משנה תורה - ספר זרעים - הלכות שמיטה ויובל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג


הלכות שמיטה ויובל פרק ב

א  לא יוציא אדם זבלים מחצרו, וייתן בתוך שדהו בשביעית--מפני שנראה כמזבל, כדי שתהיה יפה לזריעה; ואם הוציא והעמיד ממנו אשפה, מותר.  ולא יעשה אשפה בתוך שדהו, עד שיעבור הזמן שמזבלין בו לעבודת הארץ--והוא משיקשור המתיק.

ב  ולא יעשה אשפה פחותה ממאה וחמישים סאה של זבל, כדי שתהיה ניכרת שהיא אשפה; ואם ירצה להוסיף, מוסיף.  היה לו דבר מועט, מוסיף עליו והולך.  ולא יעשה בכל בית סאה, יתר משלוש אשפתות.  [ב] והרוצה לעשות כל שדהו שלוש שלוש אשפתות לתוך בית סאה, עושה; והרוצה לעשות זבלו אוצר, עושה.

ג  היה מעמיד הזבל על הסלע, או שהעמיק בארץ שלושה טפחים והערים הזבל, או שבנה על הארץ גובה שלושה והעמיד עליו הזבל--אינו צריך שיעור.  אפילו עשה כן כמה אשפתות לתוך בית סאה, בין גדולות בין קטנות--מותר:  שהרי הדבר ניכר שאינן לעבודת הארץ, אלא לכניסת הזבל.

ד  מותר לאדם להוציא זבל מן הסהר של צאן, ונותן לתוך שדהו כדרך כל מכניסי זבל.  והעושה דיר בתוך שדהו בשביעית, לא יעשהו יתר על בית סאתיים; ויכניס הצאן לתוכו.  וכשיזבלו את כל הדיר--מניח דופן אחד מדופני הדיר, ועושה דיר אחר בצידו:  נמצא מזבל בתוך שדהו, בית ארבעת סאין.

ה  הייתה כל שדהו בית ארבעת סאין--משייר ממנה מקצת, מפני מראית העין:  כדי שיידעו הכול, שהצאן הטילו בה ונידיירה; ולא יאמרו, זיבל זה כל שדהו בשביעית.

ו  לא יפתח אדם מחצב כתחילה לתוך שדהו בשביעית--שמא יאמרו לתקן שדהו נתכוון, שיסיר ממנה הסלע; ואם התחיל מקודם שביעית, ופיצל ממנו שבע ועשרים אבנים בריבוע שלוש על שלוש על רום שלוש, כל אבן מהן אמה על אמה ברום אמה או גדולות מזו--הרי זה מותר לנקר ממנו בשביעית, כל שירצה.

ז  גדר של אבנים שיש בגובהו עשרה טפחים או יתר, ורצה ליטול כל אבניו--אם היו בו עשר אבנים או יתר, כל אחת מהן משאוי שניים או גדולות מזו--הרי זה נוטל, שהרואה יודע שלצורך האבנים הוא נוטל.  היה פחות מעשרה, או שהיו בו פחות מעשר אבנים, או שהיו אבניו קטנות ממשאוי שניים שניים--נוטל עד שיניח טפח סמוך לארץ.

ח  במה דברים אמורים, בשנתכוון לתקן שדהו, והתחיל ליטול בשביעית; אבל אם לא נתכוון לתקן שדהו, או שהתחיל מקודם שביעית--נוטל בשביעית כל מה שירצה מכל מקום, וגורד עד לארץ.  וכן אם היה נוטל משדה חברו--אף על פי שהוא קבלן, גורד עד לארץ.

ט  אבנים שראויין שתזעזע אותן המחרשה, או שהיו מכוסות ונתגלו--אם יש בהן שתיים של משאוי שניים שניים, הרי זה מותר ליטול אותן; היו קטנות מזה, לא יינטלו.

י  המסקל שדהו בשביעית, מפני שהוא צריך לאבנים--נוטל את העליונות, ומניח את הנוגעות בארץ; וכן אם היה לו בשדהו גרגש של צרורות, או גל של אבנים--נוטל את העליונות, ומניח את הנוגעות בארץ:  ואם יש תחתיהן סלע, או קש--ייטול את כולן.

יא  לא ימלא אדם גיא עפר, או יתקנו בעפר--מפני שהוא מתקן את הארץ.  אבל עושה הוא חיץ על פי הגיא; וכל אבן שיכול לפשוט את ידו וליטלה, והוא עומד על שפת הגיא--הרי זו תינטל.

יב  אבני כתף, והם הניטלות שתיים שלוש על הכתף--מותר להביאן מכל מקום, בין משדה חברו בין משדהו; וכן הקבלן מביא מכל מקום, ואפילו אבנים קטנות, בין משדה שקיבלה, בין משדה שלא קיבלה.

יג  פרצה שהיא סוגה בעפר--אם אינה מכשלת את הרבים, אסור לבנותה; ואם הייתה מכשלת את הרבים, או שלא הייתה סוגה בעפר אלא פתוחה לרשות הרבים--הרי זה מותר לבנותה.

יד  אסור לו לבנות גדר בשביעית, בין שדהו לשדה חברו; אבל בונה גדר, בינו לבין רשות הרבים.  ומותר להעמיק עד הסלע; ומוציא את העפר, וצוברו בתוך שדהו כדרך כל מעמידי זבל.  וכן אם חפר בור ושיח ומערה בשביעית, צובר העפר בתוך שדהו כדרך כל החופרים.


משנה תורה - ספר זרעים - הלכות שמיטה ויובל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג


יש לך שאלה או הערה?