משנה תורה - ספר טהרה - הלכות שאר אבות הטומאות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ


הלכות שאר אבות הטומאות פרק ה

א  שכבת זרע--אב מאבות הטומאות, מטמאה אדם וכלים במגע, וכלי חרס באוויר, ואינה מטמאה במשא; ואין המיטמא בה, מטמא בגדים בשעת מגעו.  ואחד הנוגע בה, או הרואה אותה מבשרו--שניהן ראשון לטומאה, דין תורה.

ב  וכמה שיעורה--לנוגע, בכעדשה; ולרואה, בכל שהוא.  ואין הרואה טמא, עד שתצא ממנו וייחתם פי אמה--שנאמר "אשר תצא ממנו שכבת זרע" (ויקרא טו,לב; ויקרא כב,ד), ונאמר "או החתים בשרו" (ויקרא טו,ג); לפיכך אפילו ראה בקיסם--הואיל והגיעה לפי אמה, נטמא.  ואחד הרואה מחמת בשרו, או הרואה באונס--הרי זה טמא.

ג  [ב] אין שכבת זרע של קטן מטמאה, עד שיהיה בן תשע שנים ויום אחד.  [ג] שכבת זרע אדומה, טהורה--עד שתהיה לבנה, ונמשכת.  [ד] וכל שכבת זרע שאין כל גופו של אדם מרגיש בה, אינה מטמאה; לפיכך אם ראה בלא קישוי, ולא תאווה--אינה מטמאה משום שכבת זרע.  נעקרה בהרגשה--אף על פי שיצאת שלא בהרגשה, טמאה.

ד  [ה] המהרהר בלילה, וראה ששימש מיטה בחלום, ועמד ונמצא בשרו חם--אף על פי שלא מצא שכבת זרע, הרי זה טמא:  כיון ששימש בחלום, כבר ראה בהרגשה ולפיכך מצא בשרו חם; והייתה מעט ונתקנחה בבשרו או בכליו, ולפיכך לא מצא לחלוחית.  הירהר ולא מצא בשרו חם, או שמצא בשרו חם ולא הירהר--טהור.

ה  [ו] המטיל מים, וראה מים חלוקין או עכורין בתחילה--טהור; ראה אותן באמצע, או בסוף--הרי זה טמא.  היו המים שהטיל כולן מתחילה ועד סוף, חלוקין או עכורין--הרי זה טהור.  היו לבנים ונמשכין, טמא.  והמטיל טיפין עבות מתוך האמה, טהור.

ו  [ז] בעל קרי שטבל, ולא הטיל מים קודם שיטבול--כשיטיל את המים--טמא, מפני שציחצוחי שכבת זרע אינן יוצאין אלא כשיטיל מים.

ז  במה דברים אמורים, בחולה או בזקן; אבל ילד בריא, טהור--מפני שהוא יורה שכבת זרע בחוזקה כחץ, והיא כולה ניתקת מן האמה.

ח  עד כמה הוא ילד:  כל זמן שעומד על רגלו אחת, ונועל או חולץ מנעלו; ואם אינו יכול לעשות כן מפני חולייו, הרי זה חולה לעניין זה.  [ח] וכל אישה ששימשה מיטתה, וירדה וטבלה קודם שתקנח עצמה יפה יפה--הרי היא בטומאתה.

ט  אחד האיש ואחד האישה ששימשו מיטתן, שניהן טמאין; ושניהן ראשון לטומאה, דין תורה.  ואין האישה טמאה משום נוגעת בשכבת זרע, שנגיעת בית הסתרים אינה נגיעה; אלא המשמשת, הרי היא כרואה קרי:  והוא שתהיה בת שלוש שנים ויום אחד, שנאמר "אשר ישכב את אישה" (ויקרא כ,יח).

י  הייתה קטנה מבת שלוש שנים, אינה מיטמאה בשכיבה; אבל מיטמאה בנגיעת שכבת זרע, אם נגעה בבשרה מבחוץ.  לפיכך הבועל גדולה שלא כדרכה, טהורה--שלא טימא הכתוב אותה בטומאת בית הסתרים, אלא כדרכה.

יא  [י] הבועל את האישה, ולא הוציא שכבת זרע--טהור, אף על פי שהערה; וכן האישה טהורה, עד שיוציא האיש.

יב  [יא] האישה שפלטה שכבת זרע--אם פלטה אותה בתוך שלוש עונות, הרי היא טמאה כרואה קרי, לפיכך סותרת יום אחד אם הייתה זבה, כאיש שראה קרי; ומטמאה בכל שהוא.  אף על פי שלא יצאת לחוץ, אלא נעקרה והגיעה לבין השיניים--נטמאה, שהרי שכבת זרע כדמה:  מה דמה מטמא בפנים, אף שכבת זרע שתפלוט תטמא אותה בפנים.

יג  [יב] שכבת זרע עצמה שנפלטה בתוך השלוש עונות--מטמאה אחרים שנגעו בה, כדרך שטימאה האישה שפלטה אותה.  ואם פלטה אחר שלוש עונות, הרי האישה טהורה; וכן שכבת זרע שנפלטה, טהורה--שכבר נפסדה צורתה.  [יג] וכמה היא עונה, או יום או לילה.  ואין העונה שנבעלה בה מן המניין.

יד  כיצד:  נבעלה בלילי שבת--שלוש עונות שלה, יום השבת וליל אחד בשבת ואחד בשבת; ואם פלטה בתוך זמן זה, טמאה.  פלטה מליל שני והלאה, טהורה.  והאיש שפירשה ממנו שכבת זרע, אפילו לאחר כמה עונות--הרי זו טמאה כל זמן שהיא לחה; והפורשת ממנו, טמא.

טו  [יד] שכבת זרע, אינה מטמאה אלא כשהיא לחה:  יבשה כחרס, טהורה; ואם יכולה להישרות מעת לעת בפושרין ולחזור לכמות שהייתה, הרי זו טמאה.

טז  [טו] כבר ביארנו בפרק זה שהרואה קרי, והאישה ששכב איש אותה שכבת זרע, והנוגע בשכבת זרע--טמאין מן התורה; וכן האישה שפלטה בתוך שלוש עונות--הרי היא טמאה מן התורה, כרואה קרי.  אבל שאר האמורים בפרק זה שהן טמאין, כגון מהרהר ומטיל מים--אינן טמאין אלא מדבריהם.  ולא גזרו עליהם טומאה, אלא לתרומה; אבל לחולין, טהורין.

יז  [טז] נוכרית שפלטה שכבת זרע של ישראל בתוך השלוש עונות, וכן בהמה שפלטה שכבת זרע של ישראל בתוך זמן זה--הרי אותה הנפלטת טמאה; פלטו לאחר זמן זה--הרי היא ספק נסרחה, או עדיין לא נסרחה.

יח  [יז] כבר ביארנו בהלכות מטמאי משכב ומושב, ששכבת זרעו של נוכרי טהורה מכלום; לפיכך בת ישראל שפלטה שכבת זרע של נוכרי, אפילו בתוך שלוש עונות--הרי היא טהורה.  [יח] גוי שהרגיש, ונתגייר וירד וטבל, ויצאה ממנו שכבת זרע שהרגיש בה, אחר שטבל--הרי זה ספק טמא.

יט  גדולה ששכב אותה קטן פחות מבן תשע שנים, או נוכרי או בהמה--הרי זו טהורה, שנאמר "ואיש אשר ישכב את אישה" (ויקרא כ,יח):  עד שיהיה השוכב איש ומישראל, כמו שביארנו.


משנה תורה - ספר טהרה - הלכות שאר אבות הטומאות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ


יש לך שאלה או הערה?