משנה תורה - ספר עבודה - הלכות עבודת יום הכיפורים - הכול
פרק א ב ג ד ה


הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ג

א  שני הגורלות--אחד כתוב עליו לה', ואחד כתוב עליו לעזאזל.  והם כשרים מכל דבר, בין מן העץ בין מן האבן בין מן המתכת; אבל לא יהיה אחד גדול ואחד קטן, אחד כסף ואחד זהב--אלא שניהן שווין.  ושל עץ היו; ובבית שני, עשו אותם של זהב.  ומניחין שני הגורלות בכלי אחד המחזיק שתי הידיים, כדי שיכניס שתי ידיו ולא יתכוון.  וכלי זה חול הוא, ושל עץ היה; וקלפי שמו.

ב  היכן מגריל, במזרח העזרה בצפון המזבח.  מניחין שם הקלפי; ומעמידין שני השעירים, פניהם למערב ואחוריהם למזרח; וכוהן גדול בא לשם, והסגן מימינו וראש בית אב משמאלו, ושני השעירים לפניו, אחד לימינו ואחד לשמאלו.  [ג] טרף בקלפי; והעלה שני הגורלות בשתי ידיו לשם שני השעירים, ופותח ידיו.  אם שלה' עלה בימינו--הסגן אומר לו, אישי כוהן גדול הגבה ימינך; ואם בשמאלו עלה--ראש בית אב אומר לו, אישי כוהן גדול הגבה שמאלך.

ג  ונותן שני הגורלות על שניהם--של ימין על של ימין, ושל שמאל על של שמאל.  ואם לא נתן--לא עיכב, אבל חיסר מצוה:  שההנחה, מצוה שאינה מעכבת; וההגרלה מעכבת, אף על פי שאינה עבודה.  לפיכך הנחה כשרה בזר, והעלית הגורלות מן הקלפי פסולה בזר.

ד  וקושר לשון של זהורית משקל שתי סלעים, בראש שעיר המשתלח; ומעמידו כנגד בית שילוחו.  ולנשחט, כנגד בית שחיטתו.  ושוחט את פר החטאת, ואת השעיר שעלה עליו הגורל לה'.  [ה] ומכניס דמן להיכל, ומזה מדם שניהן ביום זה שלוש וארבעים הזיה; ואלו הן:

ה  מזה תחילה מדם הפר, שמונה הזיות בקודש הקודשים, בין בדי הארון, קרוב לכפורת בטפח--שנאמר "ולפני הכפורת, יזה" (ויקרא טז,יד); ומזה שם אחת למעלה, ושבע למטה--מפי השמועה למדו שזה שנאמר "שבע פעמים" (שם), יתר על הזיה ראשונה.  וכך היה מונה--אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע; ולמה מונה ככה--שמא ישכח, וימנה הזיה ראשונה מכלל השבע.

ו  ואחר כך מזה מדם השעיר בין בדי הארון, שמונה--אחת למעלה, ושבע למטה; ומונה כדרך שמנה בדם הפר.  וחוזר ומזה בהיכל על הפרוכת מדם הפר, שמונה--אחת למעלה, ושבע למטה:  שכך נאמר בדם הפר "על הכפורת, ולפני הכפורת" (ויקרא טז,טו; וראה ויקרא טז,יד).  ומונה כדרך שמנה בפנים.

ז  וחוזר ומזה מדם השעיר כן על הפרוכת, שמונה הזיות--אחת למעלה, ושבע למטה:  שנאמר בדם השעיר "ועשה את דמו, כאשר עשה לדם הפר" (ויקרא טז,טו).  ומונה כדרך שמנה בפנים.  וכל אלו ההזיות--אינו מתכוון בהן להזות לא למעלה ולא למטה, אלא כמצליף.

ח  ואחר כך מערב שני הדמים, דם הפר ודם השעיר; ומזה משניהן ארבע הזיות על ארבע קרנות מזבח הזהב שבהיכל, ושבע הזיות על אמצעו של מזבח זה.  [ו] וכל אלו השלוש וארבעים הזיה--טובל אצבעו בדם, טבילה על כל הזיה:  לא שיזה שתי הזיות מטבילה אחת.  ושיירי הדם, שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון.

ט  [ז] ואחר כך משלח את השעיר החי, ביד איש המוכן להוליכו למדבר; והכול כשרים להוליכו--אלא שעשו כוהנים גדולים קבע, ולא היו מניחין את ישראל להוליכו.  וסוכות היו עושין מירושלים ועד תחילת המדבר; ושובת איש אחד או אנשים הרבה, בכל סוכה וסוכה מהן--כדי שיהיו מלווין אותו, מסוכה לסוכה.

י  על כל סוכה וסוכה אומרין לו, הרי מזון והרי מים.  אם כשל כוחו, וצרך לאכול--אוכל; ומעולם לא צרך אדם לכך.  ואנשי סוכה האחרונה עומדין בסוף התחום, ורואין את מעשיו מרחוק.

יא  כיצד היה עושה:  חולק לשון של זהורית שבקרניו, חצייו קושר בסלע, וחצייו קושר בין שתי קרניו; ודוחפו לאחוריו, והוא מתגלגל ויורד.  לא היה מגיע לחצי ההר, עד שהוא נעשה אברים אברים.  ובא ויושב לו תחת סוכה אחרונה, עד שתחשך.

יב  ודידביות היו עושין, ומניפין בסודרין--כדי שיידעו שהגיע שעיר למדבר.  ואחר שמשלח את השעיר ביד מוליכו, חוזר אצל הפר והשעיר שהזה דמן לפנים; וקורען, ומוציא את אימוריהן, ונותנן בכלי, ומקטירן על גבי המזבח.  ומחתך שאר בשרן, חתיכות גדולות מעורות זו בזו כמין קליעה; ואינו מפרק אותן.  ומשלחן ביד אחרים, להוציאן לבית השריפה; ומנתחין אותן שם בעורן, כמו שביארנו.

יג  [ח] כיון שהגיע שעיר למדבר, יצא כוהן גדול לעזרת הנשים לקרות בתורה; ובזמן קריאתו, שורפין הפר והשעיר בבית הדשן.  לפיכך הרואה כוהן גדול כשהוא קורא, אינו רואה פר ושעיר הנשרפין; ושריפתן כשרה בזר, כמו שביארנו.

יד  [ט] קריאה זו, אינה עבודה.  לפיכך אם רצה לקרות בבגדי חול לבנים משלו, קורא; ואם רצה לקרות בבגדי לבן, קורא--שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן שלא בשעת עבודה, כמו שביארנו.

טו  [י] כיצד הוא קורא:  יושב בעזרת הנשים, וכל העם עומדין עליו; וחזן הכנסת נוטל ספר תורה, ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכוהן גדול.  וכוהן גדול עומד ומקבל, וקורא עומד "אחרי מות" (ויקרא טז,א), ו"אך בעשור" (ויקרא כג,כז) שבפרשת המועדות, עד סוף העניין.  וגולל את התורה, ומניחה בחיקו.

טז  ואומר, יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב.  "ובעשור" (במדבר כט,ז) שבחומש הפקודים עד סוף העניין, קורא אותו על פה:  ולמה קורא על פה, לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור; ולמה לא יקרא בספר אחר--לפי שאין אחד קורא עניין אחד בשני ספרים, משום פגם ראשון.

יז  [יא] בעת שקורא, מברך לפניה ולאחריה כדרך שמברכין בבית הכנסת; ומוסיף לאחריה שבע ברכות, ואלו הן:  רצה ה' אלוהינו, מודים אנחנו לך, סלח לנו אבינו, וחותם בה ברוך אתה ה' מוחל עוונות עמו ישראל ברחמים; הרי שלוש ברכות כתקנן.

יח  ומברך על המקדש, ברכה בפני עצמה--יהיה עניינה שיעמוד המקדש ושכינה בתוכו, וחותם בה ברוך אתה ה' השוכן בציון.

יט  ומברך ישראל, ברכה בפני עצמה--עניינה שיושיע ה' את ישראל ולא יסור מהן מלך, וחותם בה ברוך אתה ה' הבוחר בישראל.

כ  ומברך הכוהנים, ברכה בפני עצמה--עניינה שירצה המקום מעשיהם ועבודתם ויברכם, וחותם בה ברוך אתה ה' מקדש הכוהנים.

כא  ואחר כך אומר תפילה ותחינה ורינה ובקשה, כפי מה שהוא רגיל.  וחותם הושע ה' עמך ישראל, שעמך ישראל צריכין להושיע; ברוך אתה ה' שומע תפילה.


משנה תורה - ספר עבודה - הלכות עבודת יום הכיפורים - הכול
פרק א ב ג ד ה


יש לך שאלה או הערה?