משנה תורה - ספר עבודה - הלכות איסורי מזבח - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז


הלכות איסורי מזבח פרק ב

א  כל המומין הפוסלין באדם ובבהמה, חמישים; וכבר נמנו.  [ב] ויש מומין אחרים מיוחדין בבהמה, ואינן ראויין להיות באדם; ושלושה ועשרים הם, וזה הוא פרטן:  (א) אם היה גלגל עינה עגול כשל אדם.  (ב) עינה אחת גדולה כשל עגל, והשנייה קטנה כשל אווז; אבל אם הייתה אוזן גדולה ואוזן קטנה, אפילו קטנה עד כפול--כשר.  (ג) אם יש בלובן עינה יבולת שיש בה שיער.  (ד) אם ניקב העור שבין שני חוטמיה במקום הנראה.  (ה) פיה דומה לשל חזיר--פרוס, אף על פי שאינו מחודד כשפוד.  [ג] (ו) חיטיה החיצונות שניקבו.  (ז) או שנגממו, אף על פי שנשאר מקצתן.  (ח) או שנפגמו.  (ט) אם נעקרו חיטיה הפנימייות--שהרי בעת שפותחת פיה וצווחת, הן נראין חסרין.  [ד] (י) אם ניטלו קרניה וזכרותן עימהן, ולא נשאר מהן כלום; אבל נקבה שיש לה קרניים, כשרה.  (יא) אם נפגם העור שחופה את גיד הבהמה.  (יב) אם נפגמה הערווה של נקבה.  (יג) אם נפגם הזנב מן העצם, אבל לא מן הפרק.  (יד) אם היה ראש הזנב מפוצל לשניים, בשני עצמים.  (טו) אם היה בין חוליה לחוליה מלוא אצבע בשר.  (טז) אם היה הזנב קצר.  ועד כמה:  בגדי--חוליה אחת, מום; שתיים, כשר.  ובטלה--אורך שתי חוליות, מום; הייתה שלוש, כשר.  (יז) זנב הגדי שהיה רך ומדולדל, דומה לשל חזיר.  (יח) אם נשבר עצם הזנב; אבל אם נשבר עצם מצלעותיו--כשר, מפני שאינו בגלוי.  [ה] (יט) בעל חמש רגליים.  (כ) אם אין לו אלא שלוש רגליים.  (כא) אם הייתה אחת מרגליו וידיו פרסתה עגולה, כשל חמור--אף על פי שהיא סדוקה ופרוסה.  (כב) אם הייתה רגלו או ידו קלוטה כשל חמור, וזה הוא "קלוט" (ויקרא כב,כג) האמור בתורה.  (כג) אם נגממו טלפיה בזכרותן עימהן, אף על פי שנשאר מזכרותן מעט קרוב לבשר.

ב  [ו] כל מום משלושה ושבעים מום המנויין בבהמה, פוסלין אותה מן הקרבן.  ואם נפל אחד מהם בתמימה שהיא קודש--תיפדה ותצא לחולין, חוץ מזקן וחולה ומזוהם:  שאף על פי שאינו כשר לקרבן, אינו נפדה; אלא יהי קיים ורועה עד שייוולד בו מום אחר קבוע משאר המומין, וייפדה.

ג  וכן בהמת קודשים שנולד בה מום עובר--אינה קרבה, ולא נפדית.  [ז] וארבעה מומין עוברים יש בבהמה ובאדם, ואלו הן:  (א) גרב לח.  (ב) חזזית שאינה מצרית.  (ג) מים שיורדין בעין, ואינן קבועין.  (ד) סנוורין שאינן קבועין.

ד  [ח] ויש שם ארבעה חוליים אחרים--אם נמצא אחד מהם בבהמה--אין מקריבין אותה, לפי שאינה מן המובחר והכתוב אומר "מבחר נדריך" (ראה דברים יב,יא); ואלו הן:  (א) מי שבלובן עינו יבולת שאין בה שיער.  (ב) אם נגממו קרניו, אף על פי שנשאר מזכרותן מעט סמוך לבשר.  (ג) אם נפגמו חיטיו הפנימייות.  (ד) אם נגממו חיטיו הפנימייות.  אם היה אחד מאלו בקודשים--לא קרבין, ולא נפדין; אלא ירעו עד שייפול בהן מום.  ואם הקריבן, ייראה לי שהורצו.

ה  [ט] וכן בהמת קודשים שנעברה בה עבירה, או שהמיתה את האדם בעד אחד או על פי הבעלים--לא קרבה; ולא נפדית, עד שייוולד לה מום קבוע.

ו  [י] בהמה שנולד לה אחת מן הטריפות האוסרין אותה באכילה, אסורה לגבי המזבח--הרי הוא אומר "הקריבהו נא לפחתך, הירצך או היישא פניך" (מלאכי א,ח).  ואף על פי שאינה ראויה לקרבן, אין פודין אותה--שאין פודין את הקודשים, להאכילן לכלבים; אלא ירעו עד שימותו, וייקברו.

ז  [יא] נשחטה, ונמצאת טריפה--הרי זו תצא לבית השריפה.  וכן אם נמצא אבר מאבריה הפנימיין חסר, אף על פי שאינה טריפה--כגון שנמצאת בכליה אחת, או שניטל הטחול--הרי זו אסורה למזבח, ותישרף:  לא מפני שהיא בעלת מום, שאין חסרון שבפנים מום, אלא מפני שאין מקריבין חסר כלל, שנאמר "תמימים יהיו לכם" (במדבר כח,יט; במדבר כח,לא; במדבר כט,ח).  וכל היתר, כחסר; לפיכך אם נמצא לה שלוש כליות או שני טחולים, פסולה.

ח  [יב] איזה הוא סנוורין קבועים, כל ששהה שמונים יום ולא ראה.  ובודקין אותו שלושה פעמים--ביום שבעה ועשרים מעת שהרגישו בו, וביום ארבעה וחמישים, וביום שמונים.  אם ראה, מונים לו שמונים מעת שפסקה הראייה.

ט  [יג] ובמה ייוודע שהמים קבועין:  בשאכלה עשבים לחים מראש אדר ועד חצי ניסן, ואכלה אחר כן עשבים יבשים אלול וחצי תשרי, ולא נתרפאת--הרי אלו מים קבועים.  [יד] וכמה תאכל מעשבים אלו הלחים בזמן הלח, והיבשים בזמן היבש--כגרוגרת או יותר, קודם סעודה ראשונה של כל יום בשלושה חודשים אלו.

י  וצריך שתאכל אותן בכל יום, אחר שתייה; ותהיה מותרת בשדה, בעת אכילה; ולא תהיה לבדה, אלא היא ובהמה אחרת לצוות עימה.  אם נעשה לה כל אלו, ולא נתרפאת--הרי אלו קבועין ודאי.  ואם חסר אחת מכל אלו, הרי זה ספק; ואינה קרבה, ולא נפדית.

יא  [טו] כיצד:  אכלה הלח כמשפטיו באדר כולו וחצי ניסן, ואכלה אחריו היבש כמשפטיו בחצי ניסן ואייר, שנמצאת שאכלה בשלושה חודשים על הסדר, או שאכלה כגרוגרת אחר אכילה, או קודם שתייה, או שהייתה קשורה, או שהייתה לבדה, או שהייתה בגינה הסמוכה לעיר, ולא נתרפאת--כל אלו ספק קבועין או עוברים; לפיכך אם הטיל בה מום אחר, אינו לוקה.

יב  אכלה כמשפטיה בזמני האכילה, ולא נתרפאת, והרי היא בעלת מום קבוע--[טז] יש בדבר ספק, אם למפרע היא בעלת מום מעת שבאו לה המים, או מעת שנתייאשו מרפואתה; לפיכך הפודה אותה קודם שנתייאשו מרפואתה, ונהנה באותו הפדיון אחר שנתייאשו מרפואתה--הרי הוא ספק מועל, ואינו מביא קרבן מעילה כמו שיתבאר במקומו.


משנה תורה - ספר עבודה - הלכות איסורי מזבח - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז


יש לך שאלה או הערה?