משנה תורה - ספר עבודה - הלכות פסולי המוקדשין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט


הלכות פסולי המוקדשין פרק ז

א  כל הפסולין לעבודה שמלקו, מליקתן פסולה; ואף על פי שאותו העוף פסול, אינו כנבלת העוף הטהור לטומאה.  וכן אם מלק בלילה, או ששחט חולין בפנים, וקדשים בחוץ--אינם כנבילה.  [ב] מלק תורים שלא הגיע זמנן, ובני יונה שעבר זמנן, ושיבש גפה, ושנסמית עינה, ושנקטעה רגלה--הרי זו נבילה לכל דבר.  זה הכלל:  כל שהיה פסולה בקודש--פסולה, ואינה נבילה; לא היה פסולה בקודש, הרי זו נבילה לכל דבר.

ב  [ג] לפיכך המולק ונמצאת טריפה, או שמלק בסכין, או שמלק חולין בפנים, וקדשים בחוץ--הרי זו נבילה לכל דבר:  שאין המליקה מתרת ומטהרת, אלא דבר שהוא כשר למזבח.

ג  [ד] אבל הנרבע, והמוקצה, והנעבד, והאתנן, והמחיר, והטומטום, והאנדרוגינוס, שנמלקו--הרי אלו נבילה לכל דבר, ומטמאין בגדים בבית הבליעה:  שאין הקדושה חלה עליהן, והרי אין פסולן בקודש.

ד  [ה] כבר ביארנו במעשה הקרבנות, שחטאת העוף נעשית למטה, ועולת העוף למעלה.  חטאת העוף שעשיה למעלה--פסולה, בין שעשה הזיתה כמעשה חטאת, בין שעשיה כמעשה עולה, בין שעשיה לשם עולה, בין שעשיה לשם חטאת.

ה  [ו] וכן עולת העוף שעשיה למטה--אפילו מלק סימן אחד למטה, וסימן אחד למעלה--פסולה, בין שמלקה כמליקת עולה, בין שעשיה כמעשה חטאת, בין שעשיה לשם עולה, בין שעשיה לשם חטאת.

ו  [ז] חטאת העוף שמלקה למטן כמליקת עולה לשם חטאת, או כמעשה חטאת לשם עולה, או כמעשה עולה לשם עולה--פסולה.  [ח] וכן עולת העוף שעשיה למעלה כמעשה חטאת לשם עולה, או כמעשה חטאת לשם חטאת--פסולה; כמעשה עולה לשם חטאת--כשרה, ובלבד שלא עלת לבעלים משום חובה.

ז  [ט] כל אלו העופות שנפסלו מפני מקום עשייתן, או מפני שינוי מעשיהן, או שינוי שמם--אינן כנבלת העוף לטומאה.  וכן חטאת העוף או עולת העוף שנתפגלה, או נטמאת, או נעשת נותר--אינה מטמאה בבית הבליעה כנבלת העוף:  שכל אלו, פסולן בקודש.

ח  [י] חטאת העוף הבאה על הספק--נעשית כמצותה, ואינה נאכלת, אלא תישרף, ככל פסולי המוקדשין.  וכיצד תבוא על הספק--כגון שהייתה האישה ספק זבה, או ספק יולדת, וכל כיוצא בה.  ואין לנו חטאת בהמה על ספק--שאם נסתפק לו אם חטא או לא חטא, יביא אשם תלוי כמו שיתבאר בהלכות שגגות.

ט  [יא] חטאת העוף הבאה על הספק, ונודע לה שהיא חייבת בה ודאי--אם עד שלא נמלקה נודע לה--תיעשה ודאית, ותיאכל; ואם אחר שנמלקה נודע לה--הרי זה גומר הזית דמה ותמציתו, ותישרף, כדי שלא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק תיאכל, שהרי בתחילה על ספק באה.  [יב] נודע לה שאינה חייבת בה מאחר שנמלקה, הרי זו תיקבר.


משנה תורה - ספר עבודה - הלכות פסולי המוקדשין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט


יש לך שאלה או הערה?