משנה תורה - ספר טהרה - הלכות מטמאי משכב ומושב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג


הלכות מטמאי משכב ומושב פרק ז

א  הזב מטמא את המשכב ואת המושב והמרכב בחמישה דרכים--עומד, יושב, שוכב, נתלה, ונשען.  כיצד:  כלי שהוא עשוי למשכב או למושב או למרכב, אפילו היה תחת האבן--אם עמד אחד ממטמאי משכב על האבן, או ישב עליה, או שכב או נשען עליה, או נתלה בה--הואיל ונתנשא על הכלי הזה מכל מקום, נטמא ונעשה אב.  וכל אחד מחמישה דרכים אלו, הוא הנקרא מדרס בכל מקום.

ב  וכן המשכב והמרכב מטמאין את האדם בשבעה דרכים--בחמישה דרכים אלו שמנינו, ובמגע, ובמשא.  כיצד:  משכב או מרכב שדרס עליו הזב, ונטמא במדרסו--הנוגע בו או הנושאו, טמא.  וכן היושב עליו, או העומד, או השוכב, או הנתלה, או הנשען--אף על פי שהייתה אבן מבדלת בין הטהור ובין המדרס, הרי זה נטמא:  שנאמר "והיושב, על הכלי, אשר יישב עליו, הזב--יטמא" (ראה ויקרא טו,ד; ויקרא טו,ו).

ג  מפי השמועה למדו שמקום שהזב יושב ומטמא, אם ישב שם הטהור ניטמא; מה הזב מטמא משכב ומרכב שתחת האבן--אף הטהור מיטמא מן המשכב או המרכב שהוא מתחת האבן, ואף על פי שאין הזב שם על המשכב.  ואדם זה שהוא למעלה מן המדרס--מטמא בגדים כל זמן שלא פירש ממטמאיו, כמו שביארנו.

ד  [ג] אין הזב מטמא את המשכב, עד שיינשא רובו על המשכב או המושב או המרכב; וכן הטהור שדרס על מדרס הזב--אינו מיטמא מחמת המדרס, עד שיינשא רובו עליו.  אבל אם נישא מיעוטו--הואיל ולא נגע, הרי זה טהור.  כיצד:  מקצת הטמא על המשכב, ומקצת הטהור על אותו משכב--המשכב טהור, והטהור שנישא מקצתו עליו טהור.

ה  הטמא שנישא רובו על מקצת המשכב או המרכב, נטמא המשכב כולו והמרכב כולו; וכן הטהור שנישא רובו על מקצת המדרס--נטמא, ואף על פי שלא נישא אלא על מקצת המושב.

ו  [ד] זב שהיה מוטל על חמישה ספסלין, שהן מונחין לאורכן--טמאין, שהרי נישא רובו על כל אחד מהן; היו מונחין לרוחבן--טהורין, שהרי לא נישא רובו על כל אחד מהן.  ואם ישן עליהם--בין כך ובין כך, טמאין:  שמא נתהפך עליהם, ונמצא רובו על כל אחד.

ז  היה מוטל על שישה כלים העשויין למשכב, שתי ידיו על שניים, ושתי רגליו על שניים, וראשו על אחד, וגופו על אחד--אין טמא משום משכב אלא זה שתחת גופו, שהרי נישא רובו עליו; עמד על שני משכבות, רגלו אחת על אחד ורגלו שנייה על השני--שניהן טמאין.

ח  [ה] היה יושב על גבי המיטה, וארבעה משכבות תחת ארבע רגלי המיטה--כולן טמאות, מפני שאינה יכולה לעמוד על שלוש; [ו] היה רוכב על גבי בהמה, וארבעה משכבות תחת ארבע רגליה--כולן טהורות.

ט  ומפני מה הן טהורות:  מפני שהבהמה יכולה לעמוד על שלוש; ונמצאת הרביעית מסייע, ומסייע אין בו ממש.  והואיל וכל אחת ראויה להיות מסייע, ואין אנו יודעים איזו יד ואיזו רגל היא שלא היה נשען עליה--הרי לא הוחזקה טומאה באחת מהן; לפיכך כולן טהורות.

י  לפיכך אם היה משכב אחד מונח תחת שתי ידי הבהמה, או תחת שתי רגליה, או תחת ידה ורגלה--הרי זה טמא:  שהרי ודאי נישא הזב על משכב זה, שאין הבהמה יכולה לעמוד על שתיים.

יא  [ז] ישב הטמא על קורת בית הבד--כל הכלים שבעקל טמאים, שהרי הם רצוצים תחת הקורה.  אבל אם ישב על מכבש של כובס, הרי הכלים שתחת לוח המכבש טהורים:  מפני שהוא רפוי; ונמצאת משענת המכבש על רגליו, לא על הכלים שתחתיו--שאם ירצה אדם להכניס סכין וכיוצא בה בין הכלים שתחת המכבש ובין המכבש, מכניס אף על פי שהוא קשור.

יב  [ח] זב שדרס על כלי שלא נעשה למשכב או למושב או למרכב--אף על פי שהוא ראוי למשכב--הואיל ולא נגע בו, הרי זה טהור:  שהרי אומרין לו, עמוד ונעשה מלאכתנו בכלי זה.

יג  כיצד:  כפה סאה וישב עליה, כפה עריבה וישב עליה, או שישב על פרוכת או על קלע של ספינה, וכיוצא בהן--הרי אלו טהורין:  שנאמר "אשר יישב עליו" (ויקרא טו,ד; ויקרא טו,ו)--המיוחד לישיבה, לא שאומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו, מפני שכלי זה, לא נעשה לישיבה.

יד  היה הכלי משמש לישיבה, עם מלאכתו שנעשה לה--הרי זה מיטמא במדרס:  כגון הרדיד, והחלוק, והטלית, והתורמל, והחמת--שאף על פי שכל אחד מהן לא נעשה מתחילתו למשכב, הרי הוא משמש את המשכב עם מלאכתו; וכן כל כיוצא באלו.  ובהלכות כלים, אבאר כל הכלים המיטמאין במדרס, וכלים שאין מיטמאין במדרס, ואיזה כלי ראוי לישיבה, ואיזה ראוי לשכיבה, ואיזה ראוי לרכיבה.


משנה תורה - ספר טהרה - הלכות מטמאי משכב ומושב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג


יש לך שאלה או הערה?