משנה תורה - ספר טהרה - הלכות פרה אדומה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו


הלכות פרה אדומה פרק ט

א  כיצד מקדשין את המים באפר הפרה:  נותן את המים שנתמלאו לשם מי חטאת בכלי, ונותן אפר על פני המים כדי שייראה על פני המים, אף על פי שהיא חבית גדולה מלאה מים; ומערב הכול.  ואם נתן האפר תחילה, ואחר כך נתן עליו המים--פסל.  ומה הוא זה שנאמר בתורה "ונתן עליו מים חיים" (במדבר יט,יז), כדי לערב את האפר במים.

ב  המקדש צריך שיתכוון, וייתן האפר בידו על המים:  שנאמר "ולקחו, לטמא" (במדבר יט,יז)--עד שיהיה מתכוון לקידוש, ולמילוי, ולהזיה.  אבל אם נפל האפר מן הכלי שיש בו האפר לתוך המים, או שנטל האפר בידו ודחפו חברו או הרוח ונפל האפר מידו על המים, או שנפל האפר מידו על צד הכלי או על ידו ואחר כך נפל למים--הרי זה פסול.

ג  קידש פחות מכדי הזיה בכלי זה, ופחות מכדי הזיה בכלי אחר--לא נתקדשו.  היה האפר צף על פני המים, וכנס ממנו מלמעלה, וקידש בו מים אחרים--הרי אלו מקודשין.  וכל שנגע במים, אין מקדשין בו פעם שנייה; ואף על פי שניגבו, ואפילו נשבה הרוח ונתנה את האפר על גבי המים--אינו מנגבו ומקדש בו.

ד  כלי קטן שהיה בתוך כלי גדול, והן מלאין מים, והמים מעורבין--כיון שנתן האפר במים שבכלי הגדול, נתקדשו כל המים שבתוך הכלי הקטן:  ואף על פי שהיה פיו צר ביותר, ולא נכנס לו אפר--שהרי המים כולן מעורבין.

ה  היה ספוג בתוך המים בעת שנתן האפר--הרי המים שבספוג פסולין, מפני שאינן בכלי.  כיצד יעשה--זולף את כל המים עד שהוא מגיע לספוג, ולא ייגע בספוג.  ואם נגע בספוג--אף על פי שהמים צפין על גביו כל שהן--פסולין, מפני שהמים שבספוג יוצאין ומתערבין במים הכשרין.  נפל ספוג לתוך המים המקודשין--נוטלו וסוחטו חוץ לכלי, והמים שבכלי כשרין.

ו  שתי שקתות שבאבן אחת, שנתן את האפר לתוך אחת מהן--אין המים שבשנייה מקודשין; ואם היו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד, או שהיו המים צפין על גביהן אפילו כקליפת השום, ונתן אפר לאחת מהן--הרי המים שבשנייה מקודשין.

ז  שתי אבנים שהקיפן זו לזו, ועשה אותן שוקת, וכן שתי עריבות, וכן שוקת שנחלקה, ונתן אפר בחלק אחד מהן--המים שביניהן אינן מקודשין; ואם חיברן בסיד או בגבסים, והן יכולות להינטל כאחת--המים שביניהן מקודשין.

ח  מים מקודשין שנתערב בהן מים אחר כל שהוא, ואפילו מים שנתמלאו לקידוש--הרי אלו פסולין; וכן אם ירד לתוכן טל, הרי אלו פסולין.  נפל לתוכן משקין ומי פירות, יערה הכול; וצריך לנגב הכלי, ואחר כך ייתן לתוכו מים מקודשין אחרים.  נפל לתוכו דיו, קמוס, וקלקנתוס, וכל דבר שהוא רושם--יערה; ואינו צריך לנגב--שאם יישאר שם דבר הרושם, הרי הוא נראה.

ט  המטביל כלי לחטאת במים שאינן ראויין לקדש--צריך לנגב, ואחר כך יקדש בו; הטבילו במים הראויין לקדש, אינו צריך לנגב.  ואם הטבילו לאסוף בו מים מקודשין--בין כך ובין כך, צריך לנגב.

י  קירויה שהטבילוה במים הראויין לקדש, מקדשין בה; אבל אין אוספין לתוכה מי חטאת, מפני שהמים שהוטבלה בהן נבלעין בתוכה, ויוצאין ומתערבין במי חטאת, ופוסלין אותן.  נטמאת, והטבילוה--אין מקדשין בה:  שהמשקין הטמאין הנבלעין בגופה, ייצאו ויתערבו במים שמקדשין אותן בתוכה.

יא  מים מקודשין שנפל לתוכן שקצים ורמשים ונתבקעו, או שנשתנו מראיהן--פסולין:  אפילו היו יבשים ביותר, כגון הנמלה והדירה והכינה שבתבואה.  נפל לתוכן חיפושית--אף על פי שלא נתבקעה ולא נשתנו מראיה, הרי המים פסולין:  מפני שהיא כשפופרת; והמים נכנסין בתוכה, ויוצאין מתוכה עם הליחה שבה.

יב  מים מקודשין ששתת מהן בהמה או חיה, פסולין.  וכן כל העופות, פסולין:  חוץ מן היונה--מפני שהיא מוצצת, ואין ריר יוצא מפיה ומתערב במים.  וכן כל השרצים ששתו, אינן פוסלין:  חוץ מן החולדה--מפני שהיא מלקקת בלשונה, ונמצאת הליחה יוצאה מפיה במים.

יג  מי חטאת שנשתנו מראיהן מחמת עצמן, כשרין; נשתנו מחמת עשן, פסולין.  הגלידו, וחזרו ונימוחו--כשרין, אפילו נימוחו בחמה; אבל אם המחן באור, פסולין.

יד  אפר חטאת שנשתנו מראיו מחמת עצמו, או מחמת עשן--כשר; נשתנה מחמת אבק, או שנפל לתוכו סיד או גבסים, או שנתערב בו אפר מוקלה, כל שהוא--הרי זה פסול.

טו  החושב על מי חטאת לשתותן--לא פסלן, עד שישתה מהן; ואם שפך מן הכלי לתוך גרונו, ולא נגעה שפתו במים שבכלי--לא פסל.

טז  כלי שיש בו מים מקודשין שהניחו מגולה, ובא ומצאו מכוסה--הרי אלו פסולין:  שמא אדם שאינו טהור לחטאת נגע בהן, שהרי אדם כיסהו בוודאי.  הניחו מכוסה, ובא ומצאו מגולה--אם יכולה החולדה לשתות ממנו, או שירד לו טל בלילה--פסולין.  ואם לאו--כשרין, מפני שיש כאן שני ספקות:  ספק אדם גילהו, או בהמה וחיה או רמש; ואם תמצא לומר אדם גילהו, שמא היה טהור לחטאת או אינו טהור.

יז  המוסר מים מקודשין, או מים שנתמלאו לקידוש, לטמא לשומרן--הרי אלו פסולין.  [יח] שניים שהיו שומרין את המים, ונטמא אחד מהן--כשרין, מפני שהן ברשותו של שני; טהר וחזר לשמור, ונטמא השני--כשרין, מפני שהן ברשותו של ראשון.  נטמאו שניהן כאחת, הרי המים פסולין.


משנה תורה - ספר טהרה - הלכות פרה אדומה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו


יש לך שאלה או הערה?