משנה תורה מנוקד - ספר עבודה - הלכות פסולי המוקדשין פרק יב

משנה תורה - ספר עבודה - הלכות פסולי המוקדשין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט

הִלְכּוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין פֵּרֶק יב

א שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים וְעֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁהוֹסִיף בְּמִדָּתָן כָּל שְׁהוּא, אוֹ חִסַּר כָּל שְׁהוּא--פְּסוּלוֹת. [ב] חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר שֶׁחָסְרוּ--עַד שֶׁלֹּא נִזְרַק דַּם הַזֶּבַח, פְּסוּלִין; מִשֶּׁנִּזְרַק דַּם הַזֶּבַח, כְּשֵׁרִים.

ב [ג] וְכֵן שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁחָסְרוּ--עַד שֶׁלֹּא נִזְרַק דָּמָן שֶׁלַּכְּבָשִׂים, פְּסוּלִין; מִשֶּׁנִּזְרַק דָּמָן, כְּשֵׁרִים. [ד] וְכֵן שְׁנֵי סְדָרִים שֶׁחָסְרוּ--עַד שֶׁלֹּא הֻקְטְרוּ הַבָּזִכִּין, פְּסוּלִין; מִשֶּׁהֻקְטְרוּ, כְּשֵׁרִים. [ה] אֲבָל הַנְּסָכִים שֶׁחָסְרוּ--בֵּין מִשֶּׁקָּרַב הַזֶּבַח, בֵּין עַד שֶׁלֹּא קָרַב--כְּשֵׁרִים, וְיָבִיא נְסָכִים אֲחֵרִים לְמַלֹּאותָן.

ג [ו] נְסָכִים שֶׁקָּדְּשׁוּ בִּכְלִי שָׁרֵת, וְנִפְסַל הַזֶּבַח--אִם נִפְסַל בַּשְּׁחִיטָה, לֹא קָדְשׁוּ הַנְּסָכִים לִקָּרֵב; נִפְסַל מִקַּבָּלָה וְאִלַּךְ, קָדְשׁוּ הַנְּסָכִים לִקָּרֵב: שְׁאֵין הַנְּסָכִים מִתְקַדְּשִׁים לִקָּרֵב, אֵלָא בִּשְׁחִיטַת הַזֶּבַח. וּמַה יֵעָשֶׂה בָּהֶן: אִם הָיָה שָׁם זֶבַח אַחֵר זָבוּחַ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, יִקְרְבוּ עִמּוֹ; וְאִם לֹא הָיָה שָׁם זֶבַח זָבוּחַ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה--נַעֲשׂוּ כְּמִי שֶׁנִּפְסְלוּ בַּלִּינָה, וְיִשָּׂרְפוּ.

ד בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּקָרְבַּן צִבּוּר--מִפְּנֵי שֶׁלֵּב בֵּית דִּין מַתְנֶה עֲלֵיהֶן. אֲבָל בְּקָרְבַּן יָחִיד--הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִקְרְבוּ עִם זֶבַח אַחֵר, וְאַף עַל פִּי שְׁהוּא זָבוּחַ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה; אֵלָא מַנִּיחָן עַד שֶׁיִּפָּסְלוּ בַּלִּינָה, וְיִשָּׂרְפוּ. [ז] וְכָל הַזְּבָחִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, יִקְרְבוּ נִסְכֵּיהֶם.

ה [ח] וֶלֶד תּוֹדָה וּתְמוּרָתָהּ, וְהַמַּפְרִישׁ תּוֹדָתוֹ וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ--אִם הֱבִיאָן לְאַחַר שֶׁכִּפַּר בְּתוֹדָה רִאשׁוֹנָה, אֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם; וְאִם עֲדַיִן לֹא כִפַּר בָּהּ, וַהֲרֵי הִיא וַחֲלִיפָתָהּ אוֹ הִיא וּוַלְדָהּ אוֹ הִיא וּתְמוּרָתָהּ עוֹמְדוֹת--הֲרֵי שְׁתֵּיהֶן צְרִיכוֹת לֶחֶם.

ו בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּנוֹדֵר תּוֹדָה. אֲבָל תּוֹדַת נְדָבָה--חֲלִיפָתָהּ וּתְמוּרָתָהּ, טְעוּנִין לֶחֶם; וּוַלְדָהּ, אֵינוּ טָעוּן לֶחֶם, בֵּין לִפְנֵי כַּפָּרָה, בֵּין לְאַחַר כַּפָּרָה.

ז [ט] הִפְרִישׁ תּוֹדָתוֹ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, וְנִמְצְאוּ הָרִאשׁוֹנוֹת וַהֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן עוֹמְדוֹת--נִתְכַּפַּר בָּרִאשׁוֹנָה--שְׁנִיָּה אֵין טְעוּנָה לֶחֶם, שְׁלִישִׁית טְעוּנָה לֶחֶם; נִתְכַּפַּר בַּשְּׁלִישִׁית--שְׁנִיָּה אֵין טְעוּנָה לֶחֶם, רִאשׁוֹנָה טְעוּנָה לֶחֶם; נִתְכַּפַּר בָּאֶמְצָעִית--שְׁתֵּיהֶן אֵין טְעוּנוֹת לֶחֶם.

ח [י] הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְתוֹדָתוֹ וְאָבְדוּ, וְהִפְרִישׁ מָעוֹת תַּחְתֵּיהֶן, וְלֹא הִסְפִּיק לִקַּח בָּהֶן תּוֹדָה, עַד שֶׁנִּמְצְאוּ מָעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת--יָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ תּוֹדָה בְּלַחְמָהּ; וְהַשְּׁאָר, יָבִיא בָּהֶן תּוֹדָה, וְאֵינָהּ טְעוּנָה לֶחֶם, אֲבָל טְעוּנָה נְסָכִים.

ט וְכֵן הַמַּפְרִישׁ תּוֹדָתוֹ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ מָעוֹת תַּחְתֶּיהָ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת--יָבִיא בַּמָּעוֹת תּוֹדָה בְּלֹא לֶחֶם; וְכֵן הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְתוֹדָתוֹ וְאָבְדוּ, וְהִפְרִישׁ תּוֹדָה תַּחְתֵּיהֶן, וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הַמָּעוֹת--יָבִיא מִן הַמָּעוֹת תּוֹדָה בְּלַחְמָהּ, וְזוֹ הַתּוֹדָה הָאַחֲרוֹנָה תִּקְרַב בְּלֹא לֶחֶם.

י [יא] הָאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ תּוֹדָה, וַהֲרֵי זֶה לַחְמָהּ--אָבַד הַלֶּחֶם, מֵבִיא לֶחֶם אַחֵר; אָבְדָה הַתּוֹדָה, אֵינוּ מֵבִיא תּוֹדָה אַחֶרֶת: מִפְּנֵי שֶׁהַלֶּחֶם בָּא בִּגְלַל הַתּוֹדָה, וְאֵין הַתּוֹדָה בָּאָה בִּגְלַל הַלֶּחֶם. [יב] הִפְרִישׁ מָעוֹת לְתוֹדָתוֹ, וְנוֹתְרוּ--מֵבִיא בָּהֶן לֶחֶם; הִפְרִישׁ לַלֶּחֶם, וְהוֹתִיר--אֵינוּ מֵבִיא בָּהֶן תּוֹדָה.

יא [יג] הָאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ תּוֹדָה, וְנִתְעָרְבָה בִּתְמוּרָתָהּ, וּמֵתָה אַחַת מֵהֶן, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא--הֲרֵי זוֹ הַנִּשְׁאֶרֶת, אֵין לָהּ תַּקָּנָה: שְׁאִם יָבִיא עִמָּהּ לֶחֶם, שֶׁמֶּא הַתְּמוּרָה הִיא; וְאִם הֵבִיאָהּ בְּלֹא לֶחֶם, שֶׁמֶּא הַתּוֹדָה הִיא. לְפִיכָּךְ לֹא תִקְרַב זוֹ לְעוֹלָם, אֵלָא תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהּ מוּם.

יב [יד] תּוֹדָה שֶׁנִּפְרְסָה חַלָּה מֵחַלּוֹתֶיהָ, כֻּלָּן פְּסוּלוֹת; יָצַאת הַחַלָּה, אוֹ נִטְמֵאת--שְׁאָר הַחַלּוֹת כְּשֵׁרוֹת. נִפְרַס לַחְמָהּ, אוֹ נִטְמָא, אוֹ יָצָא--עַד שֶׁלֹּא נִשְׁחֲטָה הַתּוֹדָה, מֵבִיא לֶחֶם אַחֵר וְשׁוֹחֵט; וְאִם אַחַר שֶׁנִּשְׁחֲטָה נִפְרַס אוֹ נִטְמָא אוֹ יָצָא, הַדָּם יִזָּרֵק וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל, וְהַלֶּחֶם כֻּלּוֹ פָּסוּל, וִידֵי נִדְרוֹ לֹא יָצָא.

יג נִזְרַק הַדָּם, וְאַחַר כָּךְ נִפְרַס מִקְצַת הַלֶּחֶם, אוֹ נִטְמָא, אוֹ יָצָא--תּוֹרֵם מִן הַשָּׁלֵם עַל הַפָּרוּס, וּמִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא, וּמִמַּה שֶׁבִּפְנִים עַל שֶׁבַּחוּץ.

יד [טו] תּוֹדָה שֶׁשְּׁחָטָהּ עַל שְׁמוֹנִים חַלּוֹת, לֹא קָדְשׁוּ אַרְבָּעִים מִתּוֹךְ שְׁמוֹנִים; וְאִם אָמַר יִקְדְּשׁוּ אַרְבָּעִים מִתּוֹךְ שְׁמוֹנִים--מוֹשֵׁךְ אַרְבָּעִים מִן הַשְּׁמוֹנִים, וּמֵרִים מֵהֶם אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן, וְהָאַרְבָּעִים הַשְּׁנִיּוֹת, יִפָּדוּ וְיֵצְאוּ לְחֻלִּין.

טו [טז] הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתּוֹדָה, וְהָיָה לַחְמָהּ חוּץ לְחוֹמַת בֵּית פַּגֵי--לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם; אֲבָל אִם הָיָה חוּץ לָעֲזָרָה--קָדַשׁ הַלֶּחֶם, אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ לִפְנִים. [יז] שְׁחָטָהּ עַד שֶׁלֹּא קָרְמוּ פְּנֵי הַלֶּחֶם בַּתַּנּוּר, וְאַפִלּוּ קָרְמוּ כֻּלָּן חוּץ מֵאַחַת מֵהֶן--לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם. [יח] שְׁחָטָהּ, וְנִפְסְלָה בִּשְׁחִיטָתָהּ בְּמַחְשֶׁבֶת זְמָן אוֹ בְּמַחְשֶׁבֶת מָקוֹם--קָדַשׁ הַלֶּחֶם; נִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם, אוֹ טְרֵפָה, אוֹ שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ--לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם. וְכֵן הַדִּין בְּאֵיל נָזִיר, עִם הַלֶּחֶם שֶׁלּוֹ.

משנה תורה - ספר עבודה - הלכות פסולי המוקדשין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט

יש לך שאלה או הערה?