משנה תורה - ספר טהרה - הלכות שאר אבות הטומאות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ


הלכות שאר אבות הטומאות פרק יח

א  כל שאתה יכול לרבות ספקות וספק ספקות--ברשות הרבים, טהור; וברשות היחיד, טמא.  כיצד:  נכנס למבוי והטומאה בחצר, ספק נכנס לחצר ספק לא נכנס, טומאה בבית, ספק נכנס לבית ספק לא נכנס, ואפילו נכנס, ספק הייתה שם בעת שנכנס ספק שלא הייתה שם, ואם תאמר הייתה שם, ספק יש בה כשיעור ספק שאין בה, ואם תאמר יש בה, ספק שהיא טומאה ספק שאינה טומאה, ואפילו היא טומאה, ספק נגע ספק לא נגע--ספקו טמא, שהמבוי רשות היחיד.

ב  תשעה צפרדעים ושרץ אחד ברשות היחיד, ונגע באחד מהן, ואינו יודע איזה הוא--ספקו טמא; תשעה שרצים וצפרדע אחד ברשות הרבים, ונגע באחד מהן--ספקו טהור.  זה הכלל:  כל ספק ברשות הרבים--טהור, עד שיאמר נטמאתי בוודאי; וכל ספק ברשות היחיד--טמא, עד שיאמר ודאי שלא נטמאתי.

ג  לפיכך עצמות המת ועצם נבילה ברשות הרבים, או גוש מארץ טהורה וגושים מבית הפרס או מארץ העמים, ונגע באחד מהן או הסיטו, ואין ידוע במה נגע מהן; כזית מן המת וכזית מן הנבילה, והאהיל על אחת מהן ואין ידוע על איזה מהן האהיל; שני שבילין אחד טמא ואחד טהור, הלך באחד מהן ואין ידוע באיזה הלך; או שנגע באדם זה בדרך, ואין ידוע אם הוא טמא ואם הוא טהור; או שהיו שני אנשים אחד טמא ואחד טהור, ונגע באחד מהן ואין ידוע באיזה מהן נגע:  בכל אלו הספקות, טהור.

ד  [ג] המוצא מת מושכב לרוחבו של דרך--אם היה שלם, והוא מן הקצה אל הקצה--הרי זה טמא לתרומה, שחזקתו שנגע; היה לו מקום לעבור, או שהיה משובר ומפורק שאפשר שעבר בין שוקיו ופרקיו--הרי זה טהור.  ואם היה קבר לכל רוחב הדרך--הקבר מצרפו, והעובר שם טמא:  שאין זה כשאר ספקות, אלא חזקתו שנגע.

ה  [ד] שרץ שנמצא במבוי--מטמא למפרע, עד העת שיאמר בדקתי את המבוי הזה ביום פלוני ולא היה בו שרץ:  אפילו כיבדו, ולא בדקו--הרי זה מטמא למפרע, מקודם הכיבוד.  במה דברים אמורים, שמצאו יבש; אבל אם מצאו לח--אינו מטמא למפרע אלא עד שעה שאפשר שימות בה, ויהיה עתה לח כמו שנמצא.

ו  [ה] שני רוקין ברשות היחיד, אחד טהור ואחד מן הרוקין הנמצאים שגזרו עליהן טומאה כמו שביארנו, ונגע באחד מהן או הסיטו, ואין ידוע איזה מהן--תולין עליו את התרומה, מפני שהן שני ספקות:  ספק בטהור נגע, ספק בנמצא; ואם תאמר בנמצא--ספק שהוא טמא, ספק שהוא טהור.

ז  היו שני הרוקין ברשות הרבים--אם היו נגובין ומונחין שם ונגע באחד מהן, ספקו טהור.  נשא אחד מהן, תולין עליו--שהרי משנשאו, אינו מונח ברשות הרבים.  וכן אם היה אחד מהן לח, ונתלה בו הרוק הלח--תולין עליו:  שהרי אינו מונח ברשות הרבים כדי שיהיה ספקו טהור, אלא הרי הוא על בגדו.

ח  כבר ביארנו שאם נגע ברוק הנמצא או נשאו או הסיטו, בכל מקום--שורפין עליו את התרומה כבית הפרס וכיוצא בה, ששורפין על ודאי מגען בכל מקום.  [ו] מי שישב ברשות הרבים, ובא אחד ודרס על בגדיו, או שרקק ונגע בו הרוק--על הרוק, שורפין את התרומה.  ועל בגדיו, הולכין אחר הרוב:  אם רוב העיר טמאים, בגדיו מדרס; ואם רוב העיר טהורים, הרי זה טהור.

ט  [ז] מי שאבד לו כלי, ומצאו ברשות היחיד--הרי זה טמא מדרס, וטמא טמא מת.  אבד לו ברשות הרבים, ומצאו ברשות הרבים--אם אבד ביום, ומצאו בו ביום--טהור; אבד ביום ומצאו בלילה, או שאבד בלילה ומצאו ביום, או שאבד ביום ומצאו ביום של אחריו--הרי זה בחזקת טמא.  זה הכלל--כל שעבר עליו הלילה או מקצתו, טמא.

י  [ח] הניח כלי או שכחו ברשות הרבים--אף על פי שעבר עליו הלילה, טהור; הניח או שכח ברשות היחיד--הרי זה טמא מדרס, וטהור מטמא מת.  ומפני מה לא החמירו בשוכח ומניח כמאבד--מפני שאינו דבר מצוי תמיד, לא גזרו עליו.  [ט] המאבד ומצא בתוך הבית--הרי זה טהור, מפני שהוא בחזקת שימור.

יא  [י] השוטח כלים ברשות הרבים, הרי אלו טהורים.  וברשות היחיד--טמאים, שמא נגעו בהן טמאים; ואם היה משמרן, טהורים.  נפלו והלך להביאם--טמאים, שהרי נעלמו מעיניו.  וכן מי שאבדו כליו ברשות היחיד, ומצאן אפילו בו ביום--הרי הן מדרס וטמא מת, כמו שביארנו.

יב  [יא] שוטה אחת בעיר, או נוכרית--כל הרוקין שבעיר בחזקת טומאה לעולם, בכל מקום.  [יב] מי שדרסה אישה על בגדיו, או שישבה עימו בספינה--אם מכירתו שהוא אוכל בתרומה, כליו טהורין; ואם לאו, ישאלנה.  [יג] מי שישן ברשות הרבים, ועמד--כליו טהורים.  [יד] נגע ברשות הרבים באחד בלילה, ואין ידוע אם חי אם מת, ובשחר עמד, ומצאו מת--הרי זה טמא:  שכל הטומאות, כשעת מציאתן.  ואם ראהו חי בערב, ובשחר מצאו מת--הרי זה ספק ברשות הרבים, וטהור.

יג  [טו] המסוכן ברשות היחיד, ונתעלף ואין ידוע אם עדיין הוא חי, והוציאוהו לרשות הרבים, וחזרו והכניסוהו לרשות היחיד--כשהוא ברשות היחיד, ספקו טמא; וכשהוא ברשות הרבים, ספקו טהור.

יד  מעשה באחד שהיה מסוכן, והוליכוהו מעיר לעיר במיטה, והיו כיתות מתחלפות תחתיו, ובאחרונה נמצא מת; ולא טימאו חכמים אלא כת אחרונה בלבד.

טו  [טז] טמא שהיה עומד ומדבר על הבור, וניתזה צינורה מפיו, ספק הגיעה לבור, ספק לא הגיעה--אם היה בור של שמן, ספקו טמא ברשות היחיד; ואם היה בור של יין, ספקו טהור בכל מקום--מפני ששפת הבור קולטת.


משנה תורה - ספר טהרה - הלכות שאר אבות הטומאות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ


יש לך שאלה או הערה?