משנה תורה - ספר הקרבנות - הלכות שגגות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו


הלכות שגגות פרק יא

א  שינוי יש בשגגת טומאת מקדש וקדשיו, מה שאין כן בשאר כרתות:  שכל הכרתות--כיון ששגג ונודע לו בסוף שחטא--אף על פי שלא הייתה לו ידיעה בתחילה, הרי זה חייב חטאת; אבל בטומאת מקדש וקדשיו--אינו מביא קרבן עולה ויורד, עד שתהיה לו ידיעה לטומאה וידיעה לקודש או למקדש בתחילה, וידיעה לטומאה וידיעה לקודש או למקדש בסוף, והעלם בינתיים.

ב  כיצד:  נטמא ונכנס למקדש או אכל קודש, ואחר כך נודע לו שנטמא ושהיה טמא בשעה שאכל או שנכנס, ושקודש היה זה שאכלו, או מקדש היה זה שנכנס לו--הרי זה פטור מקרבן:  עד שידע שנטמא ושזה קודש ושזה מקדש, קודם שייכנס או קודם שיאכל.

ג  כיצד:  נטמא וידע שנטמא וידע שזה קודש ושזה מקדש, ואחר כך נעלמה ממנו הטומאה ושכח שנטמא, ונכנס למקדש או אכל קודש, והוא יודע שזה מקדש ושזה קודש, או ששגג ושכח שזה מקדש או שזה בשר קודש, והוא יודע שהוא טמא ושנכנס או אכל, או ששגג ושכח שנטמא, ושכח שזה בשר קודש ושזה מקדש ונכנס או אכל, ואחר כך נודעו לו דברים שנתעלמו ממנו--הרי זה מביא קרבן עולה ויורד, בכל צד וצד משש מחלקות אלו.

ד  ומניין שדין שגגת טומאת מקדש וקדשיו כך הוא:  שהרי בשאר שגגות נאמר "בעשותה אחת ממצוות ה', אשר לא תיעשינה--ואשם.  או הודע אליו, חטאתו" (ויקרא ד,כז-כח)--כיון שידע בסוף, אף על פי שלא ידע בתחילה; ובטומאת מקדש וקדשיו נאמר "ונעלם ממנו, והוא ידע ואשם" (ויקרא ה,ג; ויקרא ה,ד).  מאחר שנאמר "ונעלם ממנו" מכלל שהייתה שם ידיעה בתחילה, ונאמר "והוא ידע"--הא למדת שהוא צריך ידיעה בתחילה, וידיעה בסוף, והעלם בינתיים.

ה  [ב] נטמא וידע שנטמא אבל לא ידע באיזה אב נטמא, ושכח שנטמא, ואחר כך נכנס למקדש או אכל קודש, ונודע לו אחר שנכנס או אחר שאכל באיזה אב נטמא--הרי זה חייב בקרבן, אף על פי שלא ידע בתחילה באיזה אב נטמא:  הואיל וידע שהוא טמא, הרי הייתה שם ידיעת טומאה בתחילה.

ו  אבל אם נעלמה ממנו הלכות טומאה--כגון שנטמא בכעדשה מן השרץ, וידע שהשרץ מטמא ולא ידע בשיעור, ושכח שנגע בשרץ כלל ונכנס או אכל, ואחר כך נודע לו שנגע בכעדשה מן השרץ--הרי זה ספק אם חייב בקרבן, או פטור.

ז  וכן מי שלא ראה המקדש מימיו, ולא הבין מקומו--אם נטמא וידע שנטמא, ושכח שנטמא, ונכנס למקדש שלא ידע בתחילה שזה הוא מקומו, שהרי לא ראהו מעולם, ואחר כך זכר הטומאה, וידע שזה מקדש--הרי זה ספק אם ידיעה שיש מקדש בעולם ידיעה, או עד שידע מקומו תחילה.

ח  ייראה לי שאלו החייבין בקרבן מספק--אינן מביאין קרבן, שמא יכניסו חולין לעזרה.  ואם תאמר והלוא חטאת העוף באה על הספק, ואינה נאכלת:  מפני שהמביא אותה מחוסר כיפורים, ואסור לאכול בקודשים עד שיביא כפרתו; אבל מי שאינו מחוסר כיפורים, אינו מביא קרבן מספק.

ט  [ג] מי שנטמא בעזרה--צריך שידע תחילה שנטמא ושזה מקדש, ואם נעלם ממנו אחרי כן שנטמא והרי הוא זכור שזה מקדש, או שנעלם ממנו שזה מקדש ולא שכח שנטמא, או שנעלמו ממנו זה וזה--כשייוודע לו, יביא קרבן עולה ויורד:  והוא שישהה כשיעור, כמו שביארנו בהלכות ביאת המקדש.

י  [ד] מי שטימא עצמו במזיד, ולא שיהה כשיעור--הרי זה ספק אם שיעור השתחוויה לאנוס בלבד, או אף למזיד; ולפיכך אם נעלם ממנו, ויצא ולא שיהה--אינו מביא קרבן.  וכן אם תלה עצמו באוויר עזרה--הדבר ספק אם אוויר עזרה כעזרה, או אינו כעזרה.

יא  [ה] מי שנסתפק לו אם נכנס למקדש או אכל קודש בטומאה או לאו, אינו מביא אשם תלוי--שאין מביאין קרבן על לא הודע, אלא בכרת שחייבין על שגגתו חטאת קבועה.

יב  [ו] מי שהיו לפניו שני שבילין, אחד טמא ואחד טהור--הלך בראשון וחזר והלך בשני, ובעת שהלך בשני שכח שהלך בראשון, ונעלמה ממנו טומאה זו, ונכנס למקדש או אכל קודש--חייב:  אף על פי שלא הייתה לו בתחילה ידיעה גמורה לטומאה, אלא מקצת ידיעה--שהרי לא ידע שהלך בשני שבילין, שבהילוך שניהן יהי טמא בוודאי; ואף על פי כן חייב חטאת--שמקצת ידיעה, ככל ידיעה.

יג  הלך בראשון, ונכנס למקדש או אכל קודש--פטור, מפני שהוא ספק טמא.  [ז] הזה שלישי ושביעי וטבל, אחר שנכנס למקדש, והלך בשני, וחזר ונכנס למקדש--חייב:  שהרי נכנס כשהוא טמא למקדש בוודאי, או בפעם ראשונה או בשנייה; ואף על פי שכל ידיעה מהן ספק ידיעה היא, שהרי כל שביל מהן ספק הוא--כאן בטומאת מקדש וקדשיו, עשו ספק ידיעה כידיעה.

יד  [ח] היה טמא, ואמרו לו שניים נכנסת למקדש, והוא אומר להם לא נכנסתי--נאמן, ואינו מביא קרבן:  שאם ירצה, יאמר מזיד הייתי.  אמרו לו שניים טמא היית כשנכנסת למקדש, ובפנינו נטמאת וידעת שאתה טמא--אף על פי שהיה בין טומאה זו שמעידין בה ובין כניסתו למקדש ימים רבים, שאפשר לו שיאמר כבר טבלתי, הואיל והכחיש את העדים ואמר לא נטמאתי מעולם, הרי אלו נאמנים ומביא קרבן על פיהם:  אם הביאוהו שניים לידי מיתה חמורה, קל וחומר שיביאוהו לידי קרבן הקל--שהרי הכחישן.

טו  [ט] טומאת מקדש וקדשיו--שהיה לה ידיעה בתחילה, ולא היה לה ידיעה בסוף--שעיר של יום הכיפורים הנעשה בפנים ויום הכיפורים תולין, עד שייוודע לו ויביא קרבן עולה ויורד.  ושאין בה ידיעה בתחילה, אבל יש בה בסוף--שעיר הנעשה בחוץ ביום הכיפורים ויום הכיפורים מכפרין.  ועל שאין בה ידיעה, לא בתחילה ולא בסוף--שעירי הרגלים ושעירי ראשי חודשים מכפרין.

טז  ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו--פר כוהן גדול של יום הכיפורים מכפר, אם היה המזיד מן הכוהנים; ואם היה מישראל, דם שעיר הנעשה בפנים ויום הכיפורים מכפר--שנאמר "וכיפר על הקודש, מטומאות בני ישראל" (ויקרא טז,טז).


משנה תורה - ספר הקרבנות - הלכות שגגות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו


יש לך שאלה או הערה?