משנה תורה - ספר הקרבנות - הלכות קרבן פסח - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


הלכות קרבן פסח פרק ג

א  האומר לעבדו צא ושחוט עליי את הפסח--אף על פי שדרך רבו לשחוט טלה בכל שנה, והלך ושחט עליו גדי, או שהיה דרכו לשחוט גדי, והלך ושחט עליו טלה--הרי זה יאכל ממנו:  שהרי לא פירש ואמר לו, שחוט לי ממין פלוני.

ב  הלך ושחט גדי וטלה--אינו אוכל משניהן, אלא ייצאו לבית השריפה:  לפי שאין נמנין על שני פסחים.  ואם היה מלך או מלכה, ואמר לעבדו לשחוט עליו, ושחט גדי וטלה--יאכל מן הראשון, משום שלום מלכות.

ג  [ב] האומר לשלוחו צא ושחוט עליי את הפסח, וקבע לו גדי או טלה, ושכח מה אמר לו--הרי זה שוחט גדי וטלה ואומר, אם גדי אמר לי, גדי שלו וטלה שלי, ואם טלה אמר לי, טלה שלו וגדי שלי; שכח השולח מה אמר, שניהן ייצאו לבית השריפה.  ואם שכח השולח קודם שייזרק הדם, חייבין לעשות פסח שני; שכח אחר שנזרק הדם, פטורין מלעשות פסח שני.

ד  וכן הדין באומר לעבדו צא ושחוט עליי, וקבע לו, ושכח העבד מה אמר לו רבו.  והוא, שייתן לו רועה של רבו גדי וטלה, ויאמר לו שחוט שניהן כדי שתשחוט כמה שאמר לך רבך, והרי אחד מהן שלך על מנת שלא יהיה לרבך בו כלום:  אם עשה הרועה כן, אחר כך יהיה אפשר לעבד להתנות כמו שביארנו.

ה  [ג] בני חבורה שאמרו לאחד, לך ושחוט עלינו את הפסח, ואמר הוא להם ואתם שחטו עליי, ושחט הוא ושחטו הם--אוכלים כולם מזה שנשחט ראשון, והאחרון ייצא לבית השריפה.

ו  [ד] חבורה שאבד פסחה, אמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו, והלך ומצא פסח שאבד ושחטו, והם לקחו פסח אחר ושחטוהו--אם שלו נשחט ראשון--הוא אוכל משלו, והן אוכלין עימו, והשני יישרף; ואם שלהן נשחט ראשון--הן אוכלין משלהן, והוא אוכל משלו; אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון, או ששחטו שניהן כאחת--הוא אוכל משלו, והן אינן אוכלין עימו, ושלהן ייצא לבית השריפה, ופטורין מלעשות פסח שני.

ז  [ה] אמר להם זה ששלחוהו לבקש פסח שאבד ולשוחטו, אם איחרתי שחטו עליי אתם, הלך ומצא ושחט, והם לקחו ושחטו--אם שלהן נשחט ראשון--הם אוכלין משלהן, והוא אוכל עימהן, והשני יישרף; ואם שלו נשחט ראשון--הוא אוכל משלו, והם אוכלין משלהן; אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון, או ששחטו שניהן כאחת--הן אוכלין משלהן, והוא אינו אוכל עימהן, ושלו ייצא לבית השריפה, ופטור מלעשות פסח שני.

ח  [ו] אבד להן פסח, ואבד לו פסח, ואמר להן צאו ובקשו ושחטו עליי, ואמרו לו צא ובקש ושחוט עלינו, והלך ומצא ושחט, ומצאו הם ושחטו--אוכלין כולם מן הראשון, והשני יישרף; ואם אין ידוע איזה נשחט תחילה, או ששחטו שניהן כאחת--שניהן יישרפו, ופטורין מלעשות פסח שני.

ט  הלך הוא לבקש, והלכו הם לבקש, ולא אמרו זה לזה כלום--אף על פי שהיה בליבם שישחוט כל אחד מהן על חברו, או שהיו שם רמיזות ודברים שאומדן הדעת בהן שכל אחד שימצא ישחוט על חברו--הואיל ולא פירשו ולא אמרו זה לזה כלום, אינן אחראין זה לזה.

י  [ז] שתי חבורות שנתערבו פסחיהן קודם שישחטו--חבורה זו לוקחין כבש אחד מן התערובת, והשנייה לוקחין השני, ואחד מבני חבורה זו בא אצל אלו, ואחד מבני השנייה בא אצל הראשונה; וכל חבורה מהן אומרת לזה האחר שבא אצלם, אם שלנו הוא הפסח הזה, ידיך משוכות משלך ונמנית על שלנו, ואם שלך הוא הפסח הזה, ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך.

יא  וכן חמש חבורות של חמישה חמישה בני אדם, או עשר חבורות של עשרה עשרה--מושכין להן אחד מכל חבורה לחבורה האחרת, וכן הם מתנין ואומרין; ואחר כך שוחטין.

יב  [ח] שניים שנתערבו פסחיהן--זה לוקח פסח אחד מן התערובת, וזה לוקח לו אחד, וזה ממנה עימו על פסחו אחד מן השוק, והאחר ממנה עימו אחד מן השוק, כדי שיהיו שתי חבורות; ואחר כך יבוא אחד משניהם אצל אלו, ויבוא אחד מאלו אצל האחר, ומתנה כל אחד מהן עם חברו שבא אצלו מחבורה שנייה ואומר, אם שלי הוא פסח זה, ידיך משוכות משלך ונמנית על שלי, ואם שלך הוא, ידי משוכה מפסח שלי ונמניתי על שלך.  ונמצא שלא הפסידו כלום.

יג  [ט] חמישה שנתערבו עורות פסחיהן, ונמצאת יבולת בעור אחד מהן--כולם ייצאו לבית השריפה; ואם נתערבו קודם זריקת דמן, חייבין בפסח שני.  נתערבו אחר זריקה, פטורין מלעשות פסח שני.

יד  שאם הקריבו פסח שני, נמצא זה שהקריב בראשון קרבן כשר מביא חולין לעזרה; ואם נמנו כולם על פסח אחד, נמצא נשחט שלא למחוייב, וזה כמי שנשחט שלא למנוייו; ואם התנה כל אחד מהן ואמר, אם אינו פסח יהיה שלמים, דם הפסח בשפיכה ודם השלמים בזריקה, והניתנין בזריקה לא ייתן אותן בשפיכה לכתחילה.  לפיכך פטורין מפסח שני.


משנה תורה - ספר הקרבנות - הלכות קרבן פסח - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


יש לך שאלה או הערה?