סאה אחרת--אם ידע בראשונה קודם שתיפול השנייה, לא נדמעו:  אלא מפריש סאתיים, והשאר מותר--הואיל והיה לה לעלות, הרי היא כאילו עלתה.  ואם לא ידע בסאה ראשונה אלא אחר שנפלה השנייה--הרי זה מדומע, וכאילו נפלו שתיהן כאחת.

ח  [ז] אין פסולת של תרומה מצטרפת עם התרומה לאסור החולין, אבל פסולת של חולין מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה.  כיצד:  חיטים יפות של תרומה שנפלה למאה סאה חיטים רעות של חולין, וטחן הכול--אף על פי שהמורסן של חולין מרובה ושל תרומה מועט, והרי הקמח של תרומה בפחות ממאה מקמח החולין--הרי זה עולה, ומשערין בקמח עם המורסן שהוא מאה ואחד.

ט  אבל אם נפלה סאה של חיטים רעות של תרומה לפחות ממאה סאה של חיטים יפות של חולין, וטחן הכול, והרי הקמח של תרומה אחד ממאה מקמח החולין--הרי זה עולה במאה ואחת, שהרי הותירו החולין ופחתה התרומה.

י  [ח] לוג יין של תרומה צלול שנפל למאה לוגין עכורין--אין מוציאין שמרים שבהם, אלא מעלין את הלוג; וכן אם נפל לוג עכור למאה לוגין צלולין, אין מוציאין שמרים שבו.  [ט] לוג מים שנפל לתשעה ותשעים לוגין יין, ואחר כך נפל לתוך הכול לוג יין של תרומה--נדמע הכול:  שאין המים מעלה את היין.

יא  [י] סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין, ונפלו חולין אחרים עד שהותירו על מאה--אם בשוגג, הרי זה עולה באחד ומאה.  ואם במזיד, הרי הכול מדומע--שאין מבטלין איסורי תורה, לכתחילה.

יב  [יא] תרומת חוצה לארץ--מותר לבטל אותה ברוב, ואוכל אותה בימי טומאתו.  ולא עוד, אלא אם היה לו יין של תרומת חוצה לארץ--נוטל ממנו לוג אחד ונותן עליו שני לוגין חולין, ונמצא הכול שלושה; ואחר כך נוטל מיין של תרומה לוג ונותן לתוך השלושה, ומגביה מארבעתן לוג ושותה; וחוזר ומשליך לתוכן לוג אחר, וחוזר ונוטל לוג ושותה; וכן נותן לוג תרומה ונוטל לוג מן התערובת, עד שיכלה כל היין של תרומה:  ונמצא שביטל כמה לוגין, בשני לוגין של חולין.

יג  [יב] הזורע תרומה בצד החולין, ולא נודע איזה הוא זרע התרומה--אפילו היה מאה לגנה של תרומה ולגנה אחת של חולין, כולן מותרין.  במה דברים אמורים, בדבר שזרעו כולה בקרקע, כגון החיטים והשעורים וכיוצא בהן; אבל דבר שאין זרעו נפסד בארץ, כגון השום והבצלים--אפילו מאה לגנה של חולין ולגנה אחת מעורבת ביניהן, הכול מדומע.  ואם נתלש הכול, תעלה התרומה באחד ומאה; ולא יתלוש, לכתחילה.

יד  [יג] שתי קופות, אחת של תרומה ואחת של חולין, ואין ידוע איזו היא, או שנפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן, ואין ידוע להיכן נפלה, ואחר כך נפלה אחת משתי הקופות לתוך החולין--אינה מדמעתן; וכן אם זרע אחת מהם, הגידולין חולין לכל דבר.  והשנייה נוהג בה כתרומה.

טו  נפלה הקופה השנייה למקום אחר, אינה מדמעת; וכן אם זרע אחר את השנייה, הגידולין חולין.  נפלו שתיהן למקום אחד, מדמעות כקטנה שבשתיהן.  זרע אחד את שתיהם--בדבר שזרעו כולה, הגידולין חולין; ובדבר שאין זרעו כולה, הגידולין מדומע.

טז  במה דברים אמורים, בזורע את השנייה עד שלא קצר את הראשונה.  אבל אם קצר את הראשונה, ואחר כך זרע את השנייה--אפילו בדבר שאין זרעו כולה--הגידולין חולין, שאין תלוש ומחובר נעשין הוכח זה לזה.

יז  [יד] שתי קופות, אחת של חולין ואחת של תרומה, ולפניהן שני סאין, אחת של חולין ואחת של תרומה, ונפלו אלו לתוך אלו--מותרין:  שאני אומר חולין נפלו לתוך החולין, ותרומה לתוך התרומה--ואף על פי שלא רבו חולין על התרומה.  במה דברים אמורים, בתרומה בזמן הזה שהיא מדבריהם; אבל בתרומה של תורה, עד שירבו חולין על התרומה.

יח  [טו] סאה תרומה שנפלה לתוך הכרי, ואמר תרומת הכרי הזה בתוכו--במקום שנפלה אותה סאה, שם נסתיימה תרומת הכרי, ונדמע הכול, בתרומה שנפלה ובתרומת הכרי.

יט  אמר תרומת הכרי בצפונו--חולקין אותו לשניים, והחצי שבצפון לשניים:  ונמצא רביע הכרי שהוא צפון צפונו, הוא המדומע.

כ  [טז] היו לפניו שני כריים, ואמר תרומת שני כריים באחד מהן--הרי שניהן מדומעין; היו לפניו שתי סאין וכרי אחד, ואמר הרי אחת מן הסאין האלו עשויה תרומה על הכרי הזה--הרי אחת מהן תרומה, ואין ידוע איזו היא.  היו לפניו שני כריים וסאה אחת, ואמר הרי זו תרומה על אחת מן הכריים האלו--הרי היא תרומה; ונתקן אחד מהן, ואין ידוע איזה הוא המתוקן מן הטבל.


משנה תורה - ספר זרעים - הלכות תרומות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו


יש לך שאלה או הערה?