משנה תורה - ספר עבודה - הלכות איסורי מזבח - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז


הלכות איסורי מזבח פרק ו

א  כשם שמצוה להיות כל קרבן תמים ונבחר, כך נסכיו יהיו תמימים ונבחרים--שנאמר "תמימים יהיו לכם, ונסכיהם" (במדבר כח,לא), שיהיו הנסכים תמימים:  שלא יביא נסכים לא יין מעושן, ולא סולת שהתליעה, ולא יבלול בשמן שריחו או טעמו רע.

ב  וכן עצי המערכה לא יהיו אלא נבחרים, ולא יהיה בהם תולעת.  וכל עץ שהתליע כשהוא לח, פסול למזבח; התליע יבש, גורד את המקום שהתליע.  ועצי סתירה, פסולין; לעולם לא יביאו אלא חדשים.

ג  המקדיש יין פסול או סולת פסולה או שמן פסול או עצים פסולים, למזבח--הרי הדבר ספק:  אם דומים לבעל מום כבהמה, ולוקה; או אינן כבעל מום.  לפיכך אינו לוקה, ומכין אותו מכת מרדות.

ד  הסולת והיין והשמן והלבונה והעופות והעצים וכלי שרת שנפסלו, או שנטמאו--אין פודין אותן, שנאמר "והעמיד . . . והעריך" (ויקרא כז,יא-יב):  כל שישנו בהעמדה, נערך; ואלו, אינן בכלל העמדה--לפיכך אין נפדין לעולם.

ה  במה דברים אמורים, בשנפסלו או נטמאו אחר שנתקדשו בכלי השרת; אבל קודם שיתקדשו בכלי--אם נטמאו או נפסלו, פודין אותן.  אבל טהורין--אף על פי שעדיין לא קדשו בכלי, אין פודין אותן:  חוץ ממנחת חוטא--שנאמר בה "מחטאתו" (ויקרא ה,י) "על חטאתו" (ויקרא ה,יג), לומר שמביא חטאתו מדמי חטאתו כמו שיתבאר; לפיכך קודם שתתקדש בכלי שרת, הרי היא כקדושת דמים, ופודין אותה, אף על פי שהיא טהורה.  וכל הנסכים שנטמאו--עושה להן מערכה בפני עצמן, ושורפן במזבח.

ו  מי החג שנטמאו, והשיקן וטיהרן כמו שיתבאר בטהרות--אם טיהרן, ואחר כך הקדישן--הרי אלו מתנסכין; ואם הקדישן, ואחר כך נטמאו--הואיל ונדחו, יידחו.  [ז] זיתים וענבים שנטמאו--דורכן פחות פחות מכביצה, והמשקין היוצאין מהן כשרים לנסכים:  שהמשקה מופקד הוא באוכל, וכאילו אינו מגופו.

ז  [ח] מעלה יתרה עשו חכמים בקודשים, שזרעים שנטמאו--אפילו זרען--היוצא מהן פסול לנסכים, שאין זריעה מועלת לקודשים.  וכן העצים והלבונה--אף על פי שאינן אוכלין, הרי הן מיטמאין כאוכל לעניין הקרבנות; וייפסלו העצים והלבונה בטומאה זו למזבח, ואין מקריבין אותן.

ח  [ט] ואלו הן היינות הפסולין לגבי המזבח--המתוק, והמעושן, והמבושל באש, והמבושל בשמש עד שנשתנה טעמו בבישול.  אבל יין שמחממין אותו בשמש ולא נתנה בו טעם בישול, וכן יין צימוקין, ויין מגיתו שלא שהה ארבעים יום, ויין הדלייות, ויין כרם הנטוע בבית השלהין או בבית הזבלים, או יין גפנים שנזרע זרע ביניהן, או יין כרם שלא נעבד--כל אלו היינות לא יביא לכתחילה; ואם הביא, כשר.

ט  [י] יין שנתגלה, פסול לגבי המזבח.  הדלה גפן על גבי תאנה, יינה פסול לנסכים--מפני שנשתנה ריחו, והרי הוא אומר "זבח ונסכים" (ויקרא כג,לז):  מה זבח שלא נשתנה, אף נסכים שלא נשתנו.

י  [יא] סולת שהתליעה רובה, או שהתליע רוב החיטים שנעשת מהן--פסולה; התליע רוב חיטה אחת, הרי זו ספק.  וכל סולת שנשאר בה קמח, פסולה.  [יב] כיצד בודקה:  מכניס הגזבר ידו לתוך הסולת--אם עלה בה אבק, פסולה עד שיחזור וינפה אותה; אבל סולת חיטים שנזרעו בבית השלהין, או בבית הזבלים, או בבית האילן, או בארץ שלא נרה ולא עבדה--לא יביא לכתחילה; ואם הביא, כשר.

יא  [יג] חיטים שלקטן מגללי הבקר, וזרעם--הרי אלו ספק אם עברה מאיסותן בזריעה, או עדיין הן מאוסין.  לפיכך לא יביא מהן מנחות; ואם הביא, כשר.

יב  [יד] ואלו הן השמנים הפסולין--שמן של גרגרים שנשרו במים, או של זיתים כבושין, או שלוקין, או שמן של שמרים, או שמן שריחו רע:  כל אלו פסולין.  אבל שמן זית שנטעו בבית הזבלים, או בבית השלהין, או שנזרע זרע ביניהן, או שמן שהוציאו מזיתים שלא בשלו אלא עדיין הן פגין--כל אלו לא יביא; ואם הביא, כשר.

יג  [טו] כל המנחות והנסכים--כשרים מהארץ ומחוצה לארץ, מן החדש ומן הישן, ובלבד שיביאו מן המובחר, כמו שיתבאר:  חוץ מן העומר ושתי הלחם--שאינן באין אלא מן החדש, ומארץ ישראל.


משנה תורה - ספר עבודה - הלכות איסורי מזבח - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז


יש לך שאלה או הערה?