משנה תורה - ספר טהרה - הלכות שאר אבות הטומאות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ


הלכות שאר אבות הטומאות פרק טו

א  ספק דברי סופרים כיצד:  ספק אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין, ספק שלא אכל ושלא שתה, ספק שבא ראשו ורובו במים שאובין או שנפלו עליו מים שאובין, ספק שלא בא ולא נפלו--הרי זה טהור.

ב  וכן אם אכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאין, או בא במים שאובין או נפלו עליו מים שאובין, וספק נגע בטהרות אלו, ספק לא נגע--הרי טהרות אלו טהורות.

ג  וכן האוכל ספק אוכלין טמאין, והשותה משקין שהן טמאין בספק--הרי הוא טהור; וכן האוכל תרומה תלויה, טהור.  וכן כל כיוצא באלו מוולדי הטומאות, שהן מדברי סופרים--ספקן טהור.  אבל אב שהוא מדברי סופרים, ספקו טמא; אבל אם היה האב עצמו טמא בספק, כגון בית הפרס וארץ העמים--שאין שורפין על ספק מגען כמו שביארנו.

ד  [ב] ספק החולין--היא טהרת אוכלי חוליהן בטהרה, והן הנקראין פרושים--כיצד:  אוכלי חוליהן בטהרה שנולד להן ספק טומאה בטהרותיהן--הרי אלו טהורין ככל הספקות כולן, ואין להן טומאה אלא טומאה ודאית.

ה  [ג] ספק הקרבנות כיצד:  מחוסר כיפורים שיש עליו ספק חמש קרבנות--כגון האישה שיש עליה ספק חמש זיבות, או ספק חמש לידות--מביא קרבן אחד, וטהר לאכול בקודשים; ואין השאר עליו חובה, כמו שביארנו בהלכות מחוסרי כפרה.

ו  [ד] ספק נגעים כיצד:  עד שלא נזקק לטומאה--ספקו טהור, כמו שביארנו בפרק שישי מהלכות נגעים.

ז  [ה] ספק עומד ועובר כיצד:  מצורע שהיה יושב תחת האילן ועבר הטהור, ספק האהיל עליו האילן ונטמא, ספק לא האהיל עליו, וכן אם היה הטהור יושב תחת האילן והמצורע עובר תחתיו, ספק עמד המצורע ונטמא הטהור, ספק לא עמד--ספקו טהור.

ח  [ו] ספק שרצים, זה ספק הנזרקין.  כיצד:  זרק שרץ או דבר טמא לבין הכיכרות, או שזרק כיכר טהור לבין הטמאות, ספק נגע, ספק לא נגע--הרי זה טהור, הואיל ומצא הכיכר הטהור שאינו נוגע בטומאה:  שכל הטומאות, כשעת מציאתן; ואין אומרין שמא נגע בו ואחר כך נפל בצידו, אלא הרי הן כשעת מציאתן.

ט  [ז] השרץ בפי החולדה, ומהלכת על גבי כיכרות של תרומה, ספק נגע, ספק לא נגע--ספקו טהור, מפני שלא נחה הטומאה; הייתה מהלכת בו, ונגע בכיכרות, ספק חי, ספק מת--הרי הן טהורות.

י  במה דברים אמורים, בזמן שנטלתו והלכה לה.  אבל אם נמצא בפיה, הרי הכיכרות טמאות; ראוהו חי בפיה--אף על פי שמצאוהו מת בפניה, הרי אלו טהורות.

יא  וכן השרץ בפי החולדה, והנבילה בפי הכלב, ועברו בין הטהורים, או שעברו הטהורים ביניהן--ספקו טהור, מפני שאין לטומאה מקום קבוע.  היו מנקרין בהן על הארץ--הרי הן כמונחין ומטמאין למפרע מספק, אם היו ברשות היחיד כמו שיתבאר.

יב  [ח] ספק רשות הרבים כיצד:  טומאה שהיא מונחת ברשות הרבים, ספק נגע בה, ספק לא נגע--ספקו טהור; הייתה מונחת ברשות היחיד, וספק נגע בה, ספק לא נגע--ספקו טמא.  וכל אלו הספקות שטיהרו חכמים, אפילו ברשות היחיד, מפני שאין בהן דעת להישאל כמו שיתבאר.

יג  [ט] ספק שתי רשייות כיצד:  היה דבר טמא ברשות היחיד ודבר טהור ברשות הרבים, או שהיה הדבר הטמא ברשות הרבים והדבר הטהור ברשות היחיד, ונגע באחד מהן, ואין ידוע באיזה מהן נגע, או שהסיט את אחד מהן, ואין ידוע איזה הסיט, אם היה הדבר הטמא מטמא במשא, או שהיה אחד מהן מטמא באוהל, והאהיל על אחד מהן, ואין ידוע על איזה מהן האהיל--הרי זה טהור.

יד  אף על פי שספק רשות הרבים טהור, כשיבוא לשאול, אומרין לו אם טבלת, אין בכך הפסד.  אם טבל, הרי זה משובח; ואם לא טבל, ועשה טהרות--הרי הן טהורות, שספק רשות הרבים טהור.

טו  [י] שרץ שנמצא שרוף ומונח על גבי אוכלין, וכן טלית שנמצאת מהוהה, ומחט שנמצאת שבורה או חלודה, בין הכלים--הרי אלו טהורין, בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים; ואין אומרין שמא אחר שנגע באוכלין נשרף, ואחר שנטמאו הכלים במגע הטלית, והמחט נשברה או הוחלדה, ובלתה הטלית עד שטהרה:  שכל הטומאות, כשעת מציאתן.

טז  [יא] שני עדים אומרין לו נטמאת, והוא אומר טהור אני--הוא נאמן על ידי עצמו.  ואף על פי כן, אין אומרין לו עסוק בטהרות; אלא אם עשה טהרות--הרי הן טהורות, ויחוש על עצמו.  עד אומר נטמא, ושניים אומרים לא נטמא--בין ברשות הרבים, בין ברשות היחיד--טהור.

יז  שניים אומרים נטמא, ועד אומר לא נטמא--בין ברשות הרבים, בין ברשות היחיד--הרי זה טמא.  עד אומר נטמא, ועד אומר לא נטמא, אישה אומרת נטמא, ואישה אומרת לא נטמא--ברשות היחיד, טמא; ברשות הרבים, טהור.


משנה תורה - ספר טהרה - הלכות שאר אבות הטומאות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ


יש לך שאלה או הערה?