משנה תורה - ספר זרעים - הלכות שמיטה ויובל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג


הלכות שמיטה ויובל פרק ח

א  כדרך שאסור לעבוד הארץ בשביעית--כך אסור לחזק ידי ישראל שעובדין אותה, או למכור להן כלי עבודה:  לפי שאסור לחזק ידי עוברי עבירה.

ב  ואלו כלים שאין האומן רשאי למוכרן בשביעית, למי שהוא חשוד על השביעית--מחרשה וכל כליה, העול והמזרה והדקר.  זה הכלל--כל שמלאכתו מיוחדת למלאכה שאסורה בשביעית, אסור למוכרו לחשוד; ולמלאכה שאפשר שתהיה אסורה ותהיה מותרת, מותר למוכרו לחשוד.

ג  כיצד:  מוכר הוא לו המגל, והעגלה וכל כליה--שאם יקצור בו מעט ויביא על העגלה מעט, הרי זה מותר; ואם יקצור כדרך הקוצרין או יביא כל פירות שדהו, אסור.

ד  ומותר למכור סתם למי שאינו חשוד, אפילו דבר שמלאכתו מיוחדת למלאכה האסורה בשביעית--שהרי אפשר שקנה בשביעית, לעשות בו מלאכה לאחר שביעית.

ה  היוצר מוכר חמש כדי שמן, וחמש עשרה כדי יין.  ומותר למכור לגוי יתר מזה, ואינו חושש שמא ימכור לישראל; ומוכר כדים רבות לישראל החשוד בחוצה לארץ, ואינו חושש שמא יביא לארץ.

ו  ומוכר לחשוד פרה חורשת, שהרי אפשר לשוחטה.  ומוכר לו שדהו, שהרי אפשר שיובירה; אבל לא ימכור לו שדה האילן, אלא אם כן פוסק עימו על מנת שאין לו באילן.  ומשאילו סאה למדוד בה, אף על פי שהוא יודע שיש לו גורן--שהרי אפשר שימדוד בה בתוך ביתו.  ופורט לו מעות, אף על פי שהוא יודע שיש לו פועלים.  וכולן בפירוש, אסורים.  [ז] וכן משאלת אישה לחברתה החשודה על השביעית, נפה וכברה ריחיים ותנור; אבל לא תבור ולא תטחון עימה.

ז  [ח] מחזקין ידי גויים בשביעית, בדברים בלבד--כגון שראהו חורש או זורע, אומר לו תתחזק או תצליח וכיוצא בדברים אלו:  מפני שאינם מצווין על שביתת הארץ.  אבל לא יסעדנו ביד.  ומותר לרדות עימהן הפירות, וחוכרין מהן נירין--לפי שאינן בני חיוב כדי לקנוס אותן.

ח  [ט] מותר לעשות בתלוש בסוריה, אבל לא במחובר.  כיצד--דשין וזורין ודורכין ומעמרין, אבל לא קוצרין ולא בוצרין ולא מוסקין; וכן כל כיוצא באלו.

ט  [י] כשם שאסור לעשות סחורה בפירות שביעית, או לשמור אותן--כך אסור ליקח אותן מעם הארץ:  לפי שאין מוסרין דמי שביעית לעם הארץ, ואפילו כל שהוא--שמא לא יאכל אותן בקדושת שביעית.  [יא] הלוקח לולב מעם הארץ בשביעית, נותן לו אתרוג מתנה; ואם לא נתן לו, מבליע לו דמי אתרוג בדמי הלולב.

י  [יב] במה דברים אמורים, בזמן שהיה מוכר פירות שכמותן בשמור, כגון תאנים ורימונים וכיוצא בהן; אבל אם היה מוכר פירות שחזקתן מן ההפקר, כגון הפיגם, והירבוזין השוטים, והחלגלוגות, והכוסבר של הרים, וכיוצא בהן--הרי זה מותר ליקח ממנו מעט, בדמי שלוש סעודות בלבד:  משום כדי חייו של מוכר.

יא  [יג] וכן כל דבר שאינו חייב במעשרות, כגון שום בעל בכי, ובצל של רכפה, וגריסין הקלקייות, ועדשים המצרייות, וכן זירעוני גינה שאינן נאכלין כגון זרע לפת וצנון, וכיוצא בהן--הרי אלו נלקחין מכל אדם בשביעית.

יב  [יד] במה דברים אמורים, בעם הארץ סתם; אבל מי שהוא חשוד לעשות סחורה בפירות שביעית, או לשמור פירותיו ולמכור מהן--אין לוקחין ממנו דבר שיש עליו זיקת שביעית, כלל.  ואין לוקחין ממנו פשתן, אפילו סרוק; אבל לוקחין ממנו טווי ושזור.

יג  [טו] החשוד על השביעית, אינו חשוד על המעשרות; והחשוד על המעשרות, אינו חשוד על השביעית:  שאף על פי שזה וזה מן התורה--מעשר טעון הבאת מקום, מה שאין כן בשביעית; ושביעית אין לה פדיון, מה שאין כן במעשר.

יד  [טז] החשוד על הטהרות, אינו חשוד לא על המעשר ולא על השביעית:  שהאוכל הטמא הזה שמכרו בחזקת טהור, אינו מטמא אחרים אלא מדברי סופרים; והחשוד לדברי סופרים, אינו חשוד לדברי תורה.

טו  [יז] כל החשוד על דבר--אף על פי שאינו נאמן על של עצמו, נאמן על של אחרים:  חזקה, אין אדם חוטא לאחרים.  לפיכך החשוד על דבר, דנו ומעידו.

טז  [יח] הכוהנים חשודין על השביעית--לפי שהם אומרים הואיל והתרומות מותרות לנו, אף על פי שהן אסורין על הזרים במיתה, קל וחומר, פירות שביעית.  לפיכך סאה תרומה שנפלה למאה סאה של פירות שביעית, תעלה; נפלה לפחות ממאה, ירקבו הכול--ולא ימכרו לכוהנים ככל מדומע, לפי שהם חשודין על השביעית.

יז  [יט] הצבעין והפטמין לוקחין מורסן מכל מקום, ואינן חוששין שמא מספיחי שביעית הוא.  [כ] גבאי קופה בשביעית, לא יהיו מדקדקין בחצרות של אוכלי שביעית; ואם נתנו להן פת, מותרת, ואין חוששין לה, שמא מספיחי שביעית היא:  שלא נחשדו ישראל להיות נותנין אלא או מעות שביעית, או ביצים הנלקחות בדמי שביעית.  ומותר ללוות מן העניים פירות בשביעית, ומחזירין להן פירות בשנה שמינית.


משנה תורה - ספר זרעים - הלכות שמיטה ויובל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג


יש לך שאלה או הערה?