משנה תורה - ספר עבודה - הלכות מעשה הקרבנות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט


הלכות מעשה הקרבנות פרק יח

א  כל הקרבנות כולן--בין קרבנות בהמה ועוף, בין קרבנות מנחות--מצות עשה להקריבן בבית הבחירה, שנאמר "ושם תעשה, כול אשר אנוכי מצווך" (דברים יב,יד).  וכן מצות עשה להיות כל אדם מיטפל ומביא קרבנות בהמה שנתחייב להקריבן, מחוצה לארץ לבית הבחירה:  שנאמר "רק קודשיך אשר יהיו לך, ונדריך, תישא ובאת . . ." (דברים יב,כו)--מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בקודשי חוצה לארץ, שהוא מיטפל בהם עד שיביאם לבית הבחירה.

ב  המקריב קרבן חוץ לעזרה--ביטל מצות עשה, ועבר על לא תעשה:  שנאמר "הישמר לך, פן תעלה עולותיך, בכל מקום, אשר תראה" (דברים יב,יג).  ואם הקריב במזיד--חייב כרת, שנאמר "אשר יעלה עולה, או זבח.  ואל פתח אוהל מועד, לא יביאנו, לעשות אותו, לה'--ונכרת . . . מעמיו" (ויקרא יז,ח-ט); ואם הקריב בשוגג, מביא חטאת קבועה.

ג  וכן השוחט קודשים חוץ לעזרה--אף על פי שלא העלה אותם--אם היה מזיד, חייב כרת:  שנאמר "אשר ישחט שור או כשב או עז . . . דם ייחשב לאיש ההוא, דם שפך, ונכרת" (ויקרא יז,ג-ד).  ואם שחט בשוגג, מביא חטאת קבועה.

ד  והיכן הזהיר על השחיטה בחוץ:  בהיקש--נאמר "שם, תעלה עולותיך" (דברים יב,יד), ונאמר "ושם תעשה, כול אשר אנוכי מצווך" (שם).  מה העליה בחוץ שענש עליה--הזהיר עליה בפירוש, שנאמר "הישמר לך, פן תעלה עולותיך" (דברים יב,יג); אף עשייה שבכללה השחיטה, שענש עליה בפירוש--הרי הוא מוזהר עליה, שלא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר.

ה  השוחט קודשים והעלה אותם בחוץ, חייב שתיים--אחת על השחיטה, ואחת על ההעליה.  שחט בפנים, והעלה בחוץ--חייב על ההעליה; וכן אם שחט בחוץ, והעלה בפנים--חייב על השחיטה.

ו  אינו חייב אלא על שחיטת קודשים, הראויין ליקרב למזבח.  אבל השוחט בחוץ אחד מאיסורי מזבח, או מחטאות המתות--הרי זה פטור:  שנאמר "לפני משכן ה'" (ויקרא יז,ד)--כל שאינו ראוי לבוא אל משכן ה', אין חייבין עליו.

ז  שחט בחוץ מחוסר זמן בגופו, או בבעלים--הואיל ואינו ראוי לבוא עתה בפנים, פטור.  [ח] איזה הוא מחוסר זמן, בגופו:  בהמה בתוך שבעת ימי הלידה, ותורין שלא הגיע זמנן; ואותו ואת בנו שנשחט אחד מהם היום, שאין השני ראוי עד למחר.

ח  [ט] ואיזה הוא מחוסר זמן, בבעלים--קרבן שעדיין לא הגיע זמן בעליו להקריבו.  כיצד:  הזב והזבה והיולדת ששחטו חטאתם בחוץ בתוך ימי ספירה, פטורין; וכן מצורע ששחט חטאתו ואשמו בחוץ בתוך ימי הספירה, פטור:  שעדיין לא נראו בעלי הקרבנות האלו לכפרה.  אבל אם שחטו עולותיהן בחוץ בתוך ימי הספירה, חייבין:  שהעולה, דורון היא; והחטאת והאשם, הן עיקר הכפרה.

ט  וכן נזיר ששחט חטאתו בחוץ בתוך ימי נזירות, פטור; הקריב עולתו או שלמיו בחוץ, חייב:  שהחטאת היא המעכבת אותו, והיא עיקר הנזירות.

י  אשם תלוי וחטאת העוף הבאה על הספק, שהקריבן בחוץ--פטור, שהרי לא נקבע האיסור.  אשם מצורע ששחטו בחוץ, שלא לשמו--חייב, הואיל ושלא לשמו ראוי בפנים וכשר כמו שיתבאר.  וכל קרבן שהוא פטור על שחיטתו בחוץ, כך הוא פטור על העליתו.

יא  שני שעירי יום הכיפורים ששחטם בחוץ--אם עד שלא התוודה עליהם, חייב כרת על שניהן, הואיל וראויין לבוא לפני ה', לווידוי; ואם אחר שהתוודה--פטור על המשתלח, שהרי אינו ראוי לבוא לפני ה'.

יב  השוחט שלמים בחוץ, קודם שיפתחו דלתות ההיכל--פטור:  שהרי הן מחוסרים מעשה; ואחר כך יהיו ראויין ליקרב לפני ה', כמו שביארנו.  והשוחט את הפסח בחוץ, אפילו בשאר ימות השנה--בין לשמו, בין שלא לשמו--חייב:  שהפסח בשאר ימות השנה, שלמים הוא.

יג  בהמת חולין, שעוברה קודשי מזבח--אסור לשחוט אותה בחוץ; ואם שחט--אינו לוקה, מפני שאינה ראויה לבוא לפני ה'.  [יד] גנב והקדיש, ואחר כך שחט בחוץ--חייב.  ומאימתיי העמידוה ברשותו, כדי לחייבו עליה כרת:  משעה שהקדישה--והוא, ששחטה אחר ייאוש; אבל לפני ייאוש, אינה קדושה.

יד  [טו] הייתה הבהמה כולה בחוץ, וצווארה בפנים, ושחט--חייב, שנאמר "אשר ישחט שור או כשב או עז, במחנה; או אשר ישחט, מחוץ למחנה" (ויקרא יז,ג).  אחד השוחט במקדש, ושאר גוף הבהמה לחוץ; או שהיה גופה בפנים, וצווארה בחוץ--חייב:  עד שתהיה הבהמה כולה במקדש, שנאמר "ואל פתח אוהל מועד, לא יביאנו" (ויקרא יז,ט).  אבל השוחט בגגו של היכל--אף על פי שאינו ראוי לזביחה כלל, הרי זה פטור.

טו  [טז] שניים שאחזו בסכין, ושחטו בחוץ--פטורין:  שנאמר "אשר ישחט . . . או אשר ישחט" (ויקרא יז,ג)--אחד, ולא שניים.  ואחד ששחט בחוץ--אף על פי שלא נתכוון לשחוט קודשים אלו לה'--הרי זה חייב, שנאמר "דם ייחשב לאיש ההוא, דם שפך" (ויקרא יז,ד):  אף על פי שזה הדם במחשבתו כדם הנשפך, לא כקרבן--הרי הוא חייב.

טז  [יז] השוחט בחוץ בלילה--חייב, הואיל והשחיטה בלילה כשרה בחוץ.  וכן אם העלה בלילה, מזה ששחט בחוץ בלילה--חייב על ההעליה; אבל אם שחט בפנים בלילה, והעלה בחוץ--פטור, לפי שלא העלה אלא דבר פסול, שאין לך שחיטה כשרה בלילה, במקדש.  וכן אם קיבל בכלי חול בפנים, וזרק בחוץ--פטור.

יז  [יח] וכן המולק את העוף בחוץ, פטור; ואם העלהו, פטור.  מלק בפנים, והעלה בחוץ--חייב על ההעליה; שחטו בפנים, והעלהו בחוץ--פטור, שלא העלה אלא דבר שאינו ראוי ליקרב.  שחט את העוף בחוץ, והעלהו בחוץ--חייב שתיים:  שהשחיטה בחוץ כשרה, והרי היא כמליקה בפנים.


משנה תורה - ספר עבודה - הלכות מעשה הקרבנות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט


יש לך שאלה או הערה?