משנה תורה - ספר טהרה - הלכות מטמאי משכב ומושב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג


הלכות מטמאי משכב ומושב פרק ד

א  ארבע נשים, דיין שעתן ואינן מיטמאות למפרע; ואלו הן--מעוברת, ומניקה, ובתולה, וזקנה.  איזו היא מעוברת:  משיוכר עוברה.  הייתה בחזקת מעוברת וראת דם, ואחר כך הפילה רוח או דבר שאינו ולד--הרי זו בחזקתה, ודייה שעתה; ראת דם, ואחר כך הוכר עוברה--הרי זו מיטמאה למפרע, ככל הנשים.

ב  איזו היא מניקה:  כל עשרים וארבעה חודש מיום הלידה; אפילו מת בנה בתוך זמן זה, או שגמלתהו, או נתנתהו למניקה--דייה שעתה.  אבל אחר עשרים וארבעה חודש, אף על פי שהיא מניקה והולכת--הרי זו מיטמאה למפרע, ככל הנשים.

ג  איזו היא בתולה:  זו שלא ראת דם מימיה; בתולת דמים אמרו, לא בתולת בתולים.  כיצד:  אפילו נישאת וראת דם מחמת נישואין, או ילדה וראת דם מחמת לידה--עדיין היא בתולה לעניין טומאה, ודייה שעתה.

ד  איזו היא זקנה:  כל שעברו עליה שלושה חודשים סמוך לזקנותה, ולא ראת דם.  ואיזה הוא סמוך לזקנותה--כל שחברותיה קוראות לה זקנה בפניה, ואינה מקפדת.  עברו עליה שלוש עונות וראתה, וחזרה ועברו עליה שלוש עונות אחרות או פחות או יתר וראת--הרי היא ככל הנשים, ומיטמאה למפרע.

ה  [ב] בתולה שראת דם, אפילו שופעת כל שבעה או דולפת--הרי זו פעם אחת; ראת דם ופסק, וחזרה וראתה--הרי זו שתי פעמים.

ו  [ג] תינוקת שלא הגיע זמנה לראות, וראת דם--פעם ראשונה ושנייה, דייה שעתה; ראת פעם שלישית, מיטמאה למפרע.  עברו עליה שלושה חודשים, ואחר כך ראתה--דייה שעתה; עברו עליה שלושה חודשים אחרים, ואחר כך ראתה--דייה שעתה; עברו עליה שלושה חודשים אחרים, וראתה--מיטמאה למפרע.

ז  [ד] תינוקת שהגיע זמנה לראות, וראת--פעם ראשונה, דייה שעתה; שנייה, מיטמאה למפרע.  עברו עליה שלושה חודשים, ואחר כך ראתה--דייה שעתה; עברו עליה שלושה חודשים אחרים, ואחר כך ראתה--מיטמאה למפרע.

ח  [ה] מעוברת ומניקה וזקנה ובתולה, שהגיע זמנם לראות שראו ראייה ראשונה--דיין שעתן; ראו פעם שנייה--מיטמאות למפרע ככל הנשים, כמו שביארנו.  ואם ראו הראשונה באונס--אף בשנייה, דיין שעתן.

ט  [ו] מעוברת או מניקה שראת דם, ועברו עליה שלושה חודשים, ואחר כך ראת--דייה שעתה; עברו עליה שלושה חודשים אחרים, וראת פעם שנייה, שהיא שלישית לראייה ראשונה--מיטמאות למפרע.

י  הרואה דם אחר דם טוהר בתוך עשרים וארבע שעות, דייה שעתה.  וכל שדייה שעתה--אף על פי שאינה מיטמאה למפרע, צריכה להיות בודקת עצמה תמיד; וכל אישה המרבה לבדוק, משובחת--חוץ מן הנידה ויושבת על דם טוהר, שאין הבדיקה מועלת להן כלום.

יא  [ז] חכמים תיקנו להן לבנות ישראל להיות בודקות עצמן בכל יום בשחרית, מפני טהרות של ערבית, ובערבית, מפני טהרות של שחרית; וכל אוכלת תרומה, בודקת בשעה שאוכלת בתרומה.  וכל אישה בודקת בשעה שעוברת לשמש מיטתה, מפני הטהרות; אבל אם לא הייתה עוסקת בטהרות, אינה צריכה בדיקה לבעלה--שכל הנשים שיש להן וסת, בחזקת טהרה לבעליהן כמו שביארנו בעניין נידה.

יב  [ח] חזקת בנות ישראל, עד שלא הגיעו לפרקן--בחזקת טהרה, ואין הנשים בודקות אותן.  אבל משהגיעו לפרקן--צריכות בדיקה, ונשים בודקות אותן.  [ט] החירשת, והשוטה, ומי שנטרפה דעתה בחולי--אם יש להן פיקחות מתקנות אותן, הרי אלו אוכלות בתרומה.

יג  [י] כל הכתמים הבאים מבין ישראל, בחזקת טומאה; והבאים מבין הגויים, טהורין.  והנמצאים בערי ישראל, טהורין--שלא נחשדו להשליך כתמיהן, אלא מצניעין אותן; לפיכך כל הכתמים הנמצאים בכל מקום, טהורין--חוץ מן הנמצאים בחורים וסביבות בית הטומאות.  וכולן, טומאתן בספק כמו שביארנו.

יד  [יא] כל הכתמים הטמאין, מעבירין עליהן שבעה סממנין; ואחר כך, בין עבר הכתם בין לא עבר, מטבילו וטהור:  שאם לא עבר כלל, הרי הוא צבע; ואם עבר או כהה, הרי זה כתם, ומאחר שעברו עליו הסממנין, כבר בטל אף על פי שרישומו ניכר.  ואפילו כתם של דם נידות ודאי--כיון שהעביר עליו שבעת הסממנין, ביטלו; ומטבילו, ועושה על גביו טהרות.

טו  [יב] בגד שאבד בו הכתם--מעביר על כל הבגד שבעה סממנין, ומבטלו.  אבדה בו שכבת זרע--אם היה חדש, בודקו במחט; ואם היה שחוק, בודקו בחמה.

טז  [יג] בגד שהיה עליו כתם, והטבילו ועשה על גביו טהרות, ואחר כך העביר על הכתם שבעת הסממנין, ולא עבר--הרי זה צבע, והטהרות שעשה טהורות; ואינו צריך להטבילו, פעם אחרת.  ואם עבר הכתם, או כהה עינו--הרי זה כתם, והטהרות טמאות, שהרי הקפיד על הכתם, להסירו; וצריך להטבילו פעם אחרת, לטהרו.

יז  [יד] כתם שהעביר עליו שישה סממנין, ולא עבר, ואחר כך העביר עליו צפון, ועבר--הרי הטהרות שנעשו על גביו טמאות, אף על פי שהצפון מעביר הצבע:  הואיל ולא העביר שבעת הסממנין, הרי זה בחזקת כתם; ושמא אילו העביר השביעי, היה עובר.

יח  העביר עליו שבעה סממנין, ולא עבר, וחזר והעבירן פעם שנייה, ועבר--כל הטהרות שנעשו על גביו בין תכבוסת ראשונה לשנייה, טהורות; וכל הטהרות שנעשו על גביו אחר תכבוסת שנייה, טמאות:  הואיל וגילה דעתו שהוא מקפיד עליו, ורוצה להוציא רישומו--הרי זה טמא, עד שיבטלו ויטבילו.

יט  כבר ביארנו בהלכות איסורי ביאה, שבעה הסממנין שמעבירין על הכתם מה הן, והיאך מעבירין אותן.

כ  [טו] האישה שמתה, ויצא ממנה דם--מטמא משום כתם, כדם הנידה:  שהמקור, מקומו טמא.  אף על פי שיצא הדם אחר שמתה, ואין כאן נידה, הואיל וממקום טמא יצא, מטמא טומאת כתמים.  ואם היה בו רביעית--מטמא באוהל, ומטמא משום כתם.


משנה תורה - ספר טהרה - הלכות מטמאי משכב ומושב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג


יש לך שאלה או הערה?