משנה תורה - ספר טהרה - הלכות מטמאי משכב ומושב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג


הלכות מטמאי משכב ומושב פרק י

א  עם הארץ--אף על פי שישראל הוא, וישנו בתורה ובמצוות--הרי הוא בחזקת טמא, ובגדיו מדרס לטהרות.  ואם נגעו בגדיו באוכלין ומשקין, הרי הן טמאין; ואם נגע בכלי חרס מאווירו, הרי זה טימאהו.  ושורפין את התרומה על מגען, אף על פי שטומאתן בספק.  ואינן נאמנין על הטהרות, לפי שאינן בקיאין בדקדוקי טומאות וטהרות; ולעולם הוא בחזקה זו, ואינו נאמן על הטהרות עד שיקבל עליו דברי חברות.

ב  ומה הן דברי חברות:  שיקבל עליו שיהא נזהר בטומאות שלא ייטמא בהן, ובטהרות שלא יטמא אותן, וייזהר בנטילת ידיים, ובטהרת הידיים; ושלא ייקח מעם הארץ לח, ולא יתארח אצל עם הארץ, ולא יארחו אצלו בכסותו.

ג  [ב] הבא לקבל דברי חברות חוץ מדבר אחד מהן, אין מקבלין אותו.  ראינוהו שנוהג בצנעה בתוך ביתו, מקבלין אותו ואחר כך מלמדין אותו עסקי טומאה וטהרה; ואם לא ראינוהו שנוהג בצנעה בביתו, מלמדין אותו ואחר כך מקבלין אותו.  ומקבלין אותו לטהרת הידיים תחילה, ואחר כך מקבלין אותו לטהרות.  ואם אמר איני מקבל אלא לטהרת ידיים, מקבלין אותו; קיבל לטהרות ולא קיבל לידיים, אף לטהרות אין מקבלין אותו.

ד  כשמקבלין אותו, חוששין לו כל שלושים יום, עד שילמוד, ויהיה רגיל בטהרות.  ואחר שלושים יום משקיבל דברי חברות--הרי בגדיו טהורין, וכל אוכליו ומשקיו טהורין, ונאמן על כל הטהרות כשאר החברים, ואף על פי שאינו תלמיד חכמים.

ה  [ג] תלמידי חכמים--הרי הן בחזקת טהרה, ונאמנין, ואינן צריכין לקבל דברי חברות; אבל משחרב בית המקדש, נהגו כוהנים סלסול בעצמן--שלא יהיו מוסרין טהרות אפילו לתלמיד חכמים, עד שיקבל עליו דברי חברות.  [ד] זקן ויושב בישיבה--אינו צריך לקבל, שכבר קיבל משעה שישב.

ו  [ה] המקבל דברי חברות, צריך לקבל בפני שלושה חברים; ובניו ובני ביתו, אין צריכין לקבל בפני שלושה חברים--מפני שהוא מלמדן, ומרגילן בדרך טהרה.  ואשת חבר ובניו ובני ביתו ועבדיו, הרי הן כחבר; וחבר שמת--אשתו ובניו ובני ביתו בחזקת חברים, עד שייחשדו.

ז  [ו] אשת עם הארץ או בתו שנישאת לחבר, וכן עבדו שנמכר לחבר--הרי אלו צריכין לקבל עליהן דברי חברות כבתחילה; אבל אשת חבר או בתו שנישאת לעם הארץ, וכן עבדו שנמכר לעם הארץ--אין צריכין לקבל דברי חברות כבתחילה.

ח  [ז] עם הארץ שקיבל עליו דברי חברות, והיו לו טהרות כשהיה עם הארץ, ואמר אני יודע ודאי שלא נטמאו--בזמן שנתעסקו בהן אחרים, הרי הן אסורות כשהיו מקודם; ואם הוא בעצמו נתעסק בהן--הרי הן מותרות לו, ואסורות לכל אדם.  ונשאל החבר על טהרותיו, ומורה בהן טהרה לעצמו; ואין חושדין אותו בכך.

ט  [ח] חבר שנעשה גבאי למלך, או מוכס, וכיוצא בהן--דוחין אותו מחברותו; פירש ממעשיו הרעים--הרי הוא ככל אדם, וצריך לקבל דברי חברות כבתחילה.

י  [ט] עם הארץ שקיבל עליו דברי חברות, ונחשד לדבר אחד--אינו חשוד אלא על אותו דבר.  וכל החשוד לחמור, נחשד לקל; והנחשד לקל, לא נחשד לחמור.

יא  [י] חבר שנחשד על הטהרות, כגון שמכר אוכלין טמאין בחזקת שהן טהורין--הרי זה אינו נאמן לעולם, עד שייוודע שחזר בתשובה גמורה.

יב  [יא] החשוד על השביעית או על התרומה, שמכרן לשם חולין--הרי זה חשוד על הטהרות:  שהחשוד על דבר של תורה, הרי הוא חשוד על דברי סופרים; והאוכלין הטמאין, אין מטמאין אחרים אלא מדברי סופרים כמו שיתבאר.  וכל החשוד על דבר--נאמן להעיד בו לאחרים, ולדון בו לאחרים:  חזקה היא שאין אדם חוטא, כדי שייהנו אחרים.


משנה תורה - ספר טהרה - הלכות מטמאי משכב ומושב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג


יש לך שאלה או הערה?