משנה תורה - ספר טהרה - הלכות פרה אדומה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו


הלכות פרה אדומה פרק טו

א  הנוגע במי חטאת שלא לצורך הזיה, בין אדם בין כלים--טמא, ואינו מטמא בגדים בשעת מגעו:  שנאמר "והנוגע במי הנידה, יטמא עד הערב" (במדבר יט,כא)--הנה למדת שמי נידה אב מאבות הטומאות של תורה, וטומאת מגען בכל שהוא.

ב  ואם היה בהן כדי הזיה, מטמאין במגע ובמשא; והנוגע בהן או הנושאן שלא לצורך--מטמא בגדים בשעת מגעו או בשעת משאו, עד שיפרוש ממטמאיו:  שנאמר "ומזה מי הנידה, יכבס בגדיו" (במדבר יט,כא).  אינו מדבר במזה על הטמא--אם טיהר את הטמא, קל וחומר שיהיה הוא טהור.

ג  מפי השמועה למדו שזה שנאמר "ומזה מי הנידה" (במדבר יט,כא) לא נאמר אלא לשיעור--שהנוגע או הנושא מי הנידה שיש בהן כדי הזיה, שלא לצורך הזיה, טמא ומטמא בגדים, דין תורה.  וכמה הוא שיעור הזיה, כדי שיטבול ראשי גבעולין של איזוב במים.

ד  במה דברים אמורים שמי חטאת מטמאין:  בזמן שנגע בהן או נשאן שלא לצורך, קודם שיעשו מצותן; אבל אחר שעשו מצותן, אינן מטמאין כלל.

ה  כיצד:  הרי שטבל את האיזוב והזה על האדם הטמא או על הכלים, והיו המים שותתין ויורדין מעל הטמא לארץ, וכן המים הניתזין בשעת הזיה על הארץ או על הטהור--הרי אותן המים טהורין, והנוגע בהן והנושאן טהור.

ו  הטביל את האיזוב להזות על דבר שאינו מקבל טומאה--הרי המים המנטפין כשרין להזות מהן, כמו שביארנו; לפיכך מטמאין טומאת מי חטאת, לפי שלא עשו מצותן--שהרי הטבילה הייתה לשם דבר שאינו מקבל טומאה.

ז  [ב] אין מי חטאת מטמאין את הכול, קודם שיעשו מצותן--עד שיהיו טהורין וכשרין להזיה.  אבל מי חטאת שנפסלו--כגון שנתערב בהן מים, או ששתת מהן בהמה, וכיוצא באלו מדברים הפוסלין אותן--אם נגע בהן הטהור לתרומה, נטמא:  בין שנגע בידיו, בין שנגע בשאר גופו.  נגע בהן אדם הטהור לחטאת, ואפילו בידיו--הרי הוא טהור כמות שהיה.

ח  [ג] מי חטאת שנטמאו, ונגע בהן אחר שנטמאו אדם הטהור לתרומה--בין בידיו, בין בגופו--נטמא.  ואם נגע בהן הטהור לחטאת בידיו, נטמא; נגע בשאר גופו, הרי הוא טהור כמות שהיה.

ט  [ד] מי חטאת שנפלו לתוכן מי מעיין, או מי מקוה, או מי פירות--אם רוב מי חטאת, מטמאין במשא; ואם רוב מי פירות, אין מטמאין; מחצה למחצה, מטמאין במשא.  אפר פרה שנתערב באפר מוקלה, וקידש בכולו--אם היה הרוב אפר פרה, מטמאין כמי נידה; ואם היה הרוב אפר מוקלה--אין מטמאין במגע, אבל מטמאין במשא.

י  [ה] אפר כשר שנתנו על גבי המים שאינן ראויין לקדשן, ונגע בהן הטהור לתרומה--בין בידיו, בין בגופו--נטמא; נגע בהן הטהור לחטאת, אפילו בידיו--הרי זה טהור כמות שהיה.

יא  [ו] מי חטאת שנפסלו, לא יגבלם בטיט--שלא יעשם תקלה לאחרים, שמא ייגע בטיט ויטמא:  שמי חטאת אינן בטילין בטיט, שנאמר "חטאת היא" (במדבר יט,ט).  [ז] פרה ששתת מי חטאת--אף על פי שנשחטה בתוך עשרים וארבע שעות, הרי בשרה טהור:  שנאמר "למשמרת, למי נידה" (שם)--בזמן שהן שמורין, אינן בטילין; אבל בזמן ששתת אותן פרה--בטלו, שהרי אינן שמורין.

יב  [ח] המזה מחלון שמזין ממנו על הרבים, והוזה עליו, ונכנס למקדש, ואחר כך נמצאו המים פסולין--הרי זה פטור:  שחזקת המים שמזין מהן על הרבים, שהן כשרין; והרי זה, כאנוס.  אבל אם הוזה עליו מחלון של יחיד, ונכנס למקדש, ונמצאו המים פסולין--חייב בקרבן עולה ויורד:  מפני שהיה לו לבדוק על המים, ואחר כך ייכנס למקדש.

יג  מחליקין היו העם במים ששותתין בארץ מחלון של רבים, ודורסין אותן, ונכנסין למקדש; ולא היו חוששין להן, שמא פסולין הן.

יד  [ט] המזה באיזוב הטמא לחטאת--אם יש בו כביצה--המים פסולין, והזיתו פסולה; אין בו כביצה--המים כשרין, והזיתו פסולה.  ואיזוב זה--מטמא חברו וחברו לחברו, אפילו הן מאה:  שאין מונין לחטאת.

טו  [י] המגביה כלי שהוזה עליו, והרי עליו מים כדי הזיה--טהור:  שהמים שעשו מצותן אינן מטמאין, כמו שביארנו.


משנה תורה - ספר טהרה - הלכות פרה אדומה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו


יש לך שאלה או הערה?