משנה תורה - ספר עבודה - הלכות פסולי המוקדשין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט


הלכות פסולי המוקדשין פרק ה

א  המפריש מעות לחטאתו, ומת--ילכו המעות לים המלח; וכן המפריש מעות לחטאתו, ואבדו, והקריב חטאת תחתיהן, ונמצאו המעות אחר כפרה--ילכו לים המלח.

ב  הפריש מעות לחטאתו ואבדו, והפריש מעות אחרות תחתיהן--לא הספיק ליקח בהן חטאת, עד שנמצאו מעות הראשונות--יביא מאלו ואלו חטאת, והשאר ייפלו לנדבה.

ג  הפריש מעות לחטאתו ואבדו, והפריש חטאת תחתיהן--לא הספיק להקריבה עד שנמצאו המעות, והרי החטאת בעלת מום--תימכר, ויביא מאלו ואלו חטאת; והשאר ייפלו לנדבה.

ד  הפריש חטאתו ואבדה, והפריש מעות תחתיה--לא הספיק ליקח בהם עד שנמצאת חטאתו, והרי היא בעלת מום--תימכר, ויביא מאלו ואלו חטאת; והשאר ייפלו לנדבה.  [ה] הפריש שני ציבורי מעות לאחריות--מתכפר באחד מהם, והשני ייפול לנדבה.

ה  [ו] המפריש חטאתו, או דמי חטאתו, וכסבור שהוא חייב, ונמצא שאינו חייב--הרי אלו חולין, ולא נתקדשו; הפריש שתיים, או דמי שתיים, וכסבור שהוא חייב שתיים, ונמצא שאינו חייב אלא אחת--יביא אחת, והשאר ייפלו לנדבה.

ו  [ז] הלוקח מעות בידו או שהיה מלקט, ואמר אלו אביא מהם חטאתי--המותר חולין; וכן ייראה לי שהדבר קל וחומר בשאר הקרבנות, שהמותר חולין.

ז  [ח] המפריש מעות למנחת חוטא, והביא מהם מנחתו, או שהפריש מנחת חוטא, והותירה--המותר יבוא מנחה נדבה.  אבל מותר עשירית האיפה של כוהן גדול, שהיא החביתין--ירקב.  וכן מותר לחמי תודה, ומותר לחמו של נזיר--ירקבו; ומותר דמי נסכיו, ייפלו לנדבה.

ח  כבר ביארנו בשקלים, שמותר השקלים חולין.  [ט] מותר קיני זבים, קיני זבות, קיני יולדות, חטאות ואשמות--מותריהם ייפלו לנדבה, ויקרבו עולות כמו שביארנו.  מותר עולה, לעולה; מותר שלמים, לשלמים; מותר מנחה, למנחה; מותר פסח, לשלמים.  מותר נזירים, לנזירים; מותר נזיר, לאותו נזיר.

ט  במה דברים אמורים שמותר חטאת לנדבה, בחטאת קבועה.  אבל מי שהוא חייב בקרבן עולה ויורד, שהפריש מעות לחטאת בהמה, והעני--מביא תחתיהם עוף; ומחללן על העוף, וייהנה בהן.

י  וכן אם הפריש דמי עוף, והעני--מביא תחתיהם עשירית האיפה; ויחלל המעות עליה, וייהנה בהן.  [י] הפריש בהמה, ונפל בה מום--תימכר, ויביא בדמיה עוף.  אבל אם הפריש עוף, ונפסל--לא יביא בדמיו עשירית האיפה:  שאין לעוף פדיון, כמו שביארנו באיסורי מזבח.

יא  כל חייבי קינין שבתורה שהפרישו מעות לקיניהן--רצה להביא בכל המעות חטאת העוף לבדה, יביא; רצה להביא בהן עולת העוף לבדה, יביא.  אפילו אמר אלו דמי חטאתי, ואלו דמי עולתי--יש לו לערב המעות וליקח בהן כאחד חטאתו ועולתו, או ליקח בכול חטאת או עולה:  שאין הקינין מתפרשות אלא בלקיחת הבעלים, או בעשיית כוהן.  [יב] לפיכך אם הפריש מעות לקינין סתם, ומת--ייפלו כל אותן המעות הסתומין לנדבה, שהרי כולן ראויין לבוא עולה.

יב  [יג] מי שהיה מחוייב חטאת, ואמר הרי עליי עולה, והפריש מעות, ואמר אלו לחובתי--רצה להביא בהן חטאת בהמה, יביא; עולת בהמה, יביא.  מת, והניח המעות--ילכו לים המלח.


משנה תורה - ספר עבודה - הלכות פסולי המוקדשין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט


יש לך שאלה או הערה?